הגענו עד הלום
הגעתי לשנת 2022. מ–1945 עד 2022. אני כבר לא קונה מוצרים משום שמבטיחים לי שיש להם אחריות לכל החיים. מי שמציע לי מוצר ורוצה לשכנע אותי לקנות אותו כי הוא כל כך איכותי שיש לו אחריות לכל החיים, אני מודיע לו שזה יעשה עליי רושם רק אם יש למוצר אחריות גם לכל החיים של הבנים.
לא מייבש
עליי למסור ביגון מסוים הודעה לתועלת הציבור: המתקנים שמייבשים ידיים בעזרת אוויר חם בשירותים ציבוריים לא מייבשים. אתה מושיט את כפות ידיך הרטובות לעבר המכשיר, נשמע הרבה רעש, אוויר חם אופף את כפותיך, אבל הן נשארות רטובות גם כאשר אתה מושך את ידך מההתייבשות המובטחת.
זה לא מייבש. גיליתי זאת לאחר שנים רבות. בתחילה חשבתי שזה באשמתי. אולי אינני משאיר את הידיים ברעש וברוח החמה מספיק זמן. "תמיד אתה מפסיק מהר מדי", גערתי בעצמי בעודי מנגב את ידיי הלחות על המכנסיים. מהר גיליתי שגם שהייה ארוכה יותר תחת רוחות המתקן לעולם איננה ממושכת מספיק עד כדי ייבוש הידיים.
היה זמן שייסרתי את עצמי שאני לא מחכך מספיק את כפות הידיים זו בזו בזמן שהרוח החמה מסתערת עליהם. חיככתי. לא עזר. יום אחד הופיעו מתקנים משוכללים יותר בשירותים הציבוריים בעולם, מתקנים שנראו כאילו נלקחו מחללית של ג'ף בזוס. האדם מכניס אליהן את כפות ידיו הרטובות, שם מתרחש התהליך. הרוח מסתחררת סביב הידיים. התוצאה: אותו רעש ואותה רטיבות, גם הם לא מייבשים.
זה זמן אני מביט במכונות הייבוש והרעש בבוז ובהתעלמות. הידיים מתייבשות בתוך אותו זמן אם העברת אותן במייבש השואג הזורה אוויר חם, ואם רק נפנפת אותן באוויר.
סרט השנה
הסרט "אל תסתכלו למעלה" הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי זה שנים. הסרט מופיע בנטפליקס, ואם הקימו את נטפליקס רק כדי שיעשו את הסרט הזה - שווה. כידוע, עד כה הסרטים בהפקת נטפליקס היו תמיד בציון "כמעט טוב", עם משהו קטן שחסר. פה זה משהו ענק שמוסיף. תסריט סאטירי מושלם: כוכב שביט ענק מתקרב לכדור הארץ, מדענים מגלים זאת, אבל בני האדם מצליחים להתעלם מהעובדות הברורות ולהמשיך בחיים הקטנים הרגילים שלהם, באמונות שלהם, ובעיקר במשחקי הפוליטיקה הרגילה הטיפשית שלהם. אף שהסרט הוא על ארצות הברית, קשה לצופה הישראלי שלא לראות את הסרט כסאטירה על מדינת ישראל, והתנהגותה מול הסכנות הנשקפות לה. אם תשבו לראות, תודו לי.
אגב, ובלי קשר, גם יהודים מוזכרים שם, אבל רק במשפט אגבי אחד של מכחישי מציאות המטפחים שנאה במקומה: "מיליארדרים יהודים המציאו את סכנת כוכב השביט רק כדי שהממשלה תחרים את החירויות והנשק שלנו".
מה אנחנו לא יודעים
לצער רוב הישראלים המשתייכים לאחוז היהודי של המדינה, נתניהו איננו עוד ראש הממשלה. לכן ההישגים של ממשלת נתניהו לא נמשכים. כאשר אין הישגים, הבעיה העיקרית היא שלא רואים מה אין.
