פגשתי אותו בשבת אחר הצהריים. שוהם, בוגר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, התכונן להפגנה שהייתה אמורה להתקיים מתחת לביתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ. "בשביל מה אתה צריך את השטויות האלה, תגיד לי", שאלתי אותו בפעם המי יודע כמה.
"הרי אין לכם, המתמחים, שום סיכוי לשנות את המגמה. הרופאים הבכירים בבתי החולים רוצים שתהיו עבדים בזמן ההתמחות כי יש להם פרקטיקה פרטית, והמאושפזים במחלקות בבתי החולים מעניינים אותם כמו נפיחה החל מהשעה 16:00. המצב לא ישתנה, ילד. אני רוצה להדגיש בפניך משפט שאבי לימד אותי: 'אתה יכול להשתין על המערכת, היא תירטב. אבל אם המערכת תחליט להשתין עליך, אתה תטבע'. אתה מבין את הכוונה?".
הוא בן 33, הוא יותר מדי ערכי. אבא שלו, רמבו, חבר שלי הרבה שנים. בעוד אני מדבר עם הילד, רמבו כרגיל מחייך. "קוף, זה לא יעזור, זה שוהם. אם הוא מאמין במשהו, אם הוא מזהה עוול, הוא נאבק באפשרויות שיש לו. הוא אדם ערכי, גם אנחנו היינו כאלה פעם".
בסיום לימודיו דחה שוהם את תחילת ההתמחות. הוא רוצה להיות רופא ילדים, אבל אני סומך עליו שיידע לטפל בנו הקשישים. כעת הוא לומד לתואר שני בבריאות הציבור, בשנה הבאה יחל את ההתמחות. מצפות לו חמש־שש שנים מפרכות, עם משמרות של 26 שעות, ועוד שעתיים של חילוף משמרות בסיום המשמרת. הוא מקווה מאוד שהעייפות לא תכריע אותו בשלב מסוים והוא יזיק למטופל. אני מקווה בשבילו, כי הוא באמת זן נדיר הצעיר הזה.
"קוף, אני כבר לא איהנה מהרפורמה שמתכננים, שתתבטא במשמרת של 18 שעות לכל היותר. אבל אם נצליח במאבק, ייהנו אלה שחושבים להיות רופאים וטרם התחילו את הלימודים. ישנם ארגוני רופאים כמו גינקולוגיה ונוירולוגיה שתומכים תמיכה מלאה ברפורמה. חבל שלא מקשיבים לדעתם של מומחים".
המאבק עכשיו, אחרי התחייבותם של שרי הבריאות והכלכלה, עבר לפקידי האוצר, אלה עם האקסלים, ומנהלי בתי החולים שזיהו אפשרות לעשות קניפל קטן על חשבון המתמחים ברפואה. זה עימות שלא נגמר בין פקידים, ולך תסביר את זה לחולים.
בסדר, מה כבר יקרה? אז יתפגרו כמה בבתי החולים, אף אחד לא יידע. ואם המקרה יודלף, תתגייס החונטה הרפואית להגן על בית החולים: "המנוח/ה סבל/ה ממחלות רקע קשות... אנחנו משתתפים בצער המשפחה. חבל על דאבדין", וזהו.
בהסכם בין כל המעורבים נקבע כי בעשרה בתי חולים בפריפריה יהיו משמרות קצרות למתמחים, של 18 שעות, כך גם בשני בתי חולים במרכז. אז עכשיו יש מלחמה שקטה, כי בריאות זה עייסק יקר, ואם מישהו חולה, נראה שהג'מעה באוצר מעדיפה שימות, ונגמור עם הנטל הזה. חולה לא תורם להכנסות המדינה, הוא רק עולה כסף. שיתפגר כבר וישחרר אותנו מהמימון לטפל בו, רחמנא ליצלן, או לחלופין, אם יש לו כמה לירות, שיתאשפז בבית חולים פרטי, כי זה מניע את הכלכלה. אפילו האסקימואים שמפקירים את הזקנים בשלג הומניים הרבה יותר.
