מועד הבחירות הבאות עדיין לא ידוע לאיש במדינת ישראל. על פי החוק, האירוע עתיד להתרחש בעוד כשלוש וחצי שנים, אי־שם בתחילת 2025. על פי ההערכות בקואליציה, זה ככל הנראה יקרה מוקדם יותר, ואם תשאלו את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, הבחירות חייבות להתקיים כבר אתמול.

כך או אחרת, השבוע הרוויחה אחת המפלגות תמונת בחירות מושלמת שלא תבייש כרזת ענק במרכז תל אביב, או אום אל־פחם. "מנסור עבאס, ליגה אחרת" - יהיה כתוב על שלטי החוצות העתידיים של מפלגת רע"ם, כאשר במרכז התמונה מככבים השלושה: היו"ר עבאס, שייח' כאמל ריאן, מבכירי התנועה האסלאמית, ומלך ירדן עבדאללה, המביט בשני אורחיו מישראל בעניין רב.

בקרב אי אלו ציבורים, האפקט של התמונה הבודדת הזאת, שהופצה השבוע בידי סוכנות הידיעות הממשלתית הירדנית, גבר על הרושם שעשו בזמנו התמונות של נתניהו עם פוטין וטראמפ. עזבו את נסיבות הנסיעה של עבאס לרבת עמון, לרבות היעדרותו המסתורית מהכנסת בהסברים סותרים - הביקור המתוקשר קבע עובדה בשטח הפוליטי הערבי־ישראלי: מנסור עבאס הוא ה־נציג של הציבור הערבי, ה־מנהיג,
ה־כתובת לפנות אליה.

המסר העיקרי של ביקור עבאס בירדן הופנה דווקא פנימה, לתוך המגזר הערבי, והוא ניצחונו של עבאס ומפלגתו בוויכוח הפנימי בין רע"ם לבין ראשי הרשימה המשותפת. כרגע, שבוע אחרי אישור תקציב המדינה ושלושה ימים אחרי הפגישה עם המלך עבדאללה, יו"ר רע"ם מצטייר כמנהיג הציבור הערבי, ששולט גם בכסף וגם במעמד הציבורי ברמה הבינלאומית. ראשי הרשימה המשותפת, ממשיכי הקו הקלאסי של הפוליטיקה הערבית, נותרו זנוחים על ספסליה האחוריים של האופוזיציה.

מנסור עבאס (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

והייתה גם תאונה, שקרתה לעבאס דווקא באשמת הירדנים. הוא עצמו היה מחושב ומדויק: הודיע מבעוד מועד לראש הממשלה ולראש הממשלה החליפי על דבר ביקורו, וקיבל אישור. הוא גם דאג לדיסקרטיות ולכך שההודעה היחידה תצא מהצד הירדני. והירדנים פישלו: בהודעה מטעם סוכנות הידיעות של הממלכה צוין כי "המלך הדגיש בפגישה את הצורך לכונן שלום צודק וכולל על בסיס פתרון שתי המדינות, שיבטיח את הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית בקווי 67', שבירתה מזרח ירושלים", וכי עבאס מצדו "שיבח את עמדותיו של מלך ירדן ביחס לסוגיה הפלסטינית, ואת מאמצי ירדן לשמור על הסטטוס־קוו בירושלים ואת תמיכתו בעמידה האיתנה של תושבי מזרח ירושלים". אופס, נפלט.

בלשכת בנט הוכו בתדהמה קלה, ואחרי שהתאוששו דרשו הבהרות. עבאס שוב פעל מאחורי הקלעים והסביר למי שהיה צריך כי לא עסק כלל בתחום המדיני. כפי שטען לאורך כל הדרך, כך טען גם הפעם: איני עוסק בדברים האלה, אני כאן כדי לפתור לציבור שלי את בעיותיו האזרחיות, ולא חסרות כאלה. הארמון ברבת עמון דאג לתקן את התקלה. ללשכת בנט הועבר המסר כי "הפגישה כולה הייתה פגישת היכרות ולא נגעה בסכסוך הישראלי־פלסטיני". ולמה זה הופיע בהודעת סוכנות הידיעות? נו, אז הופיע. קורה. תשקורת, אתם יודעים.

עבאס, כמו עבאס, נוהג בחוכמה פוליטית ומקפיד להימנע מטעויות. הוא מתנהל בדיוק על פי כללי המשחק שעד כה רק היטיבו עמו: שטיבי, עודה ושות' יעסקו בסכסוך, במאבק, בכל הקטע הקשה שעד כה לא הניב פרי. מפלגת רע"ם השיגה את הישגיה בדיוק כי נהגה אחרת.

