הרבה מאוד סימני שאלה קיימים סביב וריאנט האומיקרון, שהולך ומתפשט במהירות. האם מדובר בפחות משפעת, כפי שטוען שר האוצר אביגדור ליברמן, או שמדובר בתרחישי אימה מוגזמים? בכירי מערכת הבריאות הישראלית והעולמית מודים שהם עדיין לא יודעים ושמוקדם מדי להצביע על ההשלכות. האומיקרון חודר את החיסון, הוא מידבק במהירות בלתי נתפסת, אבל מנגד כרגע מסתמן כי בכל הקשור למחוסנים, המחלה שהוא גורם לה היא קלה בלבד.
אבל זו אינה שאלת הנעלם המרכזית. גם אם הווריאנט החדש גורם למחלה קלה יותר לאלה שאינם מחוסנים, טרם ידוע מה תהיה מידת ההשפעה כשמספרי הנדבקים יגיעו להיקפים גבוהים הרבה יותר מאשר בגלי הקורונה הקודמים. כלומר, גם אם מדובר במחלה קלה יותר, ואחוז המאומתים שמגיע למצב קשה הוא נמוך יותר, הכמויות האדירות עלולות להיות אלה שיכריעו את מערכת הבריאות.
נכון להיום אין לכך תשובות או נתונים, גם במדינות שבהן הווריאנט התפרץ מוקדם יותר. ניתן להניח שכבר בשבועיים־שלושה הקרובים התמונה תתבהר. עד לנקודה זו, נכון לנקוט אמצעי זהירות ולקחת שולי ביטחון רחבים יותר – כשבדרך לשם בתפקוד הממשלה ובגופים המקצועיים מתגלים לא מעט בעיות, בלבול והנחיות סותרות לאזרחים. הפערים הללו הם ממש לא רק עניין של שירות לקוחות, אלא כפי שאפרט בטור זה, גרמו בפועל לטעויות קשות בהנחיות סותרות לחוזרים מחו"ל שנחשפו לחולה אומיקרון בטיסה, ובחלק מהמקרים שוחררו בטעות מבידוד ובסופו של דבר אף נמצאו מאומתים.
כמו כן קיים פער מקצועי אדיר בין המוקדים של משרד הבריאות לבין מפקדת אלון של פיקוד העורף לטובתם של האחרונים, שלא לדבר על התחושה הלא נוחה כי בפעמים רבות מוקדי משרד הבריאות בעיקר מפריעים לעבודה השוטפת של מפקדת אלון. מדובר בתמונת מצב מאכזבת לאחר שנתיים של התמודדות שוטפת עם קורונה. בשבועיים האחרונים זכיתי להזדמנות נדירה לחוות מקרוב את טיפול המדינה בהתפרצות הגל הנוכחי, כמי שנמצא בבידוד יחד עם משפחתו כבר שבועיים מאז חזרנו מחו"ל בטיסה מצרפת שבה היו ככל הנראה שני מאומתי אומיקרון. אותם מאומתים הובילו להדבקה של כ־25 אנשים לפחות שהיו על סיפון המטוס.
האומיקרון מידבק בצורה כמעט בלתי נתפסת. בתוך ביתי, מתוך חמש נפשות ארבע נדבקו במועדים שונים למרות ההפרדות שנעשו בתוך הבית. למרבה הפליאה, נכון להיום היחידה שלא נדבקה היא הבת הקטנה תמר בת ה־8, שאותה הספקנו לחסן פעם אחת בלבד, כאשר כל השאר מחוסנים.
הסימפטומים, כפי שמספרים, הם אכן קלים וחולפים לאחר ימים בודדים, אבל הפגיעה בשגרת החיים היא כבדה, בוודאי כל עוד הממשלה ומשרד הבריאות מחליטים להחמיר בכל הקשור לבידודים הנדרשים כתוצאה מחשיפה למאומת בחשד גבוה לאומיקרון. ברגע שבתוך תא משפחתי אחד יש מאומת, צריך להביא בחשבון שבכל פעם שיש מאומת נוסף בתוך הבית, במשרד הבריאות מאפסים מחדש את חובת הבידוד לכל מי שנמצא בבית. כך למשל במקרה שלי, מכיוון שנמצאתי מאומת ביום ה־11, אני צפוי להשתחרר מבידוד לאחר 25 יום רצופים, לא פחות.
מכיוון שככל הנראה בתקופה הקרובה החוויה האישית שלי תהיה נחלתן של משפחות רבות בישראל, חשוב להגיד כי ככל שזה אפשרי, בטח במשפחות גדולות, מומלץ ליצור הפרדה מוחלטת ובידוד בתוך הבית, ואם אפשר, אפילו להפריד כוחות לחלוטין: קומות, מרתף, דירה אחרת, מלונית בידוד. כי מהרגע שהאומיקרון נמצא בתוך הבית, הוא לא נרגע עד שהוא תופס את כולם.
