זה הזמן להוריד מסים: מצבה הכלכלי של ישראל מעולם לא היה טוב יותר

1

אחרי כשבועיים של מלחמה באוקראינה, אפשר כבר לצייר את אחת התוצאות הכלכליות שלה: לחצים אינפלציוניים נוספים כתוצאה מהעלייה במחירי הסחורות, הן בשוק האנרגיה הן בשוק החקלאות. שוק האנרגיה הוא כמובן המוקד, ולמעשה הנפט וגז הם עוד כלי במלחמה: פוטין מחזיק את המשאב (גז ונפט) ואילו המערב מאיים בצמצום התלות במשאב הזה, וארה"ב הכריזה השבוע על חרם יבוא נפט וגז מרוסיה.

התוצאה עובדת למרבה הצער לרעת הצרכנים, בין שפרטיים ובין שעסקיים: מחירי הנפט והגז הטבעי גבוהים, מחירי החוזים של מחירי החשמל באירופה מטפסים - והתוצאה היא לחצים אינפלציוניים. כמובן שעוד לפני פרוץ המלחמה אירופה "הרהרה" באפשרויות לצמצם את התלות שלה בגז הרוסי, וה"הרהורים" הללו הפכו לאחרונה להצהרות בדבר הצורך לצמצם את התלות הזו. אלא שהדברים אינם כה פשוטים ואינם יכולים להיעשות, כמובן, מהיום להיום.

על פי ההודעה של סוכנות האנרגיה הבינלאומית בתחילת החודש, האיחוד האירופי יכול לצמצם את יבוא הגז הרוסי ביותר משליש בתוך שנה, באמצעות שילוב של אמצעים, והיא מתווה תוכנית להפחתת התלות של האיחוד האירופי בגז הרוסי. אלו המספרים: בשנת 2021 יבוא הגז הרוסי עמד על כ־45% מיבוא הגז של האיחוד האירופי ועל קרוב ל־40% מצריכת הגז הכוללת שלו.

סוכנות האנרגיה הבינלאומית הציגה תוכנית בת 10 נקודות, שכוללת מגוון פעולות משלימות שאפשר לנקוט בחודשים הקרובים, כמו עצירת החתימה של חוזי אספקת גז חדשים עם רוסיה, ניצול של מקורות אנרגיה אחרים, האצת מאמצים לספק חלופות גז טבעי ועוד. המשמעות היא, בין היתר, למצוא ספקי גז אלטרנטיביים, וזה לא עניין של מה בכך, כמשתקף היטב בעליית מחירי הגז הטבעי.

תוכניות לחוד ומציאות לחוד, והדבר היחיד שאפשר לומר בנוגע להתנהגות שוקי האנרגיה, לבד מהלחצים האינפלציוניים, הוא "אין ודאות". כך זה בזמנים של מלחמה שאת סופה אף אחד לא מסוגל לחזות.

"אי־ודאות היא מילת המפתח", אומרת ג'ינה כהן, מומחית לשוק האנרגיה העולמי. "קשה לתכנן תוכניות בזמנים של אי־ודאות קיצונית. הנושא המרכזי הוא איך מתקדמים מכאן; השאיפה המרכזית של האיחוד האירופי היא יותר עצמאות אנרגטית, שהם רוצים להשיג באמצעות מקורות מתחדשים מקומיים, אלא שבעבר תוכניות אלו הכשילו אותם.

"אז הם מחפשים אמצעים אחרים כדי לגוון את האספקה - מקורות גז אחרים, צורות אחרות של אנרגיה, ויעילות אנרגטית שתפחית את הצורך בגז הרוסי. הבעיה עם הנפט היא שרוסיה היא היצרנית השלישית בגודלה בעולם, והבעיה עם הגז היא שאירופה תלויה בכ־35%־40% בגז הרוסי - ולוקח שנים להשיג מקורות אספקה אלטרנטיביים, ולבנות קשרים חדשים ותשתית חדשה".

השורה התחתונה היא שאירופה נמצאת בפלונטר עם התלות בגז הרוסי, והפלונטר הזה משתקף היטב בשוקי הנפט והגז. מה שעוד יש לומר בקשר לישראל, הוא שהצרות הללו כלל אינן נוגעות לנו. יש לנו ודאות מלאה ועצמאות אנרגטית מלאה, מחירי גז נמוכים להפליא ו... גם חבורה של אנשים המתמחים בקיטורים שמתעקשים לא להבין את זה.

2

ולמרות הכל, מצבה הכלכלי של ישראל מעולם לא היה טוב יותר. בעדכון השבוע לביצוע התקציב, גירעון הממשלה ומימונו, עומד הגירעון של 2.2%. לראשונה זה 15 שנים נרשם עודף בפברואר, וזנ עמד על כ־4 מיליארד שקלים. עיקר ההסבר לירידה בגירעון המצטבר נעוץ בהמשכות הגידול החריג בהכנסות המדינה לצד הירידה המתמשכת בהוצאות תוכנית הסיוע הכלכלי ,וזאת בשל התאוששות המשק.