כתבתי זאת כבר בימים הראשונים של הממשלה הזאת. אגע רק בנושא המגיפה. בימי נתניהו, אנחנו הישראלים היינו בטוחים שניצחנו את המגיפה, התבשמנו ממחמאות העולם, זקפנו אפנו מעלה והתרברבנו בצדק שאנחנו המדינה המחוסנת ביותר בעולם. זה היה כיף. זה היה נכון. הסרנו את המסיכות, התחבקנו והתנשקנו. ואז חזרה המגיפה.
האם המגיפה הייתה חוזרת, והאם באותה עוצמה, למדינת האי (לשעבר) שלנו גם אם נתניהו היה ראש הממשלה? קל להגיד: כן, זה דבר בלתי נשלט וגדול מאיתנו.
אזכיר דבר שכתבתי כשהממשלה הזאת עלתה לשלטון: הזכרתי את מה שיאיר לפיד אמר על ההבטחה של נתניהו להביא לישראל חיסונים ולהציל את ישראל. התזכרו? כאשר כל העולם הוצף בחולים ובמתים, ונתניהו הבטיח שהוא השיג לישראל חיסונים לפני כולם, לפיד אמר שנתניהו משקר, כי לא יהיה חיסון, ויגיעו רק חמישה בקבוקים. האמירה הזו של לפיד היא המחשת ניתוח המציאות של לפיד ודומיו. זהו ניתוח הגיוני, אם אתה מסוג האנשים שיושבים כרגע בממשלה הזאת במקום נתניהו. אנשים מהסוג שמושך בכתפיו ואומר "אבל מה אפשר לעשות?", כאשר באמת נראה שאי אפשר לעשות דבר.
כידוע, הממשלה הזאת קמה כדי לספק את השנאה לביבי. אפשר להבין את לפיד ורעיו שאינם זונחים את השנאה הזאת. הקהל שלהם רווי שנאה לביבי ולא יצביע למי שלא יספק לו אותה. למעשה, המנהיגים שלנו כיום שבויים בידי השנאה של הבוחרים שלהם, אבל לממשלה החדשה יש גם מטלות, שהן מעבר לתחזוקת השנאה לביבי, אף על פי שזה מה שמקיים אותה, מענג את בוחריה ומדביק בין חלקיה. נטייה של פוליטיקאים קטנים מנתניהו היא הרמת ידיים מול מטלות שנראה שאינן לפי כוחם. הווירוס נראה בעיניהם בעיה שלא ניתנת לפתרון על ידי אנשים ברמה שלהם, שבעיניהם היא רמה טובה. יש שחקני שח מעולים המסוגלים לחשב עשרה צעדים קדימה, אבל הם חיים במציאות שדורשת שחמטאי המסוגל לחשב 11 צעדים קדימה. כדי ששחקני השח הרגילים ישרדו, הם חייבים לנטרל אותו, וכך הם עשו ועוד ימשיכו לעשות.
הבעיה היא שבזמן הצלחות ממשלות נתניהו כל התקשורת עסקה בהסברה היסטרית מדוע ההצלחות הפנומנליות של נתניהו הן לא הצלחות. מצד שני, בזמן ממשלת בנטלפיד כל התקשורת עוסקת בהסברה מדוע חוסר ההצלחות של בנטלפיד הן המקסימום שאפשר להשיג וכי הן לא כל כך נוראות, כי זה מה שאפשר להגיע אליו. יש לנו ממשלה, בוחרים ותקשורת שלא עולה בדעתם שכולנו מפסידים הישגים, פשוט כי הם לא מסוגלים לחזות את קיומם.
פינת השלולית
פגשתי את פוצ'ו. הוא אמר לי: "יש לי פינת שלולית בשבילך". למחרת הוא שלח ספר חדש שלו, ספר ששמו "הצעצועים של הרוח", ובו גם השיר ששמו "איכס":
הַקַּרְפָּדָה
אָכְלָה גְּלִידָה
בְּטַעַם אָנָנָס.
שָׁאַל אוֹתָהּ רֹאשָׁן קָטָן:
״הַגִּידִי, לֹא נִמְאַס?״
עָנְתָה הַקַּרְפָּדָה:
״נִמְאַס, אַךְ הֲתֵדַע
כַּמָה רוֹצִים בַּשּׁוּק
בִּשְׁבִיל זְבוּב
אוֹ אֲפִלּוּ ג׳וּק?״.