אוקצור, שוהם, אמו ואביו הגיעו להפגנה בשדרות שאול המלך כדי לצעוד למעונו של השר הורוביץ. חיכו להם 40 שוטרים חמושים בכל טוב, כאילו מדובר בפינוי ארגון הטרור של נוער הגבעות ביצהר או בהתנחלות אחרת. הרחוב שבו מתגורר כבוד השר נחסם למעבר אנשים, כלבים ומה שביניהם.
פרחי הרפואה, כמה עשרות מהם, אולי 80, ניסו לשכנע את השוטרים שהם רק רוצים להפגין ולא יפגעו באדם ורכוש. אבל הם נענו בתשובה: "אסור להפריע לנבחרי ציבור". בטח שאסור, כמובן. אני עוד זוכר את חברי ממשלת השינוי/שיסוי/פינוי/דיכוי/ריפוי/ליקוי מפגינים כחברי אופוזיציה בחיל ורעדה מול בלפור בכל מוצ"ש. זה קרה לא מזמן, כן?
אבל כאשר תפסו את השלטון באגם הדרעק, הם לא מקבלים קהל מתחת לבית. מרצ וזכויות האזרח זה סתם מס מסחרה, הרי הורוביץ הוא שר עכשיו, לא סתם בנאדם שיקשיב למצוקות של מתמחים, שפוחדים להרוג חולה בגלל תשישות. רמבו שלח לי תמונות מהאירוע. הוא במאי, אז הוא יודע להכין קולאז' יפה. אני צפיתי בכדורגל וחשבתי עליו, איש בן 61 שעדיין נלחם בשביל העקרונות של הבן שלו.
כמה שעות לפני כן שאלתי אותו: "רמבו, מה יהיה איתו? הוא יסיים התמחות בגיל 40, וכמו שאני רואה אותו הוא מצטרף ל'רופאים ללא גבולות', לטפל במוקדי אסון בעולם. מתי הוא יעשה כמה לירות סוריות דפוקות כמומחה לרפואה? מתי תהיה תשואה על ההשקעה, בנאדם?". וכרגיל רמבו רק חייך וענה: "קוף, שיעשה מה שהוא רוצה, רק שיהיה מאושר.
מספיק שאני עובד כמו עבד, כדי לדאוג שלא יחסר לו כלום. אני אמשוך כמה שאני יכול, אפילו עוד כמה שנים אחרי שכבר לא יהיה לי כוח. אמא שלו ואני מבסוטים מהילד הזה, אנחנו נמשיך לבוא ולהפגין. אולי שוהם יהיה בין אלה שיתקנו כאן את סדרי העדיפויות במדינה. אנחנו נכשלנו, קוף, עייפנו. לילדים האלה יש את הכוח לשנות". שמחתי שכוחותינו חזרו הביתה בשלום מההפגנה, בלי פציעות ובלי מעצרים. אני מקווה שהנכדים שלי יטופלו אצל שוהם בינקותם. הוא יהיה רופא מומחה בנשמתו, הוא לעולם לא יהיה עסקן ברפואה.
אחד שנזקק לטיפול רפואי בגלל שריטה בראשו, היה איתמר בן גביר. הבנאדם הרי אלרגי לעראברים, אבל נאלץ לקבל טיפול משני רופאים במיון של הדסה: ד"ר מוחמד שעיבאת וד"ר מועתסם שוויקי. עראברים, אלוקים ישמור ויציל. אני באמת חושש לאיתמר ומקווה שהחברים שלו, סמוצ'קנע, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, לא עשו לו טקס טיהור בגיגית גדולה מלאה במים רותחים ופתיתי סינטבון, וסרקו את עורו במסרקות ברזל. בכל זאת היידעלה הצדיק הנאור, סמוצ'קנע, הרי הצהיר כי אינו מוכן שעראבק'ה תיילד את רעייתו הצדקת.
