על המסים ועל הנסים: ערב ההצבעות על התקציב התרברב ח"כ דוד ביטן (הליכוד) על כך שלקראת ההצבעות סיפק לחברי הכנסת ממתקים וחטיפי שוקולד עתירי קלוריות, כדי לציידם באנרגיה. זאת כאשר בצנרת הצעה להטיל מס על משקאות ממותקים החל מ־1 בינואר. הסתירה בין שני המהלכים מוכיחה כי ההצבעה של חברי כנסת אינה עניינית, ונעשית בעיקר משיקולים פוליטיים. יושרה פוליטית במקרה הנוכחי הייתה מחייבת למסות לא רק משקאות ממותקים, אלא גם מאכלים עתירי סוכר, המזיקים לא פחות. אבל לך תמצא את ההיגיון הבריאותי בהחלטות.
התחלתי בנושא מיסוי המשקאות הממותקים בגלל התייחסות יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו לעניין המסים שבתקציב. בנאומו שלשום אמר, אפרופו חג החנוכה: "באנו חושך לגרש, אבל במקום לברך על הנסים, אנחנו מקבלים מסים".חוץ מהביקורת ההזויה על "העברת כספים לחמאס", חייבים לומר ביושר שהביקורת של נתניהו בעניין המסים הייתה עניינית. המסים העקיפים פוגעים במישרין בעיקר בשכבות המוחלשות. נכון ששר האוצר אביגדור ליברמן קיים את הבטחתו העיקרית שלא להעלות מס הכנסה ומע"מ למרות הגירעון, אבל אסור היה לו להעלות מסים עקיפים. לא מדובר רק על משקאות ממותקים, אלא גם על כלים חד־פעמיים, אגרת גודש (כל עוד אין תחבורה ציבורית ראויה), המס על שמנים לדלק ומס רכישה על דירה שנייה.
ההכנסות ממסים אלה אומנם זניחות, אבל יש עניין של נראות וגם פגיעה בשכבות מוחלשות. בתוך תוכו ליברמן התנגד להם, אבל נאלץ לאשרם כחלק מהתשלום הפוליטי למפלגות השמאל (מרצ והעבודה). צריך גם לומר ביושר שנתניהו צודק בביקורתו על הממשלה המנופחת (חברי הכנסת שהוכנסו במסגרת החוק הנורווגי) וחלוקת הכספים הקואליציוניים. נכון שזו מהותה של הפוליטיקה, אבל שר החוץ יאיר לפיד הבטיח ערב הבחירות פוליטיקה אחרת. הבטיח, אבל בשלב זה עדיין לא קיים.ולמרות הכל, ההישג העיקרי של התקציב הוא בעצם אישורו. אגב, המדינה הייתה ללא תקציב "רק" שנתיים ולא שלוש וחצי שנים. בשנים 2018־2019 היה תקציב שאושר כבר ב־2018. בפאנל בכנס העיתונות באילת טען פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הכלכלית לשעבר, שדווקא היה תקציב.
אלא שלכולם, ואפילו לנגיד בנק ישראל, ברור שמדובר בטיעון תמוה. היות שלא היה תקציב, לא ניתן לאשר התחייבויות כספיות לקבוצות אוכלוסייה מוחלשות, לקבוע סדרי עדיפויות, לאשר מדיניות מסים ארוכת טווח או סדרה של רפורמות. אפילו שר האוצר ישראל כ"ץ לשעבר מודה בכך.פרופ' שמחון הוא הכלכלן האחרון שסבור שאפשר להסתדר ללא תקציב מאושר, אבל הוא ממשיך להתנהג כאחרון הביביסטים. חוץ מעצם אישורו, תקציב המדינה הוא "טוב". הוא כולל יעדים כלכליים ריאליים. זאת בזכות ניהול אפקטיבי של שר האוצר את הצד הכלכלי של משבר הקורונה - החיסון השלישי, הפסקת תשלום החל"ת, אי־הטלת סגר כלכלי וצמצום תוכניות הסיוע. התקציב גם כולל תוספות לשכבות המוחלשות (כמו תוספת של יותר ממיליארד שקל לגמלאים עם הבטחת הכנסה) ותוספות לניצולי שואה.
