לבני גנץ יש הזדמנות. גנץ, בבקשה, תציל את המדינה. זה הרגע האחרון. היום זה היום שבו אתה צריך להתפטר מן הממשלה ולהצטרף לממשלה בראשות נתניהו, וכך להחזיר את ישראל לכיוון הנכון ולתת לאזרחי המדינה את מה שבני אדם ראויים לו. די בכל המשחקים שלא הצליחו.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

מה שאתה צריך לעשות הוא להתייצב שוב לצד ממשלה אחראית ומצליחנית, וכך להעמיד בחזרה בראש המדינה את מי שהצליח בעבר, ויש סיכוי טוב שיצליח בעתיד. בלי תעלולים מעוקמים כמו ממשלה פריטטית שבה מעט מנדטים שווים להרבה מנדטים, ובלי עיוותי פוליטיקה כמו ראש ממשלה חליפי. די. ניסיתם. זה נגמר נורא בממשלה הזאת, ועברו רק שמונה חודשים. יש לך הזדמנות להציל את המדינה וזה קל.

כישלונכם בטיפול בקורונה הוא רק אחד מן הכישלונות, התרגלנו כבר שכל כישלון מכסים בערימה של תירוצים והסברים בבליל דביק, עד שהכל מתערפל ואדם כבר לא יודע מה האמת ומה לא, אבל הפעם מדובר בכישלון שקצת יותר קשה למצוא לו הסברים. זה כישלון שניתן למדוד. יש מולנו מספרים של מתים שמנסים להתעלם מהם, להחביא אותם, מדגדג לומר בהומור שחור: לקבור אותם. היינו במקום ראשון לטובה בעולם בתקופת נתניהו, הצלחנו והגענו לאפס מתים ביום, והנה הידרדרנו לתחתית המכוערת. זה מדיד.

דברים אחרים פחות מדידים, אבל ברורים. ההתנהגות בנושא המשבר שבין רוסיה לאוקראינה לא נראית טוב. לצערנו, הקריאה של בנט לאוקראינה ולרוסיה לוועידת פסגה בירושלים בהנהגתו - נכשלה. לו הניסיון הזה היה מצליח, הייתי משבח אותו, וכולנו היינו קדים שלוש קידות הערכה. אבל זה נכשל. עוד דבר שנכשל.

מה הצליח לממשלה הזו? הלוואי שהייתי יכול לכתוב כאן רשימה של הצלחות. כל כך רציתי לכתוב על הצלחות. ההצלחה היחידה היא שהם שולטים. זו הצלחה אישית למי ששולט, ולמי ששונא את נתניהו, אבל אין להצלחה הזו שום קשר להצלחת המדינה. אני מנסה למצוא הצלחות. גם חלקיות. אין. בנושא הסכם הגרעין ברור שאין הצלחה. הממשלה הזו אמרה: תנו לנו ותראו מה אנחנו יכולים לעשות. אזרחים תמימים נתנו צ’אנס. הופ, לא הצליח. ולא, ביקור בנט ושאר ראשי המדינה במדינות המפרץ איננו הישג. הוא תחזוקה של ההישג האדיר של הממשלה הקודמת.

דבר אחד ראוי לשבח: הפעילות הביטחונית ממשיכה בהצלחה, גם בצורת תקיפות מונעות בסוריה ובמרחב, על פי מקורות זרים בהחלט. ממשיך השקט מעזה שהושג במבצע “שומר החומות” בראשות נתניהו. על שמירת השקט מגיע שבח. ללוחמים ולמנהיגים. קל למנות עוד כישלונות. קשה למנות עוד הצלחות. קשה גם להתעלם מן העובדה שאנחנו, בגללך גנץ, נמצאים בממשלה לא לגיטימית שבה מי שמייצג קולות של שישה מנדטים, שגם הם מנדטים לשעבר, הוא ראש הממשלה, וזו ממשלה רק בזכות קולות של מפלגה אסלאמית שכולנו עדיין תמהים לדעת: האם היא באה להשתלב או באה להשתלט? זהו הימור שכרגע נראה שצריך לסמן בו וי על האפשרות השנייה.

גנץ, עזוב אותם, חזור לעם ישראל. לממשלה בראשות נתניהו. כרגע נתניהו מקבל 36 מנדטים בסקרים. קשה להבין מדוע כל כך מעט. ההצבעה של העם שלנו כנראה עדיין רגשית ולא רציונלית. רגש זה טוב, אבל לא במקום שבו צריך להפעיל היגיון, חוש צדק, יכולות מדידה אובייקטיבית, אחריות, ולא פחות חשוב: לשאוף להישגים, ולשפוט על פי הישגים. אם אתה, גנץ, תעזוב את ממשלת הקרטוע והרוע הזאת, שרק שנאה עיוורת לביבי מאחדת אותה, ייתכן שעוד יצטרפו. אולי מפלגת העבודה, אולי ימינה תצטרף, ותחזיר את הקולות למי שבחר בה. או אז, בממשלת 66 או 67 מנדטים, ישראל תחזור למה שהיא הייתה קודם: מדינה של הצלחות, ולא של משיכת כתפיים ואמירת “אבל מה אפשר לעשות?”. הלוואי שאתבדה, אבל כל אדם חושב דואג שהמצב ילך ויורע גם בכלכלה. האינפלציה עדיין נמוכה. אני חושש.

לא נראה לי שמצב הדמוקרטיה והצדק המשפטי עומדים בראש סדר העדיפויות שלך, גנץ. השלטון חשוב יותר לחברי הממשלה הזאת, כך נראה לי, מאשר שטויות כמו משפט הוגן, אבל בכל זאת, גנץ, עצור רגע לחשוב בינך לבין מצפונך. האם אתה חי בשלום בתוך ממשלה שרוצה להקטין את החופש ויוצרת מערכת משפטית שבה צדים אנשים שלא באים טוב פוליטית בעיניים? מדינה שבה אם אין אשמה, מייצרים אשמה? נכון, זה הביא אותך ואת רעיך לשלטון כרגע. אבל מה אומר המצפון? דבר איתו.