זה אולי לא היה החיסול המתוחכם ביותר שיוחס למוסד בשנים האחרונות, מה גם שאישים משמעותיים מחסן סיאד חודאי, בכיר במשמרות המהפכה, כבר מצאו את מותם בנסיבות מסתוריות. ובכל זאת, זה לא היה עוד חיסול, אלא ביטוי להחלטה אסטרטגית, שאם אכן התקבלה בצמרת הדרג המדיני והמוסד בישראל, היא מבטאת תפיסה כי נדרש להעלות הילוך במערכה מול כוח קודס של משמרות המהפכה.
בימים האחרונים צוטטו גורמי מודיעין וביטחון מערביים בנוגע לחיסול שבלב טהרן. כמו כן, ערוץ אופוזיציה איראני, "איראן אינטרנשיונל", נבחר שלא בפעם הראשונה לשמש ככלי למידע ולפרשנות. לפיכך ניתן להעריך כי הצד המבצע מבקש להגיע גם להישג תודעתי, זאת מעבר לנחיצות המבצעית של הפעולה. כל זה נעשה תוך הסרה חלקית של רף העמימות, שבפועל הוסר כמעט לחלוטין ברגע שפורסם ב"ניו יורק טיימס" כי ישראל עדכנה את ארה"ב לגבי החיסול בטהרן.
אין סיבה לזלזל בחסן סיאד חודאי, לא בתפקידו ולא בחשיבותו. בכל זאת, האיש כיהן כסגן ביחידה שאחראית על הוצאת פיגועים נגד יעדים ישראליים, יהודיים ומערביים ברחבי העולם. אבל ספק רב אם הוא עצמו היה מעריך לפני מותו כי יזכה להאדרה בכינויו "הצייד", שידע שפות רבות והתברך בכישרון רב לגייס סוכנים ברחבי העולם למשימות פיגועים. "צייד" שהיה מעורב כמעט בכל פעולה מהסוג הזה, החל בניסיון החיסול של דיפלומטים ישראלים בניו דלהי לפני כעשור, וכלה באירועים רבים שסוכלו בדרום אמריקה, אפריקה, טורקיה וקפריסין.
לחודאי נזקפים הרבה מאוד ניסיונות, אבל גם הרבה כישלונות מבצעיים. במבחן התוצאה, למרות הניסיונות האיראניים הרבים, ברוב המוחלט של המקרים המוסד הישראלי נהנה מיתרון מודיעיני וטכנולוגי מובהק על פני זרוע הטרור של כוח קודס, וסיכל את הרוב המוחלט של הפיגועים, בשיתוף פעולה עם ארגוני ביון מערביים נוספים.
יוצא מן הכלל היה הפיגוע בניו דלהי לפני עשור, שם נפצעה טל יהושע קורן, אשתו של שליח משרד הביטחון בהודו, לאחר שמטען חבלה התפוצץ ברכבה. במקרה הזה המודיעין הישראלי לא הצליח לזהות את הפיגוע המתקרב, והמזל היה בכך שרמת הביצוע הייתה נמוכה מאוד.
לעומת זאת, מספיק להסתכל על רמת הביצוע של החיסולים האחרונים באיראן המיוחסים לישראל, כמו חיסולו ב־2020 של מוחסן פח'ריזאדה, מי שוכנה "אבי תוכנית הגרעין של איראן", כמו גם חיסולם של מדעני גרעין נוספים.
גם בחיסול השבוע הופגנו תכנון ותעוזה, עת שני מתנקשים על אופנוע נצמדו לרכבו של חודאי, חיסלו אותו מטווח אפס, כשבתוך כך רכב נוסף חסם לזמן קצר את הגישה לרכבו של הקצין האיראני ובודד את זירת הפעולה. לאחר מכן חמקו כלי הרכב מהמקום מבלי שהשאירו סיכוי להתחקות אחר עקבותיהם. גורמים מערביים מעריכים כי המחסלים היו זרים או איראנים שגויסו והוכשרו בידי המוסד.