הוא גם כולל רפורמות חשובות, כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. אפילו ח"כ חיים כץ (הליכוד) מודה ביושר שבכל הנוגע לשכבות המוחלשות, מדובר בתקציב טוב. בהצבעה הוא הלך עם הליכוד, אבל זה כבר עניין פוליטי. ערב אישור התקציב, שלושה נושאים חיוניים שחייבים להיות חלק מהמדיניות הכלכלית טרם טופלו: משבר הדיור, עסקת החבילה במשק ויוקר המחיה. באופן לא מקרי, שניים מהנושאים הללו טופלו כבר השבוע: משבר הדיור (שבאופן לא מקרי לא זכה לביקורת מצד נתניהו, כי הוא היה האחראי לו) ועסקת החבילה במשק. ליברמן, שרת הפנים איילת שקד ושר השיכון זאב אלקין הכריזו על סדרת צעדים, ובראשם הגדלת התחלות הבנייה.
שקד הייתה מספיק מפוכחת כדי לציין שהמהלכים לא יורידו את מחירי הדיור, ובטח לא השנה. יום לפני ההצבעות על התקציב בישר ליברמן על עסקת חבילה במשק. שר האוצר קנה שקט תעשייתי לשנה ונמנע מהצורך להקציב מיליארדים לתוספות שכר במגזר הציבורי. מה שלא טופל היה הנושאים הנוגעים ליוקר המחיה. נתניהו ביקר את ממשלת השינוי גם על מחירי הבנזין האסטרונומיים. הוא צודק, אבל הוא יודע בדיוק שמחירי הבנזין עלו גם בתקופתו, בגלל נוסחת המחיר הקבועה שאינה ניתנת לשינוי (אלא אם כן המדינה תוותר על הכנסות ממסים). כדי שמחיר הבנזין יירד, צריך לשנות את נוסחת המחיר ולוותר על חלק מההכנסות ממסים, המהווים כיום 65% ממחיר כל ליטר.
האם זה יקרה? אשרי המאמין! שאלתי את ליברמן על כך, והוא אמר לי:"אנחנו דואגים ליוקר המחיה. מחיר הנפט עלה ב־12 החודשים האחרונים ב־133.5%, אבל ליטר בנזין 95 אוקטן עלה ב־24%. חברות הדלק לוחצות עלינו, אבל אנחנו משתדלים לספוג. מחירי ההובלה הימית זינקו בתוך שנתיים ב־766%. זמן ההובלה הימית זינק מ־40 יום ל־73, וזה מייקר עלויות גם בענף הבנייה. ועדיין, אנחנו לא מאשרים לחברות הדלק לייקר בהתאם למלוא העלויות. בתקציב הנוכחי הקצינו לסבסוד מחירי הדיור 12 מיליארד שקל במסגרת מחיר מטרה. הממשלה שלנו נלחמת גם ביוקר המחיה".
אם כן, לממשלת השינוי ממתינים ביום שאחרי התקציב אתגרים לא פשוטים. יוקר המחיה, ובעיקר בלימת מחירי הדיור, הוא רק אחד מהם. ליברמן יהיה חייב לפתור את סוגיית העלאת שכר חיילי החובה, שהפכה לכלי ניגוח אפקטיבי של הליכוד בסבב התקציב הנוכחי. הוא יהיה חייב גם לפתור את סוגיית דמי האבטלה לעצמאים ויצירת רשת ביטחון להם, כפי שכולם התחייבו ערב הבחירות האחרונות. ולבסוף, למרות עסקת החבילה, הוא ייאלץ להתמודד עם סכסוכי עבודה נקודתיים, כמו עם הרופאים המתמחים, הרופאים הצעירים ועובדי המשק בבתי החולים.
החור השחור
"נתוני האבטלה הגבוהים נובעים מהכלכלה השחורה בישראל", הזהיר ליברמן בעת הצגת התקציב לפני חודש בוועדת הכספים, והסביר את דבריו: "המעסיקים מספרים לי שעובדים רוצים לעבוד בשחור, ושאם לא - הם לא באים לעבודה". כששאלתי את מנהל רשות המסים ערן יעקב על היקף ההון השחור, הוא אמד אותו במיליארדים רבים של שקלים - אך לא נקב בסכום. ההנחה המקובלת היא שההון השחור מהווה כ־20% מהתוצר במשק, שהם כ־300 מיליארד שקל. ברשות המסים מבינים שההון השחור מכרסם בכלכלת המדינה, פוגע בשומרי החוק ומונע את הפחתת יוקר המחיה.
