כבר שנה וחצי אני אב לבת. מה שאומר שכבר שנה וחצי אני מקבל מאנשים המלצות חמות לשמור עליה באופן מיוחד, וכבר שנה וחצי אני מנהל שיח עם אבות לבנות שמסבירים לי שעל בת צריך לשמור באופן מיוחד ולהגן עליה מהחיים הצפויים לה בתור אישה. פגשתי אבות שאמרו לי ש״הבת שלי לא תצא לשום מקום עד גיל 18״, ואחרים שאמרו לי ש״בת זה שונה מבן, עם בת אתה כל הזמן מודאג״. פגשתי גם אמהות שאמרו לי שהן לא מתכוונות לאפשר לבנות שלהן ללכת לבד למקומות עד שיתגייסו או משהו כזה.
הגישה הזו, שאומרת שיש לגונן על הבת ולשמור עליה, היא גישה מאוד נפוצה, שמספרת את הסיפור העצוב של העולם שבו אנו חיים. עולם שבו נשים צריכות לפתח כישורים הגנתיים משוכללים ולהימנע מהרבה סיטואציות שאולי טומנות בחובן סכנה אפשרית. ואת זה אני אומר בתור זכר שמתבונן מהצד ומנסה להבין מה זה אומר להיות אישה בעולמנו. אינני אישה ואני לא יודע באמת עד כמה המציאות יכולה להיות מלחיצה וחונקת.
״אבל תשמע״, אמרתי לאחד מחבריי, גם הוא בחזקת ״אב מודאג״ לילדה, ״אולי במקום להוציא את כל האנרגיה על שמירה ובידוד של הבת, שווה לקחת מעט מהאנרגיה הזו ולהשקיע אותה בלחנך את הבנים שלנו להתנהג באופן מכבד וראוי ולא כמו בהמות״.
אני מאמין שהאחריות המוטלת עלינו בתור הורים איננה ליצור עולם סטרילי ומבודד לבנותינו אלא לחנך את הצד השני לכך שביכולתו ליצור עולם מסוכן יותר או מסוכן פחות. זה בכל מקרה מה שאני משתדל לעשות עם הבן שלי, שהופך לאט־לאט לאדם בפני עצמו שיש ביכולתו להפעיל שיקול דעת ולשלוט בפעולות שלו.
האמת היא שזה מזכיר לי את אחד האבות של אותם נערים שנחשדו באונס הצעירה במלון בקפריסין שהתראיין בטלוויזיה ואמר שהבן שלו מסוגל לדקור שלושה אנשים אבל לא לגעת בבחורה. ובכן, גם זה בעייתי. כלומר, חינוך להתנהגות מכבדת ובריאה עם נשים לא נותן לגיטימציה בשום צורה להתנהגות אלימה שכוללת שליפת סכינים בחיכוכים עם גברים אחרים.
אם המחיר של התנהגות נאותה כלפי נשים הוא דקירה של בנים, ובכן, זה מעט בעייתי. נכון שזה כנראה ידלל את מצבת הזכרים הרעילים בעולם, אבל זוהי לא דרך מומלצת להתמודד עם הבעיה. עדיף בלי שפיכות דמים אם אפשר.
אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בחיים של הורה הוא הרגע שבו הילד חוזר מהגן ומספר שאחד מילדי הגן הרביץ לו (במוקדם או במאוחר זה קורה לכולם) ואתה מתבקש לתדרך אותו מה לעשות בפעם הבאה שזה קורה. יש לך כאן שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא להחזיר והאפשרות השנייה, ללכת ולהגיד את זה לגננת. לתשובה שתיתן יהיו השלכות עצומות על תפיסת העולם הפוליטית והחברתית שהילד שלך יסחוב עמו במשך חייו.
אני חייב לומר שאותי איש לא הכין לרגע הזה ובאינסטינקט שלפתי את התשובה ״תחזיר לו״, כשהבן שלי הגיע בוכה מהגן. אמרתי את זה בלי לחשוב יותר מדי. כמה חודשים אחרי כן, אחרי שיצא לי לחשוב על זה מעט יותר לעומק, מצאתי את עצמי שוב באותה סיטואציה, והפעם אמרתי לילד ללכת לגננת ולספר לה מה קרה. ״אבל אם אתה הולך לגננת והיא לא עושה כלום״, הוספתי, ״אז אתה בא אליי ואומר לי את זה ואני כבר אקח את זה מכאן״.
גידול ילדים הוא משימה לא פשוטה. מעבר לכל העניינים השוטפים שהורים מתלוננים עליהם דרך קבע - חוסר שינה בלילות, חוסר גמישות בחיים, מקלחות והחלפות - לכל מה שאתה אומר ולכל מה שאתה עושה יהיו השלכות מרחיקות לכת על הילד ויעצבו את האדם שהוא הולך להיות.
ברמה האישית אני חייב לומר שהיה רגע כזה שהבנתי שבעצם אני, כהורה, יכול לעצב את הילד ואת התפיסות שלו כמה ואיך שארצה. שההשפעה שלי על האופי של הילד היא עצומה, ואם נהגתי לחשוב עד אז שרוב קווי האופי של אדם הם גזירה תורשתית וזהו, היום אני יודע לומר שלסביבה ולמה שהילד רואה ושומע יש הרבה יותר השפעה על אופיו מאשר ההרכב הגנטי שהוא נולד איתו.
ברגע שהבנתי את זה, לא יודע למה, קפץ לי לראש הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ופתאום חשבתי על זה שאם אני נניח מטפטף לילד שלי שנאה כלפי האויב הציוני והסברים מדוע רק בכוח הזרוע המצב יוכל להשתנות, הילד בקלות יוכל למצוא את עצמו יום אחד הופך למחבל מפגע או מחבל מתאבד. זה בקלות יכול לקרות. כן, עד כדי כך שהוא יגדל ויבחר להפסיק לחיות בגלל אותה אידיאולוגיה קיצונית שאתה הזנת אותו בה מהיום שנולד.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, במקרה של הבן שלי, הוא שמע ממני שוב ושוב ושוב, פעם אחר פעם, כמה זה חשוב להיות ״כתום בנשמה״ ושאם בטעות הוא לא יהיה אוהד של בני יהודה, אני מיד אנתק איתו קשר והוא מוזמן למצוא לו אבא אחר אוהד מכבי או הפועל.
וזה לא דבר פשוט בשבילו. הילד גר בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב. מקום מחייתן של פיגורות כמו בר רפאלי, שלי גפני, בני משפחת אלוביץ׳, גלית גוטמן ועוד כל מיני מהז׳אנר הזה. לא מזמן באחד הימים הילד חזר מבית הספר דומע ואמר לי בקול רועד: ״אבא, כולם בכיתה אוהדי מכבי תל אביב ואף אחד לא אוהד בני יהודה. למה זה ככה?״. ״ובכן, ילד״, אמרתי לו, ״זה בגלל שהם אשכנזים, עשירים ופריווילגים. אל תתייחס אליהם״.