"הכנסות המדינה" פירושו בעיקר הכנסות ממסים, והכנסות ממסים פירושם בעיקר מסים שמגיעים משלושת העשירונים העליונים - וההייטק הוא פקטור משמעותי בגידול בהכנסות ממסים. כפי שצפיתי פה אחרי הגעת החיסונים לישראל, המשק עף קדימה במלוא העוצמה, והדבר ניכר היטב בנתונים המאקרו־כלכליים. לא, הקרדיט הוא לא לפוליטיקאי כזה או אחר, אלא לסקטור הפרטי החזק של מדינת ישראל, שמגשג למרות הרגולציה והבירוקרטיה המעיקים, ובייחוד סקטור ההייטק, שדוהר קדימה עם השקעות ענק מחו"ל.

וזה בדיוק הזמן, במיוחד לאחר העלאות המסים האחרונות, להתחיל להרהר בהורדת מסים, במיוחד במדרגות מס הכנסה, וגם להיות נדיבים יותר עם העלאת שכר המינימום. בנט הבטיח לנו סינגפור והורדות מסים דרמטיות, זו הזדמנות נהדרת עבורו להתחיל ליישם את תוכניתו. בכל מקרה, מספיק עם הסיסמאות של "אין כסף בקופה", כי הנתונים מדברים בעד עצמם: בחודשים ינואר־פברואר הסתכמו ההכנסות ממסים של מדינת ישראל בכ־82 מיליארד שקל, לעומת כ־61 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד.

מדובר בעלייה של 24% בשיעורי מס אחידים: ההכנסות ממסים ישירים (מס הכנסה) עלו בכ־32% ואילו ההכנסות ממסים עקיפים (כמו מע"מ) עלו בכ־13% לעומת ינואר־פברואר 2021. אז יש עודפים בפברואר, ויש כסף בקופה, הגירעון ירד מהר מאוד לרמה הרצויה - זה הזמן לפנק קצת את האזרחים בהורדות מסים.

3

השבוע פרסם המבקר דוח על שורה של נושאים כמו התחרותיות בשוק הרכב, התקצוב הצבאי, על מטוס ראש הממשלה והנשיא ועוד ועוד. כל הדוחות בנויים לתלפיות, שפע של נתונים וחגיגה של שקיפות. למי שמתעניין בנתונים, מספרים ועובדות - דוחות המבקר הם מאגר בלתי נדלה במגוון של תחומים.

אלא שבשורה התחתונה, דוחות המבקר הם תעשייה של חוכמה שבדיעבד, וגם עוסקים באופן מסיבי בסוגיית ה"הליכים". כלומר, חשוב שכל תהליך יהיה "סדור", על פי הספר, ושילווה בפרוטוקולים. המסר שמעבירים דוחות המבקר: תקבלו החלטות "על פי הספר", לא חשוב אם הן מוצלחות או לא, העיקר שהתהליך לא יהיה עקום, גם אם ההחלטה בסוף היא עקומה.

זה מחבר אותי לאמירה די מדהימה של עו"ד דנה נויפלד, לשעבר היועצת המשפטית של משרד התקשורת, שהעידה השבוע במשפט נתניהו. נויפלד אמרה שלשיטתה מדיניות צריכה להתגבש "מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה". "למטה" זה הפקידים, "למעלה" זה השר והמנכ"ל שלו.

כששמעתי את נויפלד אומרת את זה, התכווצתי בכיסאי. האמונה הזו שהפקידים צריכים להתוות מדיניות ואז להציג אותה לבובות (השר ונציגיו) שיחתמו עליה וללא ההפך - היא תמציתו של שלטון הפקידים ההרסני, זה שמעכב ומורח הרבה מאוד תהליכים כלכליים בישראל. השלטון הזה הופך את היוצרות: הדרג הנבחר הוא חומר ביד היוצר של הפקידים, במקום שהדרג הנבחר יתווה מדיניות והפקידים יבצעו.

הניסיון להצדיק את היפוך התפקידים הוא בשם הקוד "גורמי מקצוע", הווה אומר: הפקידים הם מביני עניין, הפוליטיקאים ונציגיהם ממש לא, ולכן צריך להפקיע את "גיבוש המדיניות" מידי הפוליטיקאים כי הם יפעלו, חלילה וחס, נגד "האינטרס הציבורי". זה עוד מושג חמקמק, שנועד להגן על שלטון הפקידים, כאילו רק בני האלים מסוגם דואגים לאזרח, וכל השאר מנסים לעשוק אותו.

