1 את הטור הזה אני כותב ממרפסת חדרי בכפר הנופש בעין גב אל מול הכנרת המלאה, בבוקר שלאחר דבר הגזענות התורן שהטיל שלמה גרוניך אל תוך פסטיבל עין גב ואל הציבוריות הישראלית והכתים לנו את החג, את הכנרת ואת הזמר העברי.ישבתי מולו בשורה הראשונה בערב נפלא מול כנרת מלאה ומעוררת השראה, עם קהל נהדר של מאות מהציונות הדתית, קיבוצניקים, מהגולן, מתל אביב ומהדרום, אשכנזים ובני המזרח, משמאל ומימין, והבנתי באחת את הפער העצום בין הגאונות המוזיקלית שלו לבין הבורות והחשיבה הגזענית.
לשמע הדברים נמלאתי בושה ומבוכה: ״אתם קהל שאני אוהב, אשכנזים ששרים יפה. אין כאן צ'חצ'ח אחד״. סביבי הייתה מבוכה ומאחור היו שצחקקו. עיתונאות היא כנראה מחלה סופנית, ומיהרתי לחשוף, לשתף ולצייץ בטוויטר ובעמוד הפייסבוק שלי - והארץ בערה והגינויים מקיר לקיר.
ואני, כידוע לכם, ״צ'חצ'ח בכיר״. סורי מדמשק משני הצדדים. אני מגיע כל שנה לפסטיבל היפה הזה, ואני מודיע לכם שאף אחד לא ייקח ממני את ״חורשת האקליפטוס״ או את ״שיר של יום חולין״. הם לא של גרוניך ולא של האשכנזים, כשם ש״הפרח בגני״ או ״גדליה רבע עוף״ לא שייך רק לבני המזרח, אלא לכולם.
אחרי גרוניך ואחרי ההתנערות של המנחה נסלי ברדה מהדברים שאמר, עלה לבמה מיקי גבריאלוב, ופתאום מילות השיר "מקצות ערב, מרוסיה ופולניה באנו, הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה״ קיבלו משמעות מיוחדת. שלמה גרוניך שייך לעבר. מבחינתי הוא זמר שיצא מהמסיכה. אפס הסובלנות לאמירה הגזענית שלו מכל הקצוות לרבות מחבריו האומנים - היא סימן שאנחנו מתבגרים וגם אות אזהרה לאלה שנותרו ושעדיין נושאים את נגיף הגזענות. אגב, אם גרוניך אכן דמנטי, כפי שטוענת משפחתו, עליה לוודא שלא יעלה עוד על במות ולא ישמיע דברי הבל.
הפסטיבל השנה הוקדש להצדעה לתוכנית המיתולוגית בגלי צה״ל ״ארבע אחר הצהריים״, שייסדו דלית עופר ויורם רותם. התוכנית היא אי של שפיות בחיינו אחוזי התזזית, שעה של רוגע בתוך הכאוס ואחת התוכניות המואזנות ברדיו. גם בשנה הבאה בעזרת השם אהיה פה, ואני שב ומצהיר: לא נפסיק לשיר את שירת ארצנו.
2 המזרח התיכון כמרקחה. הר הבית, המקום הכי נפיץ והכי מסוכן בעולם, מספק את העילה למחאות של נשיאים, ראשי מדינות ופרלמנטים, ולעתירות למוסדות בינלאומיים נגד ישראל. הטענה לכאורה: "ישראל פוגעת בחופש הדת ובסטטוס קוו בהר הבית". וזה כמובן קשקוש. ישראל נאלצה ונאלצת להתמודד עם קיצונים מוסלמים שמבקשים להפוך את חג הרמדאן למרחץ דמים שיביך את ישראל. מסייע להם קומץ משיחיים יהודים שמדברים על העלאת קורבן בהר הבית.
את האמת לאמיתה סיפק דווקא ח"כ מסיעת רע"ם, שהביע פליאה על המוסלמים שעולים להר הבית עם אבנים במקום קוראן. אלו שוב הקיצונים משני הצדדים שמסתובבים באזור הנפיץ הזה עם חביות חומר נפץ וקופסאות גפרורים ומבקשים לפוצץ את הממשלה, את השקט, את המזרח התיכון.
מצד אחד, אלו אנשי חמאס ופלגים אסלאמיסטיים קיצוניים שהתהליכים במזרח התיכון וועידות השלום למיניהן לא מוצאים חן בעיניהם ולא מיטיבים עם "שליחותם". הם שמסיתים, הם שמשלחים לפיגועים, הם שרוצים פיצוץ, דם, אש ותימרות עשן. מנגד, זהו הימין הקיצוני בישראל שאיננו מרוצה מהממשלה ומשום תהליך מדיני.
אלו הם "חומרי האפייה" של הצדדים הקיצוניים הללו. בלעדיהם לא יתפחו. המשימה שלנו, של השפויים ותאבי החיים ושל עמי האזור, היא להתגבר עליהם, לא לתת להם להצית ולהבעיר, לא שנאה ולא דברים אחרים.
