בישראל עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות בגבול בין רוסיה ואוקראינה, לרבות האפשרות של פלישה רוסית שתגרור החרפה משמעותית בסכסוך בין מוסקבה לוושינגטון. ההשלכות הגלובליות של ההסלמה בוודאי אינן מסתיימות באירופה, ואם תפרוץ מלחמה, הן תהיינה אדירות וישפיעו על כל העולם בהקשרים רבים ומגוונים.
ישראל אינה במרכז האירוע, וגל ההדף הראשוני הצפוי מההתנגשות באירופה לא אמור לפגוע בנו בשלב הראשון. במקביל במערכת הביטחון מודאגים גם משינוי אפשרי במדיניות הרוסית במזרח התיכון. המטס המיוחצן השבוע של מטוסי קרב רוסיים וסוריים מעל שמי רמת הגולן הסורי אינו מבשר טובות ונועד להעביר מסר. מוקדם מאוד לראות בכך פגיעה בחופש הפעולה של ישראל, אבל נראה שהרוסים, בדרכם, מעבירים את המסרים לארצות הברית גם דרך האינטרסים של ישראל. עימות אמריקאי־רוסי, גם אם בין שתי המעצמות לא יהיה חיכוך פיזי, עלול להימשך חודשים ארוכים ובכל מקרה, טוב לישראל לא ייצא מכך.
השפעה דרמטית של הסכסוך עלולה להתבטא בכל הקשור לאינטרסים הישראליים מול איראן. אם בישראל מאוכזבים כבר היום מסדר העדיפות הנמוך יחסית שמספק הממשל האמריקאי לסוגיה האיראנית ולנושאים אחרים במזרח התיכון, הסתבכות נוספת בעלילה באוקראינה צפויה להחריף את המגמה ולדחוק את העניין האיראני לקרן זווית נידחת בהרבה. את הזמן הזה, בטוחים בישראל, ינצלו האיראנים לטובתם ולא יקפאו על השמרים.
מלחמה בעיתוי הזה באירופה וסכסוך כמעט אלים בין ארה"ב ורוסיה ישחקו היטב לידיהם של האיראנים, כאשר במצב עניינים כזה הסיכוי לחתימה, שעוד לפני הסוגיה האוקראינית לא נראתה באופק, קלוש כעת במיוחד. בתסריט הגרוע ביותר במקרה של פלישה רוסית לאוקראינה, העימות הגלוי בין רוסיה לארה"ב ומדינות המערב צפוי להימשך חודשים ארוכים, וקשה לראות את המעצמות משתפות פעולה במקביל באופן יעיל בקידום השיחות בווינה.
באופן כללי, במערכת הביטחון מחזיקים בעמדה כי הרוסים בשנים האחרונות מיישרים קו עם רוב הדרישות של המערב לבלימת תוכנית הגרעין של איראן. את הסנקציות של טראמפ בכל הנוגע לסחר בנפט הם כבר אהבו הרבה פחות ויש להם אינטרסים כלכליים מול איראן, כפי שיש גם לסין, אבל לתפיסת ישראל הרוסים פעלו בהגינות ובשום דרך לא הפכו לגורם פרו־איראני בסוגיית הגרעין.
במקרה של מלחמה באירופה, גם בסוגיות הללו הרוסים עלולים לתפוס קו אחר לחלוטין, שגם אם יתקיימו שיחות בווינה במקביל למתיחות באוקראינה, הן תהפוכנה לזירת אגרוף נוספת בין המעצמות. זה לא הופך את הרוסים לכאלה שתומכים בנשק גרעיני לאיראן, אבל זה עשוי ליצור עימות בין המעצמות בחדר הדיונים, כאשר במציאות כזו החרפת הסנקציות הכלכליות כתגובה להפרות נוספות של הסכם הגרעין הופכת לתרחיש קלוש.
בכל הקשור לתוקפנות האיראנית במפרץ ובמזרח התיכון, החודשים הצפויים בצל עימות באירופה אינם מבשרים טובות. כאן אומנם בשלב הזה היעד הראשון של איראן הוא לא בהכרח ישראל, שממנה היא גם חוששת, אבל כבר עכשיו השבועות האחרונים עומדים בסימן של התקפות חריגות באמצעות נשק איראני מתקדם של המורדים החות'ים בתימן נגד איחוד האמירויות ומתקני נפט באבו דאבי. כל זאת באמצעות טילי שיוט, טילים בליסטיים ומל"טים מתאבדים.
