חמש אחר הצהריים. מדליק את הטלוויזיה, רואה חדשות. אייטם על סכומי הכסף המפלצתיים שמרוויחים בהייטק. אני מכבה. עובר לנייד. רואה שם פודקאסט. ״בועת ההייטק, לאן?״. לא מאזין. מדליק שוב טלוויזיה. חדשות. ערוץ אחר. כתבה על המקומות הכי שווים שחברות הייטק שולחות את עובדיהן לחופשות בהם. יש סקי בשווייץ. יש חמאם בטורקיה. יש נוף אורבני בווינה. יש פסטורליה בטוסקנה. מה שבא ליד. אני מעביר ערוץ. הפסקת פרסומות. עולה פרסומת על איזה ערוץ חדש שעוסק בעולם ההייטק מבית ״מאקו״. את הפרסומת הבאה אני כבר לא רואה.
אני בכלל חושב על זה, האמת, שככה זה כל היום, כמעט כל יום, כבר הרבה מאוד זמן. אנחנו נמצאים תחת בליץ תקשורתי בלתי נגמר שמדווח לנו במאניה על עולם ההייטק שבו שוחים בכסף ובבריכות יוקרה של מלונות של 200 כוכבים בכל מיני יעדים אקזוטיים בעולם. עולם של חדרי כושר ושפים פרטיים במשרד. אלגוריתמים והטבות. וזה לא שיש לי משהו נגד זה, חלילה, אני קפיטליסט גאה (לפחות באופן יחסי), הבעיה שלי היא שהרבה זמן אני מנסה למצוא עדות חיה לסימני החיים הטובים על כוכב הלכת של ההייטק, ואני חייב לומר שאני באופן אישי לא מכיר בן אדם אחד שעובד בהייטק וחי את החיים האלו.
אני מכיר אנשים, כולם פחות או יותר בגיל שלי, והם כולם עושים את אותו הדבר כבר שנים - מנסים לשרוד את החיים האלו איכשהו מחודש לחודש. הם כולם עובדים בעבודות סבירות שמכניסות להם סכומי כסף סבירים, אך לא כאלה שיכולים לגרום להם להפסיק לתהות מה יעשו בגיל הפנסיה עם הפנסיה הדלילה (במקרה הטוב) שיש להם או זו שבכלל אין להם. הם כולם נוסעים מדי יום ברכב שלהם, והפרסומות שמרוחות על אוטובוסים ומציעות להם הלוואה מיידית עד 120 אלף שקלים גורמות להם להתקשר ולקחת עוד הלוואה. הם כולם מפחדים מהרגע שבו בעלי הבית שלהם יעלו את מחיר שכירות הדירה שלהם ומההליכה הבאה לסופר שבה יקנו פחות אבל ישלמו יותר, תמיד יותר. הם עומדים מפוחדים ליד משאבות הדלק בתחנות הדלק, מכניסים את הפייה ורואים את המספרים עולים ועולים ולא נעצרים.
האמת היא שאני מכיר שני אנשים שנמצאים בצורה זו או אחרת בעולם ההייטק. אחד הוא איש תוכן במחלקת הווידיאו של חברת הייטק גדולה מאוד, והשני הוא שף שאחראי על הקולינריה היומיומית בחדר האוכל של עוד חברת הייטק גדולה. הם מרוויחים בסדר גמור, אבל לאף אחד מהם אין אופציות על מניות ובונוסים של עשרות ומאות אלפי שקלים. אף אחד מהם לא נמצא במצב שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות בית למשל. גם לא במצב שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות לעצמו טסלה, רכב הסטטוס של העולם הזה. גם הם חיים כמו שרוב הדור שלי חי, בתנוחת ריטה, חי או חיה לי מיום ליום.
בחיי שאני לא מבין איפה הם כל האנשים האלו שחיים את חיי הפאר והיוקרה של ההייטק. כנראה שיש חמישה כאלו. ואת כולם ראיתם בסרט הקומדיה הנהדר של שי־לי שינדלר על המתעשרים החדשים.
אני לא אומר שזה לא קיים. אני לא אומר שאין אנשים שחיים את חיי העושר והאושר שאנחנו שומעים עליהם בכתבות מגזין בחדשות כל הזמן. זה קיים, אבל (לפחות לי זה נראה כך) במינונים קטנים וזעירים, כמו בכל מקצוע. כשנכנס לפוליטיקה, נחשף ההון של יאיר לפיד, עיתונאי ואיש טלוויזיה בישראל עד אז. הסכומים היו מסחררים. הדבר גרם לאנשים לחשוב שזוהי המציאות בעיתונות ובטלוויזיה בישראל. העניין הוא שלפיד איננו מייצג בשום צורה את הנעשה בעולם העיתונות. הסכומים שהוא הרוויח הם חסרי פרופורציה לעומת הממוצע בתחום. אבל בגלל הנוכחות הגדולה שלו בתקשורת נדמה לפעמים שזה מה שקורה בתחום הזה. זה ככה בכל תחום. תמיד ישנו קומץ האנשים שחיים הצלחה חומרית קיצונית והם הרבה פעמים הופכים לפרזנטורים של המקצוע שלהם.
איכשהו, מרוב מערכונים ב״ארץ נהדרת״ וכתבות בחדשות, הגעתי למצב שאני מרגיש שאני חי בעולם שקרי. התקשורת משדרת לי עולם הייטק זוהר ונוצץ, אבל בפועל כולם מסביבי סובלים וחיים באי־ודאות שהולכת וגדלה. אולי אני פשוט מסתובב בחוגים הלא נכונים עם האנשים הלא נכונים, אולם יש לי הרגשה שכל אחד, אם ישאל את עצמו מי הוא מכיר שחי את עולם ההייטק בעושר ואושר, יגלה שהוא לא מכיר אף אחד שבאמת חי ככה. אף אחד שחי כמו שרואים בכתבות האלו בטלוויזיה. לא מכיר אדם אחד שיש לו ברז בירה חופשי במשרד.
אני גם מכיר די טוב את עולם הטלוויזיה. מכיר הרבה אנשים שעובדים בו. הם כולם נוסעים לעבודה באופניים, והדרך שלהם להגיע לדירה משלהם כוללת עצירה בבית הקברות. כי גם הם, בדיוק כמו כל הדור שלי, מחכים שההורים שלהם ימותו בשביל שתהיה להם דירה משלהם. אין דרך אחרת להגיע לדירה בימינו. המציאות עצובה. הכתבות בטלוויזיה שמחות. עולם מזויף עם הפסקות פרסומות שבהן מאיה ורטהיימר מפרסמת אתר לקניית מוצרים מיד שנייה ואתה אמור להאמין לזה.
לפני כמה חודשים הוזמנתי לתת הרצאה באחת מחברות ההייטק. התשלום שהם הציעו היה מגוחך. ״איפה כל הכסף הזה שלכם?״, שאלתי את הנציג של החברה שביקש לסגור איתי את ההרצאה. ״כל היום אני שומע על כמה שמי שעובד אצלכם חי חיים שאי אפשר אפילו לדמיין ושרק זורקים עליך הטבות והנאות ואתה בא לי עם 960 שקל פלוס מע״מ להרצאה. חשבתי שתציעו לי מניות של החברה וסכומים שאי אפשר לסרב להם, לא סכומים שאי אפשר להסכים להם. איך זה יכול להיות?״.
עד היום לא קיבלתי תשובה.