מפרשת חיים ולדר ועד האסון במירון: מוסד הרבנות נמצא בתהליך התנוונות איטי

גל התגובות על התאבדותו־פטירתו של חיים ולדר מסרב להירגע, וטוב שכך. בקרב חוגים דתיים מתרחב הסדק בחומת השתיקה שאפפה את התופעה החולנית של התעללות מינית, כולל מקרי אונס ופגיעה בקטינים. רבנים שפעלו נגד חוטאים דתיים בתחום הזה, עסקניות דתיות שטיפלו בקורבנות של התעללות מינית, שעד כה חששו להיחשף והעדיפו להישאר אלמונים, התראיינו באחרונה לתקשורת וסיפרו באומץ ובכנות על ניסיונם. הסיפורים הללו לא החמיאו, בלשון המעטה פרועה, לציבור שלהם, אבל העניקו כבוד ויקר לערכי היהדות.

התוצאה החיובית, גם היא בראשיתה, והיא הצפת השיח התקשורתי והדיון הציבורי בחולי הנורא של התעללות מינית בחברה החרדית. אבל מן הצורך וההכרח לציין ואולי אף להתריע שהיא לא נגעה בשורש, לא התייחסה כלל למקור הבעיה האמיתי, הצרה היסודית שזה שנים פוגעת, פוגמת ולמעשה ערערה עד היסוד את מעמדה, נוכחותה והשפעתה של הנהגת ומנהיגות הציבור החרדי.

מדובר בתהליך שנמשך שנים אחדות, שגרם להתנוונות מעמד מוסד וממסד הרבנות, לכרסום סוחף במשמעות התורנית והרוחנית של תואר ותפקיד הרבנות והרס הסמכות ההלכתית. אבחנות קשות. אבל לא מוגזמות.

לתהליך הזה היו שלבים אחדים. ארבע שנותיו של דונלד טראמפ בבית הלבן צרובות היום בהיסטוריה הנשיאותית של ארה"ב כתקופת עוועים, שנים של טירוף דעת. עברו של דונלד טראמפ, התנהגותו, הצהרותיו והתבטאויותיו הם בניגוד קוטבי וטוטלי לכל משמעות וערך שביהדות.

אחד ממגזרי האוהדים והתומכים הנלהבים והסוחפים של טראמפ היה מגזר היהודים החרדים באזורי המטרופולין ניו יורק, פלורידה ולוס אנג'לס. רבנים חרדים יצאו מגדרם להביע בפומבי את תמיכתם בטראמפ. ברובע בורו פארק, המאוכלס ברובו הגדול ביהודים חרדים, קיבל טראמפ בבחירות לנשיאות ב־2016 למעלה מ־60% מקולות המצביעים החרדים. במנהטן קיבל 16% מכלל הקולות.

בבתי כנסת אורתודוקסיים בניו יורק חגגו בקידושים את ניצחונו בבחירות ואמרו "מי שבירך" לשמו. בישראל פורסם והופץ מכתב שעליו חתמו שלושה רבנים חרדים ידועים שקראו להצביע בעד דונלד טראמפ. לא מכבר נודע כי קיימת שיחה מוקלטת בין טראמפ כנשיא לראש צוות הבית הלבן שלו, שבה אומר טראמפ "היטלר עשה גם דברים טובים". זהו האיש שרבנים ויהודים חרדים תמכו בו וסגדו לו.

היהדות היא דת שעיקר עיקריה ומיסודות קיומה ומצוותיה היא שמירה על בריאות האדם. על המצוות נאמר העיקרון "וחי בהם" ואחד מהפסוקים המפורסמים בתורה הוא "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". התלמוד מלא וגדוש תקנות וצווים שכל מטרתם שמירה קפדנית על הבריאות. לפני אלף וחמש מאות שנים פסקו חכמי התלמוד הוראה לציבור כצעד לבלימת מגיפה: "דֶבֶר בעיר, כנס רגליך" (בבא קמא דף ס'). כלומר, נגיף מידבק ברחוב, הישאר בבית, עשה סגר.

התגובות של רבנים ואישי תורה חרדים להתפרצות מגיפת הקורונה ולדרישות להתחסנות מפניה היו, בלשון עדינה, פרימיטיביות ובשפה בוטה יותר ביטוי לזלזול, קהות מחשבתית והתעלמות מתריסה מהמקורות. רבנים היו צריכים להיות הראשונים, בחזית הקדמית במאבק לבלימת מגיפת הקורונה. הם היו בקושי האחרונים. הם, הרבנים החרדים, חתרו תחת מעמד הרבנות וערערו את סמכות ההלכה שהם מתיימרים כביכול לייצג.