על רקע זה הם יזמו בחוק ההסדרים סדרת צעדים, שמרביתם מלחמה בהון השחור. רוב הצעדים, שכללו סגירת פרצות והרחבת חובת הדיווח, נדחו. למה? ייתכן שלפוליטיקאים לא נוח להתמודד עם סוגיה נפיצה זו, ולכן הרפורמות יכולות להמתין למישהו אחר. אז נכון שהתקציב הנוכחי התפוצץ מרפורמות, אבל תחום המיסוי מקבל ציון נכשל. יעקב נכשל במאמציו לשכנע שיש צורך אמיתי בשינוי. אז אילו מהלכים לא הצליחו להעביר בחוק ההסדרים הנוכחי? מדובר בתשלום מקדמה של 30% מצד עסקים על שומות ששנויות במחלוקת משפטית. גם שינוי חוק השותפויות (מיסוי שותפויות) לא עבר. לרשימת הכישלונות אפשר לצרף את הניסיון לגביית מע"מ על עסקאות בדיגיטל (שזכה לכינוי "מס נטפליקס"). החוק הצ'יליאני (המחייב אישור דיגיטלי ממע"מ על עסקאות בהיקף 5,000 שקל ומעלה) - הוא כישלון נוסף.
סעיף הדגל, המחייב בנקים וגופים פיננסיים להעביר מידע נקודתי על חשבונות בנק (לצורך המלחמה בהון השחור), לא אושר - אף שחוק זה נתמך אפילו על ידי ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס. ברשות המסים מתוסכלים, אבל לנוכח ההתנגדות הפוליטית הם נשארו חסרי אונים. אגב, רשות המסים כשלה לא רק במלחמה בהון השחור. הצעות מיסוי נוספות שעמדו על הפרק, כמו ביטול הפטור ממס על משכירי דירות (בסכום של עד 5,100 שקל) או ביטול הסעיף הפוטר ממע"מ קניות באינטרנט בסכום של עד 75 דולר - לא עברו. אף שמדובר בממשלת שינוי, בנושא המס השינוי הוא לרעה. הדבר היחיד שבו רשות המסים יכולה להתנחם בו הוא קידום חוק המזומן, שכבר אושר בעבר. סכום העסקה המותרת לפעולה במזומן הופחת מ־11 אלף ל־6,000 שקל. גם זה משהו.
המט"ח וקינת התעשיינים
זה היה השבוע שבו קרסו הדולר והיורו והרימו דגל לבן מול השקל הישראלי. "מה שהקורונה לא עשתה לישראל, עשה הווריאנט הדולרי", קונן נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר. הוא דיבר בכנס החירום של יצואני התעשייה וההייטק שנערך שלשום. הכנס היה סגור לתקשורת - וחבל. צריך היה לשמוע ללא שום מסננת את מה שיש לתעשיינים באמת להגיד. התעשיינים אמורים להפנות אצבע מאשימה לא רק כלפי הממשלה, אלא בעיקר כלפי נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. "הגיע הזמן שהממשלה תתגייס עם כלים רבים, מעבר למה שניתן, ולא תשאיר את בנק ישראל כשחקן בודד על המגרש, שגם בבדידותו חייב להמשיך ולשחק בכל הכוח", אמר תומר.
מריאן כהן, יו"ר איגוד ההייטק בהתאחדות, אמר: "60% עד 100% מהמכירות בענף ההייטק הן במט"ח. העלויות, מאידך, בשקלים. זה יורד ישר לשורה התחתונה. משבר הדולר פשוט מאלץ חברות לפתוח סניפים בחו"ל, במקום בישראל". אז איך קרה דווקא השבוע שהדולר התרסק? איך ייתכן ששער החליפין כבר נושק ל־3 שקלים לדולר? הרי כל ההסברים על העודף של 14 מיליארד דולר במאזן המסחרי, ההשקעות של הזרים בישראל ועסקות הגידור הדולריות שבוצעו על ידי הגופים המוסדיים המשקיעים בחו"ל - היו ידועים עוד קודם לכן.
