קאזם חליליה במצוקה. קאזם הוא דייר בבית ״האח הגדול״. והוא לבד. הוא בן 28, ערבי מוסלמי, במקור מהכפר איכסל בצפון וכיום גר במגדל יוקרה בתל אביב. הוא המוסלמי הראשון ששירת בגלי צה"ל. בהתנדבות. בנוסף, הוא גם הומו ועובד בהסברה בחו"ל למען מדינת ישראל. פטריוט ישראלי, ערבי וגיי. הוא גם אוהב את בנימין נתניהו.

הבחור הוא שק בלתי נדלה של זהויות. חלקן, לכאורה, מתנגשות בגוף צעיר, נערי וצנום. הוא נכנס עם דגלי ישראל על הנעליים, כמו צועק למדינה שהוא אוהב אותה. עם כניסתו, הוא עושה הכל כדי להתחבב על כולם, כמעט נטול סאבטקסט. כמו ילד הוא מתחנן, תאהבו אותי. זה לא עזר לו. להפך.

דווקא הצעקה שלו, לבישת חולצות סוף מסלול צה"ליות, דגלים וסממנים ישראליים אחרים מתקבלים כמוגזמים. הוא לא מצליח במשימה שלו, והוא סובל. הוא עלה על נתיב התנגשות מצער עם כמה מהדיירים. כרגע הדרך שלו להתנהל בבית היא להתפוצץ עליהם, כל אחד בתורו. הוא התחיל עם אופק ועבר לצמד נתנאל ודיאן, וזה רק בימים הראשונים. הוא מטריף אותם בניסיון לחשוף את הצביעות שלהם. דווקא משום שהוא מצליח לראות אותם, הוא משתמש בזה כנשק. כשהוא נכנס לוויכוח, הוא מגרד את הפצע של מי שמולו ומשגע אותו עד אובדן שליטה.

הדיירים בבית אינם יודעים איך לאכול אותו. הם מתכנסים בחדרים ומדברים עליו, כל אחד מספר כמה לא אכפת לו מקאזם, כמה הוא לא מתכוון להתייחס לקאזם, כמה קאזם לא מעסיק אותו, כמה קאזם לא מעניין אותו. כל כך לא אכפת להם, עד שהם ממשיכים להתעסק בו ובוויכוח איתו ללא הרף. קאזם וקאזם וקאזם וקאזם.

ה"דיירים" הוא השם הטלוויזיוני שניתן למשתתפי התוכנית. הם חבורה של צעירים בדרך כלל, יפים בדרך כלל, שרוצים רק להתפרסם ולזכות בכסף. כולם דוברי ריאליטי מיומנים, עם ביטחון עצמי מופרז שאינו מבוסס על כלום ושום דבר. מגיעים לבית כדי ללכת עד הסוף עם האמת, להראות את מי שהם, להגיע ללב של כולם וכל הבולשיט המדוקלם הזה. כל ה"כפרה שלי", "חיים שלי", "נשמה", שהם אומרים זה לזה הם תמצית השקר של הריאליטי.

זיוף אחד גדול. אף אחד מהם אינו ה"חיים" של מישהו אחר, כי הם מכירים רק שבוע. אם הם היו באמת קצת אמיתיים, הם היו אומרים, אני לא מכיר אותך, אין לי מושג מה אתה רוצה ממני, וכולכם מפריעים לי בדרך לזכות במיליון. אם מישהו באמת היה אומר את זה, הוא היה נזרק עם האמת שלו הביתה באותו היום.

כל מילה אחרת שיוצאת להם מהפה, מניפולטיבית ונועדה למטרה אחת: להישאר במשחק. ההדחה משולה למוות, עם עלייה דרמטית במדרגות כאילו עלו השמיימה, בחזרה לחיים הריקניים שלהם. האחד מזהה אצל השני את הרצון באהבה ואת השעמום הקיומי שיש גם בו עצמו, ולכן הוא מזדהה ומתחבר אליו. זו ברית מזויפת של אנשים בודדים שרוצים לנצח במשחק כמעט חסר סיכוי. הזוגיות של נתנאל ודיאן היא סתמית ולא מבוססת על כלום, לפחות יש להם אויב משותף - קאזם.

חלק מהדיירים מעבירים את זמנם כשהם יושבים על המיטה, מחליפים מילים ומתפוצצים מצחוק אחד מהשני, אף ששום דבר משעשע לא נאמר. מעבירים ביניהם חטיפים ילדותיים כמו בטיול שנתי. הם חסרי בגרות וברובם נטולי קריירה. מה הם עשו עד עכשיו עם החיים שלהם? האחת גבות, האחרת תוספות שיער, השלישי גולש בים. זו תמונה עצובה של דור ה־Z. השיחות ביניהם לא עומדות בשום סטנדרט, אפילו לא של שיחת חולין. המשותף לכולם הוא שמתנהלת בתוכם תחרות פנימית בין חוסר מודעות עצמית למנת משכל. עד כמה שיהיו אינטליגנטיים, לנצח חוסר המודעות ינצח.

קאזם אינו שונה. הוא רק קצת יותר מוקצן. הניסיונות שלו להתחבב לא מוסווים. הערביות, המוסלמיות וההומואיות שלו כאילו לא משחקות תפקיד, אבל הן כן. אף פעם לא יהיה שווה אליהם, כי הוא לא "משלנו". הוא סיפר שרב עם אמא שלו אחרי שהיא שמעה שהוא בעד נתניהו. המשפחה התנערה ממנו, הישראליות מתקשה להכיל אותו. מעניין לצפות בתוכנית דווקא מהעיניים שלו כאאוטסיידר, מנקודת המבט הזאת ה"דיירים" נראים בדיוק כמו שהם: קטנוניים, צבועים בודדים ומתנשאים. 