היפוך היוצרות הזה הפך לסגידה לאלוהי "התהליך", ולעזאזל עם התוצאה והזמן. העיקר שיהיה תהליך קבלות החלטות "מסודר": ישיבות על ישיבות, שכל פקיד יביע את דעתו, ואחר כך שזה יעבור את האישורים המשפטיים המתאימים, כי תמיד חושבים על עתירות שיוגשו (ושבלאו הכי מוגשות), שיגררו עוד עיכוב וכך הלאה. מריחה לתפארת מדינת ישראל, שבה פרויקטים כלכליים נמרחים על פי שנים בגלל אותו "תהליך".

במקום לקבל החלטות, קודם כל דואגים שהמבקר לא יפיק דוח של חוכמה שבדיעבד או שאיזה יועץ משפטי ירים גבה ויפיק חוות דעת קרירה. אם תבחנו פרויקטים כלכליים גדולים ביוזמת הממשלה תראו שהסגידה ל"תהליך" מעכבת אותם בשנים ארוכות (רכבת קלה למשל). לכל זה יש מחיר כלכלי כבד.

אני לא אוהב את ההשוואות של ניהול מדינה לניהול ארגון פרטי, אבל באספקט הזה של תורת ה"מלמטה מלמעלה", בהחלט יש מקום להשוואה. איזה ארגון פרטי מאפשר לקבל החלטות בשיטת ה"מלמטה למעלה", שבו מנהלי מחלקות מגבשים ביניהם מדיניות אסטרטגית לחברה ומגישים אותו לחתימת היו"ר, המנכ"ל ומועצת המנהלים? זה לא עובד כך בארגון פרטי, וזה לא יכול לעבוד גם בארגון ששמו "מדינת ישראל".

4

בחזרה לדוח המבקר על התחרותיות בענף הרכב - אני מביא את הסיכום של הדוח (הלא מפתיע), כדי להמחיש עד כמה הוא מיותר.
"כלי הרכב משמש אמצעי מרכזי להתניידות עבור רבים. ענף הרכב מתאפיין במבנה ובו מעט יבואנים מקומיים מובילים הפועלים על פי הסכמים עם יצרני רכב במדינות שונות ליבוא רכבים ולהפצתם.

כדי להגביר את התחרותיות בענף ולהפחית את הריכוזיות, נקטה הממשלה בשנים האחרונות צעדים אחדים: הוקמו ועדות שבחנו את השוק והמליצו על צעדים לקידום התחרות בתחום, והממשלה יישמה חלק מהמלצות אלו ואף קידמה רפורמות. כצעד מרכזי להגברת התחרות קידם משרד התחבורה את חקיקת חוק רישוי שירותי רכב, שהתקבל בכנסת ביוני 2016, וכולל בין היתר הסדרים שנועדו לקדם את התחרות. למרות זאת העלתה הביקורת כשלי שוק משמעותיים בענף הרכב.

"הבדיקה המקיפה שביצע משרד מבקר המדינה לרמת התחרותיות ביבוא כלי רכב בשנים 2014־2019 באמצעות ניתוח מאגרי נתונים, מדדי ריכוזיות מקובלים, מדדי רווחיות ומודלים כלכליים נוספים, הצביעה על ממצאים היכולים להעיד על בעיות ברמת התחרותיות ביבוא כלי הרכב הפרטיים בכלל ובקטגוריות מקובלות רבות של כלי רכב, וכן על קיומה של רווחיות גבוהה באופן עקבי ומשמעותי בענף הרכב בהשוואה לענפים אחרים שנבדקו בדוח.

"המשמעות הכלכלית של רווחיות גבוהה בהשוואה לענפי אחרים שנבדקו נמדדה על ידי הפרשים ברווחיות במונחים כספיים הנעים מכ־0.8 לכ־1.6 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים 2014־2017. הגידול ברווחיות של חברות הליסינג עשוי להצביע על התחזקות כוח השוק שלהן ועל ירידה ברמת התחרותיות בשוק זה. לחברות הליסינג כוח להשפיע על המחירים במחירוני הרכב ולמנוע ירידה בהם גם בתקופה של ירידה בעלויות הגולמיות.

"בשוק כלי הרכב המשומשים ניכר אי־שוויון בין המוכרים לקונים בכל הקשור למידע על ההיסטוריה של כלי הרכב, בעיקר מידע על כלי רכב שהיו מעורבים בתאונות. בשוק האשראי לרכישת כלי רכב נמצא כי שיעור הריבית על האשראי בשעבוד כלי הרכב בחברות אשראי חוץ־בנקאיות ציבוריות שנבדקו, גבוה בשיעור ניכר מהאשראי לזמן קצוב בתאגידים הבנקאיים - נתונים העשויים להעיד על בעיה בתחרותיות בענף האשראי לרכישת כלי רכב.