סיפור הדולר הוא גם סיפור של ציפיות. עד כה, נגיד בנק ישראל פעל כמבוגר האחראי. הוא לא רק הפגין נוכחות מעשית בחדרי המסחר, אלא אף דאג ששחקני השוק יפנימו שיש בעל בית, ואם צריך - הוא מסוגל להשתגע. הוא כאן כדי להתערב, כל אימת שהדולר יחרוג ממתחם הסבירות הכלכלית. מהו אותו מתחם? על כך אף אחד לא היה מסוגל לשים את האצבע במדויק. כל זה היה נכון עד לפני כשבועיים. אלא שאז פורסם דוח מבקר המדינה, שהתייחס בין השאר למעורבות בנק ישראל בשוק המטבע. מדובר בדוח חריג, שעלול לפגוע במוניטין של הבנק המרכזי.
שתי נקודות בדוח תפסו את עיניי בביקורת המבקר מתניהו אנגלמן: הגובה החריג של יתרות המטבע, שהגיעו ל־207 מיליארד דולר, והעובדה שבנק ישראל לא ניצל את הזינוק בדולר מיד אחרי פרוץ משבר הקורונה, כדי "לממש רווחים" ולקזז מעט את ההפסדים בהיקף 70 מיליארד שקל המופיעים במאזני בנק ישראל.
אנגלמן, כידוע, איננו בדיוק מבקר נשכני. דוחות הביקורת שלו הם צמחוניים ומטפלים במחדלים בדיעבד ולא בזמן אמת. אבל דווקא לביקורתו על בנק ישראל, שנעשתה בתקופה רגישה, הייתה השפעה קטלנית על שער החליפין שצנח. הנגיד ירון הוא הזהיר ביותר מבין הנגידים שבסביבה בשנים האחרונות. הוא אינו דעתן כמו קודמתו קרנית פלוג. הוא אינו בעל שיעור קומה בינלאומי כמו פרופ' סנטלי פישר, וגם לא בעל משקל ציבורי כמו פרופ' יעקב פרנקל.
דברי הביקורת על הבנק המרכזי היו עבורו כמקלחת צוננים. היו שהתייחסו לביקורת יוצאת דופן זאת כפגיעה בעצמאות בנק ישראל - מהלך שהמבקר עצמו ניסה להימנע ממנו. הרושם בשווקים היה שהבנק המרכזי נעלם בימים האחרונים מחדרי המסחר. התוצאות נראות בשטח. ואולי ייתכן שכבר עדיף שבנק ישראל יהיה מחוץ לתמונת הביקורת בכל הנוגע לנושאים מקצועיים מובהקים כמו המדיניות המוניטרית. אם אנגלמן מעוניין לבקר, עדיף שיתמקד בצד המינהלי, כמו הסכמי השכר, המחשוב וההצטיידות. כל מילת ביקורת המשפיעה על השווקים אינה במקומה. היום זה שוק המטבע, מחר זה גובה העמלות, ואולי מחרתיים זו מדיניות המשכנתאות של בנק ישראל. ביקורת כזאת אכן מכרסמת בעצמאות הבנק המרכזי בנושאים המוניטריים. עם כל הכבוד, המבקר אינו מסוגל ולא צריך להחליף את הנגיד.
קצא"א נפשנו
השבוע, בתזמון יוצא דופן (ועידת האקלים בגלזגו), עלה לשיא הוויכוח סביב עתיד עסקת ההסכם שחתמה קצא"א (קו צינור הנפט אילת אשקלון) להובלה ולאחסון תזקיקי נפט מאיחוד האמירויות לים התיכון (הסכם המכונה RED MED, רד סי-מדיטרניאן סי). על שולחנו של מנכ"ל קצא"א איציק לוי נחת השבוע מכתב ממנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה גלית כהן, ובו קבעה שקצא"א לא תוכל להוציא אל הפועל את העסקה. לדבריה, אין גם צורך בהמשך הגשת סקרי הסיכונים. מבחינתה - שוברים את הכלים ולא משחקים. כהן הבהירה שהצורך בהמשך העברת סקרי סיכונים נוספים מתייתר, משום שבפועל לא תהיה עסקה. "החלטתי לאמץ מדיניות של תוספת אפס סיכון במפרץ אילת", כתבה.
