ואלה האיומים הקמים עלינו, כאתגרים קיומיים שהאנושות לא ידעה כמותם: הראשון, איום הגרעין האיראני שמתקרב לשיאו ושבתריסר השנים האחרונות ישראל של נתניהו ויוסי כהן וזיקוקי הדינור והפרזנטציות השחצניות - לא גיבשו ולא הפעילו אסטרטגיה קריטית לעצירתו.
השני, התחממות כדור הארץ. עניין זה נדחק לשוליים בעשורים האחרונים בסדר העדיפויות הלאומי והעולמי. העולם וישראל בתוכו התעוררו מאוחר למשבר הגלובלי, למרות האזהרות, והם עדיין הלומי שינה. הוועידה האחרונה להצלת כדור הארץ נגמרה בקריסה, כשמנהיגי שתיים מהמזהמות העיקריות של עתיד האנושות, רוסיה וסין, נעדרו במפגיע מההתכנסות.
השלישי, איום המשך עידן המגיפה על כל וריאנטיה, מה שקוראים "ללמוד לחיות עם הקורונה", בתקווה לשגרת התמודדות מרוסנת, כשהמשק פועל כרגיל, ותוך כדי היערכות לווריאנט קשה במיוחד, שיגבור על החיסונים וירחיב את הפגיעה ההמונית. סרבני החיסונים, כולל ההורים החוששים לחסן את ילדיהם והמגזר הערבי הממעט להתחסן והמפחדים/האדישים באוכלוסייה, מהווים גורם סיכון קשה לפתרון.
הרביעי, השפעת משברי האקלים והקורונה על העולם, שהופך בגללם לפגיע, חולה, חלש וחסר ישע יותר; בריאותית, נפשית, כלכלית ופוליטית, ויישאר כך עד שכל המדינות העשירות ובעלות היכולת יתחייבו לחוקי חירום קשים לעצירת ההתחממות והזיהום ויסייעו בחיסונים ובהקמת תשתיות כלכליות, חינוכיות ובריאותיות במדינות החלשות.
החמישי, האסון שמתהווה במדיניות הבינלאומית כתוצאה מהתחזקות איראן ויצירת בריתות מסוכנות כמו בין סין ואיראן ואולי גם עם רוסיה, טורקיה וצפון קוריאה. חברות קואליציית הרוע עלולות לנצל את חולשת ארצות הברית הביידנית, המתעקשת להיאבק רק באמל"ח דיפלומטיים ופייסניים, שלא מסתנכרנים עם המציאות ועלולים להחזיר את הימין הטראמפי הקיצון והשוטה לשלטון ולבעבע מלחמות אזוריות, פיגועי טרור ומאבקי שליטה ודת, בדרך לאפוקליפסה עולמית; איראן כלפי אזורנו, סין כלפי טייוואן, פוטין כלפי אוקראינה ושכנות אחרות, בחלומו לחדש את ברית המועצות.
ולא הזכרנו את משבר המים העולמי, סכנות הרעב, הבצורות, הסופות והצונאמי, השיטפונות והשריפות, בעיית שינוע הסחורות בין מדינות, מיגור האלימות והפשע בחברה, והסיכונים מסביבנו; חיזבאללה, חמאס, הגדה, נערי הגבעות, מרי מתנחלי ומרי מצד חלקים מערביי ישראל.
האיום על המדינה מתגלם קודם כל במאבקים הפנימיים, האישיים והפוליטיים, בין אלה ששלטו כאן הרבה שנים בכל עוצמת הנזק שלהם ובין אלה ששולטים (חלקית) כאן ועכשיו. תגידו, נפלתם על הראש? בתקופת חירום גלובלית כזאת, בהיבט של העשור הקרוב ולנוכח הנוראות הצפויים, שהממשלה המשתדלת הזאת מנסה להיערך לבלימתם, חובה לעצור את המאבקים הפוליטיים והאישיים ואת המלחמות הקטנות והמטומטמות שמפלגים את המדינה, עם הפרובוקציות (אמסלם), ההסתה והשקרים, שנועדו להפיל את הקואליציה הנוכחית ולהכתיר את הנשפט המושחת לכאורה למלכת היופי של ירושלים, ולהפחיד עוד יותר את שופטיו.
יש ליצור קונצנזוס לאומי למאבק משותף באיומים הקיומיים - וכמו בממשלה המתאמצת הזאת, לאחד קצוות, לדחות את הוויכוחים והמאבקים לזמן רגיעה, לכשיגיע; לא להתגרות במצב, לא להחזיק בכנסת כבת ערובה או להחרימה דרך אי־איוש הוועדות ולעסוק יחד אך ורק באתגרים הקיומיים שלעיל.
בהכירי את הנפשות הפועלות, הצורחות והשותקות, זה לא יקרה לפני שנתניהו ישוחרר משבי החוק ללא קלון, או לפני שאדום הפנים, שמגדף, מאיים ומסית בשמו, יהיה יו"ר הכנסת וידרוס את השופטים, החוקרים והשמאלנים האשכנזים. כדברי ישעיהו, "מהרסייך ומחריבייך ממך יבואו".