היו ימים, לא מזמן, שבהם הידיעה הזו הייתה מחוללת סערה פוליטית. ביום רביעי מסר צה"ל כי ישראל הוסיפה על מספר הפועלים מרצועת עזה המורשים להיכנס לשטחה, וכעת הוא עומד על 10,000. רק לפני חצי שנה היו השערים סגורים לגמרי, והנה מטפס מספר ההיתרים לשיא בתוך זמן קצר. אין זאת כי מישהו שם למעלה החליט לקחת הימור זהיר ולהעניק לתושבי הרצועה יכולת אמיתית להתפרנס.
התרומה למשק העזתי דרמטית. פועל אחד עשוי להשתכר אף 500 שקלים ביום. אם רובם יביא משכורת כזו, הם יכניסו לרצועה יותר מ־100 מיליון שקלים בחודש. זהו סכום השקול לתמיכה החודשית של ממשלת קטאר.
ההודעה יצאה מלשכתו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף ר'סאן עליאן, אבל החלטות כאלה אינן מתקבלות במסדרונות צה"ל בלבד. אחרי סדרת לחצים מצד המצרים והשליח הקטארי הן נבדקו במשרד הביטחון, אושרו בידי השב"כ, התגלגלו למשרדו של ראש הממשלה, ומכיוון שבכל הלשכות הללו התקבל אור ירוק, ישתנו ללא הכר חייהן הפרטיים של רבבות משפחות.
בישראל הם עובדים בצביעה, בטיוח, בריצוף, בבנייה או בניקיון. אפשר לראותם באשקלון, באשדוד, בראשון לציון, בתל אביב ואף צפונה ממנה. הם רשאים ללון כאן ולשוב הביתה בסופי שבוע. המשק הישראלי זקוק לידיים עובדות, ועל כן משתלמת העסקה הזו לשני הצדדים.
אין ספק כי ממשלת בנט שינתה את מדיניותה כלפי הרצועה והחליטה לגלות נדיבות כלפי אזרחיה וקצת רצון טוב כלפי חמאס. בתמורה היא מצפה לקנות שקט. מה שהניע את מקבלי ההחלטות בישראל הוא המצב הנואש ברצועה. בעקבות המלחמה במאי והפסקת המענק הקטארי, חברות רבות קרסו והמוני צעירים הפכו להיות מובטלים.
עזה תמיד הייתה על סף קריסה, אבל מעודה לא הייתה קרובה לכך כמו עכשיו. בישראל מניחים כי הפועלים הם אנשים נורמטיביים שמחפשים פרנסה ולא צרות. הסיכון הישראלי איננו גבוה. ברצותו, יוכל צה"ל לסגור את השערים מהיום להיום. מקבלי ההחלטות בישראל אף פטורים מהצטדקויות. אין מדובר בהטבה ישירה לחמאס, אלא לאוכלוסיית הרצועה באופן ישיר. כל פועל נבדק ביטחונית, וכניסתו מתאפשרת רק אם נשא תו ירוק.
אבל צמרת חמאס לא נותרה מקופחת, וגם היא זכתה לבשורה השבוע, אף שהדבר לא הוכרז בהודעות הרשמיות שיצאו מצה"ל. הסדר חדש שמסתמן לפתרון בעיית שכר הפקידים.
לפני ארבע שנים חדל אבו מאזן להזרים לרצועה את התשלום החודשי ל־27 אלף עובדי ציבור ברצועה, כמתחייב ממעמד הרשות. בעקבות זאת הסכימה קטאר לפצות על החסר מקופתה. אבל בעיצומה של מערכת שומר החומות הטילה ממשלת נתניהו וטו על התמיכה הקטארית, ובמיוחד על שכר הפקידים. בור נפער בתקציב של חמאס, מה גם שפקידים אלה הם הבייס של סנוואר וחבריו להנהגה.
