קר שם בחוץ: המאכערים של ביבי בהתפרצות רגשית מטורפת

אני שונא חורף, תמיד שנאתי. קור, גשם, סחלה בכבישים, ראות לקויה, ערימה של בגדים כשכבת הגנה מהקור, זה ממש לא בשבילי. טוב לי בפנטלון קצר וכפכפיאת. גם כך אני לא בדיוק פומה ומסורבל בתנועה, ועכשיו כל כניסה למכונית כרוכה בחבטות ממסגרת הדלת. אני רק חושב שאני גמיש כמו רקדנית על עמוד, אבל אני ממש לא.

הגשם ממש מיותר בתל אביב. בכל שנה אנחנו מאבדים 100 מיליון מ"ק מי גשמים, כמות ששווה לכמות ייצור של מתקן התפלה בשנה. כדי להתפיל כמות כזו של מים, המתקן פולט 75 אלף טונות גזי חממה. 100 מ"ק של מי גשם שווים ל־10% מצריכת המים הביתית בשנה. אבל עוד לא השכלנו לייצר מערכת אגירה למי גשמים. סתם הצפות, שיטפונות, אובדן חיי אדם ונזק אדיר לסביבה.

בשביל מה צריך את זה? לא הגיע הזמן ש"סיירת מטכ"ל של הזהות היהודית" - כפי שטוענת גלית דיסטל אטבריאן מאגם הדרעק, על נחיצותם של החניוקים לחברה בישראל - תתחיל להתפלל שגשמים יירדו רק באזורים מיוערים וחקלאיים ולא באזורים אורבניים? שיעשו משהו גם בשביל החילונים, שממשיכים לממן אותם בעוד הם רובצים על הסטנדר בכויילל, עם תרומה אפסית לתל"ג ולתמ"ג. הנה, זרקתי רעיון על שירות לאומי בשבילם. תפילה אחת קטנה, שלא תפגע בבטלה הכוללת.

נהיגה בגשם שקולה לפתיחת ציר בזריחה בצור שבלבנון, בדרך לנקורה. רואים את התוואי, אבל חובה להיות דרוך בשביל נהגת באאודי קיו־5 שפורצת לכביש תוך כדי משיחת שפתיה בשפתון או כל חולירע יאסנה אחרת, וסוטה מנתיב הנסיעה כאילו היא בתחרות קרטינג.

שנינו הגענו ביחד לרמזור. אני על 40 קמ"ש, היא על 80 קמ"ש. היא עצרה בנתיב שמורה על פנייה שמאלה לדרך נמיר, אבל רצתה להמשיך ישר, כנראה. היא פתחה את החלון וביקשה, סימנתי לה בידי "לכי על זה", כי עמדתי בנתיב האמצעי. וכך היה, אבל היא חתכה לימין כדי להגיע לקניון רמת אביב. הרכב מימיני, גם נהוג ביד אישה, פגע בה בעוצמה. שתי הנהגות יצאו מהרכבים והחלו לצעוק ולקלל אחת את השנייה באמצע הצומת, נהיה סלט עם צפירות ובלגן. אני אוהב בלגן.

# # #

חתכתי מהמקום בצחוק משחרר והגעתי לפרלמנט. ישבתי עם כובע צמר וצעיף סגול שכיפוש הכריחה אותי להשתמש בו, והתחננתי לדני שידליק את תנור הפטרייה. "קוף, זה עולה 100 שקל לשעה. אני מחייב את כולכם שווה בשווה. התנור צורך הרבה חשמל". התחייבתי שאני אחראי, בידיעה שתכף יגיע אייל, רואה החשבון של הפרלמנט. הוא יודע איך לדבר עם דני על חיובים, אני ממש לא.

ישראל הגיע בהליכה המהירה שלו, נכנס לקפה והצהיר: "אתם לא יודעים איזה לילה עבר עליי. חלמתי שאני צועק כל דקה: 'מה אתה רוצה ממני? תלך למנהל הבניין', ככה אולי שש פעמים. כשהתעוררתי בבוקר סיפרתי את זה לסורלה, אז היא התחילה לצעוק עליי: 'זה לא חלום שלך! זה אני צעקתי על דור, כי הוא התקשר אליי מניו יורק, לדווח לי שיש לו עכבר בדירה'".

התפוצצנו מצחוק. הילד כבר בן 22, עובד בשנה האחרונה בשגרירות ישראל באו"ם אחרי שסיים שירות בצה"ל. "נו, איך זה נגמר, ישראל?", שאלתי.

"מה נגמר? אני שואל אותך, יכול להיות דבר כזה? איך היא יכולה לעזור לו מתל אביב? הוא הלך למנהל שאמר לו להציב מלכודת. בסדר, הביא מלכודת, סורלה אמרה לו להניח גבינה ליד המלכודת, הוא אמר לה שאין לו גבינה, אבל הוא יביא חבר שיישן אצלו. הילד פוחד מעכברים".

