במשך תשעה ימים החזיקו שלוחיו של ארדואן בזוג נהגי אוטובוס חסרי תבונה, שסירבו לקלוט מהם פני המציאות בטורקיה המודרנית. תשעה ימים של סרט טורקי מביש, הכולל התרפסות והיסטריה. כמה מביך היה להיחשף לניסיונות הקדחתניים לשלוח מסרים לטורקים, לשכנע אותם שלא מדובר בסוכני מוסד רשלנים, אלא בשני מטיילים עיוורים.
התמונות מהקמפיין של אגד, הראיונות בתוכניות האירוח ובמשדרי החדשות, השידור הפומבי של שיחות אינטימיות בין בני משפחה. מישהו באמת מאמין שאחרון השוטרים הטורקים לא קלט מיד את מי הם כלאו? בסך הכל היינו נתונים למהלך ציני אופייני של הדיקטטור האנטישמי - רג'פ טאיפ ארדואן, שכרגיל ניסה לחלץ מממשלת ישראל מתנות, בתמורה לשחרור שני הפתיים שנפלו לו לידיים.
אומנם שרי הממשלה תודרכו להדגיש שישראל לא נתנה כל תמורה עבור השחרור, אבל באותה הנשימה לחשו באוזנינו שחייבים לעשות "מחווה" לארדואן. מחווה, באמת? אולי התנצלות ותשלום דמי חסות, כפי שסיפק בנימין נתניהו בתגובה להתקפה הטורקית ב"מרמרה"?
לא רק שאין מקום למחוות, צריך להעניש את ארדואן על הטרלול שאליו הוא הכניס את המדינה בתשעת הימים האחרונים. טרלול מכוון.
זה זמן שהדיקטטור מאנקרה מנסה להפשיר טיפה את היחסים מולנו, אלו שהוא הרעיל אישית במשך שנים. אם מסיבות כלכליות ואם כדי שנעזור לו מול האמריקאים, הוא רצה שנחזור ללטף לו את הגב, אבל נתקל בכתף קרה. ארדואן אפילו עשה "ג'סטה מדהימה" ושוחח עם הנשיא הרצוג במשך שעה שלמה, רק שאנחנו לא התמוססנו. ולכן גם בימים האחרונים היו מי שדחקו להיענות לחיזוריו הקטלניים של הסולטן.
למשל, לתת לו יותר מעמד וכוח בירושלים והר הבית, לסייע לו מול הממשל האמריקאי ולספק פרנסה לטורקים נוספים, כדי לתמוך בכלכלה המרוששת שלו.אלו הם בדיוק המהלכים שמהם חייבים להימנע, בניגוד להתקפלויות מביכות שלנו מהעבר. במיוחד ומעל הכל יש לחתוך את הפעילות הטורקית החתרנית בירושלים ובהר הבית.
בעיתוי מעניין, רק אתמול הודיע הקאדי העליון של הרשות הפלסטינית - מחמוד אל־הבש, שמבקר בטורקיה - כי הוא הגיע להסכם עם אנקרה לחידוש ביקורי עולי הרגל הטורקים בירושלים. בד בבד פרסם העיתון המקורב לארדואן, "ייני שאפאק", מדריך לאותם "עולי רגל". במיוחד הוסבר כיצד לחזק את העמידה הפלסטינית נגד "הכיבוש" הישראלי, איך לתרום לשהידים ולסייע לאחיזה המוסלמית באל־קודס הקדושה.
כבר לפני שנים היינו אמורים לעצור את הפלישה הטורקית הזו, בוודאי שלמנוע כניסה של פעילים טורקים לישראל במסווה של עלייה לרגל. בכלל, חשוב לחסום את מכלול הפעילות שטורקיה מבצעת בירושלים והר הבית. לפרק את "ארגוני הצדקה" שפועלים מטעמה, לעצור את העברת הכספים הטורקיים לשיפוץ בתים בעיר העתיקה כנגד "ייהוד ירושלים", ולמנוע את קשת הפעולות החתרניות שנעשות על ידי אנקרה, בתרגילים שונים.
בגדול, הגיע הזמן לגזוז לארדואן את השפם הווירטואלי שהוא מטפח לעצמו זה שנים כמגן הגדול של האסלאם. ולא לשכוח כי בעוד אנחנו מאפשרים לטורקים לבחוש אצלנו בחצר הפנימית, שליט טורקיה ממשיך להסית נגדנו ומעניק לפעילי חמאס וארגוני הטרור חופש פעולה בטורקיה. את המשוואה הזו הגיע הזמן לשנות מהיסוד.
ובאשר לבני הזוג אוקנין - קודם כל, נא לשלוח להם חשבון על הוצאות החילוץ שלהם. יש גבול לכמה שאנחנו צריכים להיות אחראים לאיוולת של מי שמתעלמים מהכתובת הרשומה על הקיר. בייחוד כשההתעלמות הזו הכניסה את כולנו לטרלול לאומי.
