1.כהנא צחק
בתוך בנימין נתניהו מתחולל מאבק איתנים, שכבר הוכרע. בצד אחד עומד נתניהו המקורי. זה שהיה פעם מנהיג ממלכתי ואחראי שהגן בגופו, ואף התגאה בכך בקולו, על מערכת המשפט המפוארת שלנו. הוא ידע שהיא זקוקה לניעור ולרפורמות עמוקות, אבל לא נקף אצבע כדי לא להרגיז אף אחד. הוא חילוני אדוק, זולל שרצים, מבין את סכנת הלאומנות הקיצונית והמשיחית, מבין את הצורך החיוני לשמור על ישראל בדמותה המקורית: יהודית, דמוקרטית, ליברלית, אור לגויים, פרגמטית, פתוחה למערב. זו הסיבה שהוא התכופף והתגמש על פי הצורך האסטרטגי שלנו פעמים רבות: נאום בר־אילן, מו"מ עם ערפאת, עם אבו מאזן, עם אסד האב והבן, התרפסות מול טורקיה, התרחקות מהרפתקאות צבאיות, הימנעות מסיפוח.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
הוא מעולם לא אהב את המתנחלים והוא, בניגוד לשרון, גם לא בנה ונטע ביהודה ושומרון. בקדנציה הראשונה שלו (1996־1999) הוא קרא להם, בזלזול, "הזמבישים". הוא יודע שהם תמיד יבואו בטענות וגם אם תכשיר עבורם תשעה שרצים, כשתיאלץ לפסול את השרץ העשירי, תהפוך בן לילה לעוכר ישראל. הוא התחנך באמריקה. שפתו הראשונה היא אנגלית. האידיאולוגיה שלו ימנית, אבל מעולם לא נבעה ממשיחיות, אלא מתוך תפיסת עולם שאביו כינה "ההיסטוריה היהודית של הקטסטרופות".
כאמור, זה נתניהו המקורי. נתניהו שאף פעם לא הקים קואליציות ימניות. אף פעם. הוא הבטיח, ולא קיים. הוא תמיד הקפיד שיהיה מישהו משמעותי משמאלו: פעם זו ציפי לבני, פעם זה אהוד ברק, פעם זה יאיר לפיד, פעם זה (כמעט) היה הרצוג.
הנתניהו שתואר לעיל, מנוחתו עדן. נקבר קבורת חמור מעבר לגדר. נא להימנע מביקורי תנחומים. נתניהו הנוכחי הוא אדם שנחטף בידי כוחות זרים. משרתם של הרבנים הכי קיצוניים. האיש שאמר ליונית לוי בשנה שעברה ש"לא, איתמר בן גביר בשום אופן לא יהיה שר בממשלתי", ועכשיו טוען שזה או "השמאל וטיבי" או "ביבי ובן גביר".
למרבה הפלצות אותו איתמר בן גביר, שעד לפני רגע היה הסגן של סמוטריץ' (וכעת עקף אותו בסקרים), התקדם בינתיים לדרגת הסגן של ביבי ואחרי שהעשן יתפזר והאבק ישקע, יחליף אותו. כן, אנחנו בדרך לשם. כהנא צדק? כהנא צחק.
הסיפור הוא המאבק בין הדת למדינה. הרבנים הקיצוניים שולטים בחרד"לים, שנשלטים היום על ידי הכהניסטים. נתניהו אף פעם לא היה שם. עכשיו הוא רוכב על הנמר הזה. השבט הדתי־לאומני־קיצוני רואה בנתניהו את חמורו של משיח, שיעזור להם לשנות את מדינת היהודים ולהפוך את מגילת העצמאות לפיסת נייר חלולה. הם יודעים שהוא נוכל, הם יודעים שהוא הפכפך, הם יודעים שהוא רקוב והם יודעים שאין לו אלוהים. אבל הם גם יודעים שהוא יעשה הכל כדי לחלץ את עצמו מאימת הדין. אז הם רוכבים עליו, והוא עליהם, כל הדרך לגאולה.