"בשוק החלפים ניכר אי־שוויון במידע בין הצרכנים לבין היבואנים והמוסכים בנוגע למחירי החלפים, ויש הבדלים גדולים בין מחירי חלפים ביבוא ראשי לבין מחיריהם ביבוא אחר. חברות גדולות זוכות להנחות במחירי חלפים בשיעורים גבוהים, המגיעים עד לכ־90%. על פי דוח חברת ייעוץ א', בענף המוסכים נהנים יבואני הרכב מדומיננטיות המאפשרת להם לעודד את הצרכנים לטפל ברכבם במוסכי היבואן ובה בעת למנוע מבעלי המוסכים העצמאיים גישה למידע ולציוד מקצועיים.

"משרד התחבורה פעל לקידום חוק רישוי שירותי רכב שנחקק בשנת 2016, אך במועד הביקורת הוא לא השלים התקנת תקנות רבות מתוקף החוק, ולא פעל לפרסם לציבור את סעיפי הרפורמה העשויים לשפר את מימוש זכויות הצרכנים בענף המוסכים. עלה כי בבדיקותיה לאישור מיזוגים רשות התחרות הסתמכה על מגוון דעות של היבואנים ושל בעלי מקצוע, על רשימת דגמים תחליפיים למותג רכב מסוים ועל שמות היבואנים המייבאים אותם, וכן על מספר היבואנים הפועלים בשוק.

"הרשות אינה נוהגת להשתמש בבדיקת מיזוגים במודלים ובתחשיבים מתקדמים לניתוח רמת התחרותיות בענף המקובלים ברשויות פיקוח במדינות אחרות. הרשות הכינה טיוטה של ניתוח התחרותיות ביבוא כלי רכב בשנת 2012 לצורך הצגת עמדתה בנושאים שונים הקשורים לתחרות בענף, אך במועד ביצוע הביקורת לא השלימה את גיבוש ממצאי הבדיקה לכדי דוח סופי ולא פרסמה דוח בנושא".

"משרד מבקר המדינה מציין לפני משרד התחבורה ולפני רשות התחרות כי עליהם לבדוק ביסודיות את רמת התחרותיות בענף הרכב באמצעות כלים מתקדמים מקובלים ולבחון את הצורך ואת האפשרות להסדרת קבלת דיווחים מיבואני כלי הרכב לצורך ניתוח מפעם לפעם של רמת התחרותיות בענף, וכן לבחון את הצורך ואת האפשרות לפרסום עיקרי הידע לציבור.

"על משרד התחבורה להשלים את התקנת התקנות מתוקף חוק רישוי שירותי רכב ולפעול בשיתוף רשות התחרות לשכלול ענף הרכב, ובכלל זה לקידום התחרותיות - בין היתר באמצעות יבוא מקביל, הגברת השקיפות, צמצום הפערים בין הצדדים בכל הקשור למידע - וכל זאת כדי לשפר את רווחת הצרכנים".

אז בואו נפשט את הדוח הלא מפתיע: אין תחרות בענף הרכב, הרווחיות בריאה, רשות התחרות צריכה לפעול "לשכלול" ענף הרכב, משרד התחבורה צריך "להשלים את התקנת התקנות", ושני הגופים צריכים "לבדוק ביסודיות את רמת התחרותיות בענף הרכב".

אז ככה, אלו מילים גבוהות ולא מעשיות, "לבדוק" צריך תמיד, "לשכלל" צריך תמיד - אז בשביל מה יצא בכלל דוח שאומר את מה שכולם יודעים בענף הרכב - שיש בו כשל שוק? למי ולמה זה מועיל ותורם? ובכלל, יש עוד שחקן ענק בשוק הרכב, שאין לו בכלל תחרות. לשחקן הזה קוראים "מדינת ישראל", עם מסי הקנייה הגבוהים לרכב. אין בעיה לתקוף את רמת הרווחיות של יבואניות הרכב, עשיתי זאת לא פעם בעבר, אבל צריך להציג את התמונה השלמה.

אז אנא ממבקר המדינה: בפעם הבאה שאתה מתייחס לענף הרכב, אנא בדוק במקביל את רמת המיסוי על כלי הרכב במדינת ישראל בהשוואה למדינות מערביות. גרף אחד מספיק, אין צורך בהררי מילים. בגרף הזה יוצג מחירה הכולל של מכונית משפחתית חדשה, מה ערך הייבוא, מה מס הקנייה, המע"מ והרווח של היבואן. כמה קל, כמה פשוט - וכל זה למען "רווחת הצרכנים", בלשונו של המבקר. שלוש, ארבע, לעבודה! שהצרכן יידע כמה מסים (מסי קנייה ומע"מ) הוא משלם על כלי רכב חדש.