אחת השאלות שמופנות אליי מאז שנחשפה פרשת הג'וב שסידר יאיר לפיד לגיסתו כחברת דירקטוריון קק"ל, היא כיצד אדם יכול להיות כל כך מנותק מהצהרות שהוא עצמו נתן בעבר ולשנות את דעתו באופן כה בוטה?

לפיד ציין שאף אחד לא מבין מה באמת קרה עם המינוי, ושבסך הכל מדובר היה באקט של התנדבות תוך הגדלת ראש מצדה של גיסתו. הסערה ברשתות ממש לא הייתה ברורה לו, והוא הסביר זאת ב"שופרות, ביביזם ונתניהו". כל זאת לאחר שרק מספר שנים קודם לכן התייצב עם צוות צילום מול בית הקרן הקיימת לישראל ונשא נאום הבז לשחיתות בארגון, גינה את "המינויים המוזרים" והוקיע את "עשרות חברי הדירקטוריון". באותו נאום הבטיח לפיד שהוא עצמו ידאג "לשים לזה סוף". "זה לא יהיה קל", הצהיר, "אבל אנחנו נעשה את זה".

אילו זה היה המקרה היחיד, ניחא. אבל בשנים האחרונות נחשפנו מצדו של לפיד ללא מעט זגזוגים, הנפצות, אי־אמירות אמת ולמעשה סטוריטלינג על פי דרישה. אני קוראת לזה "עיצוב מציאות".

יש לא מעט מעצבי מציאות בימינו - זהו כלי נהדר לשכנוע ולהעברת מסרים - אבל החוכמה היא לעשות זאת בעדינות, באלגנטיות, ולתת קרדיט לציבור שלא מדובר בחבורת מטומטמים. איכות השקר מעידה על מידת האלגנטיות שמיוחסת לשומעים. לפיד ככל הנראה סבור שכולנו מטומטמים. הקו המנחה שלו זה כאן ועכשיו, והוא מכפיף את המציאות כך שתשרת את העמדות ואת הטענות שלו ברגע נתון.


כאשר היה ראש האופוזיציה, התראיין לשלי יחימוביץ' ויגאל גואטה בכאן רשת ב', והתלונן על חלוקת מענקי הקורונה שהגיעו גם למי שמשכורתם לא נפגעה: "אני קיבלתי 750 שקל מענק, למה?". בשלב הזה אמרה לו יחימוביץ': "זה לא הגיוני שקיבלת. אתה לא עומד בקריטריונים. יאיר, כיוון שאתה ואני הרווחנו אותו דבר ב־2018, ואני לא זכאית ל־750 שקל, לכן זה נראה לי מוזר שאתה קיבלת". לפיד השיב "אני תרמתי את ה־750 שקל". יחימוביץ' מצדה אמרה לו: "עזוב אותך תרומה, זה נשמע לי מוזר שקיבלת אותם". בשלב הזה לפיד המשיך בדיבור והנושא נשכח.


אפשר לתהות מדוע אדם מיושב בדעתו ממציא עובדות. מנגנון עיבוד המידע של לפיד עובד על פי הרגש, מה שאנו מכנים אימפולסיביות. המידע לא עובר סינון במעבד המרכזי - מנגנון לוויסות דחפים ודחיית סיפוקים, והפלט נשלף במהירות ללא השהיה. לפיד הרגיש באותו הרגע שיהיה לו נכון לומר זאת, ואמר.


במקרה מאוד דומה של עיצוב מציאות, בסרטון תעמולה של יש עתיד מאפריל 2015, אמר לפיד: "ירו עליי בלבנון, קטיושה החמיצה אותי בכמה מטרים בקריית שמונה". הסרטון הופץ ברשתות החברתיות ורבים תהו באיזו תקרית מדובר. כאשר לפיד נשאל על כך, הוא הגיב בהפתעה ואמר: "אין לי מושג על מה אתה מדבר".


נחזור למנגנונים הפסיכולוגיים המאפשרים זאת. באחד הניסויים המפורסמים שנערכו בנושא, נבדקים נטלו חלק במשימה משעממת לכל הדעות - העברה של חפץ ממקום למקום במשך שעה. לאחר הניסוי, לקבוצה אחת של נבדקים הציעו דולר בתמורה לכך שיספרו לסטודנטים שהיו בתור לניסוי אחריהם, שהניסוי היה ממש מעניין. לקבוצה השנייה הציעו 20 דולר עבור אותה בקשה. כל הנבדקים, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו לשקר לנבדקים הבאים אחריהם. כששאלו את הקבוצה שקיבלה 20 דולר מדוע הסכימו, התשובה הייתה שבעבור 20 דולר הם מוכנים לשקר. כששאלו את קבוצת הנבדקים שקיבלה דולר אחד, הם טענו שהניסוי באמת היה מעניין.