למה החרדים שם? החרדים תמיד שם. הדיל הזה נתפר עבורם. בצד השני יש אנשים ממלכתיים שלא ייתנו למדינה להתגלגל למחוזות הטירוף. אז כדי להציל את ביבי החרדים יקבלו חיבור מהיר, חדש ועוצמתי למוקדי הכוח, השלטון והכסף, הכהניסטים ישליטו על המדינה את הלאומנות המשיחית שלהם וכולנו נעלה בסערה לגן העדן. או הגיהינום. יש כאן כמה שבטים שמבינים שרק נתניהו, במצבו הנוכחי, יוכל לספק להם את הסחורה הזו, שתוביל לכאוס המוחלט, שיהפוך את ישראל למודל חדש של הונגריה. אצלם לשליט קוראים אורבן, השליט שלנו עושה את עצמו קורבן. האיש הרדוף, הנרדף בעיני עצמו, שמגשים עכשיו במלואה את נבואת הנשיא ריבלין: הוא ישרוף את המועדון על יושביו.
2. מצעד החרפה
עוד לא דיברנו על הפיל שבחדר. כלומר עדר הפילים. מה שנקרא "הבית". פעם זה היה "בלפור". הגברת והבן. הם עם הצד המשיחי מלא־מלא. הם מנהלים את המערכה. הם אלה שדוחפים את נתניהו לזרועות הכאוס. צריך להודות לאהוד אולמרט על שהשליך את עצמו על גדר חשמלית בוולטאז' עצום באותו סכסוך מטופש עם משפחת נתניהו. בזכותו, זכינו בתחילת השבוע בהרמת מסך נדירה, מצמררת, על הדרך שבה התנהלה המדינה הזו 12 שנה. ועוד נחזור לשם.
מי ששבר את עידית סילמן, וכנראה גם את ניר אורבך, הוא הקואליציה הזו: רבנים חרדים (לסילמן יש משפחה חרדית), רבנים משיחיים־קיצוניים, חיבור מהיר לביביסטים עם המגפונים המטנפים ללא הרף, עם ההצקות בבית הכנסת, עם השבירה הנפשית, המנטלית. מכונת רעל על סטרואידים. הם רוצים להחליף ראש ממשלה דתי ראשון בהיסטוריה בראש ממשלה זולל שרצים, הם רוצים להפסיק עשייה מבורכת בכל התחומים (איראן, משילות, ביטחון, כלכלה, רפורמות) לטובת רצף בחירות חדש. הם רואים שהממשלה הזו שיפרה את המדדים בכל התחומים האפשריים והזימה את כל נבואות הזעם והאימה של ראש הממשלה לשעבר, שהודיע שממשלה כזו לא תוכל לפעול מעבר לקווי האויב, לא תפעל נגד איראן, תקבל הסכם גרעין חדש ותקים קונסוליה אמריקאית במזרח ירושלים.
ובכן, הכל קרה הפוך. הגירעון הכלכלי נעלם, האבטלה צנחה, היחסים הבינלאומיים ממריאים, ובאיראן זועקים ש"ישראל השתגעה והסירה את הכפפות". הזעקה נכונה, הסיבות לא נכונות: ישראל משתגעת והולכת שוב לבחירות. לקח לה שנתיים להיחלץ מהכאוס הקודם, אז היא מזמינה לעצמה עכשיו חדש בביבי אקספרס. האנשים האלה, כל העוסקים במלאכה, כל האחראים לטירוף הזה, לעולם לא יינקו ממה שהם מעוללים למדינת ישראל ולעם ישראל. לעולם. הם יצטרכו לשאת את החרפה הזו על מצפונם לנצח.
זה התחיל בעמיחי שיקלי, זה שלא יהיה בכנסת הבאה, דרך עידית סילמן, עבור לג'ידא רינאוי זועבי ומאזן גנאים. עכשיו ניר אורבך שוקל להצטרף. הכי מצחיק זה שמדווחים שהוא סוגר עם הליכוד הסכם ב"תקיעת כף". אגב, כל ההסכמים והשריונים הללו, אינם חוקיים. זו פשוט עבירה על החוק. לא כתבים פוליטיים צריכים לדווח על זה, אלא כתבים פליליים.
ועוד משהו: אורבך צריך לרשום לפניו את זה: הסיכוי שההסכם עם הליכוד יכובד, אפסי. הסיכוי שהצבעה שלו בעד פיזור הכנסת תהפוך את יאיר לפיד לראש ממשלת מעבר: 100%. הסיכוי שהמהלך הזה יהפוך את לפיד לראש ממשלה על מלא? בסביבות 50%. למה? זה פשוט: נתניהו תמיד מגיע לבחירות גבוה בסקרים וגומר נמוך יותר מהמצופה. כך קרה ארבע פעמים. הסיכוי שישבור הפעם את מחסום ה־61 הוא בסביבות 50%. במילים אחרות: אם נתניהו ייכשל שוב, סביר להניח שהגוש הנגדי יקים ממשלה. הסיכוי שלפיד יוותר שוב למישהו עם הרבה פחות מנדטים על הבכורה, אפסי. בהצלחה, ניר אורבך.