אז איתמר הפקיר את ראשו הענוג למגע ידיו של עראבר, חשוד מלידה בפח"ע? איך זה ייתכן? אבל עובדה, עראברים טובים לגזענים, אם וכאשר צריך. אני מקווה שבזמן שחבשו אותו הוא לא נופף בפיסטולט כדי לאיים על הרופאים שיחבשו אותו היטב, כמו אריק שרון בצליחת התעלה ב־1973.
במאי 2021 התרחש האסון הציבורי הגדול והנורא בישראל, בהילולת ל"ג בעומר. 45 גברים וילדים קיפחו את חייהם. עשרה חודשים מאוחר יותר, לפני תום שנת האבל על הקורבנות, החליט המשרד לשירותי דת, בראשות השר מתן כהנא, לאפשר לעמותה שהייתה בין האחראים לאסון לנהל את ההילולה גם השנה. ציון נאנוס מחדשות 12 פרסם את הידיעה שלפיה העמותה, "המרכז לפיתוח המקומות הקדושים", קיבלה פטור ממכרז בנימוק של יעילות.
האמת, יופי של נימוק. נהרגו רק 45 גברים וילדים, היו יכולים למות הרבה יותר. המדינ'ע שלנו, שמתנהלת כמו ועד קהילה בשטייטל בג'יבוטי (בלי להעליב את הג'יבוטאים חס וחלילה), נתנה הכשר, כי זה מדאורייתא, לאותם מנהלים לנהל שוב את מתחם הקטל. אני ציפיתי שביום השנה לטרגדיה לא תהיה הילולה כלל, בכל זאת נשפך כאן דם והרבה. אבל צריך קצת געלט־אה־פן־טיש לחבר'ה שרגילים כל שנה לעשות כמה לירות מהילולות.
אם זה היה קורה בימי שלטונו של ביבי, אלפים היו כבר מקימים קמפינג בבלפור. אבל אצל נפתלי־הגבר־אלוהי־צבאות־אדוניי מתייחסים לזה כאל פארש. יידעלך, מה, לא ניתן להם להתפרנס קצת? אז הם יקימו גשר חזק יותר, הרי פיצו כבר את השארים של הקורבנות בכמה לירות, לא ככה?
אנחנו רקובים מהיסוד, לא ניתן לרפא את הריקבון שתכף יהפוך לנמק.
אגב, הפטור ליידעלך החניוקים מהעמותה הוא מנהג קדוש כבר מ־2015. הם חיצוניים למערכת, המשרד לשירותי דת אומנם רצה להקים זרוע ביצועית של המדינ'ע להילולות הטיפשיות האלה, אבל זה לא הסתייע. מעניין למה ומדוע סייעתא די שמייא לא התערב כדי שזה יקרה. יש הרי ועדת חקירה ממלכתית לאסון במירון, חבריה שאלו שאלות, איך זה ייתכן, אבל היועמ"שית של המשרד לשירותי דת לא ידעה להסביר.
האמת שגם אני הייתי תומך בעמותה לפיתוח המקומות הקדושים, אם הייתי רואה כמה לירות סוריות דפוקות מהאירוע הזה, או לפחות מקבל קושאן לבסטה בהילולה, כדי לשפר את התזרים שלי אצל כיפוש, אבל זה לא הסתייע. וגם היועמ"שית שלי, לא יודעת להסביר לי מדוע, נעבעך.
כל התעשייה הזו של הדת מגעילה אותי. מכל אסון החניוקים מפיקים ימבה כסף.
אני מקווה שבהילולה השנה יתירו רק ל־15 אלף להגיע להר, גם אם צריך את כל מג"ב שיכבוש את האתר שבוע לפני כן ויגדיר את המקום כשטח כבוש. בכל מקרה, כדאי גם להקים בית חולים שדה בפיקוח וניהול של קרפ"ר, כמובן ללא נשים חס וחלילה, כי זה יפגע ברגשות המאמינים. אז שיהיה צו 8 לאלפי מילואימניקים לשבוע, כדי להיערך לאר"ן גדול. חכמים הרי כבר הגדירו מהי טיפשות: טעות שחוזרת על עצמה, אבל מוצדקת. כדאי שקולקציית האפסים של נפתלי־אלוהי־צבאות־אדוניי תיערך בהתאם לאירוע הזה.
