בעידן נתניהו, האמת פשטה רגל, מתה מות נשיקה, נקברה קבורת חמור, נא להימנע מביקורי תנחומים. יש גם דוגמה רלוונטית: דלי השופכין שהטיל על כולנו דודי אמסלם בשבוע שעבר. יש לא מעט פרשנים שאומרים שזעמו של אמסלם מוצדק (אם כי הטקסטים, לא). הרי הקואליציה "דורסת" וגם "רומסת" את האופוזיציה בכל הקשור לייצוג בוועדות, אז אמסלם התחמם קצת. זכותו.
ובכן, האמת אחרת לגמרי. בכל דור ודור הקואליציה רומסת את האופוזיציה. הוויכוח הזה נמצא איתנו מאז בריאת האדם, פחות או יותר. אם נפרוט את הטענה לפרוטות, נגיע לוועדת הכספים. הריב הוא על זה שהקואליציה דורשת רוב של שניים בוועדת הכספים, במקום רוב של ח"כ אחד, לדרישת האופוזיציה. על פניו, יש לאופוזיציה קייס, נכון? הרי הרוב של הקואליציה די מינימלי (62-58, כל עוד שיקלי לא פרש רשמית).
אז זהו, שלא בדיוק. בואו נדלג רגע ל־2015. הרוב של הקואליציה באותה שנה היה זעום אף יותר. 61-59. בוועדת הכספים אכן היה לה רוב של ח"כ אחד. מה שהיה להוכיח? לא. כי בוועדת הכנסת, ועדה לא פחות קריטית (לפעמים יותר) מוועדת הכספים, הקואליציה של 2015 סידרה לעצמה רוב של שלושה ח"כים (!!!). אף אחד באופוזיציה לא חלם אז לשרוף את המועדון.
אז דודי אמסלם פשוט קיבל את הג'ננה והוציא עלינו קצת עצבים. והוא בכלל לא דיבר על לכלוא את השמאלנים במכלאות! עשו לו עוול עצום. הוא דיבר על מכלאות רק ל"זאבים הטורפים", כלומר ליועצים המשפטיים והפקידים, כל אלה שמונעים מהימין את השלטון.
יחי ההבדל הקטן. אגב, הגרסה המוחלשת של גידופי אמסלם מסוכנת יותר מהגרסה המנופחת ("לכלוא את השמאלנים") מסיבה פשוטה: אף על פי שהשמאל לא מה שהיה פעם, אין כאן מספיק מכלאות לכל השמאלנים. ברור שמדובר באיום סרק. לעומת זאת, יש מספיק מקום במכלאות למשפטנים. ועל פי מה שקרה כאן בשנים האחרונות, שום דבר לא יפתיע אותי אם לאחר חזרת הליכוד לשלטון יעבור אותו אמסלם עם כמה בריונים בין המשרדים בסלאח א־דין ויעמיס את החבר'ה לזינזאנה.
דבריו של האיש היו מחרידים. לפטר את כל השופטים. למחוק את המילה "צדק". לחתוך מחצית מהמשכורת של פקיד שלא יציית. לדרוס, לנפץ ולהרוס. עד רגע זה, אף אחד מבכירי הליכוד לא גינה אותם. אף אחד לא צייץ. כולם מביטים בבהלה לעבר המחולל הגדול של השנאה וההסתה, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, ושותקים. לדראון עולם.
הטור המלא של בן כספית - ב"מעריב-סופהשבוע"