3. על פי התהום
בדהרת העוועים לעבר הגאולה המתוארת כאן, הכל מותר. מכונת הרעל מסמנת את כל המכשולים ומטפלת בהם. גם אני זוכה ליחס מיוחד (אבל אני, בניגוד לקורבנות האחרים, מצפצף על המכונה הזו). הזומביז של נתניהו מתנפלים עכשיו על אלוף הרצי הלוי, רק כי הוא מועמדו של בני גנץ לתפקיד הרמטכ"ל (אה, וגם כי המועמד השני, אייל זמיר, הוא מועמדה של "הגברת"). הרצי הלוי, אתם מבינים? אחד הקצינים המפוארים שקמו כאן. כל השירות ביחידות מובחרות. גדל בלב הציונות הדתית. באימוני הריצה מאזין לשיעורי תורה באוזניות. אביו היה לוחם באצ"ל (אגב, אביו הכיר לנתניהו הצעיר את ליברמן בשנות ה־80). אמו של הרצי היא הבת של הרב דב בער הכהן קוק ואחייניתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא עצמו קרוי על שם דודו שנהרג בקרב על ירושלים בששת הימים. עכשיו גם הוא מתחת לקומביין השנאה והגידופים.
למען הסר ספק: אלוף אייל זמיר ראוי לא פחות ממנו, וגם העובדה ש"הגברת" מחזיקה ממנו (היה מזכיר צבאי) לא צריכה להטיל דופי באיכות מועמדותו. זמיר, בניגוד לכמעט כל הרמטכ"לים האחרונים, מגיע מהשריון, ויכול להיות שהגיע הזמן לנסות גם את האופציה הזו. פנקס השירות שלו עמוס ומפואר. לו אני הרמטכ"ל, הדילמה קשה מאין כמוה. למי ששכח: בפעם הקודמת המתין שר הביטחון אביגדור ליברמן להמראת הזוג המלכותי לעומאן, כדי לבשר על החלטתו למנות את אביב כוכבי. זה קרה, אחרי שנתניהו הבהיר לו ש"הבית" דורש למנות את זמיר (שהיה, בואו נודה, צעיר מדי).
בואו נתקדם: מצבו של אלוף הלוי טוב לאין שיעור ממצבו של אלוף (במילואים) שרון אפק, שמונה על ידי ועדת האיתור השבוע למשנה ליועץ המשפטי לממשלה. שימו לב למחולל הגידופים ושפת הביבים הדיגיטלי/גימטריאני, הקרוי גם ח"כ שלמה קרעי: "המשימה הראשונה של ממשלת הימין הלאומית שתקום בקרוב בעזרת ה', תהיה להעיף את האיש הזה מתפקידו באופן מיידי. אותו ואת מי שבחר בו. 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם', כל חברי כנופיית שלטון החוק, כל השותפים לקנוניה נגד המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, יילכו הביתה".
טוב, לפחות הוא חסך מאיתנו כמה זה בגימטריה. הוא מדבר על שרון אפק, אלוף, לשעבר הפצ"ר, שמונה השבוע כאמור לתפקיד משנה ליועמ"ש. אז בואו נדבר על שרון אפק. גילוי נאות: לא מכיר אותו, ישבתי מולו פעם אחת לשיחת רקע ופעם אחת טלפונית, לפני שנים. אבל אני מכיר מצוין את פועלו, כפי שמכירים כל קציני ולוחמי צה"ל בשנים האחרונות. ובכן, אפק גדל בנתניה. לא ילד שמנת. שירת 30 שנה בצה"ל. נחשב לפצ"ר עילוי. יכול היה עכשיו להצטרף למשרדי עורכי הדין הגדולים ביותר בישראל כשותף בכיר, אבל מעדיף להמשיך לתרום ועוד איפה: במערכת החבוטה, כפוית הטובה והסיזיפית במשרד המשפטים. תמורת שכר שיהיה, במקרה הטוב, 10% ממה שיעשה בחוץ.
