בתקופה האחרונה ניכר בעליל כי המערכה שמתנהלת בחשאיות בשנים האחרונות בין ישראל לאיראן, עולה מדרגה. זו עדיין לא עצימות גבוהה של מלחמה, אך קצב האירועים הולך וגובר, ונדמה כי בכל שבוע מתרחשת עליית מדרגה אטית ומתונה.
לצד המתיחות לאחר חיסול שני פעילי כוח קודס בשבוע שעבר, גורמים מאשרים כי מתקפת הטילים האיראנית השבוע לעבר העיר ארביל, בירת חבל כורדיסטן בעיראק, לא כוונה לעבר מטרות אמריקאיות. את הדיווחים על יעד התקיפה והנזק שגרמה התקיפה, שמגיעים בעיקר מהתקשורת באיראן ובלבנון, צריך אומנם לקחת בעירבון מוגבל, אבל יש לזכור שתמונת האירוע, גם מהצד הישראלי, נותרה בעמימות גבוהה.
רבים מהפרטים אינם ידועים ולא הכל אפשר להגיד, אבל ניתן לומר שבהיבט מבצעי ומודיעיני, במערכת הביטחון רחוקים מלזלזל ביכולות שגילו האיראנים. ניכר כי לעומת כישלונותיהם לפגוע במטרות בישראל באמצעות רקטות ומל"טים, כאשר מדובר בפעולה שמבוצעת מאיראן והיעד לתקיפה הוא לא בשטחנו, נוח יותר לאיראנים להביא לידי ביטוי את יכולותיהם הצבאיות.
הפרשנויות שלפיהן מתקפת הטילים בעיראק היא נקמה איראנית על חיסולם של שני פעילי כוח קודס בפאתי דמשק בשבוע שעבר, רחוקות מלספר את הסיפור המלא. החשבון הפתוח האיראני כלפי ישראל הוא רחב הרבה יותר, והאירועים השבוע מהווים המשך של מערכה שמתנהלת בשנים האחרונות בין ישראל ואיראן גם על אדמת עיראק, ולא רק סוריה כפי שנהוג לחשוב.
זאת במקביל למאמצים האדירים שמשקיעה איראן בתחום המל"טים ההתקפיים והמודיעיניים, לצד הטילים המדויקים שהיא מפתחת, מתוך הכרתה בנחיתות חיל האוויר שלה מול זה הישראלי, וכן מתוך רצונה לצייד את שותפיה האסטרטגיים במזרח התיכון באמצעי לחימה אלה.
את היכולת האיראנית המתפתחת חוות על בשרן בצורה כואבת מדינות המפרץ. אבל גם בישראל מזהים את מה שמנסה איראן לעשות, לרבות ביצוא אמצעי הלחימה לטבעת קרובה יותר לישראל: לחות'ים בתימן, למיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה, וכמובן לחיזבאללה בלבנון, וסיוע לחמאס בעזה.
ישראל מנהלת מאחורי הקלעים מערכה של ממש אל מול פרויקט המל"טים האיראני. חלקה מתמקד בסיכול ניסיונות לפגוע בישראל, ובחלקה הסמוי אף יותר ניכר מאמץ משמעותי לפגוע ביכולותיה של איראן בתחום זה. מרבית המאמצים מתרכזים בסוריה ובעיראק, אבל חלקם, כך על פי דיווחים זרים, מתבצע על אדמת איראן ממש.
ערוץ אל־מיאדין הלבנוני דיווח כי הבסיס שהותקף בארביל שימש את ישראל לשיגור שישה מל"טים למתחם צבאי ביטחוני באזור כרמאנשאה ב־14 בפברואר. עמיתי עמוס הראל מ"הארץ" הוסיף השבוע כי בתקיפה המיוחסת לישראל באיראן הושמדו מאות מל"טים איראניים מסוגים וגדלים שונים. פאזל הפרטים מאירועים שונים שהתרחשו בחודש האחרון משרטט תמונה של עימות ישיר שהולך ומתעצם בין ישראל ואיראן, וקצוות שונים בסיפור המסגרת הולכים ומתבהרים.