במילים אחרות, השרה תמר זנדברג החליטה שאת צד הישראלי של מפרץ אילת לא יפקדו מכליות נוספות העלולות לזהם את מימי המפרץ. ומה לגבי מאות המכליות הפוקדות את הצד הירדני? למזלם של הירדנים, מדיניות המשרד לאיכות הסביבה אינה מחייבת אותם בשלב זה. עמדתה הראשונית של זנדברג, השוללת מראש את העסקה, בעצם לא השתנה. מה שנעשה עד היום בנוגע לאישור העסקה, כולל משחק סקרי הסיכונים, היה מכבסת מילים - וזאת כדי לצאת ידי חובה. יו"ר קצא"א ארז חלפון בטוח שהמכתב לחברה שוגר משיקולים פוליטיים. "מדובר בהתערבות לא ראויה של השרה, המנוגדת להחלטת הממשלה, שתפגע באמינותן של חברות ישראליות בכלל וממשלתיות בפרט. אנחנו מוכנים לבצע כל מהלך כדי לצמצם את הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה", אמר לי חלפון.
קצא"א היא חברה ממשלתית, שהחלטותיה בנוגע לעסקה התקבלו כדין. לעסקה עם האמירויות יש חשיבת אסטרטגית למערכת היחסים של ישראל, למרות הכחשותיו הפורמליות, אך המנומסות, של שגריר האמירויות. גורל ההסכם הגיע גם לפתחו של בית המשפט העליון, בעקבות עתירה נגדו של ארגוני הירוקים. לנוכח הרגישות הפוליטית (גורל הקואליציה עם מרצ), המדינה עדיין לא נתנה את תשובתה וביקשה דחייה במועד. כולנו היינו מעוניינים שמפרץ אילת יהיה נקי לחלוטין, עם אפס סיכוני סביבה. מבחינת המשרד לאיכות הסביבה, עדיף לסגור את כל הפעילות המסחרית במפרץ ולהפוך את המים לאתר צלילה לתועלת האלמוגים. אבל הלו, שלושה קילומטרים משם מארחים הירדנים צי מכליות נפט מכובד.
אז האם המכליות המפליגות לנמל עקבה מזהמות פחות מאלה המגיעות לאילת? והאם הממשלה רשאית לפסול החלטה מסחרית, שהתקבלה כדין על ידי חברה ממשלתית רק בגלל עמדה פוליטית של שר כזה או אחר? את ההחלטה למסות כלים חדֺ־פעמיים, שהוכתבה על ידי זנדברג, ליברמן עוד יכול היה לעכל. אולם עמדת השרה לאיכות הסביבה בנושא עסקת קצא"א גורמת לו לכאבי בטן. הדבר מתבטא בעמדת האוצר, המשתקפת במכתב ששיגר השבוע המנכ"ל רם בלינקוב ליאיר פינס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. נייר העמדה גובש בעקבות עבודת מטה מקיפה בהנהלת האוצר. וכך כותב בלינקוב: "לקצא"א הסדרים דומים עם לקוחות זרים ומקומיים כאחד. למעשה, אין כל חידוש או שינוי באופי פעילות החברה, מלבד הגדלת היקף הפעילות השגרתית. החברה מחויבת לפעול על מנת להשיא את רווחיה.
"השימוש בסמכותה של הממשלה על פי סעיף 4(א) (מניעת ביצוע העסקה - י"ש) הינו שימוש חריג ביותר, אשר למיטב ידיעתנו נעשה בו שימוש פעמים בודדות בלבד. למשל, הממשלה לא התערבה כשחברת החשמל הפסיקה את אספקת החשמל ליישובים פלסטיניים בשל חוב של מאות מיליוני שקלים של הרשות הפלסטינית". בשורה התחתונה, בעסקת מד רד ובחתימה על הסכם זה פעלה קצא"א בהתאם לעקרונות שתוארו לעיל, כך שלא היה כל מקום להתערבות מיוחדת של משרד האוצר או של רשות החברות הממשלתיות.
מנכ"ל משרד האוצר מזהיר שהתערבות המדינה לביטול ההסכם צפויה להיות בעלת השלכות ישירות ועקיפות על חברת קצא"א (אובדן הכנסות לחברה ולמדינה) ועל החברות הממשלתיות. ההוצאה של החברה מעצם ביטול ההסכם עומדת על עשרות מיליוני שקלים. לדבריו, "מעורבות ממשלתית לביטול ההסכם תוביל לפגיעה קשה במוניטין של קצא"א וביכולת שלה להשיג עסקאות עם לקוחות בינלאומיים בעתיד ופגיעה בעצמאותן של החברות הממשלתיות בניהול עסקיהן".