דרושה רפורמה

החתירה והערעור נמשכו, ועל הציבור החרדי נחת כהלם האסון הנורא במירון. 45 יהודים נספו כשהם מועכים אחד את רעהו בשביל רעוע ליד קברו של רבי שמעון בר יוחאי. אירוע מזוויע ומצמרר. ועדת חקירה בדקה את אחריותם של גורמים אזוריים לאסון הנורא – המועצה המקומית, המשטרה. מה שהוועדה לא בדקה הוא את האחריות של רבנים, אדמו"רים, עסקנים חרדים שפעלו, השתדלו, והתאמצו במיוחד במטרה לדרבן כמה שיותר אלפי יהודים להשתתף בהילולה של ל"ג בעומר במירון.

שוב הוכיחו רבנים חרדים שהם אינם מודעים, או מעדיפים מטעמי נוחות ופרסום אישי, להתעלם מהמקורות, מדברי חכמי התלמוד ומהתקנות שהתקינו באופן מיוחד ומוקפד למניעתם מראש של אסונות. חכמי התלמוד דאגו במיוחד וטרחו ליזום וליישם מעשית תקנות והוראות במטרה למנוע דוחק וצפיפות של בני אדם במקומות קדושים ובימי חג ומועד.

סיפור ידוע בתלמוד הוא שהתנאים הורו להפסיק להפקיד לולבים ואתרוגים באצטבאות בהר הבית בחג הסוכות שחל בשבת, זאת לאחר שנוצר במקום דוחק קשה של יהודים שביקשו לקחת את לולביהם. הפרשן רש"י מסביר כי התנאים ביקשו למנוע מצב של דוחק ש"בני אדם ימעכו אחד את השני". בדיוק מה שקרה במירון ומה שלא היה קורה אם רבנים ועסקנים חרדים, כולל חברי הכנסת של שתי המפלגות החרדיות, במקום להמריץ יהודים לעלות למירון בל"ג בעומר, היו מתריעים מפני דוחק מסוכן העלול להיווצר במקום.

כמו מתוך דחף של מזוכיזם בלתי מודע, המשיכו רבנים להתאכזר לעצמם, לערער את מעמדם. הדבר בא לידי ביטוי נלעג בהתנגדות הגורפת של רבנים לכינון ממשלת השינוי. במקום לנצל מצב של קיפאון בתחום הפוליטי ולהתייצב בראש תומכי ואוהדי שינוי ותמורה בשלטון, יזמו רבנים ופרסמו חוות דעת, שעליה חתמו למעלה ממאה מהם, שהתריעה וזעקה נגד מהלכים להקמת ממשלה חדשה וקבעה ש"יש לעשות הכל נגד (מהלכים אלה)". לעשות הכל, כלומר – רבותיי, מותר גם בכוח, גם במעשי אלימות. רק להבטיח שנפתלי בנט ויאיר לפיד לא יוכלו להקים ממשלה.

במילים אחרות, לדאוג לכך שבנימין נתניהו, הבן היקיר שלנו, יישאר ראש ממשלה. חוות הדעת והזעקה הגדולה לא עזרו לרבנים. ממשלת השינוי קמה וקיימת. מי שנראים נלעגים ומנותקים מהמציאות סביבם הם הרבנים, שאמורים ומתיימרים לייצג את הדת והיהדות. מה הפלא שהגילויים הנחשפים באחרונה בדבר התופעה של התעללויות מיניות במגזר החרדי בעקבות התאבדותו־פטירתו של ולדר חשפו את הרבנים בישראל כנבוכים, עילגים, נעלבים ועולבים.

מדובר בתמונת מצב עגומה של מה שאמור להיות ולייצג הנהגה ומנהיגות לציבור החרדי. מצב הדורש באופן נואש רפורמה יסודית ומהפכנית. רפורמה שחייבת לבוא מבפנים, מקרב הרבנים. לא מבחוץ, כהחלטה ממשלתית. מה שמעצים את חומרת ההידרדרות במעמד מוסד וממסד הרבנות והרבנים הוא העובדה שלא נראים רבנים, גדולים בתורה, הנהנים מסמכות מוסכמת ומקובלת בציבור, שיכולים ומסוגלים לשקם את השם הטוב, את המוניטין היפים, את אופי וממד האנושיות שהיו בעבר הלא רחוק לרבנות ולרבנים. אותה הנוכחות שניווטה, השפיעה והובילה את ההנהגה והמנהיגות של הציבור החרדי בישראל ובתפוצות.