נחנקתי מהצחוק, אבל הצלחתי לשאול את ישראל למה דור עוד לא גייס פורטוריקנית שתגור איתו, והיא תצוד בשבילו את העכברים ושאר המזיקים שיגיעו לדירה. "למה? זו שאלה טובה, קוף, אם כי הייתי מעדיף יהודייה שתדאג לו. אבל אז זה כבר תהליך. כי סורלה צריכה לראיין את היהודייה בשיחת וידיאו, להקרין את השיחה לכל העורבים, שידברו ברומנית כדי שאני לא אבין, ואז היא תטוס לניו יורק להמשך התחקיר, שמע זה סיפור".

המשכתי להקשות עליו. "מה סיפור, מה? לך אין דעה? רק העורבים קובעות, מה זה זה?".
הוא התפוצץ מצחוק וענה: "בטח שיש לי דעה, אבל אף אחד לא סופר אותי. אתה רואה שאפילו בטיפול בעכבר לא מתייעצים איתי, אלא מדווחים לי בדיעבד".

פתאום נכנסה לקפה ניבה. נחשפנו אליה לפני כשנתיים, עם פרוץ המגיפה. בתקופה הזו היא לא נתפסה בשום יום אומרת מילה טובה על מישהו, או משהו. פולו אומנם טיפח תקוות שהיא תהיה הקמע של מכבי ת"א בכדורגל, אבל מאז שהודיע לה שהיא הקמע, תוך כדי שהוא מקפיד לכתוב לה מדי יום לילה טוב ובוקר טוב, מכבי מסריחה את הדשא בכל משחק נתון.

"בוקר טוב לכולם", היא אמרה והוסיפה: "רון, למה אתה עם הכובע המטופש הזה על הראש? אתה נראה חולה, אתה יודע?". אנשים מסביב נחנקו מצחוק, אבל הפולנייה המשיכה לפזר קארמה רעה. "אתה יודע, אני קוראת את הטורים שלך בשישי, כמה שטויות אתה כותב, אלוהים. אני לא מבינה איך 'מעריב' מרשה לעצמו לפרסם את השטויות האלה".

רק חייכתי, לא עניתי. בכל זאת ניבה מבוגרת ממני ב־15 שנה לפחות, קלללל. וכאמור, היא עוד לא נתפסה אומרת מילה חיובית, גם לחתול עובר אורח. אני מאמין גדול בעין הרע, אז התחלתי לעבור על הטוויטר, בתקווה שהקארמה של ניבה תעבור לידי.

# # #

אנחנו הרי בעיצומה של פארטייה, שבה היהודי הקדוש החביב על הביביסטים, בנימין נתניהו, מבקש עסקת טיעון מקילה שתסיים את תיקי האלפים. המאכערים מסביבו מצויים בהתפרצות רגשית מוטרפת ומטורפת, שמאיימת על השגרה שלנו.

למשל אותה גברת דיסטל אטבריאן, שאמרה לישי שנרב מגללי־צה"ל: "יורים בנתניהו חצים, באופן שאף פוליטיקאי אחר לא נורה מעולם". כן, כן, היא מינוי אישי של נתניהו למקום העשירי ברשימת הליכוד לאגם הדרעק. ואולי לשיטתה היא צודקת, בעיקר בסוגיית החצים. כי על יצחק רבין הי"ד ירו בגב שלושה קליעים, ואותו נתניהו היה שותף בכיר להסתה נגדו. נכון, מעל כל ספק, שלא נורו חצים לגבו של רבין.

גד"א ממשיכה את המורשת המתועדת של מירי "המחוננת" רגב, שאמרה בראיון טלוויזיוני על רבין המנוח: "רבין הרי אמר על המתנחלים שהם סרטן, לא קרה לו כלום". המראיין הקשה אז: "לא קרה לו כלום? הוא הרי שילם מחיר, הרגו אותו במציאות", אבל את המחוננת זה לא עניין. "אבל לא הרגו אותו בתקשורת", היא סיימה.

עוד מאכער שהפרסום של בן כספית על עסקת הטיעון גרם לו לאובדן הכרה זמני הוא יעקב ברדוגו, שהפך יחידה צבאית כמו גללי־צה"ל לביב שופכין, בשירות אדונו, ביבי. ספוילר: ביבי דאג לשבץ את ברדוגו כסוס טרויאני בגללי־צה"ל. וכך צייץ המאכער: "כל מילה שתיכתב בכתב האישום המתוקן שבו יודה נתניהו, תיחשב כמילה בסלע. לא כאילו, לא כתירוץ אחר. נתניהו לא נסחט כעת, בשונה מעדים אחרים במשטרה. ולכן במידה ויחתום על הסדר טיעון, המשמעות של הודיה בהליך פלילי היא מלאה. נקודה".