בסיכום כותב מנכ"ל האוצר (שהוא בפועל גם מנהל רשות החברות הממשלתיות), שאין מקום לעשות שימוש בסמכותה של הממשלה בכובעה כבעלים של החברה הממשלתית, כדי להתערב בעסקה. "שימוש שכאמור עלול לפגוע פגיעה קשה בחברת קצא"א בפרט, בחברות הממשלתיות בכלל ובמדינת ישראל, הן בהכנסות, הן במוניטין והן באמינותן בעשיית עסקים". כל מילה נוספת מיותרת.
פועל בשבילם
התקופה הכלכלית הנוכחית היא מאתגרת ביותר עבור פרופ' ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי של קבוצת בנק הפועלים, המלמד באוניברסיטת תל אביב. בשבוע שעבר הוא שב מביקור באבו דאבי ומדובאי עם הרבה חוויות. "מדובר בביקור מטעם בנק הפועלים, בליווי 200 אנשי משק, בתום שנה להסכמי אברהם", סיפר. "ביקשו ממני להצטרף למשלחת בגלל הידע שלי בנושא שווקים מתעוררים והאמירויות, והשתתפתי בדיונים בבנק לקביעת האסטרטגיה שם.
"השתתפתי בכנס פינטק באבו דאבי, ובדובאי התקיימה פסגה משולשת של איחוד האמירויות, הודו וישראל. חוץ מזה אני מחובר למקום, כי מוניתי כמרצה אורח בפקולטה למינהל עסקים באבו דאבי. עד היום לא נסעתי פיזית, וזאת הנסיעה הראשונה". ומהן התובנות האישיות שלך מהביקור? "ברמה האישית מדובר בהתרגשות גדולה. לבקר בתערוכת אקספו ולהשתתף באירוע הפתיחה של הביתן הישראלי לצד הביתן של סעודיה ושל בחריין בקרבת מקום - זאת חוויה יוצאת דופן.
"לעצם העניין, אנחנו צריכים להבין את קצב העבודה והחשיבה בעשיית עסקים באיחוד. זאת ריצת מרתון ולא ריצה של 100 מטר. יש צורך בהדרגתיות, אמון הדדי ושפה משותפת, כמו בעסקים עם סין. אין דבר כזה לסיים מהר עסקה, משום שלפעמים זה לוקח שנה או שנתיים. "דבר שני, צניעות. אנחנו באים לשם לא ללמד אותם, אלא ללמוד על הצרכים שלהם. הם אנשים מאוד צנועים, וחשוב לנו כישראלים להבין אותם. תובנה שלישית היא התכנון שם לטווח הבינוני ולטווח ארוך. יש להם משרד ממשלתי לתכנון אסטרטגי ותוכנית חזון 2030, 2040 ו־2050. "החזון שלהם מתמקד בעיקר בתחום הכלכלה. אין להם שאיפות להיות מעצמה של המזרח התיכון. רוצים מדינה מודרנית ודינמית. מה שמרתק אותם זה הטכנולוגיה והפינטק".
בוא נחזור לישראל. מהן התובנות שלך מתקציב המדינה?
"הדבר החשוב הוא עצם קיומו של תקציב ושל מדיניות כלכלית, משום שכבר שנתיים אנחנו בלי תקציב. התקציב כולל פשרות פוליטיות, אבל יש שמירה על משמעת תקציבית ושורה של רפורמות. מבחינתי ככלכלן, ובראייה בינלאומית, מדובר במהלך חשוב, והביקורת הנקודתית היא פחות חשובה".
"המצב מבחינת גודל הגירעון הוא טוב ביחס להרבה מדינות, משום שאנחנו נהנים מהכנסות מדינה ממסים בשיעור גבוה בזכות שוק ההון וההייטק. עם הזמן, הגירעון רק ילך ויירד. בזמן משבר הקורונה הייתי מאלה שאמרו שגודל הגירעון פחות חשוב, ושהעיקר לתמוך בכלכלה. היום אנחנו כבר לא שם, והמסר הוא שהגירעון ילך ויירד עם הזמן. טוב מאוד שבאוצר שומרים על המסגרת הפיסקלית".
שער הדולר מתרסק. אינך חושש מהמצב ומאוזלת ידו של בנק ישראל?
