1
אל תרבות ההפחדה של "משבר האקלים" התייחסתי תמיד מאוד בספקנות. ככלות הכל, אפשר לזהות בין נושאי הדגל סממנים אופייניים לכת שהתנגדה בזמנו למתווה הגז. אותם טיעונים אפוקליפטיים (שהתבררו במקרה של מתווה הגז כמופרכים), אותו סחף קיצוני ואף משיחי, אותם אנשים ואותו מרדף אחרי מי שלא מיישרים קו.
הבעיה שלי מגיעה תמיד מהכלכלה, ממה שזה עושה לכלכלה, ובעיקר ממה שזה עושה לשכבות החלשות ולמעמד הביניים. מתווה הגז היה מצוין לציבור הרחב, ובייחוד לציבור החלש יותר (ירידת מחירי החשמל), בניגוד לטיעונים של המתנגדים. וכך גם טרנד "משבר האקלים" כביכול עלול לגרום הרבה יותר נזק לשכבות החלשות מאשר להועיל להן.
לא מעט מדענים חושבים ש"משבר האקלים" נופח הרבה מעבר לכל פרופורציה, אולם הבעיה היא שקולם לא נשמע בתקשורת שהתמסרה לחלוטין למסרי ההפחדה של דת האקלים. אחד המדענים עם משנה סדורה, מנומקת ומדעית שמדבר על כך הוא הפיזיקאי פרופ' יונתן דובי, המשמש כמרצה בכיר במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן־גוריון.
"ברור שיש תרבות הפחדה", אומר פרופ' דובי בראיון נרחב ל"מעריב־עסקים". "כל אחד מרגיש את זה. אם בעיתונים כותבים 'הזדמנות אחרונה', אז יש רק דרך אחת להבין את זה - הזדמנות אחרונה, אחרת יקרה משהו נוראי".
2
לפני שאני צולל עם פרופ' דובי לפרטי הפרטים של הנתונים לעומת הססמאות, יש לו מסר למשרד להגנת הסביבה: "יש בזבוז של כוח אדם במשרד להגנת הסביבה. כל צמרת המשרד, כל מה שהם חושבים עליו היום הוא פחמן דו־חמצני, במקום לשבת ולפתור את הבעיות הסביבתיות האמיתיות שיש לנו כמו זיהום נחלים, זיהום חופי, שטחי בר, הטמנה ועוד. כל הזמן חושבים על האקלים, תעשו את העבודה שלכם לטובת אזרחי מדינת ישראל. זה פשוט מטריף אותי".
אז אני מבין שקולכם, הקול השונה, בכלל לא נשמע במשרד להגנת הסביבה או במשרדים אחרים?
"תן לי לעודד אותך. קולנו נשמע. אומנם פחות בתקשורת, אבל מהשיחות הרבות שאנחנו עורכים עם אנשי סגל, קולנו נשמע, ונשמע היטב. במשרד האוצר, במשרד האנרגיה, ואפילו במשרד להגנת הסביבה. הבעיה היא שאנשים לא יודעים את זה. אפילו אנשי המקצוע, כי הם ברובם כלכלנים, ואז הם אומרים לעצמם: 'למי נלך לייעוץ? ראינו בטלוויזיה פרופ' זה וזה שהוא מומחה אקלים - בוא נלך לדבר איתו'.
"אותו פרופ' הוא מומחה אקלים, אבל יש לו אג'נדה. כבר 20 שנה הוא חוקר את ההתחממות הגלובלית, ואם זו לא בעיה, מה הוא יעשה עכשיו? אולם האחריות של משרדי הממשלה - החובה שלהם - היא להאזין למגוון הדעות הקיים ולבחון את הדעות הללו על בסיס הנתונים והמדע, לא על בסיס תחושות בטן ולא על בסיס מה יגידו האירופים".
דווקא מעניין לשמוע את דעתך בנוגע לתקשורת.
"אני חושב שיש כאן שילוב מעניין מאוד, ואני מדגיש מראש שאני לא מתכוון לקונספירציה. כל מי שעוסק באקלים חושב שהוא האדם המוסרי העליון. ויש פה שילוב של אינטרסים, אינטרסים כלכליים אדירים, אינטרסים פוליטיים וסממנים של מה שנראה, בעיניי לפחות, כמו דת חילונית חדשה.
"הדת הזו אומרת שיש ציווי, שיש חוק שהוא מחוץ לחייהם של בני האדם - אפקט החממה - ויש חטא קדמון, שאפשר לפרקו לגורמים שונים כמו הפקת חשמל. החטא הקדמון הוא הקפיטליזם, החטא הקדמון הוא השיפור באיכות החיים, החטא הקדמון הוא שינוי הטבע - ויש ציוויים. עשה לך פאנל סולארי! ויש נביאים ויש כוהנים ויש כל מה שצריך בדת".