3 וכל אלה לא פוטרים את המשטרה, השב"כ וכוחות הביטחון להעניק גם ביטחון וגם תחושת ביטחון לאזרחי ישראל ולתיירים בכל מקום ובכל שעה. אכן, אין פתרון מלא ואין הגנה הרמטית, ובכל זאת. לא יעלה על הדעת שבימי החג, לאחר אירועי הר הבית, יותקפו אוטובוסים עם מתפללים בדרך הגישה לכותל המערבי.
המשטרה, באמצעות מפקד המחוז, התגאתה בכך שהגיעה למקום בתוך עשר דקות, וזוהי בעיניי בעיה ומחדל ולא עניין להתגאות בו. ציר תנועה שכזה, ביום חג שכזה ובתקופה כזו, אמור להיות מאובטח על מלא, והתגובה הייתה צריכה להיות מהירה וקשה. ירושלים היא סמל לריבונות, סמל למשילות הישראלית ומוקד עלייה לרגל בימי חג הפסח, היא גם עיר תיירותית בימי שגרה. צריך להיות בה כמעט אפס שיקול דעת באבטחה חכמה בצירים מועדים ובתקופות מועדות לפורענות.
אינני יודע אם המשטרה אכן קיבלה פקודה מהדרג המדיני לשחרר את 400 המוסלמים שנעצרו יום קודם לכן בהר הבית. אני מניח שאם כך היה, זה היה דולף בו ביום. אבל עצם העובדה שכולם שוחררו ושעשרות מהם לא הובאו להארכות מעצר – פוגעת בהרתעה, פוגעת במשילות ובריבונות.
מערכת אכיפת החוק צריכה להסתגל ביחד עם מערכת המשפט למציאות המשתנה והמורכבת ולהעמיד "ארגז כלים" שימנע מקיצונים משני הצדדים לפוצץ לנו את האזור, את התקווה ואת החלום לחיות פה בכבוד, בביטחון ובשלום. אינני נאיבי, אני יודע שזה תהליך ארוך, קשה ומורכב, אבל ללא התקווה וללא המאמץ – לאן נגיע?
4 אינני מופתע מהמילים הקשות שהשמיע ראש ממשלת ירדן נגד ישראל בעניין הר הבית ומדברי העידוד שלו למשליכי האבנים. הדברים קשים לעיכול אצל כל ישראלי וגם אצלי, אבל חשוב לדעת ולהבין שהממלכה ההאשמית של ירדן נמצאת בכל יום ובכל שעה בקרב הישרדות על קיומה. מדינה עם רוב פלסטיני ברור שלקחה על עצמה את האחריות הבין־ערבית על הר הבית ועל חופש הדת, והיא חייבת לשדר מסרים שינעמו לאוזן של הציבור הפלסטיני משני עברי הירדן.
אל תטילו לרגע אחד ספק קל שבקלים. היחסים האסטרטגיים בין המלך והממלכה לבין ישראל, יחסי הביטחון, המודיעין והקשר עם ארה"ב והסכמי אברהם, חשובים למלך עבדאללה עשרות מונים מהפלסטינים ומהפרובוקציות בהר הבית. אבל הוא חייב לשמור על הפוזיציה.
ארדואן הטורקי לעומתו, שאין חפץ ממנו בחידוש והידוק היחסים עם ישראל, עושה עלינו סיבוב נוסף.
בבוקר ישמיץ ובערב ידבר עם הנשיא הרצוג. הוא עדיין לא יכול שלא להשמיע אמירה קשה נגד ישראל כשהפלסטינים מצפים לכך, וישראל מנגד צריכה להבהיר לו למה אנחנו מצפים. בסוף יש מה ללמוד גם מישראל וממדיניותה בנושא מלחמת רוסיה־אוקראינה. הצהרות לא עולות כסף. מעשים זה כבר עניין אחר.
5 לו אני שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, הייתי מגיע השבוע בערב הביתה, מסתכל על ליהיא בעיניים עצובות ומתחיל לפרוק את המזוודה. ככה בלי מילים, הייתי מסביר שתפקידי המרכזי בממשלה המוזרה שהרכבתי בעמל רב ותפקידי הציבורי כשר החוץ – לא מאפשרים לנו לנסוע כעת לחו"ל.
לי הקטן זה קרה פעמיים כדובר צה"ל ובוודאי לרבים נוספים. למרות העובדה שכיום אפשר לעבור מכל מקום ובכל שעה – יש גם מרכיב של נראות ציבורית, והרשתות החברתיות לא יצאו בינתיים לחופשה מרוכזת. לא היה קורה ללפיד שום דבר לו היה נופש ברמת הנגב ובאזור שדה בוקר לטיול של יומיים־שלושה, הפעם ללא ועידה וחליפות אלא עם סניקרס, ג'ינס וטי־שירט, או שהיה משתרך קצת בפקקים לצפון ביחד איתי ועם רבים.
