משהו אישי: לפני כשלושה חודשים (זה מרגיש כמו שלושה עשורים) חשפתי את המגעים להסדר טיעון בין פרקליטי בנימין נתניהו לפרקליטות. לא ידעתי לאן תוביל החשיפה הזו. זה גם לא כל כך עניין אותי. יש סיפור? קודם כל תצליב, אחר כך תפרסם. אם הסיפור נכון וחשוב, אין שיקול דעת. צריך לפרסם. בדיעבד, יש מצב שהחשיפה הזו בלמה את המגעים הללו. הביקורת הציבורית הייתה אדירה, מנדלבליט נבהל וההכרעה נדחתה. היא תונח, בבוא העת, על שולחנה של היועמ"ש גלי בהרב־מיארה.

החשיפה הפכה אותי לסוג של "גיבור היום" בעיני רבים. הם תקפו בשצף־קצף את עצם הכניסה של הפרקליטות למגעים כאלה, הם האמינו שמנדלבליט מסוגל לסגור דיל עם נתניהו שלא יכלול קלון, הם התפלצו לנוכח האפשרות שהדין לא ימוצה ונתניהו ייחלץ מתיקי האלפים בלי לעבור בבית הסוהר. הם הרגישו שהמדינה ניצלה ברגע האחרון מעונשו של נתניהו ונשבעו בשמי. אני חייב לציין שהתלהבתי קצת פחות.

היום, התהפכו היוצרות. עכשיו יש מי שאומרים לי ש"בגללי" לא נחתמה עסקת הטיעון והנה, או־טו־טו הוא חוזר. היינו יכולים "להיפטר ממנו", אומרים האומרים, אלמלא החשיפה המגעים היו מבשילים ומנדלבליט היה מנקה שולחן ומנקה לנו את החיים. טוב, גם עכשיו אני לא מתלהב.

איפה האמת? לא יודע. דעתי בעניין עסקת הטיעון לא הייתה מגובשת אז ואינה מגובשת עכשיו. אני מקנא באלה שיודעים, באלה שצודקים, באלה שמשוכנעים. לתפיסתי, החיים מורכבים יותר. לא הכל ברור, לא הכל שחור־לבן, לא הכל אנחנו יכולים לדעת. אני לא נמנה עם האנשים שייהנו לראות את נתניהו בבית הסוהר. לא כי לא מגיע לו. בעיקר כי לא מגיע לנו.

נקמה היא תכונה הרסנית ולא מועילה. האיש עולל למדינה לא מעט נזקים ובשלב מסוים אפילו איים על הדמוקרטיה. הוא מאיים עליה גם עכשיו, אבל אני לא בטוח ששיגורו לכלא לא יעמיק את הפצעים וישפוך בנזין על השסעים. מן העבר השני, ישנם התיקים. העבירות חמורות. אם יורשע, הן "שוות" מאסר בפועל. למה לעשות לו הנחות? לאולמרט עשו הנחות? לקצב? איפה מבחן בוזגלו?

מה שהאירוע ההפכפך הזה מוכיח הוא שלפעמים עדיף להיות חכם מאשר צודק. מי שלא הסכים לעסקת טיעון בינואר, עלול למצוא את נתניהו בלשכת ראש הממשלה בספטמבר ואת עצמו במעצר מינהלי בדצמבר. החיים בנויים על פשרות כואבות, על אילוצים ועל נסיבות. הדין לא תמיד מצליח לנקוב את ההר, לפעמים ההר קובר את הדין. אני עדיין לא סגור בכלל על דעתי בעניין הסדר הטיעון. דבר אחד בטוח: סיפור כמו המגעים על הסדר הטיעון צריך להתפרסם בכל מצב, בכל זמן ובכל מזג אוויר, בלי קשר לכלום.

הטור המלא של בן כספית במעריב סופהשבוע