את היפותזת השיגעון הפתאומי שהכה כביכול בנשיא רוסיה ולדימיר פוטין בשבוע שעבר כדאי להשאיר להמוני הפרשנים, כחומר לעוד הופעה בעוד פאנל. או יותר טוב – להשליך היישר לפח. האיש שלפני שבוע, בשעה חמש בבוקר של יום חמישי, 24 בפברואר 2022, קם ושינה את הסדר העולמי כולו, הוא נורמלי לחלוטין. מאיים, מחריד, מסוכן, קשה לפיצוח – הוא הכל חוץ ממשוגע.
מאז שעלה לשלטון, לא הסתיר פוטין את עמדותיו בנוגע לחלוקת המפה המודרנית שהתגבשה אחרי קריסת ברה"מ, האימפריה שבה נולד, גדל, התחנך וגיבש את תפיסת עולמו. בעיני פוטין, בשנת 1999 הוא הוכתר לקיסר של האימפריה הגדולה ששקעה זמנית באשמת חבורת נמושות אומללה, ותפקידו המרכזי בהיסטוריה הוא להחזיר את העטרה הקיסרית ליושנה.
פוטין, בוגר אוניברסיטת לנינגרד, נחשב לחובב היסטוריה עוד בצעירותו. הוא אהב וגם ידע לקרוא את ספרי ההיסטוריה. ולא סתם לקרוא, אלא להסיק מסקנות.
אחת הדמויות שניתן לזהות את השפעתה על תודעתו ההיסטורית של פוטין הוא זביגנייב בז'ז'ינסקי, פוליטולוג דמוקרטי אמריקאי ממוצא פולני. בסוף שנות ה־70, כאשר פוטין הצעיר התחיל את הקריירה כפקיד במשרדי הקג"ב בלנינגרד, שימש בז'ז'ינסקי יועץ לביטחון לאומי בממשל הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר. באותן השנים נחשב האנטגוניסט הראשי לעתידו של פוטין, ג'ו ביידן, לאחד הסנאטורים הדמוקרטים המבטיחים, ואף הוא כיבד את בז'ז'ינסקי והקשיב לדבריו.
היום מסתבר כי שניהם, פוטין וביידן, לקחו מהערכותיו של היועץ המיתולוגי את מה שנראה להם כרלוונטי – והתאימו אותו לתפיסתם הפרטית. שניהם למדו את אותם ספרי היסטוריה מודרנית, אך המסקנות שהסיקו הפוכות.
בסוף שנות ה־70 ובתחילת שנות ה־80, בשיא המלחמה הקרה, טען בז'ז'ינסקי כי "ברית המועצות תישאר אימפריה ברמה עולמית כל עוד אוקראינה היא חלק אינטגרלי ממנה. ברגע שלרוסיה אין את אוקראינה, רוסיה מאבדת את מעמדה כמעצמה". פוטין קרא את הנוסחה, הפנים ולא שכח אף פעם.
בשונה מפוטין, שלמד את הרעיונות וההערכות של בז'ז'ינסקי כאשר האחרון היה בשיא פעילותו ונחשב לכמעט חוזה עתידות פוליטי, בחר ביידן להקשיב דווקא לזביגנייב בז'ז'ינסקי אחר, הזקן. חודשיים לפני מותו, בשנת 2017, התראיין בז'ז'ינסקי לעיתונאים רוסים. אז, בסוף דרכו, נראה שיועצו של קרטר הסתמך יותר על תמונת העולם העדכנית שאותה ראה לנגד עיניו והרבה פחות על אינטואיציה פוליטית שכה אפיינה אותו בעבר. בז'ז'ינסקי אמר לבני שיחו: "על הרוסים להפנים כי אין זה האינטרס שלהם לפעול בסגנון אימפריאליסטי – משום שרוסיה מזמן אינה אימפריה, מעצמה דומיננטית".
זה המסר שביידן קלט וניכס לעצמו. הממשל האמריקאי, מיומו הראשון של הנשיא ביידן בבית הלבן, יצא מנקודת הנחה כי ארה"ב היא האימפריה הגדולה והיחידה שפועלת בעולם החד־קוטבי. אולם כפי שאמר פוליטיקאי אחר בנסיבות אחרות לחלוטין: "היכן שאתם רואים פקקים, אני רואה מחלפים". כך בדיוק פוטין: היכן שביידן ראה עולם חד־קוטבי, פוטין ראה בעיני רוחו את הקוטב השני, הרוסי, קם לתחייה, מתרומם מעל פני המים ומשנה את המפה מיסודה.
כבר לפני שמונה שנים, אחרי סיפוחו של חצי האי קרים והרבה־הרבה לפני 24 בפברואר 2022, חשף נשיא רוסיה בפני החוג הפנימי והקרוב (אז המושג הזה עוד היה קיים) את חזונו כמדינאי: עד שנת 2024 להקים אימפריה חדשה שתאחד את שלושת העמים הסלאביים: הרוסי, האוקראיני והבלארוסי – כשעיר הבירה היא מוסקבה, כמובן. עם בלארוס הסתדר פוטין די בקלות. עם אוקראינה נתקל בהתנגדות מתמדת. אך בעיני פוטין אלה היו קשיים זמניים ופתירים בהחלט בדרכו אל היעד הנכסף.