הוא בחיים לא התבטא בנושא פוליטי כלשהו. הופכים אותו עכשיו לשמאלן כי הוא הומו וגר בתל אביב. מה עם אמיר אוחנה? טוב, בואו לא נדבר על אמיר אוחנה, אחרי הקלטות מהישיבה האחרונה לפני אסון מירון שפורסמו השבוע בערוץ 13. אפק גדל במחלקת הדין הבינ"ל בפרקליטות הצבאית, היוקרתית ביותר בעולם. במחלקה הזו הומצא הקונספט המשפטי שהכשיר את הסיכול הממוקד, ואחר כך תורת הלחימה נגד טרור וארגוני טרור. האמריקאים העתיקו את זה מילה במילה. מדובר במציאת דרך משפטית להגן על קצינים ולוחמים הנאלצים להילחם בטרוריסטים המסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, או הדרך לסכל טרוריסטים ופצצות מתקתקות מהאוויר.
אפק מאופיין בזה שירד לשטח. כל הזמן. כמעט כל יום שישי, וגם באמצע השבוע. הוא שכב אין ספור פעמים עם צלפים צעירים מול הגדר בעזה, בתקופת "צעדות השיבה", כדי להרגיש מה הם מרגישים. הוא העדיף את הצעירים והזוטרים על פני הקצינים. הוא הכשיר את תורת הלחימה של צה"ל סביב הגדר, שבלמה את הצעדות הללו בצורה "חלקה". בצד השני נהרגו מאות ונפצעו אלפים. הוא הצטרף לפשיטות, מעצרים ופעילות צה"לית בתוך ערי יו"ש, כדי להרגיש את החיילים בשטח. "אף אלוף לא הגיע לשטח כמו שרון, כשהוא בכלל לא אמור להיות כאן", אמר לי השבוע מח"ט לשעבר בעוטף עזה. "הוא כמעט עבר לגור איתנו בתקופה של הצעדות".
הוא היה פצ"ר של חמישה שרי ביטחון (בוגי, ליברמן, נתניהו, בנט וגנץ), אף אחד מהם מעולם לא אמר עליו מילה רעה. הוא סגר לעופר וינטר את תיק רפיח. זוכרים את "יום שישי השחור"? כשחמאס הצליח להרוג ולחטוף את הדר גולדין (יחד עם רס"ן בניה שראל וסמ"ר ליאל גדעוני), הוכרז נוהל חניבעל ונהרגו עשרות אזרחים פלסטינים? אז אפק השמאלן נחלץ להגן על המפקדים והלוחמים ובחוות הדעת שפרסם, לאחר עבודה מאומצת, מצא כי לא נפל פגם בפעילות של גבעתי באותו אירוע. ולא היו פשעי מלחמה. הוא בלם, בגופו, חקירה בינלאומית. הוא קבע שרוב ההרוגים היו בכלל תוצאה של תקיפות חיל האוויר.
על מה הם נטפלים אליו? על תלונות ממועצת יש"ע מהתקופה שהוא היה פרקליט איו"ש, ועל פרשת אלאור אזריה. ובכן, בפרשת אזריה יש הרשעה ברורה, פה אחד, בשתי ערכאות. למזלנו. אלמלא ההרשעה הזו, כל לוחמי צה"ל היו עלולים להיכנס ל"כוונת" של בית הדין הבינלאומי בהאג. כל צמרת צה"ל, מהרמטכ"ל ועד המ"פ, דיווחה בזמן אמת על "דגל שחור" ועל אירוע שצריך להיחקר. כך היה, וטוב שכך. בעניין מועצת יש"ע: לא זוכר מפקד פיקוד אחד שיצא מיהודה ושומרון בלי תלונות. אחד.
סיכום: אלוף שרון אפק חסם בגופו דוחות נוסח גולדסטון על אירועים ופעולות מתקופת נתניהו, אפשר את כל הפעילות ההתקפית של צה"ל ביו"ש, שמר על אל"ם ישראל שומר מח"ט בנימין, שמר על אל"ם יריב בן עזרא מח"ט שומרון, עופר וינטר מח"ט גבעתי ועוד. יציאה נגדו, בעוצמת טירוף כזו, היא סימן מעיד על כך שאנחנו על פי התהום. כך נוהגים במשטרים אפלים.
מתוך הטור של בן כספית המתפרסם במהדורת "סופהשבוע"