מנכ"ל משרד הבריאות פרסם חוזר מנהלים בסוגיית המטפלים בהמרת גייז, שכלל איום: שלילת הרישיון של הרופא והמטפל. אממה, כל דביל יכול להתחפש אצל החניוקים למטפל בהמרה, משל היה הגיי או הלסבית ממיר קטליטי או ממיר בטלוויזיה. לוחצים ואופסי, הגייז הופכים לסטרייטים כמצוות האל הקדוש. כי אצל החניוקים רק לדוביד'ל הג'ינג'י היה מותר לחמוד את יהונתן, ולמשוח אותו במור ולבונה.
הרבנים ו"המטפלים" הפרימיטיביים לא מודעים לנתון שלפיו לפחות 10% מהאנושות נמשכים לבני מינם. אגב, בק"ק תל אביב נראה לי שהכמות גדולה טיפעל'ה יותר, נגיד 20% מהתושבים.
איך אפשר להמיר את מיניותו ונטייתו של אדם, גבר או אישה? זה מה שעושה להם טוב, זו המשיכה שלהם, את מי זה צריך לעניין בדיוק? את האלימות המינית בקהילה שלהם ובציבור הישראלי בכלל החניוקים כבר פתרו בצו אלוקי? לא, ממש לא. ברוב המקרים הם מתעלמים ומסתירים – וזה במקרים שבהם הם לא מאשימים את הקורבן בפתיינות, או נימוק אלוקי אחר.
פרופסורים לפסיכיאטריה לא יכולים להצביע על "המרה" מוצלחת אחת, כי אין כזו. הם טוענים שבגלל "הטיפול", המטופלים נאלצים להסיר את נטייתם המינית, מחשש שיגורשו מהקהילה. תכלס אין טיפול תרופתי לשינוי נטייה מינית. צריך רק לקוות שהחניוקים לא יעברו לסירוס כימי או אפילו כירורגי, רק כי אלוקים ציווה עליהם למנוע מעשי סדום, או דרך אישה באישה. וזו תורת ישראל, והאנשים האלה מסתובבים חופשי ולא כלואים בבתי סוהר.
השבוע נפל דבר, והנהלת מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב החליטה לפטר את מאמנה בשלוש השנים האחרונות, יאניס ספרופולוס. היוונר אומנם עלה לבעלי מכבי טונות של כסף טוב, אבל הישגים לא היו לו, כישלונות דווקא כן. אבל יאניס אינו האשם היחיד בכישלון המועדון שיש לו גם מדינה.
יש בעלים, יש צוות ניהול מקצועי וכמובן שיש גם שחקנים. ניקולה וויצ'יץ', שחקן עבר מצטיין במכבי, הוא המנהל הספורטיבי (אף שדובר מכבי תל אביב, רועי גלדסטון, הגדיר אותו "מנהל המו"מ עם שחקנים. מי שבוחר שחקנים זה המאמן") במועדון בשמונה השנים האחרונות. מטבע הדברים הוא גם אחראי על כל החתמת שחקן, באישור בעלי המועדון.
ניקולה נכשל בתפקיד, כי השחקנים שהוחתמו בתקופתו, ועלו כחצי מיליארד שקל לפחות, לא סיפקו את הסחורה. ההפך הוא הנכון, הם לא מתאימים למכבי. המיקומים של הקבוצה בשנים האחרונות הם הראיה לכישלון. מצד שני, ניקולה הוא "הסטופר" של בעלי המועדון. אם לא יאשימו אותו, יאשימו את הבעלים בניהול כושל.