היד המבצעת אומנם לא איראנית, אבל הנשק והמסרים כן, ותקיפות חריגות כאלה לא היו מתבצעות ללא אישור מלמעלה במשמרות המהפכה. לישראל אין מידע כרגע על כוונות של איראן באמצעות החות'ים להסיט את האש גם לעברנו, אך במציאות של הסלמה ומלחמה באירופה לצד מתיחות אדירה בין ארה"ב לרוסיה, צריך להביא בחשבון גם תרחישים מהסוג הזה.
איזון עדין
העיתון הלבנוני "אל־אח'באר" דיווח השבוע כי כוח של המשטרה הצבאית הרוסית אמור לפעול באופן קבוע בנמל לטקייה, שעל פי פרסומים זרים הופצץ על ידי חיל האוויר הישראלי מספר פעמים בחודשים האחרונים. גורמים סוריים צוטטו בעיתון כי ניתן לפרש את הכניסה הרוסית לנמל כצעד שימנע תקיפות ישראליות. אף שהרוסים לא אוהבים, בלשון המעטה, את הפעילות האגרסיבית של ישראל בסוריה, לצד משברים שנקרו במעלה הדרך הם לא הצרו את חופש הפעולה הישראלי.
השנים האחרונות עמדו בסימן שיפור היחסים האסטרטגיים עם מוסקבה, שלה אינטרסים ביחסים איתנו, כאשר ישראל נדרשת כל הזמן לאזן בעדינות בהליכה על קצות האצבעות את היחסים ושיתופי הפעולה עם הרוסים, כדי לא לעצבן את האמריקאים. מוקדם עדיין לומר אם הכניסה הרוסית לנמל לטקייה והמטס המשותף עם חיל האוויר הסורי, יש בהם כדי לסמן שינוי מהותי של המדיניות הרוסית באזור.
ישראל, בכל מקרה, תמשיך לפעול גם בתקופה הקרובה במערכה נגד ההתבססות האיראנית ומשלוחי הנשק שמגיעים לסורים גם לטובת חיזבאללה. אבל לצד זאת לא ברור עדיין למי ביקשו הרוסים להעביר את המסר – לישראל או לארה"ב. הרוסים אינם טורחים לספק הסבר בגוף התמונה, ובישראל כמובן גם לא מתכוונים לשאול. עם זאת, ההערכה הסבירה אצלנו היא שהתמונות הללו קשורות למה שמתרחש באירופה מתוך ניסיון להפגין כוח מול האמריקאים גם באזורים אחרים ברחבי הגלובוס.
במקרה הזה ישראל היא רק הפלטפורמה שבאמצעותה מועבר המסר, אבל גם אצלנו צריכים להיערך למצב שבו לאחר שנים מוצלחות ביחסי החוץ עם הרוסים תוך איזון עדין מול האמריקאים, המתיחות הגלובלית עלולה להקרין גם על המזרח התיכון. כך שהמשך הפעילות ההתקפית של חיל האוויר בסוריה נגד איראן יהפוך למורכב הרבה יותר.
ולצד התרחישים שבעיקרם אינם מבשרים טובות, במערכת הביטחון לא זנחו לחלוטין את האפשרות, הקלושה יש להודות, שלנוכח המצב החדש והעימות הגלוי עם הרוסים, האמריקאים יידרשו להציג עוצמות אזוריות. לשם כך הם יקשיחו את הקו מול איראן ויגלו הרבה פחות סבלנות אל מול פעולות שארגוני החסות שלה מבצעים נגד מדינות המפרץ ואף נגד מטרות אמריקאיות ובסיסים במזרח התיכון.
עד כה האמריקאים גילו איפוק שלעתים מתפרש כחולשה, כשבישראל היו מעדיפים שארצות הברית תהיה הרבה יותר אגרסיבית ונחושה. העימות עכשיו עם הרוסים שוב מציב את הנשיא ביידן בעמדה שבה נבחנים מעמדו וכוחו כמנהיג עולמי, כאשר המצב שלו ושל מפלגתו בסקרים גרוע מאוד והוא נתפס כנשיא חלש. האם כל זה יוביל לתפנית ולמדיניות נִצית יותר של ארה"ב באזור? בישראל סבורים שלא, אבל קשה לחזות כיצד יתפתחו משברים גדולים, ופלישה רוסית לאוקראינה עשויה להפוך לאירוע ענק בעל השלכות אסטרטגיות גדולות גם על ישראל.