תמונתו של הרב חיים דרוקמן, המכובד שברבני הציונות הדתית שחי בינינו, מתייצב השבוע לצד הרבנים הראשיים - הבובות של העסקונה החרדית, מכמירה את הלב. הרב דרוקמן הגיע למועצת הרבנות הראשית והביע תמיכה בהתנגדות המחוצפת של עובדי המדינה הבכירים האלו לחקיקה של הממשלה בתחום הכשרות והגיורים. כך הוא המחיש עד כמה ההתנהגות שלו, כמו זו של רבים מרבני ואנשי הציונות הדתית, ראויה להיקרא תסמונת הרב המוכה.
הרב דרוקמן הוא הרי מי שהוביל את מתווה הגיורים החשוב בצה"ל, שהחרדים יורקים כנגדו אש; הוא שניסח את הצעת החוק בעניין הגיור שמקדם שר הדתות מתן כהנא; הוא שמבין עד כמה מהפכה בתחום הגיור הכרחית כדי למנוע את האסון שממיטה עלינו הגישה החרדית־חרד"לית. גם השבוע הבהיר דרוקמן שהוא תומך ברפורמה של כהנא, רק הסביר שהוא מתנגד לעשות את זה ללא הרבנות הראשית.
נכון שהרב אברהם קוק – הראי"ה, אבי הציונות הדתית, הוא שהקים את הרבנות הראשית. אבל בינתיים חלפו הרבה תפילות במשרדי הרבנות ולפני למעלה מדור השליטו הליכוד והעבודה את החרדים על המוסד הממלכתי הזה. מאז ועד היום הרבנים הראשיים הם מריונטות של העסקנים החרדים, או, כמו בעניינו של הרב הספרדי יצחק יוסף, הם עצמה ובשרה של ש"ס. הרבנות, שנשלטת על ידי החרדים, מפגינה זה שנים זלזול עמוק בציונות הדתית וברבניה. לכן תמוה מדוע מתייצב בכיר רבני הציונות הדתית לצד יריביו ומחזק את מי שהדירו, עלבו וזלזלו בזרם שלו? מדוע הוא תומך במי שמנסה לטרפד את המתווה שהוא עצמו גיבש והוביל, מתווה שהוא מבין עד כמה זה נחוץ לשמירת אחדות העם. תסמונת הרב המוכה כבר אמרנו?
הרב דרוקמן עצמו עוד מתקשר עם גורמי הממשלה, שמובילים את הקו האמיץ להשלטת ההגינות, השפיות והממלכתיות על שירותי הדת הממלכתיים. אבל שורה ארוכה ומכובדת של רבנים אחרים מהציונות הדתית יוצאים בשצף קצף נגד רפורמות הגיור והכשרות. מדובר במתווים שכל דתי־לאומי ורבים מהחרדים צריכים לאמץ בשתי ידיים, שאין בהם פגיעה בגישת הזרם המרכזי האורתודוקסי. גיורים – על ידי רבני ערים ולא רק אצל מחמירי החרדים. כשרויות - אצל גורמים אורתודוקסיים מאושרים, שלא יהיו נתונים לשחיתות ולניגודי האינטרסים של הרבנות הראשית. מי שלא נמצאים תחת מגף הכפייה של קיצוני החרדים. ועדיין - רבים מהרבנים הממלכתיים מיישרים קו עם החרדים.
האמת היא שעצם הרעיון של הרב קוק בהקמת הרבנות הראשית נועד לחבר את הדת עם מה שהוא ראה כראשית צמיחת גאולתנו – הקמת המדינה הציונית. אותו רעיון עומד בבסיס הרפורמות של כהנא, בעוד הרבנות הראשית בעידן החרדי הנוכחי עושה בדיוק ההפך. היא מרחיקה את האפשרות לכנס תחת כנפי העם מאות אלפי ישראלים טובים, יוצאי ברית המועצות. היא מנציחה את עוינות ושחיתות מערך הכשרות של הרבנות.
חמור מכך, ביישור הקו הנוכחי, הרב דרוקמן ודומיו נותנים כתף למרד שהכריזו עובדי מדינה רבים נגד חוקי המדינה. מהרבנים הראשיים עצמם ועד לרבני ערים ומועסקים רבים בתחום הדת, שמתפרנסים מכספי המסים שלנו. המרד הזה צריך לפגוש צעדים משמעתיים קשים, עד כדי פיטורים והעמדה לדין. הגיע הזמן להחזיר את עטרת הראי"ה ליושנה, גם במחיר פקיחת עיניים בכוח של חלק מתלמידיו.