מנוע הצמיחה של מכבי תל אביב הוא 10,000 רוכשי המנויים, שכספם מהווה את תזרים המועדון ושווה כ־60% מהכנסות השנתיות. זה קהל שבוי, הוא גדל על ימי חמישי בהיכל הספורט, הוא יגיע גם אם הקבוצה כושלת ואף לא תנצח במשחק אחד. להיות שייך להויה־פראנויה לפלבאים, ולהיות חלק מ"הפרוות והרולקסים" בתאי הצפייה או ביציעים המובחרים, זה הבון־טון באלפיון העליון. רואים אותך, משמע אתה קיים.
והתענוג אינו זול. מינוי יוקרתי זוגי שווה כ־20 אלף שקל, בתאי הצפייה זה כבר מאות אלפי שקלים. לא לדאוג, מכבי מספקת חשבוניות, ויש זיכוי על הוצאות שיווק לרוכשים. התפוסה המלאה ביציעים ייחודית למכבי תל אביב. שום מועדון אחר ביורוליג לא ממלא את היציעים ב־17 משחקים. למשחקי הליגה המקומית מגיעים פחות צופים.
מכבי תל אביב היא עדיין ההצגה הכי טובה בספורט הישראלי, אף שהישראליות שולית בקרב השחקנים וצוות האימון, שכולו זר, למעט עוזר מאמן שלישי שהוא מקומי. אבל בעלי השליטה במועדון חווים שחיקה שנמשכת כמה שנים טובות. הם כבר לא צעירים, הם בעשורים השמיני והתשיעי לחייהם.
הקבוצה נמנית עם מייסדות היורוליג, הליגה השנייה בטיבה בעולם, אחרי ה־NBA. הנתון הזה מונע כל גחמה של מועדון כלשהו, או מיליארדר כלשהו, לצרף קבוצה ישראלית נוספת ליורוליג, כי יש וטו של בעלי מכבי – והיורוליג הינה מיזם פרטי, אומנם כושל כלכלית – וזה המצב נכון להיום. אבל לא לעולם חוסן. בצד ממתינים בעלי ממון, עם זיקה לקבוצות אחרות בארץ, לפרישתם של הקשישים מבעלי מכבי והעברת הניהול לדור הצעיר.
אז עלולה לפרוץ המלחמה הגדולה, שרוסיה מול אוקראינה תחוויר לעומתה. אז כבר לא יהיה כבוד לשמעון מזרחי, דיוויד פדרמן ואודי רקנאטי, ששומרים על ההגמוניה הצהובה באופן בלעדי ביורוליג. מיליארדרים צעירים, שיש בהם ריגוש מכדורסל איכותי, מוכנים להקריב כל מה שצריך, כולל חסות בעשרות מיליוני דולרים ליורוליג, כדי להיות חלק מההצגה הזו. ויש ביניהם כמה שהם יותר עשירים מבעלי מכבי תל אביב. הרבה יותר. אז צפוי לנו עתיד מעניין בשנים הקרובות. אנחנו הפלבאים לא נהיה חלק מהמאבק, אבל נהנה מהצפייה בו.
נ.ב.
מטריפה אותי המציאות שלפיה החקלאים אשמים ביוקר המחיה במוצרי מזון. לולן מקבל מרשתות השיווק 14 שקלים בערך על תבנית של 30 ביצים. הרשתות מוכרות את אותה תבנית ב־37 שקלים. המחיר המפוקח של משרד החקלאות לביצה מהחקלאי הוא 39 אגורות, המחיר המפוקח ברשתות השיווק הוא 1.23 שקלים לביצה, פי שלושה.
וזה קורה בממשלה שבאה לשנות, לשפר, להתייעל וכל החארטה־בארטה שמציפים אותנו במדיה. ללולן אין מאכער שמתחזה ליועץ אסטרטגי, יש לו לשלשת על הידיים וזהו. אבל אצלנו בכתריאליבק'ה - אם לא משקרים לקהל היעד, אז זה לא יום עבודה יעיל. שתהיה שבת שלום, אל תיסעו לאביתר מחר, יש שם התוועדות של שני הצדדים – ימין ושמאל. חלק מהקרואים חמושים, חלק מהחמושים לא 100. אל תפריעו.