בדרג המדיני־ביטחוני לא ניתן היה לזהות השבוע ולו גרם אחד של אופטימיות בנוגע לחידוש שיחות הגרעין בווינה. בנושא הזה הפער בין ישראל וארה"ב הוא גדול מאוד, ונראה בשלב הזה כבלתי ניתן לגישור. בירושלים מבינים שגם אם זה ייקח עוד כחצי שנה או שנה, בסופו של דבר המעצמות ואיראן יחזרו למסגרת הסכם הדומה בקווים כלליים להסכם JCPOA של 2015.
שנתיים וחצי חלפו מאז פרישת ארה"ב בהנהגת הנשיא הקודם דונלד טראמפ מהסכם הגרעין, והאמריקאים היום אומרים לישראל בצורה הברורה ביותר כי התוצאות מדברות בעד עצמן וההחלטה לפרוש, בעידודה הנלהב של ישראל, הייתה משגה אסטרטגי ענק. איראן לא קרסה ובשנים האחרונות העשירה אורניום, פיתחה יכולות וצנטריפוגות מתקדמות, ובעיקר צברה ידע וביטחון עצמי ביכולות העצמאיות של מדעניה להמשיך להתקדם בתוכנית הגרעין.
טראמפ, עוד לפני שזכה בנשיאות ונכנס לבית הלבן, הצהיר כי הוא מתנגד להסכם ויפרוש ממנו, אבל למרות זאת בממשל האמריקאי הנוכחי רואים בישראל ובראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו גורם שמאוד השפיע על הקו לפרוש מההסכם ולהציג חזית נצית. למעשה, זה הפיל שנמצא בחדר בכל שיחה בדרגים השונים בין ישראל וארה"ב.
הקשרים טובים, השיחות ענייניות, והאמריקאים כרגיל מנומסים, אבל בעוד המערכות בארה"ב ובישראל שינו לחלוטין את אזימוט התנועה, בנושא הזה אין שינוי גדול, ואם קיים הבדל, אז הוא קשור יותר להתנהלות הפומבית המתונה יותר עם האמריקאים, אבל מבחינת מהות אין באמת שינוי.
בישראל מצרים כיום על כך שלאחר פרישת האמריקאים מההסכם היה צריך לחזור ולהשקיע באופציה צבאית אמינה, אבל זה כבר בבחינת חלב שנשפך. בהנחיית הדרג המדיני והרמטכ"ל, צה"ל וחיל האוויר מאיצים את ההכנות גם לאפשרות כזו, בוודאי לא כאופציה ראשונה שבה ישראל תפעל לבדה מול איראן, אלא כיכולת שצריכה להיות בארסנל באופן פרקטי וגם כמנוף לצורך הרתעת איראן.
מעבר לכך, בחינת היכולת הנדרשת תעמוד גם אל מול הערכת מידת הנזק שתקיפה כזו יכולה לעשות. בניגוד לתקיפות אחרות שביצעה ישראל בכורים בעיראק ובסוריה, תקיפה אפשרית באיראן אינה נתפסת כבעלת יכולת לעצור באופן מוחלט את תוכנית הגרעין, אלא רק לעכב אותה.
גם לזירה הבינלאומית ולמוכנות במקביל למלחמה אזורית, בדגש על חיזבאללה שהתעצם מאוד ביכולותיו המבצעיות בשנים האחרונות, משקל רב בדיונים שכבר מתקיימים היום. מחשבה עתידית על תקיפה באיראן, במקרה שתושג יכולת מבצעית אמינה, צפויה להציף גם את השאלה אם כצעד מקדים לאפשרות כזו ישראל תצטרך לפעול להחלשה דרמטית של חיזבאללה - הזרוע הצבאית האפקטיבית ביותר של האייתוללות נגד ישראל. כלומר, אם כרטיס הכניסה לתקיפה באיראן יצטרך קודם כל לעבור דרך ביירות.
אלו הן שאלות כבדות משקל שמובילות גם את ישראל למסקנה שעדיפה הדרך הדיפלומטית על פני הפעלת כוח צבאי. ניתן להעריך שהסיכוי שישראל תתקוף בעתיד לבדה באיראן נותר נמוך, אם כי האזרח הממוצע ששומע את ההצהרות המחריפות של הבכירים אצלנו כלפי איראן, עשוי לחשוב על מערכה שמתקרבת - וגם זה חלק מהעברת המסרים של ישראל לשותפותיה ולאיראן.
במערכת הביטחון סבורים כי יש רק דבר אחד שהוא רע יותר מלחזור למסגרת הסכם גרעין גרוע - והוא לחתום עליו בעוד הרבה זמן. גורמי המקצוע מעריכים כי האיראנים יגררו רגליים ככל שהם יכולים כדי לנצל את תקופת הדשדוש לצורך זחילה אטית בהמשך ההתקדמות בתוכנית הגרעין, בעיקר בכל הקשור להעשרת האורניום.
