נגיף הקורונה אולי נמצא במגמת דעיכה, אך נגיף אחר, חדש ואכזרי, החל להתפשט בישראל דווקא השבוע. לפי ההערכות הראשוניות של המומחים, הנגיף מתברר כבררני להפליא ותוקף בעיקר את אנשי הציבור משלל הסוגים ומכל הרמות – החל מבכירי הממשלה ועד חברי מועצות הערים – שבימים האחרונים החלו לחוש תסמינים מדאיגים כמו חרדת הסמארטפון הדולק, רתיעה מוגזמת משיחות טלפון, מהתכתבויות וואטסאפ ועוד כהנה וכהנה.
שלוש שיחות שיצא לי לנהל בימים האחרונים עם אנשים מהמערכת הפוליטית החלו עם אותו פתיח בדיוק. שלושתם השמיעו באוזניי הצהרה זהה: "אני בטוח כי גם לי זה קורה, גם במכשיר שלי הושתלה איזו תוכנת ריגול. אולי אפילו כעת מאזינים לנו".
זו אינה פוזה וזה אינו התקף של פרנויה המונית, אלא חרדה אותנטית שאנשי הציבור בישראל רוחשים זה תקופה ארוכה למערכת המשפט בכלל ולמשטרת ישראל בפרט. עם התפתחותה של פרשת פגסוס צפו כל הקונספירציות, השמועות והחששות שהסתובבו שנים מאחורי הקלעים. אף על פי כן, מיעוט מבין בכירי הממשלה קם ודרש בקול להקים ועדת חקירה ממלכתית בעלת סמכויות. השורט ליסט של האמיצים כולל את גדעון סער, אביגדור ליברמן, זאב אלקין, תמר זנדברג ופנינה תמנו שטה. השר לביטחון הפנים עמר בר־לב, שכל העיניים היו נשואות אליו, לקח נשימה ובסוף הוציא אמירה כי הוא "אינו מתנגד", שזה הרבה בהתחשב ברגישות הנושא.
על רקע פרכוסי הפניקה שאחזו בנשות ובאנשי המערכת הפוליטית, נראה כי יש שם אדם אחד שפיתח נוגדנים לנגיף המדובר של חרדת הציתותים. אביגדור ליברמן שמו, שלא רק קרא להקים ועדת חקירה ממלכתית ואף שיגר לראש הממשלה מכתב בעניין, אלא גם ניצל את ההזדמנות ובישיבת סיעתו נאם נאום שלם שבו הזכיר את כל תולדות ההאזנות והציתותים שחווה החל משנות ה־90.
הדור הצעיר יצטרך לחפש בגוגל את "פרשת ניצב מזרחי והאזנות הסתר למשפחת ליברמן", אך מבחינת ליברמן עצמו נראה שלא חלה התיישנות על הפרשה. הכאב ששידר כשהזכיר את פרשת ניצב מזרחי ואת הפרשה היותר טרייה שבעקבותיה בכירי מפלגתו נשלחו לכלא – נשמע אותנטי.
יש לציין ששר האוצר, השומר אמונים למכשיר נוקיה שהיה פופולרי לפני כעשור וחצי, הפגין השבוע אומץ בכמויות גבוהות לא רק בעניין האזנות הסתר והיחסים בין המשטרה לאנשי הציבור.
ליברמן גילה תעוזה על גבול המסוכנות יחסית לפוליטיקאי שהוא שר וגם ראש מפלגה. אומנם כל ח"כ מתחיל יודע כי תפקיד שר האוצר הוא יותר מלכודת פוליטית מאשר ג'וב חלומי, ובכל זאת, לא כל שר אוצר מסוגל להסתכן בלצאת עם ההכרזה "אצלי לא מצניחים כסף ממסוק, איני פופוליסט. נעזור למי שנכון לעזור, לאלה שעובדים ונושאים בעול".
התוכנית הכלכלית שהציג יחד עם רה"מ בנט והשרה אורנה ברביבאי בפריים טיים ביום רביעי היא פרי עבודתו של משרד האוצר שנעשתה בחודש האחרון, והיא, למעשה, חלק א' של התוכנית הגדולה. חלק ב', הכולל סדרת צעדים נוספת, צפוי להתפרסם בסוף החודש או בתחילת החודש הקרוב. מה שלא נכנס לחבילת הצעדים שהוצגה השבוע, ייתכן שייכנס לתוכנית ההמשך. למשל סיוע לעצמאים שנפגעו מהנגיף. אומנם שר החוץ יאיר לפיד סבר כי יש לשלב אותו כבר בשלב הראשון של התוכנית, אך שר האוצר עמד על שלו וטען כי דרוש זמן לסגור את הרבעון, לנתח את הנתונים האחרונים, לראות מי וכמה צריך, ומה ניתן לתת – ורק אז לגבש החלטה.
