אין לי בעיה עם אלוהים, אבל יש לי בעיה חמורה עם צוות הקרקע שלו. ערימה אינסופית של שרלטנים שעושים במושג "אלוהים" שימוש פסול: התחזות לשליחיו, הונאת הציבור שכפוף אליהם בלי יכולת להתנגד לפסיקות שלהם, התעלקות על הציבור החילוני שמפרנס אותם ומשרת בשבילם בצבא, כי צוות הקרקע דיבר עם אלוהים וקיבל מסמך חתום שלפיו צבא זה לא בשבילם, אבל גמ"ח מחילונים זה מדאורייתא.
ד"ר אבישי בן חיים, סוג של כיפה אקדמית, טווה כאן בדיות נטולות הוכחה עובדתית על ישראל הראשונה והשנייה, ועושה מזה ממון רב, כי הוא גאון שזיהה את הרפיסות השכלית, וירוס שמשמיד את הציבור. עכשיו יש לי בשבילו מחקר לפרופסורה: איך הפכו הכיפות והחניוקים את החילונים לישראל השנייה. איך "אידנע" עם סרט בראש כמו עידית סילמן יכולה להיכנס לי לצלחת, רק כי אספסוף עם כיפה מאיים על בעלה בבית הכנסת.
והאישה הזו היא דיירת באגם הדרעק רק כי אלון דוידי פרש, והיא מתעלמת מסדרי ממשל, כי נעבעך בעלה מייבב שמאיימים עליו. לפי הפרסומים, המצוקה הנפשית של אדון סילמן הביאה את אשתו למצב שבו היא אפילו לא הצליחה לנסח מכתב פרידה מהגועליציה. אז קם עוד "צדיק", אדון סמוצ'קנע, שהתנדב לנסח בשבילה פיותק לנפתלי בנט.
ישראל היא המדינה הפרימיטיבית מכל 34 מדינות ה־OECD, תיאוקרטיה על גבול הטמטום, שבה כל אחד יכול להתחפש לרב, לכתוב פרשנות על מתן תורה – הוא יודע למה אלוהים התכוון, כי הם סעדו לאנץ' בווילה של אריה־גאנעב־סדרתי־זכאי־צדיק־תמיד.
אגב, נראה שלאחרון יש קושאן להיות עבריין, ולכן קיבל ממפלגתו רכב שבו צ'קלקה ופסים זוהרים – בניגוד לחוק – כך שיוכל להמשיך להתחזות לאיש חשוב במדינ'ע. הנה תקנת תעבורה תשכ"א 1961: "לא ישמיע אדם ברכב מנועי אות אזהרה בסירנה או בכל כלי או אמצעי אחר, ולא יפיץ אור צבעוני, אלא אם ניתן לו היתר לכך מרשות הרישוי".
אני בעשור השביעי לחיי, ומעולם לא פגעתי באורח חייו של אדם ובדתו. לא נכנסתי עם אוכל טרף למבני ציבור, לא פגעתי בכשרות הפסח בציבור ובמקומות ציבוריים. אבל אחרי ששמעתי את סילמן, אני חש צורך עצום להיכנס לבית חולים עם פיתה וצלע לבן, כי החוק אינו מונע ממני ושום אורגניזם לא יכול לחפש לי בתיק. רק בג'מעה של סילמן יש ארגון פשע שמאיים סימולטנית גם על בעלה וגם על ח"כ ניר אורבך.
לא ידעתי שכל כך מסוכן שם בבתי כנסת. ראיתי ביום כיפור אסירי עולם לשעבר קונים בכייסף ענק זכויות כמו פתיחת ספר תורה, אבל הסבירו לי שזו מצווה, ואין שום פסול אם רוצח משלם בשביל זה. אלוהים מתיר ויש להם קושאן כתוב, הכי חשוב זה הכייסף. במזומן כמובן, בלי קבלטות וחשבוניות, כי שימוש בנייר פוגע בריאות הירוקות של כדור הארץ.
שמוליק נעבעך, בעלה המפוחד והמאוים של סילמן, אמר בראיון לגלי ישראל: "עידית לא תמכור את העולם הבא שלה תמורת שום דבר. היא קיבלה החלטה אישית – לא תהיה הכנסת חמץ, לא תהיה גזירת המעונות, לא יהיה גיור ולא יהיה מתווה רפורמי. את עידית מעניין העולם הבא שלה".