בישראל סבורים כי למרות הרפיסות שמגלה העולם אל מול ההפרות הבוטות של איראן בשנתיים האחרונות ובשנה האחרונה בפרט, בממשל האיראני מבינים כי צעד חריג נוסף והעשרת חומר בקיע לרמה של 90%, כבר יפגישו אותם עם עמדה וצעדים תקיפים הרבה יותר מצד מדינות המערב. מבחינה טכנית, איראן השיגה כבר היום יכולת, אך צעד כזה ייחשב כפעולה דרמטית ביותר, ולא בטוח שבשלב זה האיראנים מעוניינים בכך.
נקודת פתיחה גרועה
בישראל מוטרדים לא רק מהעשרת האורניום ומקפיצת המדרגה בכל הקשור להכנסת צנטריפוגות חדישות, אלא גם מצבירת הידע והביטחון העצמי של השלטון באיראן במערך הטכנולוגי ובמדענים שעומדים מאחורי תוכנית הגרעין. תקופת הדשדוש, כך סבורים בישראל, עלולה להימשך כשנה, ובשיחות סגורות ברמת דרגים שונים, המסר שמעבירה ישראל לאמריקאים הוא שחתימה על הסכם - גם כזה הדומה לישן - לא תתרחש אם ארה"ב ומדינות אירופה לא יציגו קו נוקשה ואף יקשיחו את הסנקציות נגד איראן - שהיא זו, לתפיסת ישראל, שמכתיבה כרגע את הקצב. הסרת סנקציות הדרגתית וקבלת התנאים המקדימים של איראן יובילו לדעת ישראל לתוצאה הפוכה.
בתרגום חופשי ובשפה מעט בוטה יותר, ישראל למעשה אומרת כי היאנקים מארה"ב לא מבינים את המציאות המתהווה במזרח התיכון ואינם יודעים לדבר אל הפרסים בפרסית. אבל האם בישראל מבינים את הפרסים? תלוי את מי שואלים. קצינים בכירים באמ"ן שעסקו בנושא האיראני ערב חתימת ההסכם בווינה ביולי 2015, אומרים ל"מעריב" כי דווקא בישראל כשלו בשנים האחרונות בהערכות לגבי השלכות היציאה של האמריקאים מהסכם הגרעין. לכן בישראל צריכים לגלות קצת יותר צניעות כאשר מטיפים לממשל הדמוקרטי האמריקאי על הטעויות החמורות שהוא מבצע עכשיו מול איראן, בהתחשב בכך שגם ישראל עשתה משגים אסטרטגיים.
לפני החתימה על ההסכם ב־2015 וגם לאחריו, בצה"ל ובאמ"ן ראו גם את חצי הכוס המלאה, את היתרונות שהוא מביא ואת היכולת להסיט משאבים לאתגרים ביטחוניים אחרים. במערכת הביטחון אף הדגישו עד היציאה של האמריקאים מההסכם כי איראן עומדת בפרטי ההסכם ואינה מפירה אותו. בשלוש השנים האחרונות חל שינוי, ומערכת הביטחון יישרה קו עם העמדה שהוביל ראש הממשלה לשעבר נתניהו נגד הסכם הגרעין.
במבחן התוצאה, שנתיים וחצי מאז היציאה מההסכם, המצב הכלכלי באיראן אומנם קשה יותר וגם המחאה האחרונה מצביעה על קשיים ואתגרים כבדים של הממשל שם, אבל לצד זאת ההערכה המובילה היא כי השלטון שם יציב. חמור מכך, נקודת הפתיחה למו"מ שהחל השבוע עם איראן גרועה הרבה יותר משהייתה ב־2015. כאמור, אלה לא רק הכמויות חסרות התקדים של החומר הבקיע ברמת ההעשרה הגבוהה והתקנת צנטריפוגות חדישות. את זה לכאורה אפשר להסיג לאחור במסגרת הסכם, אך את הידע שנצבר והביטחון ביכולות כבר לא ניתן לקחת מהאיראנים, גם לא באמצעות תקיפה צבאית.
בישראל מתפעלים ומוטרדים מהיכולת הטכנולוגית העצמאית המרשימה שהשיגו המדענים באיראן. מצד שני חשוב גם להגיד כי איראן היא אולי מדינת סף גרעינית בכל הקשור להעשרת אורניום, אבל בכל הקשור למרכיבים חשובים לא פחות לקביעת מושג חמקמק כמו מדינת סף נשק גרעיני, איראן, עם כל הזהירות שצריך לנקוט, עדיין לא שם.
בשנת 2003 זנחה איראן את תוכנית הנשק שלה, שמשמעותה היכולת הטכנולוגית והמבצעית לקחת את החומר הבקיע ברמות הגבוהות ולעצב אותו לראש קרב שניתן להתקין על טילים ארוכי טווח. הערכת המצב במודיעין הישראלי היא כי הידע נשמר והאיראנים המשיכו לנהל קבוצות עבודה קטנות תחת מעטה סודיות - אך איראן זקוקה לשנתיים מרגע ההחלטה לפרוץ לפצצה גרעינית ועד השגת יכולת כזו.
