צה"ל, משטרת ישראל והשב"כ, אפילו המערכת הפוליטית שלנו, מתיימרים להיות ארגונים לומדים ומפיקי לקחים. ולכן כשהחל הרמדאן לפני שבוע, היו כל הארגונים הללו דרוכים כקפיץ וערוכים לכל צרה שלא תבוא. לא רק היהודים נערכו. בשבועיים האחרונים ערכו רוצחים ערבים חזרות לקראת ההתלקחות הכללית שהם מייחלים לה. מעשי הרצח בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק, והניסיונות שקדמו לרמדאן היו "מופעי החימום" למופע המרכזי. רמדאן כרים.
בשנה שעברה זה נגמר בשומר החומות. ישראל טבלה בדם ואש. וכיוון שהאמינו לשקרים ולשטויות שסיפרו לעצמם בשנה שעברה, למשל שהגדרות שהציבה המשטרה בשער שכם הן שגרמו להתלקחות – אפסנו את הגדרות, העבירו את המכת"זיות והבואשים לחזית מאה שערים והציפו את רחבת שער שכם בדוכני ממתקים, ליצנים וקוסמים. שר הביטחון הכריז על מחוות לפלסטינים לכבוד הרמדאן, ואחרי גל מעשי הרצח – הכריז על כפל מבצעים, והוסיף עליהם עוד הנחות והטבות.
ושוב התברר כי בשמאל הישראלי שונאים ערבים ובזים להם הרבה יותר מאשר בימין. בני גנץ, שהשיק את הקריירה הפוליטית שלו עם נומרטור שספר כמה ערבים הרג, היה בטוח שאפשר לקנות את האויב הערבי בממתקים, ליצנים ומחוות. הרי אם היו מעריכים את האויב כערכו, ומבינים שהם מונעי אידיאולוגיה לאומנית ושטופי שנאה דתית – לא היו מנסים לקנות מהם את שער שכם בממתקים.
השמאל שונא ערבים ובז להם. אלו שהניפו את ססמאות "ציונות, סוציאליזם, אחוות עמים" ויתרו על הציונות, שכחו את הסוציאליזם ולא קיבלו אף ערבי לקיבוצים שלהם. אבל כיוון שהם מתביישים בכל אלו - הם מנסים להיראות כאוהבי ערבים, מיטיבים עמם, מחלקים להם הטבות ומחוות וממתקים. וגיבורי השמאל הקיצוני ששרו בנעוריהם את "האינטרנציונל" ושיננו "לא אל, לא מלך, לא גיבור" – ויתרו על מדינה יהודית ורוצים מדינת כל אזרחיה, ויתרו על הגבורה וראו בה "מיליטריזם" ונותרו רק עם "לא אל". ואלו מהם שהם חילונים כפייתיים, החליטו לכפות על הרוב היהודי חמץ בפסח בבתי החולים עם חותמת בג"ץ, ולא היה להם די בכך – הם רצו להכריח גם את צה"ל להכניס חמץ למחנותיו.
השמאל, שבגלל בגידת ימינה ותקווה חדשה בבוחריהן הצליח להידחק עם רע"ם לממשלת בנט – היה שיכור כוח. וזה התרסק להם בפנים, כמו המהומות בשער שכם בפניהם של מחלקי הממתקים והמחוות כדי להשקיט את הערבים.
חזרנו לשער שכם. לאחר המהומות במוצאי שבת הגיע לשער ביום ראשון יאיר לפיד. הוא שמע סקירות מהמפכ"ל. חיזק את ידי השוטרים העומדים על משמרתם. הצטלם והלך. ביקור ראוי בעיתוי מתאים. לו היה נפתלי בנט ראש ממשלה ימני, שהאידיאולוגיה מניעה אותו – היה צריך להשוות, ולהעלות. לסייר בעיר העתיקה, לבקר בכותל ולסיים בתפילת מנחה חרישית בהר הבית. אבל כיוון שהוא התחיל להאמין בכך שהוא מנהיג בינלאומי – באו ארבעה רוצחים ערבים והוציאו את האוויר מהבלון שלו, ובאה עידית סילמן וקדחה חור בסירתו. על חטא גאווה משלמים בהשפלה. בנט, שזלזל השבוע בניצן הורוביץ ובסילמן ואמר "אם כולנו נרגיע, ולא נעשה סיבובים פוליטיים, של מכתבים עם הוראות, תעשו ככה וככה, ומצד שני גם לא אולטימטומים, אנחנו יכולים לסדר את זה" - מנסה עכשיו לעשות סיבובים פוליטיים.
לו היה בנט מפסיק לפנטז על פרס נובל לשלום מעמדת המדינאי הבינלאומי, ונוחת על קרקע המציאות, לו היה קורא את המפה הפוליטית – היה מבין שבניגוד ללפיד – אין לו עתיד, אין לו בוחרים. וגם אם יקים מחר מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים - השמאל והמרכז לא יהיו זקוקים לו בסיבוב הבא, כי יש להם מספיק כמוהו משל עצמם. במקרה כזה היה על בנט לשבור חזק ימינה. לעשות מעשה לפיד, וכאמור להשוות ולהעלות. לבוא לשער שכם, לבקר בכותל ולסיים בתפילת מנחה חרישית בהר הבית. זה לא קרה ולא יקרה, כמובן. בגלל חטא הגאווה, הרגישות, הרמדאן וכרעי התרנגולת של הקואליציה.
