האקדח במערכה הראשונה

פרנק ג׳יימס - הגבר המעורער והממורמר שירה בשבוע שעבר 33 כדורים בקרון רכבת תחתית בברוקלין ופצע עשרה אנשים, ולא אחיו של ג׳סי ג׳יימס שודד הרכבות ממיזורי - השתמש באקדח גלוק 17 בקוטר 9 מ"מ: אקדח שהוא לחובבי הנשק מה שהיו פעם"גאפ" ו"בננה רפבליק" לחובבי הלבשה ספורטיבית.

הוא השתמש במחסניות לא חוקיות בעלות תכולה גבוהה; הייתה לו תחמושת ל־AR־15 אוטומטי, חזיזים ורימוני גז ועשן, אבל לגלוק האמין והפופולרי היה מעצור כאשר ניסה להחליף מחסנית. לא אופייני, אבל קורה בידיו של חובבן. מבחינת הציוד שייך ג׳יימס לעיר במזרח אוקראינה, אבל זה האסון בקליפת אגוז: אנשים שמתים להרוג משהו יורים איפה שהם נמצאים ועל אזרחים לא חמושים, במקום לזגזג בין ההריסות ולהרוג חיילים רוסים.

הנושא האמיתי הוא נשק גרעיני והאיום להשתמש בו, מה שנקרא בחיבה “מטען טקטי קטן" שמסוגל למחוק עיירה מבלי להרעיל מדינה שלמה. גם ללא שפם קטן ושיער שחור נופל על מצחו, ולדימיר פוטין הוא רודן שצריך היה לעצור אותו כשהיה קטן, אבל כל האיומים בעולם לא אמורים לגרום לממשל האמריקאי פיק ברכיים מול הסיכון בעימות גרעיני. בכל בוקר שאני מתעורר אני מזכיר לעצמי שזאת האומה שבנתה את פצצת האטום הראשונה וגם השליכה שתיים על יפן.

בשם החשש העמום מעימות גרעיני שפוטין מתמחה בלרמוז עליו, מניח העולם בהשראה אמריקאית למחוק את אוקראינה מהמפה. נאט"ו חייבת לעצור את פוטין באוקראינה, מגפיים על האדמה וכנפיים באוויר. עדיף שזה יקרה כיוזמה אסטרטגית ובתכנון מוקדם מאשר להיגרר מעבר לקו האדום כאשר הרוסים יפילו משלוח נשק אמריקאי או טיל שיוט סורר יחצה את גבול פולין. אם פוטין מתכנן להשתמש בארסנל הגרעיני שלו, הוא רק דוחה את הקץ.

את הדייסה הגרעינית שאנחנו בישלנו איני רואה סיבה להשאיר לדורות הבאים. כמה שנגמור עם זה יותר מהר, כך ניתן יהיה להקים את העולם מחדש. עד שזה יקרה, לגלוק יש אפקט דומה, אבל בתשלומים. ספק אם היה אקדח כה מכוער אך אפקטיבי עם יחסי ציבור טובים כל כך, פופולריות חסרת תקדים ונגישות כה גבוהה לקולנוע וטלוויזיה. זה לא האקדח שאלק בולדווין פלט ממנו והרג את צלמת המערבון שלו. גם משום שגלוק לסוגיו הוא אקדח אמין ונטול קפריזות.

בשיחה קודמת בינינו אמר לי פול בארט, בימים שבהם היה עורך משנה של “ביזנסוויק" וכתב בכיר, כי “אנג׳לינה ג׳ולי מתה על גלוק. אתה ודאי זוכר אותה ב׳Mr. & Mrs. Smith׳ עם בראד פיט. היא הציתה את המסך עם גלוק G18 בתפקיד הרוצחת השכירה". סרט הפעולה הנ"ל המסמן את תחילת בראנג׳לינה העגום, הוא פריט חובה בכבלים הדלים, ויש ערבים שהוא הסרט היחיד המשודר שהשחקנים בו נמצאים בתנועה מסוימת. “גם ב׳Salt׳, שבו היא מגלמת סוכנת CIA שנחשפת כסוכנת של ה־KGB, כל חובב אקדחים מצוי אינו יודע במה להתבונן קודם: בג׳ולי או בגלוק שמופיע איתה בכל סצינה", אמר בארט. הוא עזב את העיתונות ב־2017 ומכהן כמנהל במרכז סטרן לחקר עסקים וזכויות אדם באוניברסיטת ניו יורק.

