שופכים דלק למדורה: כך נתניהו ושופרותיו מנצלים את סערת פגסוס

יציקה על הראש

בנימין נתניהו השלים השבוע את יציקת התוכן לתוך הכינוי שהודבק לו לפני שנות דור: "מלאך חבלה". מי שהגה את הכינוי הזה היה מנהיג הימין והליכוד, ראש הממשלה יצחק שמיר. הכאוס שאתם רואים סביבנו, התפרקות האמון בכל מה שבנו כאן אבותינו, תרבות השקר, האנרכיה, הגדפנות והצווחה, פולחן האישיות המחליא, כל אלה מעלים את שמיר, לאחר מותו, למעמד של נביא. חבל שהתנ"ך כבר סגור. מלאך החבלה משלים את מעשה החבלה ומעלה את המועדון באש על יושביו, לקול תרועת השופרות.

כן, ברור שתכף תצא בת קול מצווחת מאיפשהו ותודיע ששמיר עבד בקרן החדשה, למד בקרן וקסנר ושתל רוגלה בנייד של קרן טרנר. הבעיה היא שכל אלה לא היו כאן (טרנר הייתה נערה) כשהוא נשא את נבואת הזעם והחורבן הזו, שמתגשמת לנגד עינינו. אבל האמת היא שיצחק שמיר היה ממפקדי הלח"י, מלוחמי המוסד הנועזים ביותר, ראש הליכוד, יו"ר הכנסת וראש הממשלה שאין ימינה ממנו.

הוא לא התכופף בפני אף אחד, לא פינה שטחים, התנגד לפשרה כלשהי והפסיד את השלטון כשלא הסכים לרקוד לחלילו של הנשיא ג'ורג' בוש האב. הזהירו אותו שהמשך ההתעקשות עלול להביא להפסדו בבחירות, והוא הגיב ואמר שזה לא נורא. האידיאולוגיה חשובה יותר מהבחירות. שמיר היה הראשון שזיהה את נתניהו. אז, חשבנו שהוא מגזים. היום אנחנו יודעים שהוא המעיט.

לצעירים שבינינו, פרשנות: שמיר לא היה אויבו הפוליטי של נתניהו. להפך. הוא היה פטרונו ומיטיבו. הוא מינה אותו לסגן שר אצלו במשרד רה"מ אחרי שדוד לוי הבין עם מי יש לו עסק והטיס אותו מתפקיד סגן שר במשרד החוץ. בעל בריתו של שמיר, משה ארנס, נחשב למי שהמציא את נתניהו וסידר לו את הג'ובים הראשונים (בשגרירות בוושינגטון).

לאו"ם הגיע נתניהו גם בתמיכתו של שמעון פרס. כל אלה הגיעו אחר כך לאותן מסקנות בדיוק בנוגע לנתניהו. איש איש וסיבותיו. שמיר דחס את הכל לתוך שתי מילים קולעות במיוחד: "מלאך חבלה". וגם: "הים אותו ים, הערבים אותם ערבים, ונתניהו אותו נתניהו. לא הייתי רוצה שיחזור לראשות הממשלה", אמר שמיר. וגם, בראיון לנחמן שי בגל"צ, למחרת הכרזתו של אמנון ליפקין שחק שנתניהו מסוכן לישראל, אמר שמיר ש"הגעתי לאותה מסקנה, מנימוקים אחרים. האכזבה גדולה".

שי שאל אותו אם הוא עוד מאמין שנתניהו מסוגל לשנות את דרכיו, וענה: "מזמן התייאשתי. הוא לא מסוגל לחזור למסלול אידיאולוגי, אין לו שום יחס לצור מפלגתו או צור מחצבתו האידיאולוגית, ארץ ישראל. אצל נתניהו אין שום דבר שהוא מעל האינטרס האישי שלו, כולל ארץ ישראל".

