חיפוש בגוגל אחר שמה של איילת שקד מניב את התוצאות הבאות: "שקד: 90% מהאוקראינים שנכנסו לארץ לא יהודים, אי אפשר להמשיך עם הקצב הזה"; "איילת שקד בפגישה עם רוני קובן"; "איילת שקד - תמונות", כשבמרביתן היא מופיעה בחולצות משי מכופתרות בצבעי פסטל; "הווילה של איילת שקד", בצירוף תמונות של ביתה המפואר ותמונה של השרה במטבח הצבוע בצבע לבן קרמי, כשהיא מאופרת ומסורקת למשעי ועוסקת באפיית חלות, כי מי מאיתנו לא מורח אודם ועושה פן לפני שהוא מתפיח בצק וזורה שומשום לקראת שבת.
תפקידה של שקד בימים אלה הוא שרת הפנים. היא מבקשת להפריד בין פליטים יהודים לכאלה שלא. זה נשמע הגיוני בגלל תחושת הצדק האינסופית שאנחנו שרויים בה, אבל אם בכניסה לפולין היו מקבלים רק פליטים נוצרים, היינו משתוללים מזעם. לא פחות מטריד, מה עושה השרה בימים שאינם כוללים מלחמה באירופה, בעיקר לאור העובדה שהמשרד הממשלתי שאותו היא מנהלת, נותן שירותים מהגרועים שאפשר להעלות על הדעת. המתנה לתעודת זהות חודשיים. המתנה לדרכון חודשיים וחצי.
באופן פרדוקסלי, עם כל ערימת הקשיים והבירוקרטיה הישראלית, הפליטים מאוקראינה נקלטים מהר יותר מאזרחים ישראלים שרוצים לחדש דרכון ולצאת בפסח לאירופה.
משרד הפנים הוא הסיוט של אזרחי ישראל. הפקידים שם זועפים, כעוסים, כאילו באשמתנו הם מגיעים לעבודה שהם שונאים. כפתרון זמני לבעיה, הציעה השרה שהעובדים יגיעו לעבודתם גם בשישי. רק זה מה שחסר לנו, ולהם. כלומר, היא תשב בבית המידות שלה עם חולצות המשי ותאפה חלות כשהיא מאופרת למשעי, ואילו עובדי המשרד, הידועים בפתילם הקצר, יעברו לשבוע עבודה בלתי נגמר.
לא אשכח את השירות המבייש שקיבלתי במשרד הפנים בנתניה, כשהפקידה גערה בי שהגעתי לחדש דרכון לילד: "אבל ראינו ב'מחוברים' שהתגרשת, אני לא יכולה להנפיק דרכון לבן שלך בלי אישור האמא". אמרתי לה שלא התגרשתי. היא לא הרפתה, "כן, אבל זה היה בטלוויזיה". במסוף מולה מופיע שאני נשוי, אך היא מתעקשת שהיא ראתה שאני לא. אמרתי לה, אולי פספסת את פרקים 8 עד 12, כי עשינו סולחה, את רוצה לעשות בינג' ואקבע תור נוסף לעוד עשור?
זה די מוזר, אבל משרד הפנים נוקט את גישת "אם תשלם יותר - הכל אפשרי". לא מדובר בשוק אפור או באירוע מאפיוזי, להפך, זהו שירות רשמי, יקר ומקוצר של המשרד. כידוע, אם פג תוקף הדרכון, לא ניתן לטוס. אך במקום השפלות, גערות ותורים עתידיים בלתי ידועים, ניתן לשלם סכום בלתי הגיוני של 800 שקלים בסניף של משרד הפנים בנתב"ג, ולהאריך את תוקף הדרכון לשנה נוספת.
כלומר, כל פרוצדורה שהיא כביכול בלתי אפשרית, הופכת לזמינה אם אתה שולף בוכטה. ככה זה במשרד שהוא הפנים של המדינה לאזרח, וכי מה יותר ישראלי מזה - רק תשלם ואותך נארגן. השבוע ניסיתי לקבוע תור, משום שהבן הצעיר צריך להוציא תעודת זהות ללימודי נהיגה. רק הידיעה שאני צריך להגיע שוב למשרדים של איילת שקד מבעיתה אותי, כאילו גיליתי שאני תושב מריופול ערב הפלישה הרוסית. נדמה ש"אין תורים במשרד הפנים" זה משפט אקטואלי מאז קום המדינה.
בכניסה לאתר מופיעים מספר תורים קרובים למרץ 2025 או למאי 3476. אבל הבן הקפריזי מתעקש שהוא רוצה להוציא רשיון כבר במילניום הנוכחי. זוג חברים שלנו אמרו שהם נסעו לעפולה בשמונה בבוקר, כי רק שם היה תור פנוי. זה אמיתי. נשבע. עפולה. בשביל דרכון. נסעו. זוג חברים. עפולה! בשביל דרכון! אני תושב השרון. אין תורים בנתניה, לא בכפר סבא, גם לא בטייבה. קבעתי תור למשרד הפנים בנהריה ב־5 באפריל ב־12:45.
שקד מתגאה בכישורי ההייטק שלה, אבל היא מנהלת משרד לואו־טק אטי, קשה ובלתי אפשרי. לצערי, כשהשרה מתראיינת, היא נשאלת רק על נושאים פוליטיים. האם יאיר לפיד יהיה ראש הממשלה? איך מערכת היחסים שלה עם נפתלי בנט, והאם יש סיכוי שתחבור לליכוד ולבנימין נתניהו? כמעט לא ראיתי אותה עונה על שאלה הקשורה למשרדה. חבל.
ראשה של השרה טרוד בחוקי אזרחות ובלמנוע מנתניהו להגיע לשלטון, במקום שתשקיע מאמץ בעבודה הכי אלמנטרית - לאפשר לאזרחים לקבל שירות ראוי מהמשרד שאותו היא מנהלת.