אין שום דבר אובייקטיבי או שווה נפש באופן שבו דיבר בארט על האקדח הפופולרי ביותר באמריקה. ב־2009 הוביל אותו האף העיתונאי שלו לסיפור שעד אז התחבא במדורים הכלכליים שאותו פרסם ככתבת שער: כיצד הפך מכונאי אוסטרי בשם גסטון גלוק אקדח שתכנן ובנה ונקרא על שמו, לאחד ממבצעי השיווק הגאוניים שהפך לאקדח הרשמי של הצבא האוסטרי, ושנים מעטות לאחר מכן לאקדח הפופולרי ביותר בקרב רשויות החוק האמריקאיות וגם אצל הפושעים.

הכתבה שכותרתה הייתה “נתיבו הסודי של הגלוק אל העושר", הביאה לבארט הצעה לכתוב ספר על גלוק. ב־2011 ראה אור “גלוק: עלייתו של אקדחה של אמריקה" מאת בארט, שהיה רב־מכר גדול. “אני עוקב אחרי החברה מסוף שנות ה־90", אמר בארט, “אבל רק ב־2009 קיבלתי גישה אל מידע פנימי של החברה שפתח לי חלון אל התנהלותה הסודית והמניפולטיבית מאחורי הקלעים".

הספר של בארט היה מרשים בהיקפו אך מרשים יותר היה האופן היצירתי וחסר המעצורים שבו פעלו נציגיו הבכירים של גלוק באמריקה, כשהם מטיסים את מקבלי ההחלטות במשטרה, ה־FBI וה־DEA ללאס וגאס ואתרי בילוי אחרים, שם אירחו אותם ביד רחבה על חשבון המכונאי גסטון, כולל ארוחות פאר, יינות נדירים, חופן ז׳יטונים ונערות ליווי. הכל כדי שיבחרו בגלוק כנשק האישי של שוטרי לוס אנג׳לס, ניו יורק וכוחות משטרה אחרים. לא רק משום ששחיתות עובדת אלא גם מפני שהגלוק - אחד האקדחים המכוערים בתולדות הנשק הקל - נחשב אמין, בטוח ויעיל בבדיקות המקצועיות יותר מאקדחיהם של יצרנים עתירי מוניטין כקולט וסמית אנד ווסון האמריקאיים.

כאשר חתם בשבוע שעבר ג׳ו ביידן על תקנה נשיאותית המקשה על המסחר ב"Ghost guns" (אקדחי רפאים), המורכבים במרתפים אנונימיים מחלקים שונים וללא מספר סידורי, האקדח המפורק שאיתו הדגים היה גלוק. זה לא אקדח, זה סלב. נשק בסרטים ובטלוויזיה אינו נבחר באקראי או על פי יעילותו המוכחת ברחובות האלימים או בשדה הקרב. הוא נדחף לפריים בידי בעלי עניין מובהקים שמשלמים עבור פרסומת גלויה המעדיפה אקדח אחד על פני אחר. הופעת הבכורה של גלוק 17 הייתה בעונה השלישית של “מיאמי ווייס" בפרק שנקרא “קובה ליברה" ושודר בינואר 1987. שנה לפני שניתן היה לקנות גלוק באמריקה. הופעת הבכורה שלו בקולנוע הייתה בידי מיקי רורק,

כאשר עדיין היה נאה ב"Johnny Handsome" (1989). לא במקרה מדקלם טומי לי ג׳ונס בתפקיד המרשל סם ג׳רארד בשבח הגלוק ב"U.S Marshals", סרט ההמשך ל"הנמלט" עם הריסון פורד. “תשיג לעצמך גלוק ותיפטר מאקדח הפלטינה הנשי הזה", נוזף לי ג׳ונס ברוברט דאוני ג׳וניור הבוגדני.

כאשר סיימתי לקרוא את הספר, היה ברור לי שאני רוצה לדבר עם בארט. הוא היה ידידותי ושיתף פעולה, אך על הצעתי לרכוש את זכויות ההפקה של הספר עבור חברת סרטים שבה עבדתי, השיב בארט שהזכויות נמכרו ל־HBO, שהכניסה את הספר לפיתוח. ככל שידיעתי מגעת, חיפשתי וגם שבתי לבארט כמה פעמים, אין עדיין פיצ׳ר דרמטי על הגלוק, אבל סרט תיעודי מצליח הופק.

