לדבר על כך שחיסול סינוואר הוא איוולת זה לדבר על המובן מאליו. לשמוע את דני קושמרו, מגיש חדשות 12, מתבטא באופן שנשמע לי כמו קריאה לחיסולו - זה עניין בעייתי. קושמרו, בעיניי, הוא הרפתקן צעצוע שעוסק, בין השאר, בבידוריזציה של הדיווח העיתונאי. מדובר בשותפות פעילה עם נהמת הקרביים של אספסוף מחפש נקמה, מה שמעלה חשד כי הקריאה לחיסול היא חלק מאותה בידוריזציה.

יש לי תובנות לגבי התשובה לשאלה מה קורה שם בתקשורת כשכולם מתגייסים להציל את המדינה בעזרת הקרבת קורבנות וודו כמו חיסול האיש הרע. לפני המון שנים הייתי שם, בתנאי מלחמה ובלחץ סביבתי על כתבים ועורכים לגונן על "הציבור שלהם", להשתתף בצערו ולייצג את זעמו. שלא לדבר על החשש למצוא עצמך בצד השמאלני "הבוגד" ו/או הפחדני של האירועים. פוליטיקאים כאילו מחויבים להשתתף בצער ובזעם ובאיומי נקם. עיתונאים מחויבים בדיווח שיש בו צער או זעם, פרשנים מחויבים להתעלם מנקם נטו ולראות את התמונה הגדולה.

תקשורת שמאבדת את זה כשהדם רותח היא תקשורת מטומטמת שעובדת עבור אופוזיציה, שהטבח באלעד היה עבורה חומר חבלה פוליטי כדי לחזור ולפגוע (גם) בתקשורת החופשית.

דווקא "גורמי ביטחון בכירים" התבטאו כי "חרף הקריאות הרבות, צה"ל ממליץ לדרג המדיני שלא לחסל כעת את מנהיג חמאס בעזה. לצבא תוכניות מגירה מסודרות לחיסול בכירים בחמאס, בהם סינוואר ומוחמד דף, אך במטכ"ל סבורים שלא נכון להפעיל אותן כעת, אלא להמתין לזמן הנכון".



במבצע "שומר החומות" דרש נתניהו: "תביאו לי את הראש של סינוואר או דף". זה לא קרה. אולי זה לא התאפשר אז מבצעית, אולי במערכת הביטחון החליטו שמיצו את סבב האלימות - בדיוק כמו בימינו. גם היום מדברים על מחלוקת אם לכבוש את עזה. למעשה אין שום מחלוקת. הפוליטיקאים בעד (בעיקר לדבר על זה), צה"ל מתנגד וצה"ל ינצח. בעיקר את האספסוף הפוליטי.

מי שמנסה להרגיע, הגם שבדרך מעוותת, הוא חמאס: "פגיעה בסינוואר תוביל לרעידת אדמה". האזהרה לא נועדה להפחיד את צה"ל. יש לחמאס דרכים משלו, בעיקר דרך מצרים, להעביר בשקט מסר מרגיע או מאיים לצה"ל, והשקט שבו הוא מועבר תורם לרצינות. הודעת ה"דיר בלקום" הפומבית נועדה לצנן את הציבור והתקשורת.

אין לי מושג מה יקרה בימים הקרובים. ראש הממשלה ושר הביטחון אינם כשירים בעיניי עקב ענייני שרידות פוליטית, והם אינם מסוגלים לנהל בו זמנית גם מדיניות שפויה וגם מאבק באופוזיציה. קיוויתי שהרמטכ"ל ינהל את מדיניות הביטחון. לא מפני שיש לכוכבי חזון מדיני (אין לו, אלא אם כן נאום עקדת יצחק שלו מבטא אותו) אלא משום שהוא יודע לעשות את חשבון הרווח וההפסד במונחים של תועלת מבצעית והרג חיילים. אני מניח שאם המטכ"ל היה יודע בוודאות שאחרי סבב לחימה הממשלה תשב למשא ומתן מדיני עם הרצועה והגדה, הם היו נכנסים לסבב הנוכחי עם הרבה יותר מוטיבציה. זה לא יקרה.