קראתי השבוע את כתבתו המעניינת של נדב רט בירחון "Epoch", העוסק בספר “הנסיך" של ניקולו מקיאוולי, שנכתב לפני 500 שנים. תוכן הספר הפך שם נרדף ל"פוליטיקה תככנית, אסרטיבית, חסרת עכבות ונשכנית". המחבר דוגל בהתנהלות המצדיקה שקרים כחלק מההתנהגות הציבורית של המנהיג, וממליץ למנהיג החדש לאמץ את חוקיו והתנהלותו של קודמו ולקבל את המידות הרעות של קודמיו ויריביו. 

מאמר זה מחבר אותי לתחקיר של העיתונאית אילה חסון על תקציב הכלכלה ומשלוחי המזון של ראש הממשלה בנט, שגרם לו להודיע השבוע כי ישלם מכיסו את הוצאות המזון.

אין לי ספק שחלק ממנהיגינו אכן לקחו דפים מספר זה כ"מדריך למשתמש". עניין ההוצאות האישיות של ראשי ממשלה ונשיאים חוזר ועולה, ויש לתת את הדעת לשאלה עד כמה מותר וצריך ונכון להאכיל את ראש הממשלה והנשיא על חשבון משלם המסים והקופה הדלה, בעיקר כאשר יש אנשים שנזקקים לסלי מזון בחגים, ולא רק בחגים.

מובן וידוע לכולנו שראש הממשלה והנשיא מארחים ומכבדים במעונם אנשים, ואין ספק שאמור להיות תקציב נכבד ומפוקח לכיבודים ולאירוחים, אבל אין שום סיבה שהמדינה תממן הוצאות אוכל המוזמנות מחוץ למעון כאוות נפשם של תושבי המעון. הטבע האנושי פועל לעתים קרובות מאוד לפי המשפט “נותנים לך - תיקח".

אין סיבה לעודד את זה. זאת ועוד, אני תוהה כיצד זה ראש ממשלה המוגן על ידי השב"כ רשאי להזמין אוכל ממסעדה, ועוד הזמנה המובאת על ידי חברת שילוח? האם המסעדה נבדקת? האם השליח ומשלוחו נבדקים? האם יש משרת טועם האוכל של ראש הממשלה? האם שולחים איש שב"כ למסעדה שממנה הוזמן האוכל כדי לפקח ולבדוק? הסוגיה הזו נראית לי כבעיה העיקרית, יותר מאשר תקציב הכלכלה של ראש הממשלה.

מי שנוהג בזלזול בכספי הציבור ואוכל על חשבונו - שלא יתפלא שכולם נכנסים לחשבונותיו ובודקים בזכוכית מגדלת מה וכמה הוא אוכל וממי הוא מזמין את מזונותיו. אולי נזכיר שוב את הקלישאה: הם נבחרי העם שעובדים למען הציבור ולא הציבור עובד למענם. איפה, איפה הימים של בגין?