3
פרופ' דובי מחלק את טענותיהם של מודאגי האקלים לשלוש קבוצות. נתחיל דווקא בטרנד הבולט ביותר, שנשמע נפלא: אנרגיות מתחדשות. "בשביל לפתור בעיה שלא ממש קיימת על בסיס תזה לא מוכחת, מה תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה, אומרת לנו? שהפתרון הוא להשתמש רק ב'אנרגיות מתחדשות'", אומר פרופ' דובי.
"עכשיו אני חייב לבקש ממך לשנות את המינוח. האנרגיות שהיא מציעה, ובישראל הכוונה היא בייחוד לאנרגיה סולארית, אינן מתחדשות. ה'דלק', הוא מתחדש, אבל הפאנלים הסולאריים - המערכת שבאמצעותה אנחנו מפיקים את החשמל - הם ממש לא ייצור מתחדש. להפך! בתוך 15־20 שנה, ואף פחות, פאנלים סולאריים נהרסים וזורקים אותם כי אי אפשר למחזרם.
"יתרה מזאת, התכונה הפיזיקלית הבולטת ביותר של אנרגיות מתחדשות שעל פיה אתה רוצה לאפיין את צורת הפקת האנרגיה היא שאלו אנרגיות לא יציבות. אם זו אנרגיית רוח, היא עובדת רק כשיש רוח, ואם זו אנרגיית שמש - היא עובדת רק כשיש שמש. אבל מה לעשות, אנחנו צריכים חשמל כל הזמן. אז מה עושים? חייבים לייצב את הרשת - זה רכיב קריטי בייצור החשמל.
"יש שתי אפשרויות לעשות את זה: להשתמש בתחנות גדולות שעובדות כל הזמן, אבל בחלק מהזמן הן עובדות פחות, או להשתמש בתחנות קטנות שעובדות על גז, שאותן אפשר להדליק או לכבות מהר כי את התחנות הגדולות אי אפשר לכבות ולהדליק, זה לוקח שלושה ימים. התחנות הקטנות שאפשר לכבות ולהדליק הן בזבזניות מאוד: אתה צריך יותר דלק עבור אותה כמות חשמל. ומה יוצא? יוצא שבסך הכל לא חסכת פליטות, וזו עובדה שנמדדה בגרמניה, בקליפורניה ובדרום אוסטרליה.
"כשאתה עובר למקורות אנרגיה לא יציבים, בגלל הצורך בייצוב הרשת, אתה שורף יותר דלקים ולא חוסך בפליטות. זה נשמע לא סביר לאדם מן השורה, שאומר: 'נעבור להשתמש בפאנלים סולאריים, בטוח נוריד את הפליטות', אולם העובדה האמפירית היא שזה פשוט לא כך. זה לא רק לא מפחית את הפליטות, אלא גם שבכל מקום בעולם שבו הכניסו אנרגיות לא יציבות, הן העלו את מחירי החשמל בצורה ניכרת - בגרמניה פי שניים ב־15 שנה.
"ואנחנו צריכים לזכור שאנחנו חייבים חשמל יציב כדי לייצב את הכלכלה. גרמניה, למשל, עברה לכמעט 30% אנרגיית רוח, וכשאין רוח, מה הם עושים? הם יכולים לקנות חשמל גרעיני מצרפת או חשמל מפחם מפולין או חשמל מהולנד או חשמל גרעיני משוודיה. הם יכולים לקנות חשמל מהשכנים שלהם. אנחנו לא יכולים לקנות חשמל, אנחנו אי אנרגטי, אין לנו ממי לקנות חשמל".
אבל התוכנית היא בינתיים להגיע רק ל־30% אנרגיות מתחדשות עד 2030. מה פסול בזה?
"קרה דבר מדהים עם התוכנית הזו, שאני קורא לה 30־30. הם קודם כל קבעו יעדים, ואז הלכו לחברת החשמל ושאלו אותה מה צריך לקרות כדי להגיע ליעדים הללו, שזה כמובן התהליך ההפוך כשאתה מתכנן תוכנית. התוכנית הזו אכן נשמעת טוב כי זה מכניס אותך למועדון המדינות הירוקות. אולם רשות החשמל כתבה דוח ועשתה את החישובים - כמה אגירה יש או אין - ואין שום יכולת אגירת חשמל משמעותית.