ריבוע הקסם
ברמה המדינתית נדרשת מחשבה והערכת מצב מהירה בשאלה אם תקופת הבידוד והנהלים אינם נוקשים מדי, כי במצב הנוכחי, כשכבר ברור עד כמה האומיקרון מידבק, הפגיעה במשק, במסחר, בחינוך וכדומה - אפילו רק כתוצאה מהיקפי ימי הבידוד שיידרשו להם אנשים רבים - צפויה להיות אדירה.
האסטרטגיה של הממשלה בנושא האומיקרון, כאשר כבר החל להתפשט בעולם, יצאה מהנחת המוצא הסבירה שבסופו של דבר זה יגיע גם לישראל, אך יש לפעול לבלימת המגמה כדי להרוויח זמן ולחסן כמות גדולה ככל הניתן של אזרחים. מבצע החיסונים לא נחל הצלחה, ובמישור ההסברתי המסרים לא עברו, או לפחות קהל היעד הלא מחוסן טרם השתכנע.
בכל הקשור לבלימה בוצעו גם פעולות נכונות, אבל נדמה שאת נתב"ג היה צריך לחסום טוב יותר ולשקול סגירה מוחלטת שלו בשלב מוקדם יותר. הדיון על מדינות אדומות או כתומות נראה כלקוח משיח ישן ולא רלוונטי. בכל הנוגע לזן המידבק ועוקף החיסון הזה של הקורונה הסיפור הוא הטיסה עצמה, ופחות מדינת היעד שממנה מגיעים. במצב היום ישנה סבירות גבוהה שגם ממדינה ירוקה יהיה חולה על המטוס שיגרום לשרשרת הדבקה בלתי נגמרת.
לאחר כשנתיים של חיים לצד הקורונה, אין מקום להיסטריה וצריך לחיות עם המחלה. אבל יש תקופות שבהן שוב מתפשט גל וצריך לפעול מהר ולסגור. ישראלים, משפחות או בודדים שיצאו לנפוש בחו"ל בחג החנוכה ואף לאחר מכן לאחר שסגרו חופשות מראש, פעלו על פי ההנחיות, אבל להמלצה פתאומית של הממשלה להימנע מטיסה לחו"ל אין כל תוקף, מבלי שהמדינה מגדירה את אותן מדינות כאדומות. מי שיבדוק את האותיות הקטנות בתקנון חברות התיירות ובפוליסות חברות הביטוח המספקות כיסוי מורחב לקורונה, יגלה כי רק הגדרה של מדינה אדומה או מנגד אחת שלא מאפשרת כניסה של ישראלים, מחייבת בהחזר כספי.
את האומקירון, כפי שכבר למדנו מהפרקים הקודמים של הקורונה, לא היה אפשר לעצור מלהגיע לישראל. אין שער ברזל שאינו חדיר, אבל דרך שערי נתב"ג נעשו הרבה טעויות. יש עניינים הקשורים לסוגיות מקצועיות, כמו השאלה האם בדיקת אנטיגן כתחליף ל־PCR בחו"ל לא הכניסה בפועל מאומתים לישראל (בוודאי שכן) וכן האם השיטה הנהוגה, "ריבוע הקסם", המחשבת על פי מרחק בשורות ישיבה מהמאומת שנמצא בטיסה מי חייב להיכנס לבידוד, רלוונטית גם לאומיקרון? בפועל, בשיטה הנהוגה כיום, מאומתים לאומיקרון שנדבקו בטיסה לא חויבו בבידוד מעבר לשלושת הימים שנדרשו כמו כולם.
מהחוויה האישית של השבועיים האחרונים במוקדי משרד הבריאות שמנהלים את הקשר עם האזרחים, הרמה המקצועית והידע שלהם נמוכים מאוד ביחס לאלה של מפקדת אלון של פיקוד העורף. לאחר הגל השלישי מפקדת אלון אמורה הייתה לעבור לניהול משרד הבריאות, בפועל התברר שטוב שזה לא קרה.
מעבר לבעיות המעקב והתשאולים שחוזרים על עצמם כאילו אין מעקב וגיליון ממוחשב, חוסר תיאום בתוך המשרד לגבי הנחיות הבידוד הוביל לכך שאנשים מחויבי בידוד שנחשפו למאומת בחשד גבוה לאומיקרון בטיסה מצרפת, קיבלו הודעות מטעות שלפיהן במקרה שהם מחוסנים, הם פטורים מחובת הבידוד. בסופו של דבר היו לא מעט מקרים שפטורים בטעות מבידוד התגלו כמאומתים וכמובן הדביקו אנשים נוספים. לגבי חלק מהטיסות הוחלט לבודד את כל הנוסעים רק לאחר שישה ימים, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. נקווה שבקרוב לא נצטרך כולנו לשלם את המחיר על התנהלות חלמאית זו.