רב־ניצב יעקב (קובי) שבתאי לא מתוחכם כמו יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ ולא שועל כמו רוני אלשיך. הוא יותר טיפוס של לוחם. בדיוק מה שהמשטרה צריכה עכשיו. אחרי הפיגוע בבאר שבע, באירוע משטרתי, הוא אמר את הדברים האלה: "לצערי הרב המציאות המבצעית של משטרת ישראל לא מאפשרת הצבה של שוטר בכל פינת רחוב או בכל מרכז קניות. הפריסה שלנו משתנה בהתאם לאיומים ולהתרעות, בהתאם למשימות הבלתי נגמרות ובהתאם לצרכים הציבוריים הצומחים. משטרת ישראל קטנה מול המשימות שהולכות וגדלות. את זה אנחנו זועקים למעלה משנה בתקווה שיותר משאבים וכוח אדם יעמדו לרשותנו בעתיד הקרוב".
בשבוע שעבר נזעקה הזעקה הזו גם בעמודים האלה. צריך להתפלל שהפעם היא תיפול על אוזניים כרויות. יש סיכוי אמיתי שזה יקרה. ראש הממשלה בנט, בשיחות סגורות, אמר השבוע שזה בדיוק מה שהוא הולך לעשות: להתאים את המשטרה למדינה. בנט חטף בשבוע האחרון גם מאלה שחושבים שהוא ראש ממשלה לא רע (כמוני, למשל). הוא לא הגיב לאירועים מהר, כדרכו. הוא לא הבין את גודל השעה ומסוכנותה בזמן. בימים הראשונים הוא התאבן כאיילה מסונוורת מאורות גבוהים של סמיטריילר שתכף ידרוס אותה. אבל הוא התעשת. אחרי שבוע של גמגום החלו מקבלי ההחלטות לקבל החלטות.
ביום חמישי בבוקר יצאו צה"ל, השב"כ והמשטרה (שוב, יחידת המסתערבים של המשטרה, שנמצאת בכל מקום) למבצע רחב היקף בג'נין, שהניב 31 עצורים, כולל סייעניו של המחבל מבני ברק וארבעה חמושים פלסטינים הרוגים. שר הביטחון בני גנץ התחיל לחתום על מעצרים מנהליים, גם נגד אזרחים ישראלים (מזרח ירושלים). השטח הוצף בכוחות, צה"ל תגבר את המשטרה, המודיעין העלה הילוך, וכל מי שנקשר אי־פעם לדאע"ש הפך לחשוד מיידי. במקביל, התקבלה החלטה נכונה (בינתיים) חשובה: לבדל בין הזירות. לא לערבב אוכלוסייה במפגעים. לא לפעול לרוחב, אלא לעומק. לא פטיש 5 ק"ג, אלא פינצטה.
זה מחזיר אותנו לימי טרור הסכינים של 2015־2016. התחושה הייתה דומה למה שקורה עכשיו. פתאום מתחילים פלסטינים צעירים להסתער עלינו בלי הכנה מוקדמת, בלי מודיעין, בלי התרעה, בלי השתייכות לשום ארגון טרור מסודר, חלקם חמושים בסכינים, חלקם במברגים, חלקם בתת־ מקלעים מאולתרים. הממשלה הייתה ממשלת ימין. האינסטינקט אמר להגיב בכל הכוח. מערכת הביטחון אמרה משהו אחר: רוב רובה של האוכלוסייה הפלסטינית לא מעורב. אין סיבה לפגוע במרקם החיים. צריך לבדל בין המפגעים הבודדים לבין כלל האוכלוסייה.
זה היה קשה לעיכול על ידי שרי הימין. איילת שקד, למשל, שאלה אז את הרמטכ"ל גדי איזנקוט במהלך אחת מישיבות הקבינט למה הם לא מתייעצים עם אלה שסיכלו את האינתיפאדה השנייה. איזנקוט חייך והסביר לה שכל אלה שסיכלו את האינתיפאדה השנייה נמצאים סביב השולחן: הוא היה מפקד איו"ש, כך גם ראש השב"כ הנוכחי ושאר ראשי הזרועות. כולם בוגרי אותו אירוע וכולם מפוכחים מספיק כדי להבין את אילוצי המצב. למרבה המזל, ראש האופוזיציה באותן שנים לא היה בנימין נתניהו. הוא היה ראש הממשלה. הוא קצת חרק שיניים אבל קיבל את המלצת הצבא והשב"כ. הפלסטינים המשיכו לצאת לעבודה. השב"כ הידק את המעטפת המודיעינית, וגל הטרור הודבר בלי שהמועדון נשרף.