דרך הפעולה של איראן שונה מזו של מדינות כמו עיראק וסוריה ומדינות אחרות שפיתחו נשק גרעיני. בניית יכולת העשרת האורניום האיראנית למטרות צבאיות לא נעשתה במקביל להתקדמות בקבוצת הנשק. בהעשרת האורניום לרמות הגבוהות, לעומת זאת, עושה איראן שימוש כחלק ממשחק הפוקר שהיא מנהלת עם המערב, בבחינת היכולות שלה למתוח את סף האיפוק (הגבוה מאוד) של האמריקאים.
חצי הכוס המלאה
הרגישות הישראלית כלפי ארה"ב בתקופה כזו היא גדולה ומורכבת. ראש הממשלה נפתלי בנט אימץ לאחרונה קו תקיף יותר מול האמריקאים, אך שר הביטחון לעומת זאת סבור שצריכים להיות יותר זהירים. בדיונים שנערכו לאחרונה בראשות בני גנץ, הוא הגדיר את איראן כיעד אסטרטגי עליון לישראל. לכן בנושאים אחרים שהם רגישים מבחינת האמריקאים, כמו ההתנהלות עם הפלסטינים, צריך לנקוט משנה זהירות כדי לא ליצור עוד חיכוכים. עימות מול האמריקאים לא ישרת את ישראל בשום דרך, לעתים הוא יכול גם לשרת לכאורה אינטרסים פוליטיים פנימיים, אבל בסופו של דבר צריך לזכור שארה"ב היא שמעניקה לישראל סיוע ביטחוני ולא להפך.
ולבסוף חשוב גם להגיד שהתמונה רחוקה מלהיות צבועה רק בשחור. לא רק עננים קודרים מכסים את שמי הים התיכון. מעמדה של ישראל באזור חזק ויציב, משבר הקורונה והקריסה של מדינות סביבנו רק ממחישים עוד יותר את חוסנה של ישראל.
לבריתות האזוריות ולהסכמי אברהם יש משקל אסטרטגי אדיר, גם לעימות אפשרי מול איראן. בנוסף אסור לשכוח שהמערכה שמנהלת ישראל נגד התוקפנות האיראנית והתבססות שלה באזור מניבה הצלחות רבות. חופש הפעולה של ישראל בנושא הזה צפוי להישמר, וההבנה מצד ארה"ב ומדינות נוספות לגבי חומרת האיום שמציבה איראן ליציבות הביטחונית באזור רק הולכת ועולה.
נכון שבישראל מוטרדים מחוסר התגובה של ארה"ב לפעולות התקפיות שביצעו האיראנים באמצעות מיליציות, גם נגד כוחות אמריקאיים, אבל במערכת הביטחון זוכרים היטב שעד לחיסולו של קאסם סולימאני בזמן ממשל טראמפ עלו טענות דומות. לעתים זו פריבילגיה של מעצמה, שכאשר היא כבר מחליטה לפעול - היא פועלת בגדול.
מבט על חצי הכוס המלאה, לצד המגמות המטרידות בכל הקשור לתוכנית הגרעין של איראן וחתימה עתידית על הסכם שמוגדר אצלנו כהסכם גרוע, מגלה גם יתרונות: חזרה לאחור של איראן בכל הקשור לכמויות האורניום ורמת ההעשרה, פירוק צנטריפוגות מתקדמות והחזרת מנגנון הפיקוח של סבא"א, שבפועל אינו קיים היום.
שלילת יכולות מהסוג הזה מאיראן בפעולה צבאית ישראלית אינה נמצאת היום בארסנל הכלים, ובכל מקרה, האופציה המדינית־דיפלומטית היא העדיפה לישראל בעת הזו בתמונת המצב הנוכחית.
זה רחוק מלהיות מצב מושלם, במיוחד לנוכח ההתקדמות של איראן בשנה האחרונה, אבל בעת הנוכחית, לצד מגבלות ההסכם העתידי אם וכאשר ייחתם, לישראל יהיה הרבה יותר זמן להיערך ביסודיות לאופציה צבאית ולא פחות חשוב מכך - לשפר את המוכנות לעימות מול חיזבאללה. מבחינה מודיעינית, המוסד ואמ"ן יידרשו לרכז מאמץ בכל הנוגע לאיסוף חומרים על חריגות של איראן מההסכם, אם יהיו כאלה.
איראן, כמדינה שמאיימת על יציבות האזור ושואפת להשגת נשק גרעיני, איננה בעיה פרטית של ישראל. לצד הוויכוח הלגיטימי בעמדות בין ירושלים לוושינגטון, אסור שישראל תבדל את עצמה מבעלות בריתה. אומנם איראן גרעינית היא מצב בלתי נסבל שאסור לאפשרו בשום דרך, אבל נכון לעכשיו חזרה להסכם הגרעין היא גם אינטרס ישראלי מובהק.
בין השיחות בווינה לטהרן: האם הדרך לתקיפה באיראן עוברת בבירות?
מחשבה עתידית על תקיפה באיראן צפויה להציף את השאלה אם כצעד מקדים יהיה צורך לפעול להחלשה דרמטית של חיזבאללה - הזרוע הצבאית האפקטיבית ביותר של האייתוללות נגד ישראל