תקיפה משמעותית באיראן בוצעה באמצע פברואר, ובהמשך הגיעו ניסיונות של איראן להגיב, כאשר רק בשבוע שעבר צה"ל דיווח על הפלת שני מל"טים איראניים בדרך לישראל, דיווח שלקוח מהשנה האחרונה. בהמשך נפגע בסוריה יעד אסטרטגי חשוב לאיראנים, תוך חיסולם של שני מהנדסים מכוח קודס האיראני, ולאחר מכן תקפה איראן בטילים מטרה שאינה אמריקאית בפעולה שאינה סמלית, אלא בעלת משמעות מבצעית.
ההערכה בישראל, כאמור, היא כי התגובה האיראנית בארביל אינה פעולת נקם לפעולה המיוחסת לחיל האוויר בסוריה ולחיסול שני המהנדסים של כוח קודס בתקיפה. זה כבר חשבון אחר, ולכן הכוננות הגבוהה בצפון תישמר גם בתקופה הקרובה, כאשר הנחת המוצא של מערכת הביטחון היא כי האיראנים יבקשו לנקום גם על אירוע זה.
גם התקיפה המיוחסת לישראל באזור דמשק לפני כשבועיים הייתה חריגה ומשמעותית, וכעת ניתן לחשוף מעט פרטים חדשים. בנוגע לזהות ההרוגים, באיראן דובר על שני קצינים בכירים במשמרות המהפכה, אבל בישראל, כאמור, סבורים כי הם שייכים לכוח קודס. מעבר להיותם קצינים, הם קודם כל מהנדסים, והיעד עצמו שהותקף מוגדר כאסטרטגי וככל הנראה קשור לפרויקט דיוק הטילים.
האתר והזירה הסורית שימשו את האיראנים למבצוע של מערכות מתקדמות, ומכאן הדרך קצרה להפצתם לידי המיליציות השיעיות בעיראק וכמובן גם לחיזבאללה. בישראל רואים את האמל"ח הזה כקו אדום שאסור לחצות אותו. שני הקצינים המהנדסים מכוח קודס שחוסלו לא היו היעד לתקיפה. היעד היה התשתית עצמה, אך ניתן להניח שבמערכת הביטחון לא מאוד הצטערו על מותם.
ההתכתשות בין איראן לישראל אינה מנותקת מההקשר העולמי. לא פעם, כאשר מעצמות גדולות מתגוששות ביניהן, אפקט הפרפר של חוסר היציבות העולמי עלול להקרין על עימותים שמתנהלים בין כוחות קטנים יותר כמו ישראל ואיראן. מכאן שהמתיחות בזירה הצפונית עוד תלווה אותנו זמן רב, והסיכויים להסלמה גדלים משמעותית ככל שעובר הזמן וההתנגשות הצבאית נמשכת, כאשר רובה מאחורי הקלעים ותחת עמימות כבדה.
הפקת לקחים
מכאן להשלכות המלחמה באירופה על ישראל. מהשיח התקשורתי עולה בין השאר כי בשל האינטרסים של ישראל מול הרוסים בנוגע לחופש הפעולה בסוריה וחשיבות קיומו של המנגנון למניעת חיכוך בין הצבאות, מערכת הביטחון היא זו שלוחצת על הדרג המדיני שלא לתמוך בהצהרות ובמעשים באופן מובהק באוקראינה, כדי לא להכעיס את הרוסים.
מוטב להציב סימן שאלה סביב הנחה זו. ככל הידוע לא הופעל לחץ כזה, ובמערכת הביטחון סבורים שבכל מקרה, אין צורך לקשר בין הדברים. קודם כל מפני שאסור לישראל להציב את עצמה בעמדה אסטרטגית בעייתית בתלות לכאורה בביטחונה ברוסים, וסוגיית המשך הפעולות מול איראן אינה תלויה ברוסים. שנית, כי אסור אפילו שיצטייר תדמיתית כאילו ישראל נמצאת בדילמה של בחירה בין בת הברית האמריקאית לקשרי התיאום מול הרוסים.
