זה לא טור על סדרת טלוויזיה, אלא טור על החיים עצמם. ובכל זאת, אתחיל באזהרת ספוילר לטובת כל מי שלא נכח בכדור הארץ בשבועיים האחרונים והצליח לחמוק ממה שקרה בגזרת האיחוד של "סקס והעיר הגדולה".

מיסטר ביג מת. ואולי בעצם זה לא ממש ספוילר, כי העונה רק התחילה וכל החיים עדיין לפניה. אבל בהחלט אפשר לומר שאיתו מתה התמימות, מתו הנעורים, מתו גם החלומות. בעצם, הם מתו מזמן, יחד עם האגדות שלא היו קיימות מעולם. אגדות שקל יותר לעכל את מותן כשאת חוצה את גיל 40.

יש כמה יחידות סגולה שהצליחו בחוכמה להבחין באמת כבר לפני כן, אלה שהגיעו לסיבוב השני בגיל שבו אנחנו התחלנו את הראשון, והבינו שזוגיות זה לא בדיוק מה שסיפרו לנו. יחידות הסגולה הן אלה שראו מוקדם יחסית את האמת שבתוך סיפורי האהבה הגדולים ביותר, אלה שאין בהם גיבור שבא להציל נסיכה, אלא גיבור וגיבורה שצועדים ביחד או מתערבלים יחד בתוך האפוקליפסה של חיים. פעם הוא מציל אותם ופעם היא. זה כל הסיפור. אם היינו מקשיבות להן אז, אולי הכל היה נראה אצלנו אחרת.

אז מיסטר ביג מת, וכשסיימתי לצפות בפרק הראשון של הסדרה, שנקראת כיום "פשוט ככה", בהיתי במסך בדממה במשך חצי שעה. אני, שכבר יודעת שגיבורים יש רק באגדות, שזוגיות זה דבר מורכב יותר מאסופת פרפרים בלב ושאהבה יכולה להיות טובה אבל גם מסובכת ולא ממומשת - התקשיתי לעכל. אבל בחיים כמו בחיים, דברים פשוט קורים. אי אפשר להתווכח.

מיסטר ביג שלי מת כבר מזמן, וטוב שכך. אבל פתאום כשבטלוויזיה שמים את זה מול פרצופי, הייתי צריכה רגע להתרגל לרעיון המוות המטאפורי שוב. אולי להתרגל למי שהייתי פעם, למי שאני היום ולפער בין שתי הדמויות שאין ביניהן כמעט שום קשר. וכמו בכל רגע שיש בו השלמה עם מצב נתון, זה לא היה רגע קל.

אני חיה כבר הרבה זמן בפאזה אחרת בכל הנוגע למערכות יחסים. אין לי ציפיות גדולות מדי, אין לי חלומות, אני כבר מזמן לא עושה אידיאליזציה. לא לעצמי בתוך קשר ובטח שלא לצד השני. אני חיה בהווה, וטוב לי. לפעמים יותר ולפעמים פחות. כוחה של התפכחות. התבגרות. לא יודעת איך לקרוא לזה, בלי להודות שאולי הלב שלי כבר משומש ועבר את כל השיאים הרגשיים שלו.

אני כבר לא מביטה אחורה בזעם, וזה אומנם מנחם ברוב המקרים, אבל יש בכך סממן זקנה מובהק. בכל זאת, יש קצת קסם בטרלול רגשי של נעורים.

אז ביג מת. "מה אעשה עכשיו?", אמרה קארי בראדשו, האלמנה בת ה־55. אשת הקריירה שבחרה לא להביא ילדים לעולם וללכת רק איתו ועם הלב. ואני הבטתי על המסך וראיתי בה את הבחירות שלי. רק בלי הכסף, בלי הסטייל ובלי הנעליים. ראיתי בה את הנסיבות של חיי, את התקיעויות שלי, את הבחירות שעשיתי בחיים ואת ההשלכות שלהן, לרע ולטוב. ובכוונה בחרתי לסיים עם הטוב. לכל החלטה יש מחיר שאנחנו צריכות להיות מוכנות לשלם.

אומרים שרגע לפני המוות כל חייך רצים לנגד עינייך בהילוך אטי. גלגלי המחשבה שלי, בהשפעת כמה כוסות יין, רצו קדימה, קדימה מדי. אל ההבנה שהחיים קצרים מכדי לשחק בתופסת שלא תופסת. ואולי זה הזמן לקבל החלטות חד־משמעיות, בלי לחשוב שבכל בחירה אנחנו מפספסים משהו אחר. כי אנחנו תמיד נפסיד ונרוויח משהו ברגע נתון, תלוי בבחירה שלנו ותלוי מאיזה כיוון נחליט להסתכל על זה.

מיסטר ביג מת. וכבר כמה ימים אחרי שידור הפרק הראשון עלו שמועות על תקיפות מיניות לכאורה של כריס נות', השחקן שמגלם את דמותו. החברה שמשווקת את אופני הכושר, שמנייתה קרסה לאחר שידור הפרק שבו מיסטר ביג רוכב עליהם, חוטף התקף לב ומת - הוציאה סרט פרסומת בכיכובו. החברה רצתה להזכיר לכולם שגם בסוף 2021, לטלוויזיה אין כל כך קשר למציאות.

ובכל זאת, עם קצת קשר למציאות, אולי הטוויסט הזה יסייע לפרק בתודעה שלנו את הדמוניזציה שיש על רווקות מאוחרת, ואת הפחד של נשים שמוצאות את עצמן פתאום לבד באמצע החיים. בסופו של דבר, יחסים הם דבר הרבה יותר מסובך מכל תבנית שננסה לצקת אותם אליה. לא ברור למה, אבל זה פשוט ככה.