קראתי ושמעתי אולי 15 פעם. איך אדם יכול להיות כל כך פרימיטיב ולכהן כנבחר/ת ציבור? החילונים חוקקו חוק בעד החמץ בבית החולים, או שהייתה פסיקת בג"ץ לפני בואה של הסילמנית לאגם הדרעק? היא הייתה באובר־דוז כאשר נחתם ההסכם הגועליציוני? תקפו אותה בתחנת דלק חמש דקות לפני? מה קורה פה?
ועם הפרימיטיביים האלה, שחיים כאן כדי למות, אני צריך להקים משפחה בישראל – ועוד אומרים לי תהיה יהודי טוף, שמור מצוות. איזה מצוות? שכל מיני סטנדאפיסטים כושלים עם תלבושת נוראה כתבו וקראו לה פירושים? זה פארש, אני מריח את זה מקילומטר.
בארגון הפשע והרשע שנקרא הליכוד (ראש ממשלה לשעבר נאשם, דוד ביטן יואשם, חיים כץ עושה עסקאות על אישומים) יש שמחה וצהלה, כאילו כבר השיגו את השלל. כל כרותי האונה והמחוננות חזרו להתראיין ולדבר שטויות.
החביבה עליי מכולם היא מירי המחוננת, שפעתה אתמול בתוכניתו של גדעון אוקו ברדיו 103FM ואמרה: "זו בושה שראש ממשלה אין לו זמן ללכת לשבעות של קורבנות טרור...". אוקו ניסה לשתול אצלה קצת בינה ואמר לה: "ראש הממשלה בנט היה בבידוד אחרי שחלה בקורונה". והיא אפילו לא הבינה מה עשתה, כי אולי נפל לה הפתק של דף המסרים, אז היא ענתה: "שיהיה בריא, חשוב שיהיה בריא"...
הממשלה הזו לא משהו, באמת שלא, אבל לפחות חבריה מנסים ליזום ולשנות כאן דברים. האבטלה פחתה, הצמיחה עלתה. יקר כאן נורא, אבל יהיה יותר יקר אם וכאשר נשוב לממן את המשפחה המלכותית. אבנר צריך אבטחה מלכותית בחו"ל; אחיו רוצה לחזור להסעות ואבטחה אם וכאשר יתגעגע ל"פוסיקט"; לגברת, שהיא עבריינית מורשעת לפי הודאתה בכתב האישום, יש תוכניות שיפוץ למעונותיה הפרטיים. בקיצור, יש תוכנית אב לשיבה לבלפור.
במקביל, מירי המחוננת מאוד רוצה להפיק את הטקס ליום העצמאות הבא, כדי לסוך את ביבי במים קדושים. מה קורה עם ועדות החקירה שלנו? אז הוועדה השולית לאסון מירון תסגור את זה באיזה פיותק בין האדמו"רים גפני ודרעי־גאנעב. הצוללות? הצחקתם את הילד"ז. הביטול של זה בהסכם הגועליציוני העתידי.
באמת שלא אכפת לי מי יישב בשולחן הממשלה, כולם סרוחים בעיני, ימין/שמאל וצוות הקרקע של אלוהים עם הכיפות או השטריימלים. בשבילי הכל רקוב ולא ניתן לריפוי. רק אולי אפשר לדאוג קצת לרעבים במקום לעשות פוליטיקה דרעק? אפשר שסילמן הצדקת, שהסתדרה כבר בג'וב בליכוד עם תיק הבריאות, תדאג לשתי נשים חרדיות בבני ברק שהפכו לאלמנות בפיגוע הרצחני האחרון. שתיהן בהריון, מטופלות בילדים פעוטים ואין להן הכנסה.
אולי הצדקת סילמן תתפנה מדאגה לבעלה המייבב ולחמץ בבתי החולים, ותלך נא לביטוח לאומי כדי לדאוג למשפחות של קורבנות פעולות איבה. אני, החילוני הסמרטוט והלא יהודי, בלי התוירה של סילמן וב"ב, תרמתי 240 שקל וארגנתי עוד חמישה תורמים מחבריי, שיהיה לשתי המשפחות האלה אוכל על השולחן, כי חשוב יותר לדאוג לעולם הזה, שיהיה אוכל על השולחן לילדים, ולא לעולם הבא, עם כל הפינוקים שהוא מבטיח. "כל דכפין ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח".
צריך לדאוג לנזקקים לפני, כך כתוב בהגדה שלכם שאיזה קופירייטר עם חזון כתב פעם בלי הגהה של אלוהים. הבנת, גברת סילמן? תפסיקי את כל משימותייך לקידום עצמי, קחי את הרכב שהציבור מממן לך וסעי לבני ברק, לדאוג לשתי המשפחות האלה, עד שביטוח לאומי ימצא זמן. עלק דת וערבות הדדית. גועל נפש עד כדי מיאוס.