הכל כשר

כשהטור הזה נכתב, עוד אי אפשר לקבוע בוודאות אם משטרת ישראל היא אכן השלוחה המזרח תיכונית של השטאזי המזרח גרמני, או שמדובר בעלילה מופרכת. יש מצב שהאמת תקרטע לה איפשהו באמצע. נכון ליום חמישי אחר הצהריים, לא הוצגו עדיין ראיות כלשהן שמוכיחות שהמשטרה עסקה בהשתלות סיטוניות של רוגלות תקיפה במכשירים סלולריים של אנשים שלא נחשדו בדבר, ללא צו שופט.

גם הטענה של "כלכליסט" שאפשר להעלים או לטשטש את יעדי ומסלול הפעלת כלי התקיפה, לא מחזיקה מים. כל המומחים האפשריים, לא רק אנשי NSO, מאוחדים וקובעים שעל הפלטפורמה עצמה יש מה שמכונה Audit Trail Log, משהו שדומה ליומן שיחות או יומן פעילות שמתעד כל הפעלה של הכלי, כולל כל הפרטים. את זה, לדברי כל המומחים (חוץ מ"כלכליסט"), אי אפשר לשנות, אי אפשר למחוק, אי אפשר לבצע מניפולציה.

במילים אחרות, הבדיקה, שבה משתתפים גם נציגי השב"כ והמוסד, אמורה לתת תשובות אמיתיות וסופיות בתוך זמן קצר. האמת היא שזה היה אמור כבר להיות מאחורינו. לא ברור מדוע הערפל לא התפזר עדיין. כך או אחרת, את המהומה הזו מנצלים נתניהו ושופרותיו באופן מיטבי. הם ממשיכים לשפוך כמויות אסטרונומיות של דלק וארס לתוך המדורה, ואין להם שום כוונה להפסיק. ככל שהלהבות יהיו גבוהות יותר, כך יגברו גם צהלותיהם.

זה קורה בכל התחומים: סרטון הטיקטוק המתועב שצילם נתניהו, שבו הוא מגחיך את בדיקת האנטיגן, המשמשת בכל העולם ככלי יעיל ומהיר להורדת הדבקה, "מסגיר" את תיאוריית הכאוס. הם רוצים שהמגיפה תתפשט, הם מקווים שהכלכלה תקרוס, הם מנסים לתדלק תחושת אנרכיה, חידלון וסוף העולם, רק כדי שאדונם ישוב לכור מחצבתו.

הם שורפים את האסמים ולא יירגעו עד שכולנו נבין. בינתיים, הם די מצליחים. הציבור לא מאמין לשום דבר. האמון בכל מוסדות המדינה נטחן לאבק. אפילו צה"ל איבד את מעמדו כפרה קדושה ומנסה להימלט משחיטה בעור שיניו. אלה ימים שבהם הכל כשר והכל מותר כדי להציל את הקיסר.

קצב האש חסר תקדים. שיאי המופרכות שוברים זה את זה בקצב הדיבור של בצלאל סמוטריץ'. בעקבות ההדחה (המאוחרת מדי) של יעקב ברדוגו מעמדת מפקד גלי צה"ל, צייצה אתמול מירי רגב את זה: "ציד המכשפות נמשך...אחרי שהאזינו לנו, השתיקו את השדרן המואזן ביותר ברדיו. ככה נראית פוליטיקה אחרת".

מוצג מס' 1

שקלתי לבקש מעורך העיתון לבטל השבוע את כל המדורים והכתבות לטובת הטור שלי, כדי שהמקום יספיק להביא לידיעת הקוראים את כל ציוצי האימים, פוסטי ההבלים ושאר הגידופים והטירופים שמפיצים שופרות נתניהו ברשתות ובתקשורת, מאז החל גל הפרסומים של "כלכליסט". בסופו של דבר החלטתי שזה לא מגיע לקוראי העיתון הזה. נתמצת זאת כך: עכשיו הם לא מאמינים גם לשופטים. אחרי שפירקו את המשטרה לגורמים, התיכו את הפרקליטות למרכיביה, השמידו את פרקליט המדינה והיועמ"ש, הם מסתערים על השופטים.