התפאורה קרסה
יש האומרים כי הרעיון להשאיר חותם בספרי ההיסטוריה בתור "מלקט האדמות הסלאביות, הקיסר המאחד והמרחיב את שטחי מדינתו", התעצם אצל פוטין בשנים האחרונות. זה סוג של "תסמונת הקיסר" המוכרת בקרב מנהיגים בודדים מאוד בעולם המודרני, שהתמזל מזלם להישאר בשלטון במשך יותר מעשור.
במידה מסוימת (ובממדים אחרים לגמרי) ראינו את סממני "תסמונת הקיסר" גם במחוזותינו. מי שדיבר עם בנימין נתניהו בשנים האחרונות שמע ממנו כי אחרי 12 שנים רצופות בשלטון השאיפות הן "להיכנס לספרי ההיסטוריה ולהותיר מורשת", והרבה פחות "איך שורדים עוד קואליציה". קחו את המצב, הכפילו פי אלף ותקבלו את פוטין מודל 2022. מנהיג בודד עם שאיפות גרנדיוזיות, שנתפס על ידי הממשל האמריקאי כבריון מטורף בעל אמביציות מוגזמות ולא מבוססות, שיש להעמידו במקומו.
יש לציין כי לפוטין 2022 המציאות, כפי שהיא מצטיירת בתקשורת וברשתות החברתיות, פחות מזיזה. את שלו הוא אמר למערב מזמן והרבה יותר מפעם אחת: בגבולות שלי אטפל בעצמי, אך את הגבולות שלכם, של נאט"ו, אתם לא מקרבים אליי ולו בסנטימטר אחד. ראו הוזהרתם. פוטין לא שתק ולא שמר בבטן. המסר הועבר בקול רם, אך לא נקלט כראוי. האנליסטים בוושינגטון רגילים להתעסק עם עובדות בשטח, פחות עם המציאות הבדויה שמנהיג כזה או אחר בונה לעצמו עת הוא יושב בבונקר שלו, עשרות אלפי קילומטרים מהבית הלבן.
בשונה מביידן, פוטין לא פתוח לעצות, להמלצות ולהערכות למיניהן. אומנם יועצים ואנליסטים לא חסרים לו, אך בפועל אצלו לא מדובר בממשל הבנוי לפי המודל המערבי, אלא בחצר ביזנטית קלאסית, שגם היא עברה שינויים דרמטיים בתקופה האחרונה. נשיא רוסיה מנהל את החצר הביזנטית שלו בעודו יושב בבונקר, מבודד ומרוחק, יש אומרים שגם מנותק מהמציאות, כך ששום מכשול לא עומד בדרכו בעוד הוא בונה את המציאות המדומה שלו.
המעטים שעוד מורשים להיכנס אל החצר וללחוש מילה או שתיים על אוזנו של המנהיג, יחשבו מאה פעמים לפני שיעזו לדווח לו כי המצב בחוץ שונה מהמציאות כפי שזו נראית בבונקר. איש לא יעז לספר לו כי הסנקציות של המערב כבר שברו את היתדות הכלכליות של חצרו. שלא לדבר על התקשורת, שעד השבוע האחרון עוד נהנתה מאשליית חופש הביטוי. לא באמת חופש, אלא אשליה תלת־ממדית שהממשל הרוסי בנה עבור הציבור. לא רק תקשורת, אלא כל המציאות המדומה של חברה "כאילו מערבית", "כאילו חופשית" – הכל נגמר עם פרוץ המלחמה. התפאורה שהממשל הרוסי בנה לאזרחיו בשני העשורים האחרונים יורדת מהבמה במהירות מחרידה.
החל מ־24 בפברואר 2022 פוטין לא זקוק לה יותר. אין צורך בכפפות משי, אין צורך באותה מציאות מדומה שכללה "כאילו אופוזיציה", "כאילו דמוקרטיה". אין צורך ב"כאילו חברה מערבית מודרנית". החל מהשבוע כל אלה הוכרזו ברוסיה כ"גורמים עוינים", אפילו "טרוריסטיים". תחנת רדיו שבמשך שלושה עשורים נחשבה לדמוקרטית ובלתי תלויה, Echo Moskvy, הורדה מהשידור בהוראת השלטון. כנ"ל ערוץ אקטואליה אינטרנטי שהוכרז כ"כלי תקשורת עוין". הצוות שלו ברח מרוסיה על רקע האיומים על חייהם.
פרשנים פוליטים שעוד נותרו ברוסיה (אומנם כבר ללא במה להתבטא) ושעוקבים אחר הצעדים של הקרמלין, סבורים כי היעד שאליו פוטין מוביל את המדינה היום הוא הכרזה על משטר צבאי נוכח המצב. אז כבר לא יהיה צורך בהסברים ובנימוסים. המציאות המדומה שנבנתה בבונקר הנשיאותי תפלוש בגלוי אל שטחי רוסיה. בעוד האוקראינים רואים בשמי מדינתם את מטוסי האויב, הרוסים רואים מעליהם את מסך הברזל היורד. התפאורה קרסה, המלחמה נמשכת.