לעומת התדרוכים שיצאו, במידה לא מבוטלת מכיוונה של האופוזיציה, לא היה ריב בין ליברמן ולפיד, אלא חילוקי דעות שנפתרו בדו־שיח מקצועי. מכל שאר בכירי הממשלה הזאת דווקא השניים, לפיד וליברמן, נחשבים לצמד בעל דינמיקת יחסים טובה ומפרגנת.
"כשלפיד היה ראש האופוזיציה, ולשכתו בכנסת הייתה צמודה ללשכת ליברמן, הם התארחו על קפה איש אצל רעהו כמה פעמים כל יום. אומנם כעת לפיד התרחק מליברמן טכנית ואת לשכת ראש האופוזיציה הצמודה לחדרו של ליברמן בכנסת אכלס מישהו שאיתו ליברמן ישתה קפה אולי אחרי ביאת המשיח, אך היחסים בין השניים לא התרחקו כלל. הם בסדר, גם אם יש להם ויכוחים ענייניים, הם יסתדרו, אל דאגה", חייך אחד שמכיר את ליברמן ולפיד מקרוב, למשמע דיווחים על "ויכוח חריף על רקע גיבוש התוכנית הכלכלית".
מחיר אלקטורלי
בניגוד לשר האוצר, שכאמור עסק השבוע בנושאים מורכבים שלא מוסיפים רייטינג, הובילו כמה מחבריו לממשלה בראשות שרת הפנים איילת שקד מהלך שדווקא עשוי להוסיף להם נקודות בקרב קהל בוחריהם. מבצע "חוק האזרחות", שעליו עמלה שקד בחודשים האחרונים, הושלם השבוע בהצלחה בפרקו הראשון, קרי אישור בקריאה ראשונה.
המשימה הייתה מורכבת ומסובכת. בהרכב הנוכחי של הממשלה העברת חוק שכזה דורשת מיומנות פוליטית רבה, נחישות, ובעיקר הרבה סבלנות. אחרי שעות רבות שעשתה שקד מול ח"כ שמחה רוטמן, המקדם חוק אזרחות משלו, מול אבי דיכטר (גם הוא מקדם חוק אזרחות בגרסתו), מול מרכז האופוזיציה יריב לוין ומול גורמים נוספים, השבוע הגיעה הסאגה לשיאה.
לפיד, שתחילה התעקש להשקיע בחוק הממשלתי ולא לתת ולו נקודה אחת לרוטמן, שבעיני שר החוץ אינו סתם "איש אופוזיציה", אלא "איש אופוזיציה קיצוני ממפלגה קיצונית של סמוטריץ' ובן גביר", השתכנע ולקח על עצמו טיפול לא קל בחברי מרצ ורע"ם.
לפיד ביצע בהצלחה את חלקו. מרצ ורע"ם כעסו, העבירו מסרים קשוחים, אבל בסופו של דבר הסכימו לא להכשיל ולתת לשקד "סיכוי נוסף לקיים את הבטחותיה בקשר למקרים הומניטריים שבהם הבטיחה לטפל עוד בקיץ, במועד א' של הניסיון להעביר את חוק האזרחות". לעומת שקד, שמרוויחה בקרב הציבור הימני מכל רגע של קידום חוק האזרחות, במרצ וברע"ם ערים למחיר האלקטורלי שהם משלמים על כל רגע של קידום אותו החוק.
בתחילת השבוע, לקראת ההגעה לקו הגמר, הצטרפו שני שחקנים נוספים לצוות הטיפול בחוק האזרחות – מזכיר הממשלה שלום שלמה ושר השיכון זאב אלקין. השניים שמרו על ערוץ פתוח עם שקד, חישבו כל תסריט וחשבו על כל מכשול אפשרי כדי לחסל הפתעות בטרם הופעתן, בטח שלפני ההצבעה.
התסריט הלא רצוי המרכזי של הפיכת ההצבעה על החוק להצבעת אי־אמון שאחת מסיעות האופוזיציה תדרוש עלה בשיחות האלה, כאשר החבורה חשדה באחת מהשתיים: בליכוד או ברשימה המשותפת. הליכוד טופלה בשיחה בין יו"ר הקואליציה עידית סילמן לבין מרכז האופוזיציה יריב לוין. הסיכום היה כי אם ההצבעה תהיה רגילה, הליכוד תצביע בעד חוק האזרחות, ואם הרשימה המשותפת תדרוש להפוך את ההצבעה לאי־אמון (מה שבסוף קרה), כל גוש הליכוד לא יצביע כלל, לא בעד ולא נגד.
התוכנית עבדה, הסיכומים בין הקואליציה ובין הגוש הימני שבאופוזיציה כובדו, וחוקי האזרחות בגרסתם הממשלתית והפרטיות של רוטמן ושל דיכטר עברו בקריאה ראשונה. כעת הקרב של איילת שקד נמשך, והמכשולים שעומדים בדרכו של חוק האזרחות לקראת השלמת אישורו רבים ומגוונים. ובכל זאת ולמרות הכל, לפי כל ההערכות, חוק האזרחות בסופו של דבר ייכנס לספר החוקים.