ואחרי שהגברת הצדקת סילמן תסיים את משימות החג, היא תוכל להתרגל לחברותיה החדשות, שנורא־נורא אוהבות אותה, עד בלי די: מירי רגב, גילה גמליאל, גלית דיסטל־אטבריאן, קרן ברק, אורלי לוי־אבקסיס ומאי גולן. שיהיה לה כיף באכסניה. מעבר לחמץ שמפרק כאן מדינה, ויחזיר אותה עשורים אחורה, קרה גם דבר טוב בשבוע הזה. מריומה קליין, אישה שלפחות 60 אלף בני נוער מכירים אותה כמריומה מבית השאנטי, תקבל ביום העצמאות את פרס ישראל למפעל חיים.
אין הרבה נשים כמו מריומה, שהחל מ־1984 דואגת לנוער בורח חסר קורת גג. החברה שלנו באמת חולה לגמרי, אם עשרות אלפי ילדים וילדות שחוו הטרדות מיניות ומעשי אונס בתוך המשפחה בקהילות סגורות, אבל גם בבתים חילוניים, הגיעו לבתים של מריומה: בתל אביב ושאנטי במדבר. היא מקבלת כל ילד/ה מגיל 14 צפונה, ללא הבדל של דת, צבע ומין, ורק דורשת שהילדים יהיו נקיים מסמים ואלכוהול ויקפידו על חוקי החיים בבתים.
זה מפעל חיים שקשה להסביר ולתאר אותו, עד שרואים מה האישה הזו עשתה בארבעה עשורים. זה החל בדרום העיר, כאשר למריומה לא היו אמצעים, אבל היא שכרה מבנה ישן והלכה לשווקים כדי לאסוף ירקות בסוף היום ובסופי שבוע, כדי שהילדים יאכלו שקשוקה. המפעל החברתי התקדם, נוסדה עמותה עם תורמים ישראלים וזרים, נבנו הבתים בתל אביב ובנגב, הבית השלישי ייבנה בירושלים, המימון כבר קיים. יש כבר עובדים מסורים בעמותה, יש מתנדבים, כולל צעירים בשנת שירות לאומי לפני צבא, אבל מנוע הצמיחה והחזון זו מריומה.
בתי השאנטי הם היחידים בארץ שדואגים לילדים עד גיל 21, כולל בשירות הצבאי, ואם נדרש גם בשנים הראשונות של שירות הקבע. העמותה דואגת שלילדים יהיה רישיון נהיגה, לבטל להם רישום פלילי אם היה להם בנערותם, ומכינה אותם לחיים.
מי שחווה ערב שבת בשאנטי תל אביב או בשאנטי במדבר (הילדים מהדרום מגיעים לתל אביב, וילדי תל אביב יורדים דרומה בכל סוף שבוע שני) - אירוע שבו כל נער ונערה מספרים מה עבר עליהם במהלך השבוע, ולמה הם מצפים בשבוע הבא אחריו - לא ישכח את החוויה העוצמתית הזו בחייו. אלה בני נוער שהגיעו לרחוב, בלי משפחה, בלי ששום רשות תדאג להם, עד שעשו את הצעד והגיעו לבתי השאנטי. בין הבוגרים והבוגרות קצינים וקצינות בצה"ל, ורבים מהם בוחרים ביחידות קרביות.
מריומה חוותה לא מעט קשיים מהבירוקרטיה במשרד הרווחה, לעתים מנגנון אטום, לעתים מנגנון שמקבל הנחיות מליצן שרלטן שהתחפש לרב, ולעתים גם הרבה רבנים שכאלה. אף על פי כן, המפעל החברתי שלה שורד – עם כל הקשיים שמערימה הבירוקרטיה, שמקשה עליה לאכלס את מאה המיטות שיש בשני המעונות. אין שם צדיקים במערך הרווחה שלנו, חבל שהציבור אינו יודע מספיק. מצד שני, גם אם הציבור היה יודע, היה מתעלם. אנחנו מתעלמים מהרבה דברים בגלל גזענות, בורות ואטימות.
למריומה ישנו הפרויקט של הקמת שאנטי ירושלים, ומהיכרות איתה ועם מפעליה, המרכז יהיה מרשים מכל הבחינות, גם בתחום העיצוב. לאישה הזו יש מכלול תכונות וכישורים. אני שמח בשבילה על ההכרה וההוקרה, כי היא ראויה. כי בלעדיה - ילדת רחוב בנערותה, שמכירה את הכל מכל – לכ־60 אלף נערים ונערות לא הייתה כתובת גם לספל תה חם בחורף קר ב־38 השנים האחרונות. הסיפור של מריומה עושה לי טוף בלב כשאני רואה את החורבן הדתי, כי טליבאן זה כאן.
