הפעם זה 48. 48 זה לא ה־30 החדש ולא ה־50 הישן. זה גיל של בן אדם שנולד בסוף מלחמת יום הכיפורים ונקרא דרור, כי אבא שלו יצא לחופשה מהמלחמה, והובטח לו שזו תהיה המלחמה האחרונה. אחר כך יתברר שזה היה פייק ניוז שהפיץ יהורם גאון.
אני לא מהטיפוסים שנוחתות עליו תובנות עם הגיל. אבל אני יודע שלמרות מה שאומרים, לא כל גיל הוא סתם מספר. 22 זה סתם מספר. 31 זה סתם. אבל 48 זה חתיכת עניין. זה גיל שבו לא רק שיש לי עבר, אלא שחלקים ממנו היו ממש מזמן. אחד הדברים המדכאים יותר הוא להזין באתר דיגיטלי את השנה שבה נולדתי, ואז לגלול אחורה ולעבור בקלילות על שנות ה־2000, בקנאה על שנות ה־90, בהפתעה על שנות ה־80 ולהגיע אחורה אחורה בצער רב וביגון עמוק אל 1974.
אורתופד שהייתי אצלו, אמר לי שהכאב בברך רק ילך ויחמיר. זה כבר לא גיל שמנסים לפתור בו בעיות, אלא רק מצפים להתדרדרותן. "אנחנו בטח ניפגש בקרוב", הוא חתם את הפגישה בהבטחה גרועה. מי רוצה להיפגש עם הרופא שוב, ועוד בקרוב?
עוד דבר לקנא בו הם אנשים מוצלחים שכותבים עליהם ב"דה מרקר". למשל, בן 38 מרעננה, נשוי פלוס 2, בעלים של חברה בשווי 27 מיליון דולר. שילך קיבינימט. למה באמת כותבים על המוצלחים? שיכתבו רק על אלה שנכשלו, שיהיה בשביל מה לפתוח עיתון.
מילה שהתחלתי להשתמש בה השנה היא "מעניין". אני שותה יין ואומר "מעניין". בשיחות טלפון אני אומר על כל דבר שמספרים לי "מעניין". גם כשאין לי מה להגיד, אבל במיוחד כשיש.
טורגטתי לפרסומת להסרת שיער מהמפשעה. אני לא יודע מה גוגל בדיוק הבין מהשיחות שלי, ומדוע הם קידמו אליי את הפרסומת הזו, אבל בכל אופן הקלקתי והזמנתי את הכי משוכלל, רק כדי להבין במה מדובר.
לצערי, אני כבר לא אחזור בתשובה. למרות ניסיונות כנים למצוא משמעות נוספת לחיים מעבר לכאן ועכשיו, אני לא מאמין בכלום. חבל שאיזה אמנון יצחק לא הצליח להכניס בי כל השנים את האור האמוני, או לפחות ניצוץ או זיק של משהו. אני מאמין למכונת הגילוח של KS, אז מה הבעיה שלי להאמין בבורא עולם, או לפחות להיות כמו רוב העולם שאומר, "אני מאמין שיש משהו, לא יודע אם אלוהים, אבל יש איזה משהו שם למעלה". אוקיי, פשוט תקרא לו "אלוהים", וזה אותו דבר. אבל אני משוכנע שאין כלום. 80 שנה אנחנו פה, וזה נגמר. אחר כך יש רק ריק. ואקום. יש משהו סתמי בלהעביר את החיים בידיעה שזה לא מסדרון ולא נעליים.
אפרופו נעליים, זו השנה הראשונה שנעלתי אולסטאר בצבע טורקיז וקצרתי שבחים אדירים. אני עדיין לא מבוגר מספיק בשביל לקנות את הניו באלנס הנוחות באמת.
הנה כמה דברים שלמדתי לאורך השנים: עלי אקספרס זו חוויית קנייה משתלמת; מוצרי חשמל לא קונים מתצוגה; למרק תירס כדאי להוסיף שמן שומשום לפני סוף הבישול; בניגוד למיתוס, כתם של יין אדום על שטיח לא יורד, גם אם שמים עליו אבקת כביסה. רק החודש גרמתי להתפשטותו של כתם בגודל שני סנטימטר ולנזק של 1,700 שקלים.
אם הייתי צריך לבחור שני סופרים שאני תמיד אוהב, אלה יהיו נורית זרחי ואשכול נבו, שהוא גם סופר מעולה וגם מראיין נפלא. בתוכנית ראיונות חדשה הוא שאל השבוע מומחית למיינדפולנס "מה תעשי אם יודיעו לך שיש לך רק 24 שעות לחיות?". חשבתי שאם היו שואלים אותי, בטח הייתי עונה שאשתכר, אעשן כל מיני דברים אסורים, אפוצץ את כל הכסף על דברים חסרי ערך, אדחוף לפה כל מה שלא בריא, והרבה. היא חיכתה רגע וענתה שתנצל את הזמן לדבר עם הקרובים אליה, ולהודות לכל אחד מהם על מה שנתנו לה בחיים. שאלתי את עצמי - מה לעזאזל לא בסדר איתי?
אולי כדאי לנצל את ההזדמנות ולאחל מזל טוב למי שנולד איתי באותו תאריך, 29 בינואר: צ'כוב, ישעיהו ליבוביץ ויעל בר זוהר. הרשימה הזאת כל כך רנדומלית, שהיא מוכיחה סופית שגם באסטרולוגיה אין סיבה להאמין.