הנהגת חמאס לחצה על ישראל, מצרים וקטאר להשיב את התשלום במהרה, ואף פנתה לשימוש בכוח. בישראל נרתעו והסכימו לחזור בהם מן הווטו, ובלבד שלא ימצא את ביטויו שוב במזוודות דולרים. עד מהרה התגלה כי העברה בנקאית פשוטה מדוחא לעזה איננה אפשרית. הבנקים הערביים פחדו לבוא במגע פיננסי עם חמאס, מחשש להפללה לפי החוק האמריקאי נגד טרור.
אורז במקום מזומנים
בימים אלה נמצא פתרון יצירתי: במקום כסף, יקבלו דלק. מצרים תעביר לחמאס דלק, וקטאר תשלם את מחירו. ממשלת חמאס, שתקבל את הדלק הזה, תמכור אותו לציבור הרחב, ובכסף שתקבל תשלם משכורות לעובדיה. שווי הדלק יהיה 10 מיליון דולר, כסכום שבו מימנה דוחא את שכר הפקידים. הסדר כזה מבטיח שלא תהיה כל העברה של כסף בין גורם כלשהו לחמאס. המצרים מייצאים דלק, שהוא סחורה לכל דבר ועניין. קטאר איננה מעבירה את הכסף לחמאס אלא למצרים, וכך אינה מסתכנת בעימות עם החוק האמריקאי.
עד כה שימשו המצרים בתפקידי תיווך, אבל לא נדרשו להיות חוליה במנגנון העברת כסף. עתה הם יכניסו לקופתם הון, ולא סתם הון, אלא קטארי. האיבה העמוקה בין קהיר לדוחא ידועה לכל, ולנגד עינינו עושה עזה שלום בין הערבים לבין עצמם. גם ישראל משתכרת מן ההסדר, אף שלא הוציאה שקל אחד מקופתה. בזכותו היא עשויה לקנות שקט בגבולה הדרומי. על הנייר, זו עסקה משתלמת לכל הצדדים. כלכלית, ביטחונית, פוליטית ודיפלומטית.
מהיכן שאבו הקטארים את הרעיון היצירתי? אם התשובה לא הייתה עצובה, היא הייתה מצחיקה. הם ודומיהם אבות השיטה. תמיכה בפלגים חמושים באמצעות משלוחים של מוצרי יסוד היא דפוס ידוע במגעים בין המדינות התומכות לארגונים הנהנים מכך.
רק אלוהים יודע כמה שקי אורז או סוכר, למשל, נשלחו מסעודיה, מקטאר, מאיחוד האמירויות או מאיראן לסוחרים מקומיים בגדה, בעזה, בלבנון, בסוריה ובמדינות נוספות באזור, כדי שימכרו אותם ויממנו באמצעותם קניית תחמושת ונשק, או תשלום ללוחמים. איזה ארגון ביון, משוכלל ככל שיהיה, יידע לחשוד בשקי אורז. אבל בהגיעם ליעדם, הם נמכרים והופכים למזומן.
אין זה פלא, אפוא, כי את קצותיה של העסקה החדשה תפר השליח הקטארי מוחמד אלעמאדי. כשהוא מתואם היטב עם צמרת חמאס, דילג אלעמאדי בין עזה לתל אביב עד שהשיג את הסכמת הצדדים. כשצריך, וגם כשלא צריך, נשא עמו מסרים מחמאס המאיימים לחדש את האש אם הסיכומים לא ינועו בכיוון הרצוי. ישראל לא הייתה שותפה פעילה במגעים שאותם ניהל הקטארי, אבל עודכנה בזמן אמת, ובהגיע הרגע נתנה את הסכמתה. לפי הסכם בלתי כתוב, למערכת הביטחונית בישראל זכות וטו על כל הסדר כספי הקשור בעזה.
אלעמאדי, אדריכל ההסדר הטרי, מתגלה בסיפור הזה כאשף המשאים והמתנים. כפי שכתבתי כאן עליו בעבר, אם ישליכו אותו מהדלת, יש לצפות כי ייכנס מן החלון. מאז מערכת שומר החומות בחודש מאי, שבה הטילה ישראל איסור על מזוודות הדולרים, חיפש השליח הקטארי כל פתרון אפשרי להשבת הכסף לשם. הוא עשה את מלאכתו ביצירתיות רבה וללא הרף, ולא נואש אף שהצעותיו התרסקו בזו אחר זו אל קרקע המציאות. עמאדי המשיך לחפש פתרונות, והנה מצא נוסחה לא רעה. לפחות עד שתתרסק שוב מכל סיבה שהיא.