זהו שבוע שבו הממשלה שהרכיב לפיד נאבקת על קיומה, כשהסכנה לה באה משני קצותיה: מרע"ם ומימינה, וזהו שבוע שבו נדרש משרד החוץ בהובלתו לנהל קרב מאסף בתנאים קשים בזירות המזרח התיכון ומועצת הביטחון. לפיד הבין את הטעות ו״קטע את חופשתו במדריד״ (כמה שהם אוהבים את המשפט הזה). טוב עשה אבל זה מעט מדי. אני מכיר את לפיד, ואני בטוח שהוא גם מסכים עם הביקורת הזו, וגם לא יוותר בקלות על החופשה הבאה.
6 מי שהקשיב השבוע לדבריו של מנסור עבאס יכול היה להבין שהוא רחוק מאוד מפירוק הממשלה. אם היא תיפול – זה לא יהיה בגללו.
עבאס הסביר כי הוא דואג לערביי ישראל ולא לעם הפלסטיני בשטחים. זוהי שליחותו ואלה בוחריו, ובכלל, הוא הסביר שאת זה קבעה הרשות הפלסטינית, שהצהירה שערביי ישראל לא מעניינים אותה.
עבאס נטל לפני שנה מאיימן עודה את תפקיד מוביל השינוי בין החברה הערבית ליהודית בישראל. הוא עשה היסטוריה כשנכנס לממשלה, ואם הניסוי הזה ייכשל, אנו צפויים כולנו לחזור שנים לאחור. לא רק פוליטית, אלא גם חברתית. אני בטוח שלא רק עבאס ובנט ולפיד מבינים זאת, אלא גם נתניהו, שאלמלא הלגיטימציה שהעניק לעבאס בשעתו, ספק אם היה נכתב כאן הקטע הזה.
7 את האלוף (במיל') רן גורן שחגג החודש יום הולדת 80, אני מכיר מהימים שבהם היה ראש אכ"א הראשון מחיל האוויר. הוא היה אז בהמתנה להתמודדות לתפקיד מפקד החיל, והרמטכ"ל מינה אותו לראש אכ"א, כדי לנסות להביא מעט מתרבות ורוח החיל הזה על כלל צה"ל. גורן לא הפך למפקד חיל האוויר, אבל הוא הכי חיל האוויר שיש: 31 שנות שירות, ארבע מלחמות, שלושה בנים טייסים בחיל האוויר ועוד בת אחת שנשואה כמובן לטייס. אין יותר "כחול" מזה.
השבוע הגיע אליי ספרו "דיווח תוצאות אלפא", קרי פגיעה מדויקת. הספר, ארוך ומפורט, סוקר את קורות חייו, חוויותיו, סיפורים רבים, עלילות קרב ומבצעים ותובנות מדרך ארוכה מילדות בקיבוץ מרחביה ועד ההגעה לצמרת החיל וצה"ל. אבל זוהי לא רק מורשתו וסיפור חייו של רן גורן, אלא גם סיפורו של חיל האוויר וסיפורה של המדינה ומורשתה, ובזה חשיבותו של הספר, כמו ספרים דומים.
8 כמו רבים ורבות, נשרכתי בימי החג הזה בפקקים ובפקקות שכבשו את כבישי וכבישות ארצנו הקטנה והיפה. כמעט שלוש שעות לקח לי להגיע מלהבות חביבה לחוף כנרת, אבל היה שווה מאוד. חג איננו זמן נכון לחלק ציונים למשרדי הממשלה ולרגולטורים, ובוודאי שאין לתלות בשרת התחבורה מיכאלי את הכאוס בכבישים, שרק ילך ויחריף ככל שיהיה כאן מימון של כמעט 100% על רכישות רכבים.
אבל אני מצפה ממנה להתייצב בפני הציבור ולומר לו את האמת המרה והכואבת ולערוך תיאום ציפיות לאומי לשנים הקרובות: אין לנו מסילות רכבת בפריסה ובכמות הנדרשת, וגם אם נקצה עשרות מיליארדים, זה ייקח שש־שמונה שנים. אין לנו תשתית של כבישים שיכולה להכיל את כמויות הרכבים, בעיקר במבואות וביציאות מגוש דן, מאזור ירושלים, מחיפה והקריות ואפילו מבאר שבע ולתוכה.
לכן, הפתרון הוא בתחבורה הציבורית, עם כל הקושי והמורכבות, בנתיבים ציבוריים והחניות, או בנסיעות משותפות שילוו בהרחבת הנתיבים לתחבורה ציבורית ובהעלאת המחירים בחניונים במרכזי הערים; או להבהיר לציבור שלחילופין הוא יצטרך להשתרך בפקקים ולהאזין לחדשות, למוזיקה ולפודקאסטים. לפעמים, אחרי שאומרים את האמת בצורה מרוכזת וקשה – נעשה יותר קל לכולם.
ואגב, לקחתי איתי לחופשה בפסטיבל ובכפר הנופש בעין גב את אלמה נכדתי. היא נתגלתה כמכורה לבתי מלון. בעוד שבועיים, בע"ה, נבלה יחד במלון באילת ועוד נכונו לנו עלילות... מועדים לשמחה ושבת שלום.