"כדי להגיע ל־30% חשמל, צריך קודם כל לבנות 6 ג'יגה ואט של תחנות כוח, שזה לבד יספק את הצרכים שלנו עד 2030. על זה תצטרך לבנות 16 ג'יגה ואט פאנלים סולאריים הספק מותקן, שזה לא מה שמייצרים בפועל כי פאנלים סולאריים מייצרים חמישית ממה שמותקן מפני שיש שמש רק בצהריים. אבל יותר מזה - 16 ג'יגה ואט זה כל ההספק המופק הנוכחי של מדינת ישראל שנבנה על 70 שנה! זאת אומרת, בעשר שנים אנחנו צריכים לבנות מפאנלים סולאריים את כל מה שכבר יש עכשיו בישראל. בהצלחה!"
שזה אומר גם כמות אדירה של לוחות סולאריים?
"זה אומר 64 מיליון לוחות סולאריים, שמתים פעם ב־15 שנה ומוחלפים. כלומר, בכל שנה תצטרך לזרוק לפח, למטמנות, 5 מיליון פאנלים סולאריים. אתה יודע איזו כמות זבל זו? וזה לא זבל רגיל כי בפאנל סולארי יש עופרת, כסף ויש קדמיום ויש כל מיני דברים שמחלחלים לאדמה.
"אז מה אנחנו עושים? בשביל שנהיה מדינה נאורה, נפתור בעיה שלא קיימת. ניקח כסף מהעניים וניתן אותו לעשירים. זה מה שנעשה. הרי מי מפיק חשמל סולארי? חברות גדולות או אנשים שיש להם וילה גדולה כדי לשים עליה פאנלים סולאריים. מי לא יכול לשים פאנלים סולאריים? מי שגר בקטמון, בשיכונים, בג'סי כהן".
4
אנחנו עוברים עכשיו לעמוד התווך הראשון של מודאגי האקלים - גזי החממה. "התזה היא שבעקבות פליטת גזי החממה בני האדם הם האחראים לרוב ההתחממות של כדור הארץ ב־50 השנה האחרונות", אומר פרופ' דובי. "צריכים לשים את הדברים על השולחן ולהגיד מה אנחנו יודעים. אנחנו בהחלט יודעים שכדור הארץ התחמם ב־50 השנה האחרונות. אנחנו גם יודעים שאנחנו פולטים פחמן דו־חמצני לאוויר, ואנחנו יודעים שפחמן דו־חמצני הוא גז חממה. אלו דברים שאנחנו יודעים.
"מה שאנחנו לא יודעים הוא לבודד את התרומה האנושית מהתרומה הטבעית. אין לנו דרך לעשות את זה, אין לנו מדחום שמודד בנפרד טמפרטורה בשינויים טבעיים וטמפרטורה ממקור אנושי. ומתברר שהאמירה הזו, שבני האדם אחראים לרוב ההתחממות, היא תזה מדעית, אבל היא לא מוכחת, ואפילו לא קרובה להיות מוכחת. עכשיו, זו שאלה מספרית, זו לא איזו שאלה בינארית, אחראים או לא אחראים. אנחנו אחראים לחצי מההתחממות, לרבע מההתחממות, לשמינית, בכלל לא, לכולה - זו שאלה שאנחנו פשוט לא יודעים לענות עליה".
אין מתאם אוטומטי בין הדברים, בין עליית הטמפרטורות לבין ריכוז הפחמן הדו־חמצני?
"מתאם אינו סיבתיות. העובדה ששני דברים עולים או יורדים יחד ממש לא אומרת שאחד קורה בגלל השני. אז אומרים לנו שאין תקדים להתחממות הזו. וזה פשוט לא נכון, יש תקדים לקצב ההתחממות עוד מתחילת המאה ה–20. היה חם לפחות כמו עכשיו לפני 1,000 שנה, בתקופה החמה של ימי הביניים, ולפני 2,000 שנה, ובאופן מחזורי זה קורה כל הזמן. בשנות ה־30 בארה"ב היה חם הרבה יותר מעכשיו.
"ומה אומרים לנו עוד? אומרים, אוקיי, אבל. וכאן יש שתי טעויות: ראשית, במדע, כמתודולוגיה מדעית, זה שאין הסבר אחר, זה לא אישוש להסבר שלך. לא כך עובד מדע. כדי לאשש תזה, אתה צריך להביא נתונים, אתה צריך לעשות ניסויים. זה שאין הסבר אחר, עדיין לא תומך בהסבר שלך".
5
עמוד התווך הנוסף בטיעונים של מודאגי האקלים הוא "משבר האקלים", כפי שהוא מותג. "הייתי רוצה שהקוראים יבינו ש'משבר' זו לא מילה מתחום המדע", אומר פרופ' דובי. "משבר הוא מתחום החוויה האנושית. זו בעיה חמורה ופתאומית שיש להתגבר עליה. ועכשיו, מה שצריך לעשות הוא לנסות לתרגם את זה לעולם המדע. כלומר, לקחת מספר, איזשהו גודל, ולהגיד: זה מצביע על משבר. יש הרבה דרכים לעשות את זה, ואני אעבור איתך על כמה מהן.