על פי הפסיכולוג החברתי לאון פסטינגר, יש לנו דחף לשמר תפיסה עצמית קוהרנטית, שתהיה הלימה בין האמונות והתנהגותנו בפועל - מושג הנקרא עקביות קוגניטיבית. כשנוצר פער בין התפיסה העצמית שלי (האם אני אדם שמוכן לשקר בעבור דולר?) לבין ההתנהגות (שיקרתי בעבור דולר) – אנחנו נפעל להסרת הדיסוננס באמצעות שינוי דעה או שינוי התנהגות, מה שיותר קל באותו רגע. כך למשל חייל שנשלח למשימה שאינו מאמין בה, יגבש מחדש את עמדתו כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת, בדיוק כפי שאנשים שנכשלו בבחינה עשויים להיזכר בדיעבד שבאותו יום חשו ברע.

הסיפור שלו


מעבר לדיסוננס הקוגניטיבי, לפיד נוהג מדי פעם להמציא מחדש את ההיסטוריה. "אני מאמין ששוויון לא מגיע מעצמו. ההיסטוריה הוכיחה לנו שאסור רק לחכות. היסטוריה - באנגלית History - מקורה במילים His Story - הסיפור שלו. של הגבר", הסביר. "כדי שגם סיפורן של נשים יתווה את העתיד, כולנו צריכים לעבוד בזה", והמשיך לתאר את עשייתו המבורכת למען נשים ואת דעותיו על אפליה מתקנת. כמובן שמקור המילה "היסטוריה" אינו קשור לקשקוש הפמיניסטי הנ"ל.


אחת התכונות הבסיסיות ביותר שמהווה את הבסיס למניפולטיביות ועיצוב המציאות היא היכולת לשקר. נכון, כולנו מותחים את האמת מדי פעם. ליתר דיוק, מדי יום. מחקר שתיעד במשך שבוע את האינטראקציות החברתיות של סטודנטים, מצא שאנו משקרים לפחות פעם אחת בכל שיחה הנמשכת יותר מעשר דקות. במהלך שיחת חולין, 60% מהאנשים משקרים בממוצע שלוש פעמים. אבל יש הבדל בין לומר לקולגה שהשמלה החדשה יושבת עליה מהמם ובין לעוות את המציאות.


אחת התופעות המעניינות היא שאי־אמירת אמת הופכת קלה יותר עם כל שקר נוסף. השקר הראשון שאנו מספרים אומנם גובה מאיתנו משאבים קוגניטיביים רבים, המתבטאים בעוררות ובתחושות שליליות, אך עם כל שקר נוסף אנחנו חשים פחות רגשות שליליים כמו אשמה ובושה. הפעילות המוחית באמיגדלה, האזור במוח המעורב בעיבוד רגשות, פוחתת והולכת. ניתן אפילו לנבא את חומרת השקר הבא באמצעות בחינת עוצמת הרגש השלילי באמיגדלה: ככל שנחוו פחות רגשות שליליים, כך השקר הבא יהיה חמור יותר.


השקר הבא כבר יהיה קל בהרבה, בפרט אם הוא לא נתפס כשקר - אם זו נורמה והוא חש ש"כולם סביבו משקרים", כפי שקורה באופן מצער ללפיד. כמובן שלפיד אינו תופס זאת כשקר, וגם לא כסילוף האמת. הוא באמת ובתמים מאמין שהמציאות קיימת כדי לשרת אותו. יש פה עדות לאלמנטים נרקיסיסטיים. מבחינתו, הקו בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון מאוד דק – עד כדי לא קיים.


חלק מהפסיכולוגים האבולוציוניים טוענים כי אחד הגורמים להתפתחות הנאו־קורטקס, החלק המפותח ביותר במוחנו, הוא מורכבות היחסים החברתיים, המחייבת מידה של מקיאווליזם - מניפולטיביות וערמומיות לצורך השגת מטרות. ככל שהאינטליגנציה הרגשית מפותחת יותר, יכולתנו להוליך אנשים שולל גדלה.


מקיאווליזם הוא אחת משלוש תכונות אישיות הנקראות "השילוש האפל", הכולל גם נרקיסיזם ופסיכופתיות. אדם בעל אופי מקיאווליסטי הוא אדם המרוכז בעצמו עד לרמה שבה ינהג באופן מניפולטיבי, והוא מנצל את סביבתו כדי להשיג את מטרתו. בעלי תכונה זו מאופיינים בהחצנה עצמית של תדמית מקסימה וביטחון עצמי גבוה, התרכזות בשאיפות אישיות, מרמה ושקרים המשרתים אינטרס עצמי, וחנופה במידת הצורך. מזכיר לכם מישהו?