החדירוּת המודיעינית של האיראנים בתוספת כישלונם המתמשך לפגוע ביעדים ישראליים איכותיים עומדים ביחס הפוך ליכולות המבצעיות, ההכשרה והמקצוענות של המוסד. השנים האחרונות מוכיחות שאין באמת מקום להשוואה.
בקצב החדשות המטורלל וסדר היום המשתנה בישראל, החיסול האחרון התפוגג מהר מאוד מסדר היום, אבל הפעולה המיוחסת למוסד אינה עומדת בבחינת עוד חיסול שכמוהו כבר היו רבים, אלא מבטאת חלק מהרחבת המדיניות ההתקפית המיוחסת לישראל נגד כוח קודס של משמרות המהפכה על אדמת איראן. הפעולה היא מבצעית־טקטית, אבל ההשלכות רחבות ואסטרטגיות.
במוסד, ככל הנראה, מעריכים כי היתרונות המובהקים של ישראל בזירות המודיעיניות והצבאיות, המקנים לה יכולת לפרוץ את מעגלי האבטחה של מנגנוני הביטחון באיראן, מאפשרים לישראל לצבור עוד כמה קליקים במערכה הישירה־סמויה מול איראן, בלי לפרוץ את סף המלחמה.
את העמדה הזאת מקבל ככל הנראה גם ראש הממשלה נפתלי בנט, שמאשר למוסד מה שנראה כמדיניות אגרסיבית יותר נגד כוח קודס מכפי שהיה נהוג בשנים האחרונות. במקביל, בישראל מביאים בחשבון כי הפעולות האחרונות יגבירו את המוטיבציה באיראן להוציא אל הפועל פיגועי נקמה.
התקפה כוללת
ניתן להעריך כי החיסול האחרון אינו רק בבחינת חיזוק משוואת ההרתעה מול האיראנים, שבבסיסה היגיון פשוט – כל מה שאתם מנסים להוציא לפועל בפגיעה ביעדים ישראליים בחו"ל, אנחנו יודעים לבצע בצורה יעילה וקטלנית הרבה יותר.
באופן מעט אבסורדי, דווקא מול איראן, הנחשבת כאויבת החזקה ביותר בכוחה הצבאי, ישראל מרשה לעצמה על פי פרסומים משוואת תגובה אגרסיבית ותוקפנית הרבה יותר מאשר מול חיזבאללה בלבנון או מול חמאס בעזה. זאת בשל האיומים המיידיים הנשקפים לעורף הישראלי לעומת האיום הנוכחי מול איראן.
מבחינת צמרת מערכת הביטחון, משוואת ההרתעה חיונית גם כדי לבלום יוזמות איראניות לפגיעה בנכסים ישראליים בחו"ל. הצורך לעצב מחדש את המשוואה נחוץ גם לשם "תחזוקה" שוטפת אל מול גורמים איראניים שעסוקים בניהול ובמימון צירי הברחות הנשק לבאי כוחה של איראן – המיליציות השיעיות, ארגוני הטרור בעזה, וחיזבאללה בסוריה או בלבנון.
כאשר מדובר בקצין שחוסל השבוע, זו דוגמה מצוינת לדרג שטח בכיר, אך לא מאוד, שלא הורתע ופעל ללא הפסקה בניסיון לפגוע בישראלים בעולם. סביר להניח כי לאחר סיכול הפיגועים האחרונים, ולאחר החלטה שכבר התקבלה ואושרה, מה שנותר היה לסמן את היעד, להכין את המבצע ולהמתין לשעת כושר מבצעית ותודעתית. הרעיון בהרתעה מהסוג הזה הוא לכאורה פשוט, בדמות ניסיון להציב סוג של תמרור אזהרה בוהק לבכירי כוח קודס. שיחיו בתודעה כי גם הם נמצאים על הכוונת, ולא רק בכירי מדעני הגרעין.
בכל הקשור להרתעה, נראה כי ראש הממשלה בנט קיבל את העמדה שלפיה לא ניתן להסתפק רק בהגנה, וצריך לעבור להתקפה כוללת על אדמת איראן. אבל הרתעה אינה כל הסיפור, ועל רקע המשא ומתן התקוע על הסכם הגרעין, ישראל חוששת מאוד מהלבנת משמרות המהפכה והוצאתו מרשימת ארגוני הטרור בארה"ב.
