אני רוצה לקוות שהרמטכ"ל הבא יהיה סגן הרמטכ"ל הנוכחי האלוף הרצי הלוי. לא פשוט להיכנס לנעליו הגדולות של רא"ל אביב כוכבי, אבל לדעתי האלוף הלוי יעשה את זה בקלות ובמקצועיות. מי שעוקב אחר התפקידים שמילא האלוף הלוי בצה"ל ואחר אישיותו המיוחדת, מבין עד כמה הוא האיש הנכון לתפקיד הנכון. הלוי הוא איש צנוע שממעט להתראיין. אין לו צורך לשווק את עצמו, ולכן כדי לנסות לשרטט פרופיל של אישיותו, פניתי למי שהיו מפקדיו ופקודיו, והם לא מסתירים את דעתם על כך שהוא הראוי ביותר לתפקיד הרמטכ"ל.
האלוף במילואים טל רוסו, שהיה בין השאר מפקד פיקוד הדרום, ראש אגף המבצעים, ומפקד עוצבת האש, קובע בפסקנות שמדובר בקצין מעולה. רוסו אומר שמה שמאפיין את הלוי הוא התבגרותו בתוך התפקידים שמילא. לדבריו, האלוף הלוי יבצע את תפקיד הרמטכ"ל בדרך מושלמת. "יש מי שחלה אצלם ירידה ככל שהם עולים במסלול הפיקודי, בעוד אצל האלוף הלוי התרחש תהליך הפוך, ואצלו חלה עלייה ככל שהוא התקדם בתפקידי הפיקוד הבכירים", אומר רוסו, שמוסיף שהלוי הוא איש שחושב מחוץ לקופסה, אדם שמתנהל בצניעות, ומקפיד על התנהלות ממלכתית. "הרצי הוא איש אמיתי, קצין משכמו ומעלה, מה שדרוש לתפקיד הרמטכ"ל", קובע רוסו.
דעה דומה משמיע גם האלוף במיל' ישראל זיו, שכיהן כראש אגף המבצעים. גם זיו היה מפקדו הישיר של הלוי והוא מכיר אותו מאז שהיה מ"פ ומ"מ. זיו טוען כי הלוי ניחן באישיות רצינית, באחריות ובמסירות לכל התפקידים שמילא, והוא זוכה להערכה ולאהבה רבה מצד פקודיו שמוכנים ללכת אחריו בעיניים עצומות. לדברי זיו, שלא כמו מפקדים אחרים שמתאימים רק לרמה הטקטית, באלוף הלוי יש גם כל התכונות הנדרשות לתפקיד הרמטכ"ל.
האלוף במילואים וסגן שרת הכלכלה יאיר גולן, שכיהן כסגן הרמטכ"ל, מגדיר את הלוי כקצין ערכי, חכם, מקצועי ומעמיק, שאחד מיתרונותיו החשובים הוא שאינו פוליטי. תא"ל במיל' אפרים לפיד, ששירת באגף המודיעין בצה"ל בתפקידים בכירים והיה דובר צה"ל, אומר על הלוי שהוא היה מראשי אגף המודיעין הטובים ביותר שהיו לצבא. לדבריו, להלוי יש יכולות פיקוד, מנהיגות וערכים שראויים לציון.
שני המועמדים הנוספים לתפקיד הם האלופים אייל זמיר ויואל סטריק, שנמצאים בחו"ל ונקראו להקדים את שובם לישראל כדי להיפגש עם שר הביטחון בני גנץ ולהציג בפניו את התוכנית האסטרטגית של צה"ל לשנים הבאות. גנץ, שמודע לשבריריותה של הממשלה, מבקש להיות זה שיקבע את זהותו של הרמטכ"ל הבא, ולשם כך החליט להאיץ את תהליך הבחירה, חרף התנגדותו של הרמטכ"ל הנוכחי.
אם בכיסא ראש הממשלה יישב בנימין נתניהו, טובים הסיכויים שמועמדו לתפקיד יהיה האלוף זמיר, שכיהן כמזכירו הצבאי. אבי בניהו חשף בעבר ב"מעריב" כי זמן קצר לפני שהאלוף הלוי מונה לסגן הרמטכ"ל, הוא קיבל הצעה מפתה מראש הממשלה בזמנו נתניהו, לכהן כראש המוסד במקומו של יוסי כהן, שעמד לפרוש מהתפקיד, מה שהיה סולל את דרכו של האלוף זמיר לתפקיד הרמטכ"ל.