וואו, חשבתי, ברדוגו הבין שתם הטקס וצריך להיערך לשרת מלך חדש, כדי שזה ייטיב עמו. את התורה הוא הרי למד כאשר יצק מים על ידיהם של מקסים לוי ז"ל ואחיו דוד יבדל"א. אבל הנה חלפה לה שעה קלה, והמאכער צייץ ציוץ חדש: "מנדלבליט וחבורת הבריונים בצאלח א־דין רותמים את כל משאבי מערכת אכיפת החוק כנגד נתניהו (מלחמה על הדנ"א של העם היהודי). מתחילת החקירה ועד הלחץ להביא להסדר טיעון. הבהרה לציוץ הקודם בנושא – החלטה ל'הודות' במסגרת הסדר טיעון בנסיבות הללו, אין בינה ובין האמת דבר. נקודה".

פששש... מה קורה פה למאכער ברדוגו? בוחן מציאות לקוי? שיחת טלפון מגורם כזה או אחר, שהזכירה לו מאיזה עץ בונים גיטרה ומי בדיוק דאג לשבץ אותו בגללי־צה"ל? אולי כן ואולי לא. אבל אין לי ספק כלל שהפרסום של בן כספית גרם אצלו לזעזוע עצום. האמת, אם גם אני הייתי מתבטא בפומבי נגד מעסיקיי באופן זהה (המאכער הינו פינגווין מורשה) הייתי מזועזע למדי.

ניבה עוד לא עזבה את הקפה, אני עדיין פחדתי מעין הרע, אז המשכתי לחפש ציוצים עצובים של להקת המאכערים, שחבריה התקשו ועדיין מתקשים להתמודד עם השבר העצום. אי אפשר להשתמש במושג מאכער בלי להתייחס לשמעון ריקלין. הבנאדם הרי בנה לעצמו מוניטין של אושיה תקשורתית בזכות ביבי. לכן היבבה הגדולה שיצאה ממנו באמת התקבלה אצלי בהבנה. כי עוד מעט קט ריקלין יהיה סתם עוד איש עסקים, שהיה משוכנע שמצא מלוכה, אבל התברר לו שהוא רק האתון.

"רואה שיש שכועסים עליי שאני קורא לנתניהו לא ללכת לעסקת טיעון. אבל קניתי את הזכות בעבודה קשה למענו, מתוך אהבה והערכה גדולה אליו. בניגוד למה שמספרים בשמאל, חבריי ואני שהלכנו איתו, לא קיבלנו כלום, רק את הזכות להיות לצדו. בעיניי הליכה לעסקת טיעון תכתים את המורשת שלו ואותו. לכן אומר את זה".

אני לא חכם כמו ריקלין, או שאר המאכערים של ביבי. אבל נדמה לי שהרשעה בפלילים ומאסר בפועל, לא קייטנה של עבודות שירות, תכתים את המורשת של ביבי קצת יותר. זו הסיבה שניסיתי לתרום 1.90 שקלים לגיוס ההמונים שיזם ינון מגל, עוד מאכער מהלהקה. אני באמת חושב שעסקת טיעון מקילה, גם עם קלון, היא עונש קל מדי למנהיג שהשחית את החברה הישראלית, וגרם כאן לנזק בלתי הפיך.

אחד שמבין בפלילים ועסקאות טיעון, פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, אמר את הדברים הבאים בראיון לרשת ב': "כל הודאה של נתניהו לא תהיה שווה את הנייר שתיכתב עליו. יש לנו ניסיון לגבי נתניהו, הוא ימשיך לומר שהוא זכאי".

גם הדוקטור להגמוניה, אבישי בן חיים, נזכר שצריך ואף חובה לשלם דיווידנד למשפחת נתניהו על ההשקעה העצומה בו, אז הוא התייצב לצד ביבי בשעתו הקשה. הנה מה שצייץ הפייטן של חבורת המאכערים. "ההגמוניה ממשיכה במסע להגבלת הדמוקרטיה. תביעת הקלון לנתניהו אינה תביעה להגבלה שלו, אלא להגבלת בוחריו – נטילת זכות הבחירה מהם". לשיטתו של הד"ר להגמוניה, כל עבריין יכול להיות רה"מ, אם בוחריו אוהבים אותו.

גם אני חשתי עצב כזה כאשר "שוגון" תפס את האופנובנק. חבריי ואני מאוד רצינו לבחור בו, על פעילותו העבריינית נגד הבנקים, אבל נבצר מאיתנו, כי הוא נכלא לשני עשורים. ממש פגעו לנו ביום הבוחר.