יש סיבות טובות להפלת הממשלה הזו, למרכזית שבהן קוראים בני גנץ. ממשלה שמקפיאה את ההתיישבות, מחזקת את הרשות הפלסטינית ומאפשרת לה להשתלט על יו"ש, כפי שעושה שר הביטחון על דעת עצמו, היא ממשלה שאכן צריך להפיל.
יש עוד סיבות טובות לחוש כאבי בטן קשים ממעשי הממשלה, למשל העובדה ששרת התחבורה מאפשרת את ההשתוללות של הוועדים הגדולים בנמלים וגורמת לנו נזק כלכלי קשה בכל יום. שלא לדבר על התבטאויותיו ומעשיו של השר לביטחון הפנים ממפלגתה. אבל דבר מכל אלו לא עלה במכתבה או בדבריה של יו"ר הקואליציה המתפטרת עידית סילמן, אפילו לא ברמז. כן שמענו התפוצצות מהירה מאוד על עניין זניח ופתיר של חמץ בבתי החולים הממשלתיים. עם כל הכבוד לציפור נפשה היהודית של סילמן, ברור שמדובר בתירוץ מאולץ, שנועד לספק רקע הרואי לתהליך ארוך זמן שהבשיל אצלה.
ברור שסילמן נכנעה למכונת ההסתה והאיומים שמפעיל בנימין נתניהו מאז הקמת הממשלה, ובאופן ספציפי גם נגדה. מסתבר שהיא התמסרה להבטחה לקבל מחילה מיידית על פשעיה, אם רק תערוק, שלא לדבר על שריון בליכוד ומשרת שרת הבריאות. מתברר שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות רעות, כי כדי לאכול מידו של מי ששלח בריונים לפוצץ לה אירועים ולהתקיף אותה, מי שכינה אותה בוגדת והפך את חייה לגיהינום, צריך להיות חלול ומשולל כבוד עצמי.
האמת היא שקודם לפצצת סילמן התכוונתי לקרוא השבוע, בטור הזה, להפיל את הממשלה – אם ראש הממשלה ואנשי הימין בכנסת לא יעצרו מיד את ההשתוללות של בני גנץ. אם לא יגרמו לו לאשר את הבנייה ביו"ש שהוא מעכב בזדון, ויעצרו את הרומן עם אבו מאזן וארגון הטרור שלו. בנט, כזכור, הבטיח שהממשלה הזו תהיה שתי אצבעות מימין לנתניהו בכל הנוגע להתיישבות. הוא ואיילת שקד אכן ניסו להגשים, הצליחו חלקית, אבל עכשיו הם עומדים בפני שוקת שבורה.
כחלק מהמבנה הבלתי אפשרי של הקואליציה, גנץ הקים ממשלה משלו שמנהלת מדיניות עצמאית, הפוכה מהמדיניות של ראש הממשלה. בעוד ראש הממשלה מכריז שהוא לא ינהל מו"מ מדיני עם הרשות הפלסטינית, שר הביטחון בונה דה־פקטו מדינה פלסטינית בתוכנו.
לא בכדי יצאו אנשי הציבור הטהורים ביותר ביו"ש מכליהם, כולל מזכ"ל אמנה זאב חבר וראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני, מי שתמך בקואליציה הנוכחית בגאון. כי אם לא ניתן להבטיח אפילו את קצב ההתפתחות המסורס והאומלל של ימי נתניהו כראש ממשלה, ואם הפלסטינים משתלטים על שטחי c, צריך לעצור ולפרק, בכל מחיר. בנט, שקד וסער צריכים היו להציב אולטימטום לגנץ – או שתתעשת, או שנפרק את הממשלה. ואם הם לא היו עושים זאת לאלתר, או לא היו מצליחים, היה מקום שכל חבר כנסת מהימין יפרוש מהקואליציה.
אבל זה לא מה שעשתה סילמן, ואלו לא הנושאים שהפעימו אותה. סילמן חזרה ללא תנאי לחיק של מי שמתיימרים להיות "מחנה הימין", אבל נתנו את חברון לערפאת והובילו למדינה פלסטינית. זה מועדון שערכים כמו ההתיישבות ממש לא מעניינים אותו. מה שנחשב שם הוא שלטון, כוח, כסף והערצת המנהיג. אה כן, גם משחדים את החרדים ולכן לא יהיה חמץ בבתי החולים הממשלתיים בפסח.
הטרגדיה של נתניהו
רק שהמצהלות של נתניהו וסביבתו מוקדמות מדי. גם בלי לעסוק בחשבונולוגיה פוליטית מתוחכמת, שתוכיח שאין לליכוד יכולת להקים קואליציה תחת נתניהו בכנסת הנוכחית, הדרמה של סילמן התחוללה ביום רביעי, בעוד שלמה פילבר ממשיך לחסל סופית את האופק הפוליטי של מנהיג הליכוד.