גלוק אינם זקוקים לעידוד מכירות. פטריוטים אמריקאים גדולים שאמורים להוציא הון על הוביצר ידני תוצרת אמריקה עם רתע של מא"ג בקליבר שעוצר מנוע של משאית, קונים גלוק ולא קפריזה. דגמים שונים של האקדח המכוער והיעיל הזה שאינו יודע מעצור מהו, נקלעו בשנים האחרונות לזירות פשע הקשות מסוגן, והמחסניות הגדולות שלו חוטפות אש צולבת של רשויות החוק. ראה הרכבת התחתית בברוקלין בשבוע שעבר, שרק הגולמניות של היורה מנעה טבח המוני וגרמה בעיקר לפגיעות בגפיים.

אי אפשר לטעות בו: אקדח קל שקווי המתאר שלו קופסתיים וישרים; אין בו ולו זווית עגולה ונאה אחת. אקדח שיורה 30 כדורים לפני שצריך להחליף מחסנית. מעולם לא נהרגו רבים וטובים כל כך על ידי נשק יעיל, אפקטיבי ומכוער כל כך.

לפני 11 שנים פתח צעיר לוקה בנפשו בשם ג׳ארד לופנר באש על קבוצת אנשים שנאספה בקניון מסחרי בטוסון, אריזונה, כדי לפגוש את חברת הקונגרס שלהם גבריאל גיפורד. לופנר ריסס 33 כדורים מגלוק חצי־אוטומטי, ועד שעצר כדי להחליף מחסנית והופל לרצפה אחרי מאבק קצר ונוטרל, הוא הספיק להרוג שישה אנשים ולפצוע 14, כולל את חברת הקונגרס גיפורד שנורתה בראשה אך נשארה בחיים. לפניו פצח פסיכופת במסע הרג חסר הבחנה בקילין, טקסס. הוא הרג 23 אנשים.

בניגוד לטוסון, הטבח בטקסס עורר ויכוח היסטורי שבו כינו פוליטיקאים את האקדח “מכונת מוות" ובסופו נכתבה תקנה שהפכה לחוק שלפיו נאסרה מכירתם של רובי סער אוטומטיים או חצי־אוטומטיים שכל ילד יכול להפוך לאוטומטיים. תוקפו של החוק פג ושתיקת הכבשים אחרי הטבח בטוסון כללה גם את שתיקתם של ברק אובמה וסגנו ביידן.

השתיקה הזאת, המופרת לעתים בין גשמי זעף בעיראק, סוריה, עזה ואוקראינה, נבלמת ביעילות בידי ה־NRA, אגודת הרובאים ואחת השדולות החזקות באמריקה ומושתקת בידי אינטרסנטים. עדות לא פחות מרה על המצב היא העובדה שלגבי גיפורד ובעלה האסטרונאוט לשעבר, וכעת סנאטור, מרק קלי, יש נשק בבית. לגיפורד היה גלוק והיא ירתה בו להנאתה. בשיחה בינינו טען בארט כי השתיקה המביכה והרצחנית הזאת היא עדות נחרצת ליעילות ולעומק שבו התחפר גסטון גלוק, יצרן מוטות לווילונות לשעבר, והשתלט על שוק האקדחים באמריקה.

כאשר נחת הגלוק באמריקה באמצע שנות ה־80, שלטו בכיפה אקדחי תופי (revolver), שהכילו חמישה או שישה קליעים. נתון שהכתיב את קצב האש של הפושע החמוש והכריחה אותו לעצור ולטעון אחרי שש יריות. עם תכולת המחסניות הגדולה שלו, ההחלפה המהירה, ההדק הקל והמנגנון המכני האמין, הפך הגלוק לאקדח לאומי. גלוק שולט על 65% מנתח השוק האמריקאי של רשויות החוק לסוגיהן, והיקף המכירות שלו הוא מיליארד דולר בשנה.

המפרט הטכני של האקדח מסביר את משיכתם לגלוק של מחוללי טבח המוני. הוא נותן את התמורה הטובה ביותר בחיי אדם עבור מחיר סביר של 800־1,000 דולר ליחידה. בטבח שהתרחש במשרדי חברת זירוקס בהונלולו ב־1999, השתמש בריאן יוסוגי בגלוק 17 כדי להרוג שבעה עובדים. בטבח הסטודנטים בווירג׳יניה טק, השתמש סאנג וי־צ׳ו בגלוק 19 (המודל שבו השתמש לופנר) כדי להרוג 32 תלמידים לפני שירה בעצמו. סטיבן קזרמירצ׳ק השתמש בגלוק 17 כדי להרוג חמישה בני אדם באוניברסיטה של צפון אילינוי. לגסטון גלוק היה מפעל לרדיאטורים בווינה כאשר הצבא האוסטרי הכריז ב־1980 שהוא מחפש אקדח שיחליף את הוולטר 38־P המיושן שהיה בשימוש חייליו.