לדברי בניהו, זאת הייתה הפעם השנייה שהלוי סירב לנתניהו, שהציע לו גם את תפקיד המזכיר הצבאי. מדובר בתפקיד מבוקש בקרב אלופי צה"ל, אלא שהלוי הבין שהתפקיד ירחיק אותו מהמסלול הצבאי ויפגע בקידומו.
בימים האחרונים החלה כצפוי מתקפה נגד האלוף הלוי, שבה יש מי שמנסים לקשור אותו לשמאל. אלו שתוקפים אותו, מצדדים בבחירתו של האלוף זמיר לתפקיד הרמטכ"ל הבא. הלוי הוא קצין שחף מכל זיהוי פוליטי, כך שמדובר בלא יותר מספין. מסקנה: אם גנץ רוצה לעצב את הצמרת הצבאית בדמותו ובצלמו, הוא חייב לעשות זאת במהירות.
המשולש הרומנטי
מהם לדעתכם הגבולות של זכות הציבור לדעת? הסיפור שפורסם באתר מאקו, ורץ חזק ברשתות החברתיות, ממחיש את העובדה שהשמיים הם כנראה מזמן לא הגבול. בסיפור שבו נעסוק אין שמות, אין פרטים מזהים, יש בו מידה לא מבוטלת של עיתונות צהובה, והוא מבטיח שמי שטבועה בו מציצנות לא יוכל להישאר אדיש.
הבעיה העיקרית היא שהסיפור מטיל צל כבד על פוליטיקאים רבים שמתגוררים בדרום וגם על אנשי עסקים, משום שהוא נכתב ללא ציון שמותיהם של גיבורי הפרשה, וללא ציון מקום מגוריהם. לא ברור אם אזור הדרום, שבו מתרחשת העלילה הסוערת, הוא אזור הנגב, או שכדאי שנרחיק עם הדמיון עוד יותר. מה שבטוח הוא שמדובר בסיפור לוהט.
כותרת הסיפור היא משולש רומנטי שבו מעורבים בעל, פוליטיקאי, איש עסקים ומאהבת. מתברר שאישה נשואה ואם לילדים ניהלה בו־זמנית רומנים עם שני גברים נשואים. בעלה של האישה חשד שיש לה רומן עם גבר אחר, והחליט לשכור חוקר פרטי. מה שעורר את חשדו של הבעל היה ריח בושם יוקרתי של גבר שדבק בבגדיה של רעייתו הנואפת.
החוקר הפרטי הדהים את הבעל וסיפר לו שאשתו מנהלת רומן סוער עם פוליטיקאי מקומי, שגר ביישוב שבו הם מתגוררים. הבעל החליט להגיש תביעת גירושים בבית הדין הרבני, ודרש לקבל גט לאלתר, מבלי שיידרש לשלם לאשתו את דמי כתובתה.
מכאן הדברים רק הלכו והסתבכו, משום שהפוליטיקאי חשד שהמאהבת בוגדת גם בו עם גבר אחר. גם הוא שכר חוקר פרטי שעקב אחר המאהבת, ואותו חוקר גילה במהרה כי האישה מנהלת פרשיית אהבים עם איש עסקים, שמתגורר גם הוא בקרבת מקום. על פי הפרסום, הפוליטיקאי - שחושש לכיסאו - הציע לבעל המקורנן 2 מיליון שקלים כדמי שתיקה, אבל הבעל סירב לקבל את הכסף.
בסיפור הזה יש גם מאזן אימה לא קטן. המאהבת, שזעמה על הפוליטיקאי, איימה שאם משפחתה תדע על הסיפור, גם משפחתו של הפוליטיקאי תדע, מה שעלול להביא לסיום הקריירה שלו כנבחר ציבור. גיבורי העלילה, ששמם אסור בפרסום בגלל חיסיון של תיק דיני אישות בבית הדין הרבני, לא יישארו חסויים כנראה לאורך זמן. בעידן של רשתות חברתיות שמפרסמות הכל ועוברות על החוק, זהו רק עניין של זמן עד שהפרשה העסיסית תדלוף.
חבר שלי אמר בהומור, שאם יש צורך בעוד דוגמה לאובדן המשילות בנגב - זאת הדוגמה הטובה ביותר.