בצד הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית האמריקאית, גם בקרב גורמים שחלקם לוחשים על אוזנו של הנשיא, כמעט רשמו הצלחה בעניין הזה, כשלעת עתה ישראל הצליחה לבלום את המגמה. לקמפיין של המוסד, שנעשה באופן מתואם בתוך מערכת הביטחון, לצד הפעילות המדינית של ראש הממשלה, שר הביטחון וצה"ל, חלק נכבד בכך. רק לאחרונה חשף המוסד באופן חריג את המבצע לחטיפתו וחקירתו של סוכן משמרות המהפכה, שלצד ניסיונותיו לקדם פיגועים נגד יעדים ישראליים בחו"ל, תכנן להוציא לפועל חיסול של קצין אמריקאי בכיר.
החיסול והחשיפה שקיבל מהווים ביטוי למערכה המודיעינית־תודעתית שמתבטאת גם בפעילות מדינית. מדובר במאמץ כולל שבו המוסד הוא הגורם הביטחוני הדומיננטי, המוביל רעיון מערכתי מובנה, כאשר גם הפעלת הכוח מבוצעת בהקשר ישיר לרעיון זה.
יכולות מבצעיות ומודיעיניות מרשימות תמיד היו למוסד, אך התחושה הכללית היא שתחת פיקודו של דדי ברנע כראש המוסד, השתפרו שיתופי הפעולה בתוך מערכת הביטחון. התיאום בין הגופים והעבודה המשותפת נעשים תחת רעיון מסדר ועם פחות מלחמות אגו מבעבר, כשגם השימוש שנעשה בתקשורת מבוצע על רקע של תפיסה אסטרטגית שלמה כחלק מאותה מערכה.
לצד זאת יש להגיד כי בהסרה חלקית של עקרון העמימות יש גם איומים, ואת ה"זעם" לכאורה במערכת הביטחון בתגובות לאחר הפרסום ב"ניו יורק טיימס" שמאשר לכאורה על פי גורמים אמריקאיים כי ישראל היא שחיסלה את הקצין הבכיר בלב טהרן, צריך לקחת בעירבון מוגבל. שכן במסגרת קמפיין מדיני־הסברתי־צבאי, נראה כי גם בירושלים התאמצו להסביר מיד את הסיבות הטובות שהיו לחסל את הקצין. ויש במערכת הביטחון גם גורמים המזהירים מחציית קו עדין - אך אדום - שבין שיקולים תודעתיים לאינטרסים פוליטיים זרים.
בהרחבת משוואת הפעולה נגד משמרות המהפכה יש כאמור גם סיכונים. סביר להניח שהאיראנים יבקשו לנקום על המבוכה וההשפלה שבחיסול קצין בכיר בלב טהרן בפתח ביתו. במשחק דמיוני, לא מן הנמנע כי פעולה הפוכה וחיסול של בכיר ישראלי בלב המדינה במבצע המיוחס לאיראן, הייתה עשויה להוביל לסִפה של מלחמה. התגובה הישראלית, בוודאות גבוהה, לא הייתה מאחרת לבוא.
משטר האייתוללות מתנהל בדרך כלל אחרת. שבירה מוחלטת של מדיניות התגובה כלפי ישראל, לפחות במקרים קודמים, לא התרחשה. אבל המוטיבציה להוציא פיגוע נקמה היא גדולה ותלווה אותנו ככל הנראה הרבה זמן. בינתיים במערכת הביטחון יידרשו לבחון, לצד אבטחת מוסדות ישראליים בחו"ל, גם את ביטחונם של קציני צה"ל בעת ביקורים ואף חופשות פרטיות בחו"ל.
מבוי סתום
במהלך תרגיל "מרכבות האש" שנערך החודש, מתרגל חיל האוויר תקיפה באיראן, כחלק מהתרחישים שלפיהם גם במהלך מלחמה מול חיזבאללה תידרש ישראל להגן ולתקוף בזירות נוספות. וזירות לא חסרות כאן. רצועת עזה, יהודה ושומרון, זירת הפנים, מיליציות שיעיות וחות'יות בסוריה, עיראק ותימן, ולבנון. בעימות מסוג זה נערך צה"ל, וחיל האוויר בפרט, גם ליכולת מבצעית לפגוע במטרות באיראן כתגובה לתוקפנות באזור.