ללא כל ניסיון קודם בייצור נשק, זיהה גלוק הזדמנות והתנפל עליה. הצבא האוסטרי חיפש אקדח קל משקל עם יותר משמונה כדורים במחסנית. מדע הפולימרים היה בשיאו, חומר קל, עמיד וחסין חלודה. גלוק שרטט ובנה את האקדח הקופסתי המכוער שייצג את האסתטיקה האישית שלו והשקיע את כל כישוריו בבניית אקדח אמין. לגלוק החדש היו 17 כדורים במחסנית ואחד בבית הבליעה, ולכן נקרא המודל הראשון גלוק 17. במבחנים שערך בו הצבא האוסטרי הביס הגלוק את כל מתחריו, כולל יצרנים ותיקים כברטה, וזכה במכרז.

ההזמנה הראשונה הייתה של 20 אלף אקדחים, וגלוק נאלץ למצוא פתרונות ייצור מהירים. ב־1984 ראה קרל וולטר, סוחר נשק אמריקאי ממוצא אוסטרי, את הגלוק בחנות נשק בווינה והבין שהוא עונה כנראה על צורך מסוים. ב־1985 הקים וולטר מחסן גדול בשדה תעופה באטלנטה. התזמון שלו היה נדיר: קצת לאחר מכן החליטה המשטרה האמריקאית באופן קולקטיבי שהיא זקוקה לנשק אישי חדש לשוטריה.      

הכניסה של הגלוק לתודעה הייתה ב"מת לחיות 2" (1990) עם ברוס וויליס (במהלך 32 השנה שחלפו מאז חלה וויליס ופרש לאחרונה. הכוכב שהצית את הוליווד בלהג שנון וכינון ישיר, מתקשה כעת לדבר ולתקשר, תופעה שזיהו כל הבמאים בעשרות סרטי הפעולה האומללים שבהם הופיע בשנים האחרונות). חג מולד, שלג, שדה תעופה עמוס, טרוריסטים ושוטרים טמבלים. וויליס עצמו נשא ברטה כמו גבר, אבל רגע הזהב של גלוק היה כאשר צעק על דניס פרנץ, מפקד המשטרה בשדה: “הפרחח שלף עליי גלוק 7! אתה יודע מה זה? זה אקדח קרמי המיוצר בגרמניה. אי אפשר לראות אותו במכונות השיקוף בשדות תעופה והוא עולה יותר ממה שאתה מרוויח בחודש!". אף אחד לא התווכח עם העובדה שכל מה שוויליס אומר לא נכון: האקדח לא מפלסטיק, לא מייצרים אותו בגרמניה, הוא אינו יקר ורק חלק קטן מכלל חלקיו לא נראה ברנטגן. אבל הנזק־תועלת נעשה.

 עם עלייה חדה בפשיעה אלימה ושימוש בנשק חם, כולל שוטרים שיורים לפני שהם מזהירים, בתחילת שנות ה־90 נהרגו יותר שוטרים במילוי תפקידם. היה ברור שבידי הפושעים אקדחים אוטומטיים עם מחסניות גדולות בשעה שהשוטרים היו חמושים באקדחי תופי. מיאמי הייתה העיר הראשונה עם הזמנה של 1,100 אקדחי גלוק ב־1986 ואחריה דאלאס, סן פרנסיסקו וערים אחרות. ב־1996 הציג גלוק מודלים חדשים: גלוק 26 בקוטר 9 מ"מ וגלוק 27 בקוטר 40. גלוק אחראי לאיכות מוצריו ומספק שירות יעיל ואמין. חוץ מהשיטות הדקדנטיות שבהן פיתה גלוק לקוחות פוטנציאליים להעדיף את האקדח שלו, החל מאבק כוחות פנימי בחברה ובכירים שנפלטו הגיעו לרשויות המס וסיפרו על העלמות מס גדולות בהיקף של מיליוני דולר.

