הרבנים שותקים. כל הדיווחים, הפרשנויות, הערכות על גורלה של ממשלת השינוי ועתידה אינם נוגעים, אינם מעניינים ולא מזיזים לרבנים בישראל. השתיקה בולטת ומוזרה בהשוואה להתערבות הפעילה ולנוכחות הבועטת שהרבנים גילו בזמן שהתקיימו המו"מ והמגעים להקמתה של ממשלת השינוי. אז פורסמה חוות דעת בחתימתם של עשרות רבנים.

הם הביעו באופן נחרץ ומתריס את התנגדותם התקיפה להקמת ממשלת שינוי בחוות דעת הודגש בזמנו שלדעתם יש יש למנוע את הקמת ממשלת השינוי "בכל מחיר". היום הם שותקים. שתיקת כבשים.

בעוד שפרשנים מתריעים שפיזור הכנסת והפלת הממשלה ימיטו על המדינה בחירות בפעם החמישית, והכל מסכימים ומזהירים שצפויה מערכת בחירות שתחריף ותסלים את השסע, ההסתה וגילויי השנאה בזירה הפוליטית-מפלגתית, הרבנים, נציגי דת ישראל שמתוקף מעמדם וסמכותם ממונים על הפצת ערכי היהדות, נרדמו בשמירה.

לא נשמע מצדם אף קול, אף תגובה והתבטאות שיביעו את דאגתם וחרדתם מהיקף הארס והשנאה שמערכת בחירות תיצור ותציף את החברה. השתיקה של הרבנים מציירת אותם כמגזר מנותק, מבודד, שאין לו שום שייכות ונגיעה למה שמתחולל במדינה.

מההתנגדות שהביעו לפני קצת למעלה משנה מהקמת ממשלת השינוי, מהעוינות שהפגינו נגד שותפי הממשלה, ניתן להניח ומותר להסיק שהם, הרבנים, חושבים ומעריכים את עצמם כצדיקים שעליהם נאמר במקורות שהם זוכים שאחרים עושים את מלאכתם. כלומר, הרבנים מרוצים ואולי אף שמחים שגורמים בזירה הפוליטית חותרים תחת הממשלה ועושים הכל להדחתה.

מה שהרבנים מסרבים להכיר או ממאנים להבין, שמדובר ב"מלאכה" בזויה, שפלה והרסנית, שבלשון המקורות מגונה כשנאת חינם, ומוגדרת כמגיפה שגרמה לחורבן בית שני. אבוי להם, לרבנים, שזאת המלאכה שנעשית עבורם ועוד לשביעות רצונם.

מותר לרבנים להיות בעלי השקפות ימניות. מותר להם להתנגד למדיניות ממשלה, במיוחד כשמדובר בנושאים ובעיות בתחום הדתי, בערוץ של דת ומדינה. הממשלה הנוכחית הרגיזה ומכעיסה רבנים בעקבות הצעות ויוזמות לרפורמות בתחומי הכשרות והגיור. אי אפשר לתבוע מרבנים שיגלו אהדה למפלגה כמו מרצ או לשר כמו אביגדור ליברמן.

אם לפני שנה הם, הרבנים מצאו ואזרו אומץ לגלות התערבות ונוכחות פוליטיות, ליזום ולפרסם ברבים חוות דעת חריפה נגד הקמת ממשלת השינוי - אפשר ומותר לצפות מהם היום לגלות טיפת אחריות ציבורית, ביטוי לדאגה מצדם לממדי התנהגותם הפרועה של חברי כנסת, גילוי לחרדה מצדם להיקף ועומק הפילוג הנורא בחברה הצפוי להתעצם במערכת בחירות.

שתיקה מצד רבנים בעת משבר חמור שעובר וחוצה את אופיו הפוליטי ורומס כל קו אדום – זאת שתיקה שפוגעת לא רק במעמדם אלא בערכי הדת והיהדות שהם מזוהים כנציגיה.