עכשיו שקד, יחד עם שותפה בנט, נמצאים ליד ההגה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם וגו'. הקבינט החליט ביום רביעי לקבל גם הפעם את המלצת גופי הביטחון ולא לפגוע בהקלות לפלסטינים. לא ביו"ש ולא בעזה. עוד הוחלט לבדל בין החזיתות. לעבוד בצורה מסודרת, אבל נחושה (ולכן המבצע בג'נין יצא לדרך במלוא הכוח). בנט עצמו החליט להרפות מעיסוקיו האחרים ולהסתער על גל הטרור, כפי שגל הטרור הסתער עלינו. המטרה: לגדוע אותו מהר יותר מהפעם הקודמת. האמצעים: לעשות עכשיו מה שהיינו אמורים לעשות בעוד כמה שבועות, אם המצב יסלים. השיטה: לפעול רק עניינית, מול האיומים או המודיעין המדויק, ולא טנטטיבית או יצרית, לקול דרישת ההמון.
ובתכלס, מה יקרה? על פי בנט, צריך לנצל את גל הטרור להסתערות על שלוש משימות: הראשונה, היא טיפול שורש שיקומי דחוף למשטרה. הממשלה תאשר רבע מיליארד שקל מיידיים תוספת לתקציב המשטרה ותציב תוכנית להגדלת המשטרה במהירות האפשרית, בלי מגבלה תקציבית. המטרה היא הגדלה משמעותית בהרבה מההגדלה שעליה כבר הוחלט (כאלף שוטרים). בואו נקווה שזה יקרה.
המשימה השנייה היא איסוף הנשק הלא חוקי מהמגזר הערבי. בנט מתכוון לנצל את האווירה הנוכחית כדי להוציא את המבצע הזה לפועל, בדרך שלא נראתה עד עכשיו. זה הזמן, הוא אומר בשיחות סגורות, ומתבסס גם על תמיכתו האיתנה של מנסור עבאס במהלך כזה. צריך להכות על הברזל בעודו חם, ועכשיו הוא לוהט. המשימה השלישית של בנט היא להקים גוף אזרחי בסגנון המשמר האזרחי, שיהיה גדול, מאומן ורציני יותר מתדמיתו, יצטרף למאמץ המשילות והשמירה על הסדר הציבורי בשגרה, ויהווה נכס אסטרטגי להגנה על המשילות בחירום.
התיאבון של בנט גדול. יחסית להירדמותו בשלב הראשון של האירוע, זוהי התעוררות מבורכת. בנט של הקורונה, היזם הזריז והאקסטטי מימי ההייטק העליזים קם לתחייה. עכשיו נותר רק להמתין ולראות אם כל התוכניות האלה יתממשו ואיך בדיוק תטפח המציאות על פני המתכננים, כפי שהיא נוהגת לעשות במקומותינו מפעם לפעם.
לסיום הפרק הזה, נחזור למשטרה: יחסית למצבה ולאמצעים שבידיה, המאמץ שהשקיעה בשנה האחרונה בפשיעה במגזר הערבי ובמאמץ להחזרת המשילות מעורר הערכה. יש מספרים לא רעים. מאז כניסת המפכ"ל לתפקידו, נוספו קרוב ל־300 אופנועים, המאפשרים לצוותים כמו הצוות של אמיר ח'ורי ז"ל להגיע בהתערבות מהירה לקריאות דחופות.
המשטרה חילטה כמעט 1.3 מיליארד שקל ממשפחות פשע ערביות. חלק מראשיהן כבר עשו רילוקיישן למדינות שכנות. יש עלייה תלולה בכתבי האישום שהוגשו, עלייה לא רעה במספר כלי הנשק שנתפסו וירידה משמעותית במספר מעשי הרצח במגזר. זה לא מספיק, זה אפילו לא מתחיל להספיק. מעכשיו, הממשלה תיבחן במעשיה ואחד מהם הוא הטיפול במשטרה והחזרתה לכשירות. זה חשוב לשגרה, זה עוד יותר חשוב לחירום, והחירום בישראל הוא חלק מהשגרה.