שלוש פצצות
חלפו רק מספר ימים מאז העברת התקציב, וכבר גורמים בקואליציה דוחקים את ממשלת הניגודים להגשמת יעדי התאבדות לאומית. התקציב שאושר בכנסת היה גדוש, בפני עצמו, בגלולות מרות בתחום הזרמות הכספים לערבים. אבל עכשיו, גורמים מרע"ם והשמאל מנסים לדחוף את המדינה לכיוון מסוכן והרסני. לפחות שלוש פצצות מרכזיות עומדות כעת על הפרק, ואם כל אחת בפני עצמה לא תנוטרל, צריך יהיה לפעול להפלת הממשלה.
הראשונה היא, כמובן, מה שמכונה חוק החשמל. הסיכום שאליו הגיעה איילת שקד עם אנשי רע"ם, שעבר בקריאה טרומית בכנסת, קשה בפני עצמו לבליעה. הוא כולל הכשרה של עשרות אלפי מעשים של הפרת חוק. מדובר בערבים שבנו בתים ללא היתר, עשו דין לעצמם, ועכשיו יוכלו לקבל הלבנה בדיעבד של העבריינות שלהם. זוהי פריבילגיה מרחיקת לכת, שאזרחים יהודים לא יכולים ליהנות ממנה.
אלא שנוסח הקריאה הטרומית עוסק בכמה עשרות אלפי בתים, ויש לו מגבלות והיגיון: הוא חל רק על מי שבנה על קרקע השייכת לו עצמו ורק היכן שתהיה תוכנית ממשלתית להסדרת הבנייה או אישור ממשלתי נקודתי. אלא שעכשיו בא חבר הכנסת ווליד טאהא, ומנסה לנצל בבריונות את מעמדו כיו"ר ועדת הפנים, כדי לשנות את ההסכמה מהיסוד.
הוא רוצה חותמת חוקית להשתלטות ערבים על קרקע מדינה, לביטול צווי בתי משפט, לקביעה בחוק שכל אזרח ערבי ביישובים הערביים יכול לעשות מה שבא לו.
הנוסח שלו יכשיר עוד מאות אלפי מעשי הפרת חוק קיצוניים וייצור שתי מערכות נורמטיביות - אחת ליהודים ואחת לערבים. את זה הוא רוצה להעביר כאשר יישובים שלמים ביו"ש - יישובים שעלו באישור גורמי ממשלה, ושמכונים בכזב "מאחזים לא חוקיים" - רחוקים מהסדרה וחיבור לתשתיות.
איילת שקד וגדעון סער נתנו, בשלב זה, ברקס. אבל אסור להם למצמץ או לוותר אפילו בפסיק, במיוחד כאשר רע"ם עשתה לעצמה נוהג להיות משתתף חופשי בקואליציה הנוכחית. ברצותה תתמוך, ברצותה תתנגד או תבקש עוד. זו הנקודה שבה המפלגה האסלאמית חייבת ללמוד שיש מגבלות לכוחה. אחרת אכן אין טעם לקיום הקואליציה הנוכחית, היא באמת מסוכנת למדינה.
הסיבה השנייה שעלולה לחייב את הפלת הממשלה נוגעת לדרישה של מרב מיכאלי, יו"ר העבודה, לשנות את סדר העדיפויות הלאומי בכל הנוגע לתקציבי יישובים. כמובן, היא דורשת לשלול את הדירוג הנוכחי מיישובים ביו"ש ולהפלות אותם לרעה, אף שמגיעה להם עדיפות.
מעבר לחוסר הצדק ואי־התבונה שטמונים בעצם הדרישה השקופה שלה, מדובר בהפרת הסטטוס־קוו שעליו הוחלט בהסכם הקואליציוני. הבסיס לכינון הקואליציה הוא הקביעה שכל שינוי במדיניות ששררה לפני קום הממשלה דורש הסכמה של כל גורמי הקואליציה. ולכן, אם מיכאלי ומי משותפיה יתעקשו לדחוק להפר את הסטטוס־קוו בכיוון הזה, צריך לפרק את החבילה.
הסיבה השלישית היא שינוי הסטטוס־קוו המתרחש יום־יום בשטחי המדינה ביהודה ושומרון, באזורים המכונים C. הרשות הפלסטינית, בכספים בינלאומיים אדירים, ממשיכה לשנות את המציאות ולהשתלט על עוד ועוד שטחים. גם הנושא הזה עלה במו"מ הקואליציוני, כאשר מול הדרישה של תקווה חדשה לקבל לאחריותה את הסמכויות לפתרון הבעיה, התחייב שר הביטחון בני גנץ להקים יחידה של 50 פקחים, אשר תעצור את ההשתוללות הפלסטינית.
והנה, לא רק שההבטחה לא מולאה, ההשתלטות מואצת. זוהי ההפרה הקיצונית והחמורה ביותר של הסטטוס־קוו, כזו שתוצאותיה יהיו בלתי הפיכות בתוך זמן קצר. לכן, כאן יותר מכל, אם לא יינקטו צעדים מיידיים ודרמטיים, צריך יהיה לקדם את קץ הממשלה.