מפעל חייו
השליח הקטארי הוא נציגם של שולחיו, אבל כנהוג בשכונה שלנו, המוטיבציה שלו היא גם אישית. הוא אינו דיפלומט בהכשרתו אלא איש עסקים. מאז נחת כאן לראשונה לפני כמה שנים, החל להגות תוכניות ארוכות טווח לשיקום עזה, שאליהן הוא צועד בשקדנות רבה. אם יצליחו, יטיבו התוכניות הללו מאוד עם אוכלוסיית הרצועה, אבל יעשו רבות גם לביתו שלו.
אלעמאדי מניח כי לא רחוק היום והסגר שמטילה ישראל יגיע לקצו. משקיעים מכל העולם יסתערו על עזה, אבל רק מי שזרע בעמל רב יקצור את הפירות. עזה קפאה עוד בשנות ה־70. היא זקוקה למערכת חשמל מודרנית, לרשת קווי מים וביוב, למערכת בריאות מתקדמת, ויש בה פוטנציאל בנייה. הקטארים דואגים לשכר פקידי הממשל בעזה, מזינים את תחנת הכוח המפיקה חשמל ומשלמים קצבה חודשית לנזקקים. תמיכתם ברצועה מסתכמת בכ־350 מיליון דולר בשנה. בהיעדרה, עזה הייתה שוקעת לתהומות של עוני וחידלון.
חבל הארץ הנואש הזה הוא פרויקט חייו העסקי של השליח הקטארי. ביום שבו עזה תוכל לצמוח, הוא יהיה שם לפני כולם. עם קו ישיר לצמרת חמאס ומחויבות אדירה שלהם כלפיו. בשנים הללו שאלעמאדי בא ויוצא בשערי הרצועה, קטאר הייתה היחידה מבין מדינות ערב שהוציאה מכספה לטובת אוכלוסיית הרצועה. ברחוב הערבי יודעים זאת היטב, וזוקפים את מלוא הנקודות לזכותה של דוחא.
כפי שדרכו של אלעמאדי ללשכת סנוואר פתוחה תמיד, כך ביכולתו להגיע בכל רגע נתון לצמרת משרד הביטחון וצה"ל. אף בתי המלון לחוף תל אביב מתפרנסים ממנו יפה. עד לא מזמן, ישראל ראתה בו מכשיר ולא יותר. נודניק עם כיסים עמוקים, הפועל בשירות חמאס ואינו מרפה עד שישיג את מבוקשו. היא התייחסה אליו כאל זנבו של הכלב. ברצותה כשכשה בו, ברצותה נהגה בו באדישות. אבל מוחמד אלעמאדי הפך את הקערה על פיה. הוא זיהה את התלות של ישראל בכספו, ואת העובדה כי המיליונים שלו הם נוזל קסמים שבכוחו להביא רגיעה ליישובי הדרום, ולקח את היוזמה לידיו.
היום אלעמאדי הוא זנב שמכשכש בכלב. ירשום את הצ'ק, יבוא שקט ליישובי הדרום. לא ירשום, יכניס מיליוני ישראלים למקלטים. הוא הבעיה והוא פתרונה, ושני הצדדים תלויים בו ובכספו כאילו אין איש מלבדו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
האיש שחותם על הצ'ק: השליח הערבי שהצליח לשמור על השקט עם רצועת עזה
השליח הקטארי שוב רשם הישג: הוא מצא פתרון יצירתי לבעיית שכר הפקידים ברצועה, וחילץ את ישראל וחמאס מסכנת התלקחות. כך הפך האיש עם מזוודות הדולרים לדמות החשובה ברצועה, ומה מניע אותו באמת