אם נתניהו חפץ חיים ואין לו משאלה שגורלו יהיה כגורל משה קצב, הוא יחתום על עסקת טיעון בחודשים הקרובים, כזו שתרחיק אותו מהחיים הפוליטיים לעד. כי העובדות שנחשפו בעדות של פילבר מזעזעות ולא ניתנות לגיהוץ. גם אם לא תוכח עסקת השוחד מעבר לכל ספק סביר, הפרת אמונים קשה וחמורה זועקת מכל אמירה ומסמך. שלא לדבר על העדות של הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן, שתעלה בקרוב לדוכן ותציג את המנהיג הקדוש של הליכוד באור הנכון.
אחרי מה שנחשף ברחוב צלאח א־דין, קשה להעלות על הדעת עסקה עם הפרקליטות שבה ביבי יושאר בחיים הפוליטיים. לכן כל עוד נתניהו בראשות הליכוד, אין סיכוי לממשלת ימין בכנסת הנוכחית, ואם תיפול הממשלה, רוב הסיכויים שנלך לבחירות. אבל את מי תציב הליכוד בראש לקראת הבחירות הבאות – את זה שנמצא בדרך לכלא, או את מי שצפוי להתאדות מהפוליטיקה עוד לפני שיהיה לו צ'אנס להרכיב קואליציה?
נתניהו יכול, כמובן, להמשיך לנסות לפתות את בני גנץ לחבור אליו ולהציע לו שוב להיות ראש ממשלה מיידית. כפי שלמדנו לאחרונה, גנץ ישמח מאוד להיפטר מלפיד ומבנט, אבל זו תהיה הכהונה האחרונה מבחינתו. כי אחרי הכשרת נתניהו – שנוא נפשם של מצביעיו – הם יתפזרו לכל עבר.
ומהצד של הליכוד והסמוטריצ'ים, הכתרת גנץ תסמן בחירה מעניינת. גנץ הוא ממשיך הדרך האמיתי של אוסלו, הסמן השמאלי הפעיל של הממשלה הנוכחית, שמאלה ממוסי רז וגבי לסקי. עם האיש הזה ילכו נתניהו, עדתו ולווייניו? איתו יכוננו ממשלת ימין על מלא?
הקלון והבושה
בצר לו, מתוך הבנת הפלונטר שבו הוא נמצא, ביצע נתניהו השבוע מהלך חסר מעצורים נוסף. הוא שלח את הסנשו פנשו, דוד אמסלם, להעלות הצעת חוק שתבטל את מושג ומשמעות הקלון שבהרשעה פלילית. נתניהו התנער, כדרכו, מאחריות להצעה של אמסלם, אבל ברור מי עומד מאחורי המהלך ועד כמה הוא נואש.
קודם כל, ניתן ללמוד שאמסלם את נתניהו משוכנעים שהיה הרבה יותר מכלום בתיקים שבבית המשפט, ולכן ביבי עומד בפני הרשעה כפולה. לכן ביבי ירוץ בקרוב לסגור עסקת טיעון, אבל הוא מבין עד כמה הפרקליטות ובית המשפט יתעקשו על הקלון. לכן, כדרכו, מנסה מנהיג הליכוד להפוך את העקוב למישור, ולהתאים את החוק והנורמות החברתיות לצרכים שלו. הפעם נדרש לקבוע בחוק שרוצחים, אנסים, שודדים ומשוחדים, גם מי שגרמו לכאורה לצרכנים נזק של מאות מיליוני שקלים בהטבות לבזק, יוכלו להמשיך לעסוק בענייני הציבור ללא הגבלה.
מכאן, אחרי שניסה להרוס את המשטרה, הפרקליטות וכל מוסד ממלכתי אחר שעמד בדרכו, נתניהו פועל כעת להעלים את מושג הקלון. את מושג הבושה בוודאי שכח. הוא נכחד מהלקסיקון שלו ושל עדתו הקנאית מזמן. בכל מקרה, הסיכויים של נתניהו להעביר חוק שכזה ולמנוע את פסילתו בבג"ץ, קלושים. לפיכך עידית סילמן בונה על הבטחות של מי שהוא בר מינן פוליטי, שבינו לבין "הבית בימין" אין ולא כלום.
יחד עם זה, אולי עוד תהיה התעשתות במחנה שפעם היה ימין אמיתי, במיוחד בליכוד. אולי סוף־סוף יבינו שם שנתניהו הוא האסון של כולנו, אבל קודם כל שלהם. במקרה שכזה יכול להיות שהצעד המבולבל והמבוהל של סילמן יאיץ תהליכים בריאים. אחריהם סוף־סוף תוקם קואליציה שמשקפת את רצון מרבית הציבור, ללא האדם שאחראי לסחרור המטורף שנקלענו אליו.
יש סיבות טובות להפלת הממשלה, אך מתי יבין הליכוד שלנתניהו אין עתיד?
לצד ההתנהלות החלולה של סילמן, הסיבה המרכזית להצדקת הפלת הממשלה היא דווקא בני גנץ. וגם: אם נתניהו חפץ חיים ואין לו משאלה שגורלו יהיה כגורל משה קצב, הוא יחתום על עסקת טיעון בחודשים הקרובים