באירופה היה מצב החברה רעוע אף יותר. שותף לשעבר של גסטון גלוק, צ׳רלס ג׳וזף איוורט מלוקסמבורג, הורשע בניסיון להתנקש בחיי גסטון גלוק. באחר צהריים ביולי 1999 הותקף גלוק בחניון תת־קרקעי בלוקסמבורג. המתנקש, מתאבק מקצועי וחייל בליגיון הזרים לשעבר בשם ז׳אק פשה, התנפל על גלוק עם פטיש גומי גדול והחל לחבוט בראשו. גלוק הזקן שהיה בבריאות טובה משחייה יומית באגם קר ליד ביתו, נלחם על חייו. המשטרה מצאה אותו פצוע ומדמם מראשו כשלידו שוכב מעולף המתנקש בן ה־67.

הלהיטים המשיכו לבוא. בסצינת הפתיחה של “שקרים אמיתיים" (1994) נמלט ארנולד שוורצנגר בשלג חמוש בגלוק 19. ב"רונין" (1998) המצוין משתתף גלוק 17L בידיו של גרגור (סטלן סקארגרד). דנזל וושינגטון בתפקיד ג׳ון קריסי החבול ב"אדם בלהבות" (2004), סרטו הגדול של טוני סקוט שהתאבד, מנסה להתאבד עם גלוק 34 צמוד לראשו אבל הכדור לא נורה. מרשל ריילן גיוונס (טימותי אוליפנט) נושא גלוק בכל העונות של “Justified". רשימה חלקית.

כאשר גילו חיילים אמריקאים בדצמבר 2003 את סדאם חוסיין אחרי מצוד ארוך בבונקר תת־קרקעי בתכרית, נמצא לידו גלוק 18C בקוטר 9 מ"מ. חיילים מכוח דלתא שהשתתפו במשימה נתנו את אקדחו של הרודן העיראקי במתנה לנשיא ג'ורג׳ בוש. מאלפי המתנות שקיבל בוש במהלך כהונתו, היה האקדח המתנה החביבה עליו ביותר. בוש מסגר אותו, תלה במשרד הסגלגל ונהג להראות את הגלוק לאורחיו.

עברו של גסטון גלוק נבחן בקפידה. לדבריו, הוא שירת כנער במחנה אימונים גרמני לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. כאשר נשאל בבית משפט אמריקאי על מעשיו במלחמה, העיד שהמגע שלו עם הצבא הגרמני היה מוגבל ביותר. על פי עדותו של לוביסט מטעם גלוק בשם ריצ׳רד פלדמן, ביקש ממנו גלוק להשתמש בחלק מהתקציב שעמד לרשותו כדי לארגן את ביקורו באמריקה של יורג היידר, מנהיג המפלגה הימנית קיצונית באוסטריה. גלוק היה ידוע בקשריו הטובים עם היידר וגם תמך בו כספית אך הוא תבע את העיתונים שפרסמו את הדברים על הוצאת דיבה.

בתשובה לשאלתי בדבר השתייכותו הפוליטית ועברו של גסטון גלוק, אמר בארט כי “גלוק היה דמוקרט סוציאליסט בשנות ה־70 כאשר המפלגה הייתה בשלטון. הוא נטה ימינה בשנות ה־90. כל מה שהיה לי לומר בנושא כתבתי בספר, כולל עברו המעורפל כחייל במלחמה". עמדתו של בארט בעימות בין המתנגדים לחוקים המאפשרים רכישה פרועה של נשק על ידי אזרחים לתומכים, בהקשר של אירוע הירי בתחתית בידי פרנק ג׳יימס המעורער, שהרקורד העברייני שלו הוא מזנון עמוס קורס מעבירות, מבהירה את ממדי הסטייה.

“אני חי באושר בניו יורק שיש בה חוקי נשק נוקשים במשך דורות רבים", אמר בארט. “מצד שני אני נהנה מירי כתחביב ואני יורה במטווח מחוץ לעיר כשיש לי פנאי. יש לי חברים רבים בעלי נשק וחברים אחרים ששונאים כלי נשק. אני חבר ב־NRA אבל רק עבור מטרות תחקיריות. אני מתנגד לאלה שרוצים לאסור שימוש בנשק כתחביב או לאלה שיש להם נשק למטרות של הגנה עצמית".

יש לך אקדח?
“אין לי אקדח מכל סוג שהוא. אם אתה שוקל לפרוץ לדירה שלי, יש לי מחבט בייסבול מאלומיניום"