הרי אפילו ביקור לפיד בשער שכם לא עבר בשקט. מיד אחריו פרסם אבו מאזן - "המתון" - גינוי חריף ל"ביקור הפרובוקטיבי". "הפריצה של לפיד לשער שכם", אמר אבו מאזן, "היא מהלך של הסתה נגד הפלסטינים וביטוי לאפרטהייד". חמאס התלהם, והג'יהאד האסלאמי הכפיל את טון האיומים בנקמה, וכעבור שעתיים כבר יצאו המהומות לדרך. עשרות נפצעו, בהם שוטרות ושוטרים. עשרות נעצרו.
אין כמובן שום קשר בין המהומות לביקור לפיד. הן פרצו כיוון שהערבים רוצים להוכיח שהם בעלי הבית בירושלים, המהומות בנגב פרצו כי הבדואים רוצים להוכיח שהנגב שייך להם. מאורעות תרפ"א לפני מאה שנה, כמו מאורעות תשפ"א לפני שנה, פרצו בדיוק מאותה סיבה. כמו שביקור אריאל שרון בהר הבית לא גרם לאינתיפאדה השנייה. יאסר ערפאת החליט לשחרר את פלסטין לא בהסכמי נייר מאוסלו או וושינגטון אלא בדם ואש. וביקור שרון בהר הבית בשנת 2000 היה רק התירוץ להתלקחות. אבל הערבים הפיצו את השקר, והשמאל הישראלי אימץ אותו בהתלהבות, כי הוא משרת את הפוליטיקה שלו. ממש כפי שהשבוע אפילו גנץ מתח ביקורת על ביקור לפיד בלב ירושלים הריבונית. אני מקווה שרק השנאה ללפיד גרמה לו להתבטא כך, ואין הוא חושב באמת ש"המצב הרגיש" מחייב ראש ממשלה חליפי להימנע מביקור בעיר העתיקה בירושלים.
לפיד ערך ביקור מובן מאליו, שלא היה ראוי אפילו לסיקור תקשורתי לולא ראו בו הערבים "פרובוקציה". החטא של לפיד היה השתלחותו ביהודים אחרים שביקרו בשער שכם או עלו להר הבית. לפני כחצי שנה ביקרה סיעת הציונות הדתית בשער שכם. ואיתמר בן גביר הקים "לשכה פרלמנטרית" בשכונת שמעון הצדיק. ח"כ שמחה רוטמן הגיש אז את הנוסח שלו לחוק האזרחות, ולפיד הסביר שהוא תומך בחוק האזרחות אבל לא יתמוך בו אם מובילה אותו סיעת הציונות הדתית, שהיא לטעמו "אנטי־ציונית" ודומה בכך לבל"ד. כשלפיד מצביע בעד חוק האזרחות – החוק ביטחוני וציוני. כשרוטמן ובן גביר מקדמים את החוק – הם אנטי־ציוניים; כשלפיד מבקר בשער שכם – הוא נוהג כשר בממשלת ישראל הריבונית בירושלים. כשרוטמן בא לשם – הוא תוקע לערבים אצבע בעין. זה החטא וזה העונש.
משה דיין ויתר על הריבונות ומסר את השליטה בהר הבית לווקף. ומנחם בגין הסכים בשתיקה. ואחר כך אסרו על יהודים להתפלל בהר: "שילכו להתפלל בכותל", אמרו שרי ממשלת אשכול, ובגין הנהן. והמדרון החלקלק הזה הוביל מיד למצב שלא רק תפילת יהודים אסורה – עצם הביקור בהר הוא כבר פרובוקציה. וכך האשים השמאל את שרון בגרימת האינתיפאדה השנייה. ומשם – ריקוד דגלים בעיר העתיקה גם הוא "פרובוקציה". כניעתו של בנימין נתניהו בפרשת המגנומטרים בשערי ההר סימנה את העמקת הנסיגה. ולכן עכשיו – גם ביקור של שר בממשלת ישראל בשער שכם הוא "פרובוקציה". ומי שלא הבין מדוע ויתור על הר הבית מוביל בהכרח לוויתורים על חצי ירושלים, ואחר כך על חבלי מולדת בלב הארץ – כנראה לא יבין זאת גם עכשיו. והוא ימשיך להציע "הקלות" לערבים ברמדאן, להקים להם קיוסקים לממתקים ולפזר ליצנים בכיכר השוק. מתוך תקווה מטומטמת שזה ישקיט את הפורעים.
החטא הוא הוויתור על הריבונות המלאה בהר הבית ולכן - בכל הארץ. העונש הוא הטרור. הפרעות בשער שכם ובערים המעורבות. על חטא הוויתור על הריבונות אין מכפרים בהקלות וויתורים ואין ממתיקים את העונש בבקלאוות, רק בביסוס הריבונות והרחבתה. ביקור ראש הממשלה בנט בהר הבית יכול להיות צעד ראשון בכיוון הנכון.