לרדת בגדול: ניסיתי לבדוק בעצמי האם הדיאטות עובדות

יום שישי שעבר היה גשום מאוד. נהגתי למשחק כדוריד בנס ציונה. אף שהראות הייתה לקויה בגלל הגשם הכבד, נהגים ונהגות טסו במקביל במהירות של 140 קמ"ש ויותר.

אני נהגתי במהירות ממוצעת של 90־80 קמ"ש, כי כך אני נוהג בגשם, אם איני רואה 300 מטר קדימה לפחות. זה נותר בי מאז שהייתי עגלון שנהג במשאיות כבדות באמריקע. בכתריאליבק'ה שלנו, שמנוהלת בידי ועד הקהילה בתחום מושב מצומצם, כל כסיל/ה יכול/ה לנהוג, גם אם אינם יודעים מה מטרת שמירת מרחק בכביש רטוב מהרכב שלפניך ומאחוריך.

במקביל הקשבתי לתוכניתה של ד"ר מאיה רוזמן ברדיו 103. היא גם דוקטור לביולוגיה מולקולרית וגם דיאטנית קלינית. היא מנהלת שיחות בתוכניתה בימי שישי עם גברים ונשים שרוצים להפחית משקל, אז הם מחפשים מנטורית.

המנטור שלי להפחתת משקל זה אהרל'ה. בימי חייו הוא כבר הפחית והוסיף כ־600 ק"ג, אולי יותר. הפטנט שלו פשוט - הוא לא אוכל כאשר הוא מכריז על דיאטה. לפעמים הוא מחזיק מעמד עד 15:00 ובמקרי קיצון עד 20:00. המנטרה שלו פשוטה, כי הוא ואני לא מבינים במולקולות.

"קופל'ה, אתה רוצה לרזות, תאכל מים, תקנח בקרח. אתה תפחית לפחות קילו ביום, זה בדוק. קופל'ה, דיאטות זה טוף רק לדיאטנים, לא לאנשים כמונו. אם נשקול 40 קילו, עדיין נחשוב כמו שמנים. נריח בורקס טוף במרחק 50 מ', נהיה מוכנים להרוג בשבילו. זכור את זה".

אז כאשר ד"ר רוזמן שוחחה עם מאזינה, צחקתי לעצמי כי נזכרתי במנטרה של אהרל'ה. "אני עושה כל מה שאת אומרת", אמרה המאזינה למאיה. "אני אוכלת זרעי פשתן, ירקות ירוקים, מרקים כתומים וירוקים, אורז מלא, כמעט ולא נוגעת בבשר, לא נגעתי בלחם כבר שלושה שבועות, אני מקפידה כל כמה ארוחות ביום, אבל אני לא מצליחה לרדת".

שוב צחקתי, אבל ריחמתי עליה. מצד שני, אהרל'ה לימד אותי נוסחה מאוד קלה לדעת מתי הפציינט/ית משקר/ת. אז טלפנתי אליו לספר לו על מצוקתה של המאזינה הסובלת, בקושי רב חנקתי את הצחוק. "קופל'ה, מה היא אמרה שהיא אוכלת? יוגורט 0% שומן וחצי תפוח קלוף, יופי. בצהריים עוף מכובס וחצי 'קרטופל' מבושל במים בלי מלח? יופי, יופי, תרשום, תרשום. בערב חצי קופסת קוטג' ומלפפון ירוק וחצי פלפל ירוק, תרשום, תרשום.

עכשיו, תביא את האידנע הזו, אני אשכור לה חדר במלונית, היא תאכל רק מה שהיא אמרה שהיא אוכלת. בשבוע שהיא לא יוצאת מהחדר, היא מפחיתה שבעה קילו, אני מתחייב, זה עליי, ואני יש לי תואר אקדמי רק בחומוס. רק תעשה לי טובה, תזכיר לאידנע המתלוננת שמרק צח, זה צח, כן? זה מים עם ריח של עוף בלי קניידלך וקרפלך ובלי מנדלך (שקדי מרק) ולוקשלך (אטריות)... חחח... חחח... אני מת ממך, כמה אתה מטומטם".