המשבר הפוליטי מוציא מהמאכערים של ביבי את המיטב. ברורררר שכולם מאוהבים בעידית סילמן, אפילו ביבי שהגדיר אותה כשקרנית בעת האירוע המכונן של התקיפה שלא הייתה בתחנת דלק במודיעין. אז ע' סגל ו־א' סג"ל עורכים סיכול ממוקד לכל מה ומי שלא תומכים "ברצון העם"; ינון מגל עוד לא החליט מה הוא רוצה, שביבי יהיה ראש הממשלה או הוא בעצמו; שימון ריקלין צייץ כמה ציוצים הזויים לטעמי, שגם לא הבנתי, אבל אני מייחס אותם לעייפות המצטברת במלחמה נגד איילת שקד.
אבל ישנו כמובן המאכער הגולה יעקב ברדוגו, שאיבד את שעת התעמולה היומית בגללי־צה"ל לטובת אהובו ביבי. אז עכשיו הוא במקום הראוי לו – בו אף אחד כמעט לא צופה בו ולא רואה אותו, ולמרות זאת, בגלות של גלי ישראל וערוץ 14, הוא שוב משתולל. לערוץ 14 יש רייטינג של ערוץ נישה, אז ברדוגו חושב שאפשר לבצע עבירות של דיבה ולשון הרע הפקר־הפקר פטרושקה.
כבר שנים שיש לברדוגו המאכער בעיה עם האמת, שאצלו היא אפילו לא המלצה מחייבת. חשבתי שאחרי שעזב את גללי־צה"ל הורידו אותו מתפוצת דף המסרים של מיטיבו ומפנקו ביבי, אבל טעיתי. מודה ועוזב ירוחם. התעמולה הפוליטית שהוא מנהל בערוץ 14 היא סבבה מבחינתי, כי זה קהל שבוי של הקדוש מקיסריה. אבל אם יהיו חילופי שלטון, ייתכן שברדוגו יהיה גם מפקד גל"צ וגם מאכער מלא־מלא שלוש שעות ביום. לזכותו ייאמר שהוא איש עסקים, והוא יוותר מראש על כל שכר או יתרום אותו - התעמולה תהיה נטו מאהבה וכמובן הוקרה לקדוש.
אז אם אפשר לבקש משהו מגנץ, זה סגירה של המפגע הזה שנקרא תחנת רדיו צבאית. שישמיד את זה כל עוד הוא יכול. שיאפשר לביבי לזהם רק את תאגיד השידור. זה כל מה שאני מבקש משר הביטחון שלנו, כי ביטחון הרי אין פה. אז לפחות שלא יהיו מאכערים.
נ.ב.
בסוף השבוע שעבר הייתי באילת. זו עיר ללא עתיד עם הווה מעורער. כעיר תיירות היא גוף מת נטול אטרקציות כלשהן. הצב במוזיאון הימי היה שם גם כאשר הייתי בן 10, זה היה מזמן. הצוללת הצהובה ממשיכה להקיף את המוזיאון, כדי שנראה את החלודה והחבלים על רגלי המתקן.
הטליבאן, שדואג שלא יהיה אוכל טרי בשבתות במלונות ובטח לא קפה, אף שהאוכל העומד עולה אלפי שקלים ליום, מונע כל אפשרות לתיירות שאינה יהודית. קשה להסביר לתייר למה בקפה ארומה מתחת למלון יש אספרסו אבל במלון, שעלה לו 1,000 דולר ללילה, אין. יש לו מים חמים, כי הטליבאן מרשה פלטה על חשמל ואוכל שעמד בתנור 18 שעות.
מסביב, במרחק של 15 ק"מ, יש תיירות אמיתית בטאבה ובעקבה. 1,000 שקל ליום במלון 5 כוכבים, בעשר דרגות עולה על המלון הטוב באילת. חצי פנסיון ולא רק אוכל ישן שעומד בשבת ומים חמים במחיר עושק בלי תשואה על ההשקעה. אז בקיצור, אלו שאינם מאמינים בתוירה, כדאי שיירדו לטאבה ולעקבה. לכל המאמינים בתוירה ובעידית סילמן, בן גביר וסמוצ'קנע, נשאיר את אילת. היא שלכם בלבד! תקיימו בה דין תורה, כולל סקילה.