אתגר שתי הכלכלות
אפשר בהחלט להגדיר את זה צרות של עשירים, אבל עכשיו מתברר שההצלחה הפנומנלית של ההייטק הישראלי מזמנת אתגר לא פשוט למשק, ועוד יותר מכך לחברה הישראלית. מה שהיה פעם רק חיזור עקשני אחר מהנדסי תוכנה הפך להיות אובססיית שאיבת עובדים מכל הסוגים, לחברות הטכנולוגיות הפועלות בארץ הקודש ונוסקות בעולם. כמעט שאי אפשר לסרב להצעות שמגיעות משם, כי פערי השכר בין ההייטק ולווייניו לבין המשק הרגיל אדירים. אנשים מוותרים על קריירות במקצוע שאותו הם למדו ואוהבים, פשוט כדי לקבל יותר כסף, הרבה יותר.
לאחרונה התפרסמה הפגיעה הטרייה של התופעה במשרדי עורכי הדין הגדולים. כך, השבוע שמעתי על עורכת דין צעירה שעברה לעבוד במחלקת כוח אדם בחברת הייטק בתחום בלתי משפטי בעליל, שם היא מקבלת משכורת כפולה מזו שתקבל מעורכי דין מכובדים. משרדי עורכי הדין הגדולים הגיבו בהעלאות שכר דרמטיות כדי להתגונן ולשמר עובדים, אבל רוב המשרדים לא יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס. עיקר הלקוחות שלהם חיים בעולם ההכנסות הרגיל, שבו לעולם לא יוכלו לשלם תעריפים גבוהים בהרבה ממה שהם משלמים היום.
ומה לגבי מעסיקים אחרים בתחום הפרטי? מתח הרווחים הנמוך וגובה המיסוי העושקני אינם מאפשרים העלאות שכר דרמטיות. כתוצאה מכל זה אנחנו עלולים לראות מקצועות שייכחדו, אם לא יימצא מודל כלכלי שיאפשר לשמור על העובדים המוכשרים שלא יברחו להייטק. מילא דילול המוני עורכי הדין, אבל כבר היום חסרים רואי חשבון, כאשר העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים ואפילו הרופאים הופכים לזן נדיר. הם, כמו הרבה בעלי מקצועות הדורשים לימוד וכישרון, עלולים להעדיף לעבוד היכן שמקפיצים את רמת החיים שלהם, אפילו אם העניין והסיפוק המקצועי על הקרשים.
התופעה הזו באה ממקום טוב של שגשוג והצלחה ישראליים עוצרי נשימה, אבל חייבים לוודא שהיא לא תהפוך לקללת הברכה. לכן צריך לשנות מרכיבי יסוד במשק ובהזדמנות זו לתקן את המבנה המעוות שלו. בייחוד להרזות מאוד את המגזר הציבורי. היום, רק לגורמי כוח בריוניים בחברות וגופי הממשלה, מי שמחזיקים את השאלטרים של המדינה, יש יכולת להשיג תנאי שכר שערורייתיים, ללא הצדקה כלכלית. הם מתחברים לכיס של כולנו תוך סחיטה באיומים ומשיגים את מה שאף אחד לא יכול.
קחו למשל דוגמה טרייה מנפלאות התעשייה האווירית - לקראת ההנפקה הצפויה של החברה הממשלתית הזו, ועד העובדים דורש לחלק לעובדים 50% מהכספים שייכנסו לקופת החברה מההפרטה. זהו שוד מוחלט של הקופה הציבורית. לא רק שאסור להיסחט, צריך לעקור את החוצפנים מהשורש. הגיע הזמן להחזיק בחברה הזו ודומותיה רק את מי שמוכשר ונדרש. ואם זה בלתי אפשרי בגלל כוח הסחיטה של הוועדים, לפרק את החברות הממשלתיות ולהפריט את השירותים שלהן. זה נכון לגבי מקורות, חברת החשמל ועוד גופים רבים, מי שמחזיקים עובדים מיותרים ויקרים על חשבון המדינה. שיחפשו עבודה בסטארטאפים.
ולא לשכוח שבמקביל חברות הטכנולוגיה זועקות לעובדים, מתקשות לעמוד בביקוש העולמי ויוצרות תחרות פסיכית על מועסקים, שגורמת לשכר לנסוק לשמיים. חשוב מאוד לספק את הדרישה הזו ולפתח את החברות המופלאות שלנו. גם בגלל זה חשוב לעודד את מרבית עובדי המגזר הציבורי לעבור להייטק, וכמובן – לדחוף את החרדים והערבים לשוק העבודה.
במקביל, כדי למנוע הכחדת ענפים ומקצועות שלמים צריך פשוט להוריד מסים, בראש ובראשונה מסי עבודה וביטוח לאומי. רק כך יוכלו מעסיקים מעולם העבודה הרגיל להעלות משכורות ולהתמודד עם נטישת העובדים להייטק. בשורה התחתונה – יש למנוע יצירת שתי כלכלות ושתי חברות, אבל מדובר באתגר מבורך, כזה שצריך להסתער עליו ולמצא לו פתרונות, לא להתלונן ולחסום את הברכה שטמונה בו.