צחקתי עד שדמעות הציפו את עיניי, סיימתי את השיחה עם המנטור שלי והמשכתי להקשיב למאיה, שהתמקדה במתכון לעוגיות דיאטטיות עם פצפוצי שוקולד. כמעט נחנקתי מהצחוק, כי נדמה לי ששמעתי את המילים "100 גרם חמאה" כפריט בהכנת העיסה.

זה עשה לי ממש טוב, כי אני משתדל להימנע מחמאה, שאני מאוד מחבב. אבל עכשיו, כאשר ד"ר רוזמן מאשרת, אני רשאי לאכול בייגלה עם חמאה ופרוסות הודו חתוך דק־דק, כי הודו זה מרזה. גם עם הג'לטין מרסק העצמות שכולל היצרן בהכנת הדק־דק הטעים הזה.

מאיה סיימה את תוכניתה, ואז התחיל השידור של פרופ' רפי קרסו. הבנאדם גאון ייחודי, הוא מאתר כל בעיה רפואית שיש, או לפי סוג תרופה של המאזין, או לפי התחושות שהוא מפרט. אז עלה מאזין בן 74, וסיפר לפרופסור שיש לו טעם מר בפה, הוא לא יודע למה. זה עניין אותי, וגם כאשר הגעתי לאולם נשארתי בחניה כדי להקשיב.

פרופ' קרסו היה סבלני מאוד, תשאל את המאזין אם הוא משתמש בתרופות, על המזונות שהוא אוכל ועוד. כששמעתי מה אוכל האיש הזה, אבל הכל במידה - "קצת" כפי שהדגיש בכל סיום משפט - צחקתי כרגיל אצלי. אבל הבנאדם מר לו בפה. פרופ' קרסו הסביר לו את העניין של חומציות בקיבה, את המבנה האנטומי של הוושט והקיבה, והדגיש שאסור לו לשתות תוך כדי אכילה. המאזין התקשה להבין, אבל רפי היה סבלני.

אני מצאתי פתרון לצרבות כאשר אני אוכל ארוחת צהריים קלה בחורף שכוללת: מרק ריאות, צלחת אורז ושעועית וצלוחיות של חילבה וסחוג. עם פיתה כמובן, כי איני יכול לאכול בלי לחם. "רק אל תשתה במקביל, הבטחתי לעצמי, הכל יהיה בסדר. אתה כבר חטיאר, והשוער בוושט התעייף ממך".

השבוע התחיל, מדכא כרגיל. הגשם המשיך, קר נורא ובקושי ראינו שמש. היועמ"ש ד"ר אביחי מנדלבליט ניקה שולחן לקראת סיום תפקידו. ההליך כלל שתי עסקאות טיעון עם שני צדיקים: אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד ויעקב ליצמן. אין קלון, אין כלום, כי לדיירי אגם הדרעק – גם לאלה עם הכיפות – מותר לפשוע הפקר־הפקר־פטרושקה, אבל קלון, מה פתאום? מדובר בצדיקים גמורים!

הרי מה עשה החניוק ליצמן? באמת לא משהו מיוחד. רק פעל למען עבריינית מין, מלכה לייפר, שהיא גם צדקת גמורה שבטעות, ממש בטעות, תקפה מינית כמה מתלמידותיה. והיה עוד איזה עניין פעוט עם מעדנייה, שנסגר מחוסר עניין לציבור החילוני. ליצמן ספג קנס כבד – 2,800 שקל.

אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד הורשע לפי הודאתו בעבירות מס. אצל המנהיג הרוחני של השקופים זו לא עבירה, אבל הוא הודה ומוגדר כעבריין סדרתי. זה לא מנע ממנו כמובן לקיים מסע"ת, שבה טען לקיפוח על רקע מוצאו: "אם לא היו קוראים לי מכלוף, העניין היה נסגר בפני פקיד שומה". אין רף בגזענות שהעבריין הסדרתי הזה עוד לא חצה.

