יום פתיחת סבב השיחות בין איראן למעצמות בווינה נפל השבוע על כ"ט בנובמבר. באותו בוקר יצאה ישראל המדינית לאופנסיבה מתואמת: ראש הממשלה בנט פרסם סרטון נוקב וקרא למעצמות לא לקנות את השקרים והסחטנות האיראנית. שר החוץ לפיד, בלונדון, פרסם הצהרה דומה ופגש באותו יום את שרת החוץ הבריטית. שר הביטחון גנץ יצא במסר דומה, כמוהו גם שר האוצר ליברמן. אפילו הדמות הממלכתית מספר 1, נשיא המדינה יצחק הרצוג, אמר במהלך הדלקת נרות באותו יום שישראל שומרת לעצמה את הזכות להגן על עצמה מול האיומים המתגבשים מולה. ישראל דיברה בקול אחד, רם ותקיף. אחרי השנים האחרונות זה לא מובן מאליו.
באותו יום יצאה גם האופוזיציה במסר אחיד: ראש האופוזיציה נתניהו היה תוקפני במיוחד בישיבת הסיעה ובהזדמנויות צילום נוספות לאורך אותה יממה כשחזר שוב ושוב, בנחישות שאין למעלה ממנה, על המסר החשוב הזה: צריך להפסיק לצפות בערוץ 12, צריך להפסיק לצפות בערוצי התעמולה, לעבור לערוץ החדשות האמיתי, לערוץ 14. ניכר היה בנתניהו שהמסר החשוב הזה נוסח מבעוד מועד בקפידה רבה.
גם התיאום היה מושלם: כמעט באותה שעה יצא גם בנו יאיר להתקפה דומה, אם כי באוצר מילים ירוד בהרבה. הוא עשה את זה בשבתו כנתבע בבית משפט השלום בת"א (דיבה נוספת) והטיח בפרצופו של כתב ערוץ 12 את הסכנה המרה, הקיומית, המפלצתית, שמאיימת על ביטחון ישראל ועתידו של המפעל הציוני: ערוץ 12, רעם הג'וניור, מסוכן לישראל יותר "ממדינת איראן". חובה על כולנו, כאיש אחד, הוסיף, לעבור תכף ומיד לצפות בערוץ 14, שבניגוד לשאר ערוצי התעמולה, הוא ערוץ חדשות אמיתי.
זה הסיפור כולו, בקליפת אגוז. ההנהגה המדינית־ביטחונית של ישראל מתמודדת עם ירושת הדמים שהותיר "מר איראן" בנושא האיראני. הקונספציה שהתמוטטה הותירה אחריה את איראן קרובה לגרעין מאי־פעם, המעצמות משועממות, אמריקה נטולת מוטיבציה, ואופציה צבאית ישראלית שהתיישנה, החלידה ונרקבה בשנות ההזנחה של בנימין נתניהו. בעוד הם מנסים לתקן את החבלות הללו, מקדיש יו"ר האופוזיציה, שעומד למשפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים בגלל האובססיה שלו להשתלט על אמצעי תקשורת, את מרב האנרגיה שלו כדי להמשיך להשתלט, להפיל או להרעיל אמצעי תקשורת.