עבאס ידע לחזק את הישגיו ולהכין את הקרקע לקראת הבחירות הבאות, תהיינה כאשר תהיינה. הוא יגיע לבחירות מנקודת כוח, והשהייה בממשלה היא המקום המושלם לבצר את מעמדו כמנהיג הציבור. לכן בשלב הזה, כשהתקציב אושר והכספים מתחילים לזרום, עבאס הוא האחרון שרוצה לטלטל את הספינה. חשוב לו להיות עצמאי, אך לא לעומתי. בזה שיעסקו מרצ ומפלגת העבודה. הציבור של רע"ם מעריך דברים אחרים - לא ססמאות אלא אמצעים פרקטיים.

קולות מעוצבנים

בינתיים, במדינת האופוזיציה, ניתן לזהות תהליכים מעוררי עניין. לא בליכוד, כמובן. שם דווקא לא השתנה כמעט דבר מאז הפרידה מהשלטון. נתניהו ממשיך לחמם את ה"אוטוטו חוזרים", לנהל את קמפיין הזלזול בנפתלי בנט ולתקוף את כל מי שמרים לו להנחתה.

אחרי שלא הצליח לטרפד את הדבר הגדול, אישור התקציב, מתמקד נתניהו במלחמת התשה. על חברי הליכוד לנטר את המרחב הווירטואלי, לאתר כל שגיאה זעירה של חברי הקואליציה ולתקוף אותם ללא רחמים. איילת שקד התנסחה שלא בהצלחה והעלתה ציוץ כושל? יאללה, מלחמה! עידית סילמן סיפרה את סיפור התקיפה ולא הצליחה להוכיח אותו כמו שצריך? מעולה, מכים בכל הכוח.

זו הרי שיטת נתניהו, אחת המוצלחות שבארסנלו: לבנות דה־לגיטימציה מוחלטת ליריב פוליטי. להרוס אותו עד היסוד, לבנה אחר לבנה. לא להרפות ולא לוותר. זה אולי לוקח זמן, אך למזלו לא חסר זמן באופוזיציה.

חרף משאלת לבם של כמה מחברי הליכוד, שמאמינים כי אולי יתייאש מהשהייה המתמשכת באופוזיציה, יפנים כי הוא תקוע ויפרוש מרצונו, נתניהו, כך נראה, לא ממהר לשום מקום. בטח כל עוד מתנהל משפטו, הבייס להוט ופעיליו מאמינים באמונה שלמה למה שהוא מספר להם על "עוד מעט מפילים את בנט וחוזרים". כל עוד הסקרים מעניקים לליכוד בראשותו 30 מנדטים ויותר - אין בעיניו מקום טוב יותר כרגע מאשר כס יו"ר האופוזיציה.

מי שהתחילו להפנים את חומרת המצב ופחות מוכנות ליהנות ממנו, הן המפלגות החרדיות. לא כולן ולא כולם בהן, כמובן. אך ככל שעובר הזמן, קולות מעוצבנים של חברי הכנסת החרדים נשמעים יותר ויותר. נכון לעכשיו אלה חברי הכנסת מדגל התורה וכן חברם לסיעה המשותפת מטעם אגודת ישראל, ח"כ ישראל אייכלר. הם פחות ופחות מוכנים להישבע אמונים לנתניהו ויותר ויותר רואים את הפער שבין האינטרס הפוליטי שלו לזה שלהם. זה עוד רחוק מלהיות מרד או היפרדות מנתניהו, אך הקולות שמגיעים מאנשי יהדות התורה לא היו נשמעים כך לפני כמה שבועות.

יו"ר דגל התורה משה גפני אמר השבוע בוועידת הדמוקרטיה: "אם הציבור המסורתי יעבור למועמד אחר לראשות הממשלה או למפלגה אחרת, אני אלך יחד איתם. אני לא חסיד של נתניהו, אני חושב שהוא היה ראש ממשלה טוב, אבל יש לו חסרונות. אחד מהם זה שהוא לא העביר תקציב".

בקואליציה רואים, שומעים ומפנימים. החרדים עצמם טוענים בשיחות סגורות כי "נבדקות הדרכים לשיתוף פעולה עם הקואליציה. לא מעטים שם היו שמחים לראות אותנו מצטרפים, אך הווטו של איווט ליברמן לא הולך לשום מקום".

ובכן, מצדו של יו"ר ישראל ביתנו לא חל שינוי דרמטי ביחס למפלגות החרדיות. כמו שלא רצה לצרף אותם לקואליציה בתחילת דרכה של ממשלת בנט־לפיד, כך גם היום. עם זאת, גורמים בממשלה מעריכים כי התהליכים שמתרחשים בקרב הפוליטיקאים החרדים עשויים להבשיל לשיתופי פעולה, גם אם החרדים יישארו באופוזיציה. להערכתם, "אם לקראת התקציב הבא החרדים ירצו לתמוך בו, או לכל הפחות לא להצביע נגדו, בהחלט יש מקום לדיאלוג איתם".