הכותרות בישרו אתמול כי נתניהו נתן "אור ירוק" להסדר הטיעון וכי הוא מוכן לקבל במסגרתו את הקלון המפורסם. הבשורה הזו לא הגיעה לפרקליטות. נתניהו לא אמר שום דבר בקולו.

גם פרקליטיו, ככל הידוע ועד ירידת הטור הזה לדפוס, לא העבירו הודעה רשמית, אלמנטרית, פשוטה: "ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מוכן, במסגרת הסדר טיעון, להודות בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים, שכוללות הטלת קלון למשך 7 שנים מיום סיום ריצוי העונש". 

לא, הודעה כזו לא התקבלה באופן רשמי וגם חצי או רבע רשמי. היו הדלפות והיו מקורבים. הודעה, לא הייתה. ולכן, לפחות כרגע, שום דבר לא סגור והכל הפיך. כמקובל אצל נתניהו.

הוא משחק משחק כפול, שיאפשר לו להתהפך כשירצה. כך הוא נהג תמיד. הוא תמיד ישמור לעצמו "מרחב הכחשה". כך חיזר אחרי מנסור עבאס כמאהב לטיני, אבל לא השאיר חותמות קוליות כלשהן. כך העביר אין ספור ויתורים לאבו מאזן במו"מ של 2014, אבל תמיד דרך מתווכים ושליחים ולא באופן ישיר.

וכך הוא שולח ביד אחת מקורבים לכלי התקשורת כדי להודיע ש"החליט" ו"נתן אור ירוק" ודקה אחר כך הוא מפרסם: "בעקבות הפרסומים הכוזבים הרבים אני מבקש להבהיר: רק הודעות מפרקליטי נתניהו או דובריו הן הודעות מהימנות. כל פרסום אחר איננו נכון".

אבל רגע, זה עוד לא נגמר. כי אחרי הכותרת והכחשתה הגיע הספין המתוחכם, כשאחד מדובריו המובהקים והנחותים ביותר של נתניהו, יעקב ברדוגו, העלה (בשעה שמונה וחצי בערב) את הציוץ הלא ייאמן הבא: "כל מילה שתיכתב בכתב האישום המתוקן בו יודה נתניהו, תיחשב מילה בסלע. נתניהו לא נסחט כעת, בשונה מעדים אחרים במשטרה, ולכן במידה ויחתום על הסדר טיעון, המשמעות של הודיה בהליך הפלילי היא מלאה. נקודה". הטעויות במקור.

עכשיו, בואו ננסה לפרשן את הקקופוניה הזו: נתניהו כנראה רוצה ללכת להסדר הטיעון, אבל הוא רוצה לשמור לעצמו את האפשרות, אם זה לא יצליח, להתהפך על הפרקליטות כהרגלו ולהפיץ את שקריו וכזביו באמצעות רשת שליחיו הבלתי נלאים בתקשורת וברשתות החברתיות. ולכן אוף רקורד הוא מודיע שהחליט, ואון רקורד הוא מכחיש. אז בשביל מה ברדוגו? כדי להרגיע את הפרקליטות. לאותת שהרשות נתונה. שהוא בפנים. הוא מבין שאם לא יהיה בפנים עכשיו, הוא עלול להיות בפנים אחר כך.

ביום ראשון פרסמתי שהפרקליטות חייבת לדרוש, כאחד מתנאי החתימה על הסדר, נאום סדור של נתניהו שבו הוא יגיד, בקולו, כל מה שצריך: לא תפרו לי תיקים. לא הייתה הפיכה משפטית. אני מודה בשתי עבירות פליליות בפה מלא ולא כדי לצאת ידי חובה. אני חוזר בי מההאשמות שהטחתי בשוטרים, בפרקליטים ובאנשי מערכת אכיפת החוק בשנים האחרונות. אני מקבל על עצמי את הקלון הקבוע בחוק.

התנאי הזה חיוני, למרות שאין כאן אבטחה הרמטית של כלום. נתניהו מסוגל להתעלם ולבעוט בכל דבר. כולנו זוכרים איך הודיע, בקולו, שיפנה את התפקיד לטובת בני גנץ "בלי טריקים ובלי שטיקים" ואמר, בקולו, שלא ינסה להשיג לעצמו חסינות כלשהי והסביר, בקולו, ש"הפעם לא תהיה רוטציה" וכו' וכו'. 

מספיק היה להאזין אתמול לאחד משליחי השקר המגוחכים יותר שלו, שלמה קרעי, כדי להתפלץ: "מי שחושש כאן למורשת שלו הוא דווקא מנדלבליט, שרץ לקראת העסקה הזו כי הוא רואה איך התיקים קורסים לו בבית המשפט". אחר כך הקטין לעשות, כשבהתייחסו למגעים לעיסקת טיעון (אותם יזם נתניהו) אמר ש"הוא כבר יצא זכאי".

הדילמה לא פשוטה. יש לנו כאן עסק עם אנשים ששקרנותם אומנותם. אין להם בושה, אין להם מצפון, אין להם דם בגוף. חלק מהם מאמינים בשקרים שהם מפזרים, חלק אחר עושים את זה במצח נחושה כי הם סבורים שלמען מנהיג בסדר הגודל של נתניהו מותר, ואף רצוי, גם לשקר.

מצד שני, גם אם ההליך המשפטי יימשך ויסתיים בהרשעה גורפת, שום דבר לא ישתנה. הם ינסחו את השקר מחדש ויטענו שלא היה משפט צדק, שהשופטים גרועים מהתובעים ושאהרן ברק מפעיל את כולם. רגע, אהרן ברק הוא לא זה שפועל עכשיו למען נתניהו? כן, אבל זה לא מתאים לגרסה החדשה, אז בואו נתיישר לפי השקר החדש.

מה עושים? איך גודעים את שרשרת השקר הזו ומנסים להחזיר מעט שפיות ונורמליות למקום הזה? בפרקליטות עדיין פסימיים לגבי הסיכוי לחתימה על ההסדר. גם שם, לא קל לקבל החלטה בסוגיה הזו.

אם היה כאן עסק עם מישהו שאפשר לסגור איתו דברים, לחתום איתו על הסכמים ולקוות שהם גם ייושמו בשטח, ניחא. אבל בדיוק כמו שנתניהו לא מסוגל למצוא שותפים פוליטיים שיסכימו לשבת איתו, כך הוא מתקשה עכשיו למצוא פרקליטים שיסגרו איתו הסדר טיעון. הוא שרף את כל השדות והגשרים ועכשיו הוא משלם את המחיר.