יום אחרי פרסום "כלכליסט", התאחדו כמעט כל השופרות בדרישה מחרישת אוזניים להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון (אגב, אם יוכח שהפרסומים נכונים, אני תומך בהקמת ועדה כזו). למחרת, מהפך. הם מתנגדים. מישהו הבין משהו. הרי פוטנציאל של ועדת חקירה ממלכתית כזו הוא בלתי נדלה. כזכור, "האיראנים" פרצו לטלפון של גנץ (והריקלינים ידעו בדיוק מה היה עליו!).

כזכור, נתניהו עצמו ערבב את המזימה של "הרב" חוברה להקליט את יועצו של גנץ, ישראל בכר, ולשדר את זה בפריים טיים ערב הבחירות. כזכור, היו ניסיונות פריצה לנייד של גדעון סער ואיילת שקד ערב הבחירות. כזכור, אחד מבכירי היועצים בקמפיין נתניהו סיפר אחרי הבחירות ש"ידענו לעקוב אחרי הטלפון של כל אחד, זה היה בדאטה שלנו, האם הוא הלך לאזור הקלפי או נשאר בבית, ברזולוציה של 15 מטר".

כזכור, ב"עובדה" התפרסם שנתניהו פנה לראש השב"כ וביקש ממנו להפעיל את יכולות ההאזנה של הארגון כדי לעקוב אחרי הרמטכ"ל וראש המוסד. וכן הלאה. אז ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון, אאוט. ומה אין? תחזיקו חזק עכשיו: גלית דיסטל אטבריאן הייתה הסנונית שבישרה את בוא הנרטיב: ועדת חקירה בראשות נשיא המדינה!!!

מחוזות הקונספירציה

בואו נחזור למשטרה. בגדול, אני מאמין לרוני אלשיך. אני מודה שדאגתי מאוד כשמונה למפכ"ל. זה נראה כמו עוד מינוי אישי שמבוסס על נאמנות אישית, קרבה אידיאולוגית, יד רוחצת יד, שמור עליי ואמנה אותך. טעיתי. לא בגלל חקירות נתניהו. אלשיך לא יזם ולא ניהל את חקירות נתניהו (חקירות ראש ממשלה מנוהלות על ידי ראש אגף חקירות ומודיעין מול היועמ"ש, נקודה).

אלשיך הוכיח שהוא איש ישר כשלא הכחיש את הפרסום שלפיו נתניהו הציע לו את השב"כ אחרי המשטרה. זה פורסם הרבה לפני שמישהו ידע שתהיה חקירה נגד נתניהו. הוא הוסיף ואמר שלמרות ההבטחה הזו, הוא מנקה את נתניהו ממחויבות כלשהי ויהיה מפכ"ל נטול מורא וחסר פניות. במהלך כהונתו למדתי שאלשיך לוקה ביהירות, עושה לא מעט שגיאות, אבל הוא ישראלי ציוני ממלכתי מאין כמותו.

כשהחלו לזרום החומרים בעניין נתניהו, הוא התלבט. בהתחלה לא התלהב. אחר כך הבין. הוא ידע שישלם מחיר כואב, אבל לא מצמץ לרגע. סקירת הביוגרפיה שלו בעשרות שנות שירות בשב"כ מנקה את הספקות האחרונים. אני לא מצליח לראות תמונה שבה אלשיך מפעיל את כלי תקיפת הסייבר החודרניים ביותר בעולם נגד מנכ"לים של משרדים ממשלתיים. לא מצליח, מצטער.

העשבים השוטים

עם ירידת הטור הזה לדפוס, פורצת יבבת שופרות ומחרידה שמיים וארץ. יעקב ברדוגו יפסיק לשדר את תוכניתו בחמש בערב בגלי צה"ל. סתימת פיות, החלטה פוליטית, השדרן המואזן ביותר מסולק בגלל דעותיו, מה לא היה לנו שם. והכל פייק, כמובן.