בישראל סבורים כי הרוסים, מסיבותיהם, לא ימהרו לבטל את התיאומים בין הצבאות, ומנגנון מניעת החיכוך ממשיך לתפקד בצורה רגילה לחלוטין, מבלי שהקצינים הרוסים בכלל מזכירים את המלחמה באוקראינה או מעבירים מסרים תקיפים לישראל כי היא נדרשת לזהירות.
אין זה אומר שמערכת הביטחון סבורה למשל כי בית חולים שדה שמקימה ישראל צריך להיות מנוהל בידי פיקוד העורף וקצינים על מדים. אבל מנגד, עמדה זו באה כדי להבהיר שגם לישראל יש גמישות לעשות יותר למען אוקראינה בהצהרות ובמעשים, כשהתלות בכל מקרה היא לא במערכת הביטחון, שבמידה מסוימת נראה כי הדרג המדיני עשה עליה סיבוב קטן.
במטה הכללי הקימו, מאז שפרצה המלחמה באירופה, צוותי למידה - כדי לנסות להפיק לקחים ברמה האסטרטגית והאופרטיבית. ההשוואה לאתגרים שעמם מתמודדת ישראל היא מוגבלת בגלל תפיסות עולם שונות, סדרי גודל אחרים, וכמובן אויבים אחרים לחלוטין שבהם נאבקת ישראל. כמו כן, הרוסים אינם מתמודדים עם אחד האתגרים המרכזיים של ישראל – פגיעה בעורף.
בצבא, לעומת לא מעט גנרלים בדימוס שפשטו לאחרונה על אולפני הטלוויזיה, צנועים יותר בהערכת החסר של תפקוד הצבא הרוסי. הנחת המוצא, גם בצבא, היא שבשני הצדדים במלחמה באירופה הפייק ניוז חוגג, ולא ניתן לקבוע את היקף הפגיעה בסדרי הכוחות בשני הצדדים. הרוגים, שבויים, מטוסים שהופלו וכלי מלחמה שהושמדו - את כל הדברים הללו כמעט בלתי אפשרי לכמת בשלב זה.
זה לא שבכירי הצבא אינם מזהים גם את הבעיות של הצבא הרוסי: ממכת הפתיחה החלשה, התמרון היבשתי המסורבל, החיבור החסר בין מודיעין אש, יכולות הדיוק, חוסר החיבור בין חיל האוויר, מאמץ האש וכוחות היבשה, בעיות לוגיסטיות, מערכות שליטה ובקרה מיושנות, לצד בעיות נוספות.
צה"ל, בחלק גדול מהנושאים הללו, נמצא במקום אחר ומתקדם הרבה יותר באמל"ח ובתפיסות מבצעיות. יכולותיו בתחומים אלו הן מהטובות בעולם. זאת לצד בעיות שהתגלו גם אצלנו בתפקוד צבא היבשה ובכשירותו, כאשר הוחלט להפעיל אותו בשדה הקרב בעשרות השנים האחרונות בתמרון מוגבל. לצבא בהקשר זה יש עוד דרך ארוכה בכל הנוגע לזרוע היבשה, ועליו לקבוע מה הוא בדיוק רוצה ממנה במלחמה הבאה. אבל מנגד, המלחמה באוקראינה מדגישה במשנה תוקף גם את האיכויות שיש לצה"ל.
רוסיה לא תעצור
ובחזרה לצבא הרוסי. בצה"ל סבורים שיש נטייה לנתח את מהלכי הקרב בעיניים מערביות, שאינן תואמות את האסטרטגיה הרוסית והדוקטרינה שעל פיה פועל צבאו של פוטין. שעון החול של צה"ל בכל מלחמה או מבצע הוא שעון אחר לחלוטין מזה שיש לרוסים. גם תשומת הלב שמקדיש צה"ל להימנעות מפגיעה בחפים מפשע גדולה מאוד, ושונה, כך נראה, מזו הרוסית.
בקרב בכירי הצבא יש המעריכים כי הרוסים נכנסו למלחמה בתפיסה שאם יפעילו מספיק לחץ, כוחות מיוחדים והשפעה גם על אזורים בדלניים באוקראינה שתומכים ברוסיה, זה יכול להספיק להם להשגת מטרותיהם המדיניות.