"שוק מטבע החוץ הוא חופשי, עם כוחות שוק של ביקוש והיצע. חוזק השקל משקף את עוצמת הכלכלה הישראלית. הדולר נמוך לא כתוצאה של פעילות ספקולטיבית, הנובעת בחלקה מניצול פערי הריבית. בגלל הריביות הנמוכות ישראל לא מעניינת את הספקולנטים. "וחוץ מזה יש לנו גם עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, במיוחד בתחום שירות הייטק. נכון לרגע זה שער החליפין נמוך מ־3.2, וזה שער של שיווי משקל. ברור שזה מאוד מאתגר מבחינת היצואנים, אבל זה מצב שמשקף את מצב המשק".
אבל מאז פורסם דוח מבקר המדינה, שביקר את מדיניות ההתערבות בשוק המטבע, בנק ישראל הפחית את פעילותו. "התפקיד של בנק ישראל הוא להתערב רק כדי למנוע תנודתיות יתר בטווח הקצר. נניח, אם הוא ירד מתחת ל־3.15 שקל. אפילו בנק ישראל לא יוכל לשנות את המגמה הבסיסית של שער החליפין לאורך זמן, והוא לא יכול ללכת נגד הכוחות הכלכליים הבסיסיים.
"מדינות בעולם שהצליחו מבחינה כלכלית ושהצמיחה שם הייתה גבוהה, כמו יפן, ברזיל וסין, גם המטבע שלהן התחזק. נכון שמבקר המדינה ביקר את גובה יתרות המטבע, אבל זה נורמלי בהינתן המצב הנוכחי. אי אפשר לנתק את זה מהסיטואציה המקרו־כלכלית. "עם כל הכבוד למבקר המדינה, חייבים להבין שיש שיקולים כלכליים של בנקאות מרכזית ואחריות למצב המשק. אני לוקח את ההערה של המבקר יותר בכיוון שחייבים לשאול מה בנק ישראל צריך לעשות עם כל הכסף הזה ואיך להשקיע אותו".
הריבית במשק נותרת ללא שינוי, ויש הערכות שהיא תעלה במהלך 2022. "אני בדעה שבנק ישראל כבר צריך להכין את הקרקע להעלאת ריבית, משום שמדובר בסביבה של עליית אינפלציה. עדיין אין מה למהר עם ההעלאה עצמה. כיום אנחנו בתחום יעד האינפלציה, והציפיות לא חורגות מעל ל־3% לשנה. בנק ישראל צריך לתאם ציפיות לגבי התנאים להעלאת הריבית. הגורם העיקרי שישפיע על ההחלטה הוא הריבית של הפד בארה"ב ובאירופה. אנחנו מדינה קטנה, שחייבת לראות מה קורה עם הבנקים המרכזיים בחו"ל. אצלנו האינפלציה עדיין בתחום היעד, ואנחנו יכולים להרשות לעצמנו להמתין לפד. לדעתי, בנק ישראל לא יעשה שום צעד בנושא הריבית לפני הפד, וזה יקרה עד ינואר 2023. אבל צריך לזכור שגם אחרי שיעלו את הריבית, היא תישאר ברמה נמוכה לפחות בשנתיים־שלוש הקרובות".
ובינתיים הבורסה ושוק הנדל"ן מתפתחים לממדים של בועה. האם צפויה מפולת?
"אני לא חושב שיש בועה בשוק ההון או בנדל"ן. החברות הבורסאיות מרוויחות והמכפילים סבירים. אבל בהחלט יכולים להיווצר איים של בועות ויש מניות כאלה. בשוק הנדל"ן יש עודף ביקוש, אבל ההערכה שלנו בבנק היא שמחירי הדיור יעלו בשנה הקרובה בשיעור חד־ספרתי של 5%־9%".
"הבורסה תעלה בדומה לוול סטריט. מידת ההתאמה היא משמעותית. הבורסה עשתה כברת דרך כלפי מעלה, וצריך להנמיך ציפיות מבחינת קצב העלייה. אם היא תעלה בשנה הקרובה ב־6%־8%, זה יהיה יפה מאוד. באשר לשאלתך, לא תהיה מפולת. המשק התאושש יפה מהקורונה, הריבית נמוכה, כמות הכסף בעו"ש היא בהיקף מאות מיליארדי שקלים - ומדובר בשיא של כל הזמנים".