ראשית, אסור לשכוח: ברדוגו, שהקשר בינו לבין עיתונות אמיץ בערך כמו בכירי הליכוד, הושתל בלב התחנה הצבאית על ידי בנימין נתניהו. ניר חפץ העיד על כך עדות מפורטת. המשימה אחת ויחידה: לשבת בלב הפריים טיים של השידור הציבורי ולקלל, לגדף, לטנף ולהכפיש כל מי שלא בא לנתניהו טוב בעיניים. ימין, זה לא. האיש הזה כבר דילג מאהדה לבית"ר ירושלים לאהדה למכבי ת"א, כי שם מנצחים יותר. האיש ייצג את דוד לוי במו"מ להחזרת חברון וחתום על ההסכם. הוא עבד נרצע, עילג, חסר עכבות ומעצורים, שתפקידו היחידי היה ללחוץ על כפתור הטורבו של מכונת ההסתה והאנרכיה מתוצרת נתניהו.

קוראי הטור הזה מכירים את הערכתי העמוקה לעיתונאי הימין בישראל. המהפכה, שעליה בישר בזמנו אורי אורבך ז"ל, אכן התרחשה והיא בעיצומה. זה השביח את התקשורת, זה איזן את התקשורת, זה העצים את התקשורת. אלא שאחרי שעמית סגל, קלמן ליבסקינד, יאיר שרקי ועוד עשרות כישרונות מבטיחים ונמרצים הפכו לחלק בלתי נפרד ולפעמים גם מוביל בתוכנו, הגיעה תופעת השוליים של העשבים השוטים. אנשים שמקצועם שונה, שעיסוקיהם אחרים, שאין להם מושג קלוש על המקצוע, ומטרתם אחת: פולחן אישיות.

זה לא רק עיתונאים. כלי תקשורת שלמים מתפקדים כברדוגו משודרג והופכים להכלאה בין שוט לשופר שתפקידו היחיד הוא לרצות את בעליו. יעקב ברדוגו גרם בעיקר נזק לשולחיו וגם לרעיון הכללי של הימין. האיש הוא עסקן פוליטי מדרג ו', איש עסקים פעיל, בחשן יעיל ומי שהומלץ לכתב אישום בגין עבירות חמורות, כולל דוח מבקר מדינה קטלני. העובדה שהוא מייצג בגלי צה"ל את מיליוני תומכי הימין בישראל צריכה להעליב אותם. בדיוק כפי שהחרדים ראויים להנהגה אחרת, שתצעיד אותם לחיים של כבוד, פרנסה ויצירה, כך גם מאזיני הימין ראויים לעיתונאים אמיתיים, שישאלו את השאלות הקשות בשמם, ולא יטנפו סתם.

מה שקורה כאן הוא קריסה מהירה של קו המעוזים. בועז ביסמוט נפל בשבוע שעבר, ברדוגו השבוע. גם מינוי היועמ"ש יצא משליטה. בפעם הראשונה אחרי 12 שנים לא משפחת נתניהו מינתה את היועמ"ש אלא דווקא הדגל הכי אדום של המשפחה הזו, אדם בשם גדעון סער, שהצליח השבוע להעביר גם את חוק הגבלת כהונת ראש הממשלה, חוק פסילת הראיה (העץ המורעל), חוק הקנאביס (שהומר לתקנות וכך נעקף המכשול הפוליטי) ואפילו חוק שמבטל את האפשרות לשלול רשיונות נהיגה לחייבי ההוצאה לפועל.

אגב, שלושה מתוך ארבעת החוקים האלה עוסקים בזכויות אדם. סער מוכיח שאף על פי כן ולמרות הכל, הוא אחד משרי המשפטים האפקטיביים ביותר שהיו כאן. ואין מה שמטריף יותר את שוכני קן הקוקייה אשר בקיסריה. מילה טובה מגיעה גם לשרת הפנים איילת שקד שבעקשנות אינסופית הצליחה ללכד את הימין ולהעביר את חוקי האזרחות. לפעמים, גם בליכוד מבינים שהמדינה חשובה יותר ממשפחת נתניהו. זה בטח יעבור להם.

