הצב שלימד אותי מוסר השכל: המורים הכי חשובים בחיים יכולים להיות עוברי אורח

הכל התחיל בגלל צב. מישהי שיתפה באחת מקבוצות הפייסבוק שמצאה צב פצוע ושאלה מה לעשות איתו. היו כאלה שהציעו לה לפנות למוקד החברה להגנת הטבע, אחרים הציעו לרוץ לווטרינר, והיו כאלה שהעניין הצחיק אותם. כאלה שכל מאורע, מהטרגי ביותר ועד המצחיק ביותר, הוא סיבה בשבילם לנסות את כוחם באיזו בדיחה על חשבון מישהו אחר.

"קחי אותו לבית חולים צב־אי", הציע הקומיקאי התורן. שאלתי אותו מה יש לו בסטוק של הבדיחות על כלבים דרוסים. אין לי מושג מיהו ומהו, אבל מהר מאוד השיחה הידרדרה, והוא הרעיף עליי מטובו: יפה את לא. פחחח. בררר. זזזז ועוד כל מיני ליקוטי עיצורים. בעצם צבה מכוערת, פוסטמה. והייתה גם חריזה שיושבת על שמי הפרטי ועל המקצוע העתיק בעולם.

עניתי לו. מה זה עניתי לו, מכל הלב. אין מילה נרדפת לאשפה ולכלי קיבול של זבל - רטוב או יבש, שלא השתמשתי בה. השנאה, זו שאני כל כך מפחדת מפניה, בעבעה בי. למה? כי ככה. נשבר לי. שלא כל אחד ירשה לעצמו להסתתר מאחורי שמות גנריים ולרסס אותי בתותחי הרפש שלו. שיידע שאני לא פראיירית. אבל ככתוב ב"חד גדיא", שאני מקפידה לקרוא מדי שנה, האלימות אין לה סוף או תחתית. אלימות תמיד תגרור אחריה עוד אלימות. מה אגיד, יצאתי מופסדת. הוא הרבה יותר ממני. הרבה־הרבה יותר.

אנשים כמוהו לא חסרים. ייתכן שברגעים אלה ממש יושב לו איזה טוקבקיסט מר נפש וזומם לכתוב תגובה מכוערת. למקרים כאלה יש פתרון: אני מתקשרת למערכת האתר ומבקשת להסיר את התגובה. לאנשים עם שם גנרי והומור ירוד שעדיין מקווים שמישהו יחלץ אותם מחייהם המשעממים ויגלה את כישרונם באמצעות הרשתות החברתיות, יש לי פתרון: אני פשוט מעלימה אותם מחיי. אבל מה קורה כשאי אפשר ללחוץ על כפתור בשביל להעלים את הכיעור? ומי אני בכלל שאדבר, אחרי שהוצאתי עליו כאלה מילים?

יש משפט של חז"ל שאומר שאין שמחה כהתרת הספקות. אף פעם אי אפשר לדעת מאין תבוא ההתרה. לי זה קרה בהסעה שהזמנתי. בירכתי לשלום את הנהג, והוא בירך אותי בחזרה והאיץ בי: "אני עוצר פה לרגע בשביל הבחורצ'יק. סליחה שאני ככה מזרז". ההסעה הייתה די ריקה. רק הנהג, נוסע נוסף ואני. אחרי כמה דקות עצרנו בבית חולים, והנוסע השני ירד מההסעה. בלי תודה, בלי שלום, בלי כלום. לא עניין אותו שהנהג מאיץ בנוסעים אחרים כי אכפת לו ממנו. לא הזיז לו שהנהג בירך אותו לשלום כשירד מההסעה. הוא היה עסוק בעצמו. רק בעצמו.

תגיד, שאלתי את הנהג, לא מפריע לך? אתה כל כך אדיב, מגלה כזו אכפתיות, ונוסעים כמו זה שירד עכשיו מתנהגים כאילו הכל ברור מאליו. קודם כל, ענה לי, זו העבודה שלי. נכון, אמרתי לו, אבל העבודה שלך לא כוללת בהכרח אדיבות יתר. יכולת לנסוע לך בנחת. במקום זה, הבאת בחשבון שהוא ממהר כי יש לו תור בבית החולים והוא אפילו לא טרח להעיף מבט לעברך.

"זו גם דרך להסתכל על זה", אמר. "אני אגיד לך מה אני רואה. אני רואה בחור צעיר ומודאג. אני לא יודע מה מפריע לו ולמה קשה לו. אני יודע שהוא הזמין הסעה לבית חולים. רוב האנשים לא מגיעים לבית חולים כי טוב להם או מתוך בחירה. אולי יש לו תור בגלל משהו קשה? אולי הוא דואג לקרוב משפחה מאושפז? יש עוד הרבה אפשרויות, אבל מה שהכי חשוב לי להגיד, זה שאף פעם אי אפשר לדעת מה עובר על אנשים. אני לא שואל, אבל כן יוצא מנקודת הנחה שהחיים יכולים להיות מסובכים. מה אנחנו יודעים על אחרים? מישהו קילל אותי? שיקלל. אני אתעלם. בשביל מה לי להמשיך ללכת עם הרעל הזה? אני אברך אותו ואמשיך לדרכי. ואם מישהו מתעלם ממני, גם בסדר".

משני המפגשים האלה יצאה תזכורת מהותית: המורים הכי חשובים בחיים יכולים להיות עוברי אורח. הסוג האחד מלמד מה ואיך לא להיות. הסוג השני, החכם, שמלמד מה כן, רק מחכה שנקשיב לו. ומה בקשר לתמימים ולכאלה שאינם יודעים לשאול? שלעולם לא נאבד את התמימות, ושנדע לפעמים לשתוק. מה יש. חג שמח. 

  קריאה ראשונה

כבר בעמודים הראשונים של "הכנרת נהדרת!", ספרה החדש והמשמח של דבורה בושרי, ניכר שזהו ספר שנועד לעודד סקרנות ושיחה ערה בין פעוטות להוריהם.

המבנה הקבוע והחכם יוצר ציפייה אצל הפעוטות: כל חלק בספר נפתח בנסיעה לאתר מסוים (ים המלח, הים של אשדוד, ים סוף וכן הלאה) בתיאור חוויה מוכרת ("נסתמו לי האוזניים", "נהיה לי חם"), במעבר דרך צמחים, בעלי חיים ואתרים אופייניים לאתר. כל חלק מסתיים בכמיהה לביקור בכנרת הנהדרת. לכל אתר מתלווים מפה ראשונית ואיורים צבעוניים של רעיה קרס, ואלו הופכים את הספר, פרט למיני־אנציקלופדיה, גם לספר נהדר שאפשר לקחת לטיולים.

"הכנרת נהדרת!", מאת דבורה בושרי. איורים: רעיה קרס. הוצאת כנרת. 78 שקלים

 המלצתרבות

פסטיבל תל בית שמש מציע שלושה ימי חוויה תרבותית לכל המשפחה בחול המועד. בכיכר העיר יחכה מתחם פעילות והשראה למלאכות קדומות כמו ליבוד, אריגה בנול וקליעה לצד מיצג אומנים ובעלי מלאכות קדומות ומוזיקה של ההרכב כולנא. בכל יום יעלו שתי הצגות מקור, ובמסגרת "קאסט־תל" ייצא לדרך מסע קולי בעקבות סיפורו של התל. בעמדות שיפוזרו לאורך הטיילת ימתינו משחקי קופסה ומחצלות, ובימים א'־ג' יופיעו עמיר בניון ושי צברי, אברהם טל ושרית חדד.