אבל סטודנט לתואר שני בממשל, צליל לידרור, לא התעצל ומצא כמה "מכלופים" יוצאי ארצות אשכנז נעבעך שהורשעו בדין, וחלקם ריצה ומרצה עונשי מאסר: אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, יונה מצגר, סטאס מיסז'ניקוב, פאינה קירשנבאום, שמואל פלאטו־שרון, עומרי שרון, צחי הנגבי, נתן וולך, חיים רמון, ישראל כ"ץ, משה פייגלין, אביגדור ליברמן ומאיר כהנא.

רשימת ה"מכלופים" האשכנזים, שלהגדרת דרעי בכלל לא יהודים כשרים, כמוהו למשל, אינה כוללת ימבה ראשי ערים, את אשר ידלין שהיה בדרך להתמנות למזכ"ל ההסתדרות, ועוד.

הקטע היפה אצל אריה־גאנעב־סדרתי־זכאי־צדיק־תמיד הוא הקומבינה. יממה אחרי גזר הדין המקל שארגן בשבילו מנדלבליט הוא רוצה לחזור לאגם הדרעק, הפעם כיועץ למפלגת ש"ס, חבורת צדיקים ששלחה שבעה דיירי אגם הדרעק לעונשי מאסר. איך אומר הד"ר לחארטה־ברטה אבישי בן חיים: "אריה מייצג את ישראל השנייה, שבניה המתוקים סובלים מישראל הראשונה, שמתעמרת בהם".

אם חברי ועד הקהילה שמנהל את כתריאליבק'ה יאשרו לדרעי הצדיק להיכנס לאגם הדרעק, אפילו כמבקר, זו תהיה באמת הכרזה שלעולם לא נהיה מדינ'ע, אלא סתם אוסף של אנשים שחי בתחום מושב קטן שהוקצה לנו.

מעניין כיצד ינהגו בתי המשפט בעתיד כאשר נבחרי ציבור ירצו להגיע להסדר טיעון ללא קלון, על סמך התחייבות לפרוש מפעילות ציבורית. הרי נוצר תקדים, ואם עבריין סדרתי אחד כבר נהנה ממנו, מדוע שהפינגווינים של נבחרי הציבור לא ידרשו את אותה הקלה?

מכונת הממתקים לא הפסיקה לייצר בימים האחרונים. הראיון של עמרי אסנהיים עם אתי כרייף, בתוכנית "עובדה", העלה את כרייף לדרגת כוכבת השבוע. היא הרי – כך נטען - מונתה לתפקיד שופטת באמצעות קשר מיני עם יו"ר לשכת עו"ד לשעבר, אפי נוה. במבחן המועמדות לשיפוט התברר שהיא חסרת מושג בתחום. הציון המשוקלל היה בלתי מספיק.

בגלל מצגת הנתונים הזו עולה שאלה מה סיכוייה של עו"ד שאינה סקסית כמו הגב' כרייף, ואין לה קשר מיני עם אחד מחברי ועדת המינוי, להתמנות לשופטת אם הציון שלה במבדקים היה גם כן בלתי מספיק?

ואתמול התברר שכרייף חושבת על חבירה לפוליטיקה ממש עכשיו, שזה יפה מאוד, כי יש התאמה בסיסית בינה לבין המציאות באגם הדרעק בכלל והליכוד בפרט, לדעתי. מעניין יהיה לראות את הקרב בין כרייף לבין נשות הליכוד. אני הייתי קונה כרטיס לשואו הזה, כי באמת יהיה "הלאן, אחלאן", ויעוף שם רפש שגלית דיסטל אטבריאן תוכל לעשות ממנו רב־מכר, שלפחות יהיה מועמד לפרס ספיר. כי היא הרי זכתה כבר, זוכרים?