ימים נוראים

מעניין לעניין, באותו עניין (בערך). ככל שווליום הצרחות ברחובות וברשתות החברתיות עולה, כך גם לחץ הדם בשב"כ. בארגון מתקיימות הערכות מצב הקשורות לאבטחת אישים בישראל על בסיס קבוע, ולאחרונה מזהים אנשי המקצוע צבר מסוכן של אירועים מטרידים מול אישים מאובטחים: נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שאליה ניגש במהלך לוויית קודמתה מרים נאור פעיל הליכוד איציק זרקא כשהוא אומר לה "תורידי הילוך", "תחזרי בתשובה".

אירוע נוסף אירע לשרת הפנים שקד ביציאה מניחום אבלים אצל משפחת פולארד. אדם שעמד בחדר המדרגות קרא לעברה קריאות בגנות השת"פ של ימינה עם מפלגות שאינן מהימין. האיש התעמת עם המאבטח של השרה כאשר ניסה להתקרב אליה. תקרית נוספת אירעה לשר ליברמן בזמן קניות שערך בסופרמרקט. אזרח ששהה במקום צעק וקילל אותו. המאבטח חצץ ביניהם. השר מתן כהנא, באחד המלונות שבהם התארח, מצא את עצמו במעלית עם אדם נוסף שקילל אותו בצעקות רמות. במועד אחר חזר אותו אזרח והתלהם מולו.

אני לא יודע אם השב"כ שיגר אזהרה אסטרטגית כלשהי למקבלי ההחלטות בעניין המתרחש ברחובות. המפקד של השב"כ הוא ראש הממשלה נפתלי בנט. הוא סופג עוד הרבה יותר מכל אלה, אבל עליו מגינים עשרות ומאות אנשים. על כל האחרים, פחות. הימים האלה נוראים ומזכירים את ימי ההסתה והזעם ערב רצח רבין, ואולי אפילו גוברים עליהם מהבחינה הזאת. בואו נתפלל שהפעם זה ייגמר אחרת.

מרדף אחר הרוח

לא פחות כאב ראש גורמים לשב"כ ולארגוני הביטחון האחרים הקיצונים המכונים "נערי הגבעות". שר הביטחון בני גנץ ערך לאחרונה סיור שקט באזורים המועדים לפורענות ולאירועי האלימות של רעולי הפנים המגיחים מתוכנו. הערכת המצב הנוכחית כבר לא מדברת על בעלי האידיאולוגיה הקשיחה מבית מדרשו של מאיר אטינגר. אלה כבר לא האנרכיסטים ששואפים לפרק את המדינה היהודית ולדחוף למלחמת גוג ומגוג עם המוסלמים שבעקבותיה יבוא המשיח. אנחנו נמצאים בתוך תופעה אחרת לגמרי.

ראשית, חובה להדגיש כי רוב רובם של המתנחלים, כולל ראשי הקהילות והמועצות, מתנגדים בתוקף לתופעה ומודעים לנזק שהיא גורמת למפעל ההתנחלויות כולו. הפורעים הם בדרך כלל בני נוער משולי החברה. הם אלימים מאוד, הם דחויים ומורחקים, הם מגיעים לחבורות הללו בסביבות גיל 14 ונפלטים אחרי החתונה, בגיל 19־20. בין לבין, הם משתדלים לייצר כמה שיותר אלימות וכאוס. האמצעים: אבן, מקל וג'ריקן בנזין.

הם לא ממלכתיים, לא ציונים, לא משרתים בצה"ל. הם נוהגים בלי רישיונות נהיגה. הקורונה, מבחינתם, היא מזימה. האלימות שלהם הרבה פחות מתוכננת ממה שראינו בדומא, למשל. הם באים לעשות בלגן ולהרביץ לערבים כי זה "קרב על הבית". הם אוהבים את השמאלנים באותה מידה. מבחינתם, אם לא יתקפו, יותקפו. אם ייתנו לערבים ולשמאלנים להתקרב אליהם, בסוף ייכנסו אליהם הביתה ויפנו אותם.