גם עכשיו סבורים בצה"ל כי בכל מקרה רוסיה אינה מכוונת לכיבושה הפיזי של אוקראינה. לסנקציות מצד המערב נערכו ברוסיה ככל הניתן, עם צבירת יתרות מט"ח ופעולות נוספות. כמו כן, ככל שיחלוף הזמן יתברר עד כמה תלויות מדינות אירופה באנרגיה ובמחצבים הרוסיים ובתבואה מאוקראינה. מדובר בסוגיות כבדות משקל, שעשויות להשפיע בצורה ניכרת על הכלכלה באירופה.
לעומת ההתחלה הרוסית המגומגמת, התפיסה המרכזית כרגע במערכת הביטחון היא כי הרוסים פועלים עכשיו באופן סדור, על פי תוכנית אשר מתאימה לצבאם. זה לא אומר שאין להם בעיות, או שיש בכך כדי להמעיט מאומץ הלב ומההישגים הצבאיים של האוקראינים. אבל מי שציפה לבליץ רוסי או לחיפזון לסיים את המלחמה במהירות בשל לחץ מדיני או חשש מביקורת מבית, מתעלם מכך שהתפיסה הרוסית שונה לחלוטין ממה שמקובל במערב.
את הנרטיב הרוסי במערב לא מוכנים לקבל, ובצדק. אבל הנרטיב הרוסי הוא אחר לחלוטין, ולתפיסתם, במשך שנים הם מבהירים למערב בדיבורים, במעשים ובאיומים, שהם אינם רואים בעין יפה את התנהלותה של אוקראינה והרצון שלה להשתייך לנאט"ו, וזאת לטענתם בניגוד להסכמי עבר.
במערכת הביטחון מזהים שגם עכשיו בחר פוטין שלא להכניס לקרב היבשתי את היחידות היותר טובות ומובחרות שלו, וצבאו מפעיל את הכוח באופן מדורג. ככל שיעבור הזמן, הרוסים פועלים לכבוש נתחי שטח משמעותיים יותר סביב ערים מרכזיות, להשלים את ההשתלטות על אתרי האנרגיה הגרעינית של אוקראינה, ולהמשיך בהדרגה להגביר את הלחץ על הערים המרכזיות, בכיתור ובכתישה ארטילרית ובהפגזות סטטיסטיות שהולכות ומתגברות.
לצד ההערכה הגדולה בצה"ל לאופן שבו נלחמת האומה האוקראינית על חייה, העמדה המרכזית במערכת הביטחון גורסת כי רוסיה, על אף הקשיים שהיא נוחלת בשדה הקרב, לא תעצור עד שפוטין מבחינתו ישיג את מטרותיו המדיניות.
בשדה הקרב לעולם עשויות להיות הפתעות, והאוקראינים, סביר להניח, עוד ימשיכו לגבות מחירים כבדים מהצבא הרוסי. אבל לפחות על פי ההערכה המובילה במערכת הביטחון, כאשר אוקראינה נלחמת לבדה ופוטין משדר שהוא נחוש להמשיך תוך התעלמות מהמתרחש בעולם ומהמחירים שמשלם צבאו, רוסיה תתמיד בתוכניתה הסדורה עד לעמידה במטרותיה. ויש הממליצים אצלנו לתפוס במידתיות הנכונה את הכישלונות היחסיים של הצבא הרוסי, לנוכח התכלית המדינית שאליה מכוון פוטין בתום המלחמה.
במידה רבה, המלחמה באירופה מחדדת את היתרונות והאיכותיות של צה"ל כצבא מתקדם, אבל לצד זאת - גם את ההבנה עד כמה חשובים צבא היבשה והתמרון הקרקעי, כאשר האתגר הגדול טמון בשיפור הכשירות, היכולות המבצעיות, התאמת המשימות והתוכניות המבצעיות, תיאום הציפיות, ולפני הכל – החזרת האמונה שנפגעה בקרב מפקדי השדה במבצע שומר החומות, שהמדינה, אם תידרש, לא תהסס מלהפעיל אותם.