"ההפחדה הראשונה היא עליית פני הים, וכאן אין שום ספק בנוגע לנתונים. פני הים עולים, אבל הם עולים בקצב אחיד החל מאמצע המאה ה־19, הרבה לפני שפלטנו פחמן דו־חמצני. הם עולים מפני שהקרחונים נמסים קצת, כי כדור הארץ מתחמם. יוצאים מתקופת הקרח הקטנה של ימי הביניים - ועכשיו מתחמם קצת, ולכן הקרחונים נמסים.
"הדבר הזה התחיל הרבה לפני שהיו פליטות של פחמן דו־חמצני, והוא נמשך ללא שינוי. אבל יותר מזה, אנחנו יכולים לברר כמה עולים פני הים? הם עולים בקצב של בערך 2 מ"מ בשנה. שזה אומר 20 ס"מ ב־100 שנה. זה הקוד האדום לאנושות? 20 ס"מ עלייה של פני הים ב־100 שנה? התחזית האחרונה של דוח IPCC (גוף בינלאומי לשינוי האקלים) מדברת על בין 40 ל־70 ס"מ.
"ברור לי שזה לא נכון כי הם משתמשים במודלים לא נכונים, אבל גם אם כן, 50 ס"מ ב־100 שנה, זה הרי לא קורה בבת אחת, יש לך עשרות שנים להיערך לזה. זה מה שהופך למשבר אקלימי? יש עוד הפחדות, למשל אירועי קיצון אקלימיים. מפחידים אותנו שיש יותר שיטפונות, הצפות וכדומה. וכאן זה פשוט מדהים.
"אני חייב לצטט לך שני דברים: דבר ראשון, הדוח האחרון של ה־IPCC אומר בפירוש, שחור על גבי לבן, שאין עלייה, אין שינוי שנמדד בסופות טרופיות, כלומר ציקלונים, בסופות חורף, בסופות רעמים, בבצורות אמיתיות, לא בסופות טורנדו, לא ברוחות עוצמתיות, לא בסערות ברקים ולא בשיטפונות. והם כותבים שחור על גבי לבן שאין מתאם בין העלייה בגשמים לשינוי במשטר השיטפונות.
"ובנוגע לשריפות, אומרים לנו שיש עלייה במזג אוויר תומך בשריפות - שילוב של טמפרטורות גבוהות ולחות נמוכה ורוחות. אבל המדהים הוא שכמות השריפות העולמית, שטח השריפות וכמות השריפות, קטנה ב־25% במהלך 30 השנה האחרונות. זו עובדה ידועה. למה זה קורה? כי אקלים הוא רכיב קטן מאוד בדינמיקה של שריפות.
"הנתון האחרון שאני רוצה להביא הוא נתון אמפירי, מדעי, שאין עליו ויכוח: ב־100 השנים האחרונות פחתה הסכנה לאירועי אקלים לבני אדם ב־99%. אם פעם היה לך אחת ל־500 סיכוי למות מאירוע אקלים קיצוני, עכשיו זה אחד ל־400 אלף. וזה נתון אמפירי. יש תפיסה שלקחנו אקלים נוח והפכנו אותו למסוכן. אבל במציאות, בעולם האמיתי, הנתונים מראים שזה בדיוק הפוך. לקחנו אקלים שהוא תמיד מסוכן ולא נוכח והפכנו אותה לאקלים נוח. אז אני מסתכל על כל הדברים האלה ואני שואל: היכן המשבר?".
6
לסיום חזרנו לחיבור לכלכלה: "עוד דרך לכמת משבר היא באמצעות הכלכלה, מה יהיה אפקט המשבר על הכלכלה, כי התמ"ג העולמי הממוצע הוא סמן טוב לאיכות החיים שלנו. ניקח כמה דוגמאות: השפל הגדול של שנות ה־30, ירידה של 30% בתמ"ג העולמי בחמש שנים; משבר הסאבפריים 2007־2009, ירידה של 4.5% בתמ"ג העולמי בתוך שנתיים; משבר הקורונה, ירידה של 5%־7% בתמ"ג העולמי בשנתיים.
לפי התחזיות של ה־IPCC עצמו, משבר האקלים יגרום לירידה של כ־3% בתמ"ג העולמי עד 2100 בערך בין 2.6% ל־3.5%, אם לא נעשה כלום. למה זה מדהים? כי לפי כל התחזיות של הבנק העולמי, של האו"ם עצמו ושל קרן המטבע העולמית, יהיה גידול של 450% בתמ"ג. זאת אומרת שבמקום שנהיה עשירים פי 4.5, אם לא נעשה כלום עם משבר האקלים נהיה עשירים פי 4.34. ואני שואל שוב, היכן המשבר?"