ועכשיו אתנחתה קומית. מי שחשב, העריך או ציפה שהמציאות בכדורגל שלנו, טובה יותר מהמציאות באגם הדרעק, טעה טעות חמורה. את בית"ר ירושלים מנהל משה חוגג, שהמועדון בבעלותו. הודעות סותרות לתקשורת מופצות אחת לכמה שעות, הן אינן מתכתבות עם המציאות. היו כבר קבוצות רכישה מאמריקע ומצרפת, הן נעלמו לעת עתה. ג'קי בן זקן, שמממן את מ.ס. אשדוד, מציע הלוואה לחוגג בתמורה לשעבוד שני שחקנים שחוגג מתייחס אליהם כאל עבדים, ומסכים מבלי להודיע להם שנמכרו. יממה מאוחר יותר, העסקה מבוטלת.

את הליגות המקצועניות בכדורגל מנהלת חברה לתועלת הציבור. מול הבלגן, שחלקו ממומן בכסף ציבורי (טוטו, משרד הספורט, עיריות ועוד), מינהלת הליגה - להלן המכולת של אנטק (בניגוד לכדורסל, שם המינהלת היא המכולת של רומק) - לא מתקשרת עם הציבור שמממן כאילו כדורגל מקצועני.

חוגג מפקיד כבטוחה להתחייבויותיו במועדון, ארנק דיגיטלי, אבל הוא מסרב לתת את קוד הפתיחה לרשות לבקרת תקציבים. מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מודיע כי משרדו יחקור את הנעשה בכדורגל. ההודעה שלו היא סיט־דאון־טרג'די. עד שחוקריו יבינו מי נגד מי, למה וכמה, לא תהיה בית"ר ירושלים.

הכדורגל הישראלי לא צריך את מבקר המדינה, אבל הוא חייב חקירה של יאחב"ל כדי לבער את כל הנגעים וליצור תשתית הולמת לניקיון יחסי. אין כדורגל מקצועני, זו אניגמה. כדורגל שממומן באמצעות עיריות אינו מקצועני. כדורגל שבו יכול בעלים של מועדון לפטר שחקנים, אינו מקצועני. כדורגל שבו ערבויות ובטוחות מסתכמות ב־10%־15% מההתחייבויות אינו מקצועני. בהתאחדות מספרים לציבור סיפורים של ניהול סיכונים.

שהעייסק מנוהל לפי תחזיות להכנסות. לכן בית"ר נתנה פייק של 15 מיליון שקל ממנויים וכרטיסים, פי שלושה מהמציאות בשטח. יעקב שחר, מיץ' גולדהאר, איזי שרצקי, אלונה ברקת, יואב כץ - הם חלון הראווה של הכדורגל, כל שאר הבעלים משחקים בנדמה לי (ג'קי בן זקן מאשדוד אינו מופיע ברשומות כבעלים), ומצפים לגמ"ח מכל גורם שמעוניין. לליגה יש חסות של הבורסה לניירות ערך בסכום של כ־4 מיליון שקל לשנה.

לא ברור איך הנהלת החברה עוד לא החליטה על הפסקת הקשר העסקי עם ליגות שיש בהן הכל: פשיטת רגל של מועדונים בגלל בקרה לקויה, מצג שווא לרשות לבקרת תקציבים כולל זיוף מסמכים, אלימות, ארגוני אוהדים שמתפקדים כארגוני טרור לאומניים ו/או פשע (השבוע נורתה אבוקה לדירתה של שגרירת קרואטיה בישראל. המשטרה חוקרת).

גזענות ברמה נדירה, ליגה שנייה שיש בה יותר מדי חשדות על הטיית משחקים לאורך השנים. בקיצור פסאדה שיש לנו כדורגל מקצועני, אבל בפועל הוא לא עומד בסטנדרטים של קאנטרי קלאב.