תרחיש של פגיעה במטרות באיראן בתגובה להסלמה שמתרחשת ומתוך צורך לגבות מחיר ישיר אינו דמיוני. צה"ל, ניתן להעריך, גם מכין לעצמו אופציות לפגיעה במתקני הגרעין של איראן, אבל פעולה כזאת אינה עומדת על סדר היום המיידי.
גם בעתיד מתקשים במערכת הביטחון לראות את ישראל פועלת לבדה, ללא הובלה של ארה"ב לסוג כזה של פעילות הדורשת יכולות מבצעיות ולגיטימציה בינלאומית. פעמים רבות השיח שמתנהל בנושא זה הוא בבחינת אוויר חם, כשבכל הקשור למערכה מול איראן, מרבית הפעלת הכוח מרוכזת בפגיעה בהתבססות האיראנית בסוריה, ומתבטאת עכשיו בקו תוקפני עוד יותר נגד משמרות המהפכה. במגרש הזה נוח יותר לישראל לפעול, גם מבחינת שותפותיה באזור ובעיקר מבחינת האמריקאים.
התחושה של גורמים מדיניים ובסביבת שר הביטחון בני גנץ לאחר הביקור שלו בארה"ב בסוף השבוע האחרון, היא כי המלחמה באוקראינה והתוקפנות הרוסית חיזקו את ההבנה אצל האמריקאים שאינם יכולים לוותר על נוכחות דומיננטית במזרח התיכון. בהקשר הזה סבורים בירושלים כי ההבנה לצורך של ישראל להפעיל כוח נגד התוקפנות האיראנית היא עמוקה מאוד. הבנה זו באה לידי ביטוי גם בשיתופי פעולה, כשלהסכמי אברהם עם מדינות המפרץ תפקיד חשוב בגיבוש חזית אחידה מול איראן.
בסוגיית הגרעין, כאמור, המבוי הסתום נותר בעינו. בישראל היו רוצים לראות את ארה"ב הרבה יותר תקיפה, מניחה אופציה צבאית על השולחן ולכל הפחות מהדקת את הסנקציות על איראן. כל זה אינו קורה, ובסוגיה הזו מוטרדים בישראל בשל המשך ההתקדמות האיראנית האטית אך הקבועה בכל הקשור להעשרת אורניום ברמה של 60% והמשך פיתוח צנטריפוגות חדישות.
זו עדיין אומנם אינה בגדר פריצה לעבר פצצה גרעינית, אבל התהליך עצמו שלילי ומטריד, כשגם השיח של ישראל מול ארה"ב בנושא הגיע למעין דרך ללא מוצא. עם זאת, בכירים במערכת הביטחון שבים ואומרים כי אין כל הגבלה על חופש הפעולה הישראלי, ופעולות שונות לשיבוש קצב התקדמות פרויקט הגרעין של איראן נותרו, כמו תמיד, על השולחן.
לא מן הנמנע כי הפיצוץ המסתורי שהתרחש אתמול בפרצ'ין במרכז מחקר ביטחוני, המשמש את איראן לתוכנית הגרעין ונגרם על פי פרסומים זרים כתוצאה ממתקפת רחפנים, הוא למעשה תרגום של עמדת הדרג המדיני אצלנו כי כל עוד אין הסכם באופק, חופש הפעולה לפעול נמשך.
חיסול בכיר משמרות המהפכה הוא טקטי, אבל ההשלכות רחבות ואסטרטגיות
מדובר בביטוי של הרחבת המדיניות ההתקפית המיוחסת לישראל על אדמת איראן נגד משמרות המהפכה. לא מן הנמנע כי הפיצוץ המסתורי שהתרחש בפרצ'ין הוא למעשה תרגום של הדרג המדיני אצלנו כי חופש הפעולה נשמר