בכתריאליבק'ה שלנו מדברים עכשיו הרבה על יוקר המחיה. מיסוי יתר, תאוות בצע של בעלי רשתות מזון ועוד כל מיני. אף אחד לא מדבר על השערורייה שכרוכה בקנסות החניה של הרשויות המקומיות. דוח חניה של עיריית ת"א, שנשלח בדואר לפני שנה וחצי אבל מעולם לא הגיע, מחויב בריבית של 60%. במקום 500 שקל, עכשיו רוצים 800 שקל. בדוח בן שנה מביצוע העבירה עיריית ת"א צנועה הרבה יותר, באמת. במקום 250 שקל, העירייה רוצה רק 400 שקל.

וזה עובר קל, אף אחד לא שואל שאלות, איך עיריית ת"א הפכה לצ'יינג' שעושה הכי הרבה כסף בישראל. אבל לא רק עיריות, גם מד"א עושה עסקים לא רעים. נפגעת בתאונת דרכים, המשטרה הגיעה למקום והזעיקה אמבולנס, השוטר לא שאל אותך בכלל אם אתה מעוניין, וגם לא הצוות של מד"א? אתה עדיין מחויב ב־800 שקל. יש למד"א משרד עו"ד שעוסק בחייבים, אבל לא מקבל קהל.

הם רק רוצים 1,300 שקל, סכום שכולל ריבית, הוצאות שכ"ט עורכי דין (בסה"כ שלחו מכתב, כן?). והשיטה נוסעת אין עצור, אף אחד לא יכול לעצור. שום דייר/ת באגם הדרעק לא מוכן לטפל בסוגיה, הרשויות מפיקות מיליארדי שקלים כרווח. זה לא רק יוקר מחיה, זה עושק.

השבוע שודר סרט על אברהם גרנט במסגרת התוכנית "חשיפה" בקשת 12. נשים בעילום שם טוענות שגרנט הטריד אותן מינית ב־20 השנים האחרונות. איני מתייחס לתוכן, כי נכון לעכשיו אין לי את האמצעים לבדוק מי נגד מי. אבל השיטה שלפיה תוכניות טלוויזיה מרשיעות אדם במעמד צד אחד, היא פסולה מעיקרה. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

כל מנחה של תוכנית ריאליטי־תחקיר, כמו חיים אתגר, מתראיין באריכות ומספר: "יש לנו עדויות, יש לנו ראיות, חשנו חובה לפרסם". סבבה. ממתי כתבלב, כפי שהגדיר אותנו דיימון ראניון, קיבל את הסמכות לגבות עדויות, לקבוע מהי ראיה ומה לא? מתי הם מתחילים לקיים הליכי גישור פליליים, בוררויות, שיפוט בהליך מהיר?

זה כנראה רק עניין של זמן, כי צריך להעלות את הרייטינג. עד כמה שאני למדתי בעיתונות בכלל ובתקשורת בפרט, עיתונאי אינו שוטר, אינו עובד פרקליטות, בטח לא שופט. את המציאות הזו הפכה לדרגת מגיפה הדס שטייף מגללי צה"ל, ועכשיו כולם מחקים אותה.

מה יכול לעשות אדם - לא גרנט שהוא עתיר אמצעים להילחם - אלא סתם בנאדם, שתוכנית טלוויזיה קבעה שהוא עבריין מין? מדוע קשת 12, ששידרה את התוכנית, אפשרה לאתגר ולצוותו לקבוע שבדיקת פוליגרף שעבר אינה אמינה דיה, אבל בדיקה זהה שעבר אסי עזר "השולף" לכאורה, שקולה לעשרת הדיברות, כי בקשת החליטו כך?

היכן מועצת הרשות השנייה, שמתקיימת על חשבון זכייני הרדיו והטלוויזיה, ולא מתערבת בסוגיה? האם לא הגיע הזמן לקבוע כללים ברורים, שלפיהם מגישי טלוויזיה הם לא רשות אכיפה ולא רשות שופטת?

אבל יש לי רעיון. אם "חשיפה" מחליפה את רשויות החוק, אני אפנה לחיים אתגר, כדי שיפעל לביטול דוחות החניה שלי. אני מוכן גם לעבור פוליגרף בכל מכון שהוא יבחר, אני אשלם. הבדיקה יותר זולה מהקנסות.
שבת שלום.