יש רגעים שבהם גם המילים הגבוהות ביותר מתגמדות מול גודל השעה: הבחירות הקרובות יהיו הסיבוב האחרון והמכריע בקרב על מדינת ישראל. מצד אחד, תתייצב דמותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ברוח הכרזת העצמאות. בפינה שממול תתייצב כת נתניהו והביביזם בכל עוצמתה. לצד שיובס כנראה לא תהיה תקומה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
אם נתניהו יפרוץ את מחסום 61 המנדטים, אף אחד לא יוכל לעצור אותו ואת בני משפחתו. אם לא, קשה לראות אותו ממשיך לתחזק את הכת המהופנטת, שנגררת אחריו וגוררת מדינה שלמה אל פי התהום. כן, אני יודע, כבר הצהרנו הצהרות כאלה בעבר, ובכל פעם התברר שזה עוד לא נגמר. הפעם עושה רושם שכן.
נפתלי בנט מקבל החלטות מהירות. רק ההיסטוריה תדע לשפוט אם החלטתו לחתוך באבחה אחת את סאת הסבל וההשפלות הייתה נכונה. כשהבין שהליכתו של ניר אורבך אינה הפיכה, החליט לגמור את זה. בלי טריקים, בלי שטיקים, בלי לנסות לעקוץ את שותפו יאיר לפיד ברגע האחרון, בלי רעיונות עוועים או מנהרות נוכלים, שאמורות להשאיר אותו על הכיסא.
בנט רוצה להיכנס להסטוריה כמי ששינה את הפרדיגמה בנושא האיראני ולא כמי שהושפל על ידי ניר אורבך. ביום שישי האחרון הוא עוד הפגין אופטימיות. בשיחות פרטיות סיפר שיש סיכוי לייצוב הקואליציה, והייתה לו תוכנית. אתמול הוא הבין שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. וזה עוד בלי שידע שגם ח"כ רינאוי זועבי תכננה להצביע בעד הקדמת הבחירות. לא רק אורבך.
אזרחי ישראל חייבים לא מעט לממשלה הנוכחית. היא שגתה, טעתה, קרטעה, גמגמה ונפלה, אבל הכניסה לחיינו כמה שינויים מרעננים. קחו לדוגמה את ערך השותפות ואמירת האמת. לא מזמן היו לנו צמד שותפים אחרים: בנימין נתניהו ובני גנץ. הרשת מלאה בסרטונים שבהם נתניהו מפציר בגנץ "לעשות הכל למען המדינה, לשכוח את הפוליטיקה הקטנה, להיכנס מתחת לאלונקה, להקים ממשלה שתחלץ את ישראל" וכו' וכו'. "בתאריך שנקבע, בנובמבר, אני אפנה לך את הכיסא בלי טריקים ובלי שטיקים", אמר נתניהו.
ברגע שגנץ חתם על ההסכם, תוך הפרה בוטה של הבטחתו לבוחריו, עקץ העקרב את הצפרדע התמימה שהעבירה אותו לצד השני של הנהר. היא כמעט טבעה, הצפרדע. בסופו של דבר, בנס מוזר של הרגע האחרון, הפך גנץ הצפרדע לנסיך והתנחל במשבצת "מר ביטחון". על הדרך השאיר נתניהו את ישראל בלי תקציב יותר משנתיים. רק כדי להישאר בבלפור עוד שבועיים.
והנה, אתמול, אירוע הפוך: "ברית האחים" בין לפיד לבנט, שנולדה ב־2013, נחלה את ניצחונה הסופי. לו היה זה נתניהו במקום בנט, הוא היה ממציא עכשיו אלף ואחד תרגילים, תכסיסים ונוכלויות שונות ומשונות כדי לא להניח ללפיד להיכנס ללשכת ראש הממשלה, באמתלה כזו או אחרת. אבל בנט, בנאום כן ומרשים, אולי הטוב בתולדותיו כפוליטיקאי, הוכיח שהוא קורץ מחומר אחר לגמרי. הוא הרוויח ביושר את היציאה הכל כך יאיר לפידית - שהביט בו ואמר לו "שמע, אני אוהב אותך".
בימים הקרובים תונחת עלינו מתקפת מילים וניתוחים על המהלכים שהובילו לנפילת הממשלה, על המנצחים והמפסידים, הטעויות וההצלחות. בינתיים אפשר להתנחם במעט הטוב שהתברר אתמול: העובדה שמדינה שלמה תפסיק לעקוב אחר חיבוטי הנפש וייסורי הרגש של ניר אורבך, שיראה את הכנסת הבאה בטלוויזיה.
העובדה שגנבת קולות בשם ג'ידא רינאווי זועבי, שהסתננה לכנסת על גבו של פתי בשם ניצן הורוביץ, תצפה אף היא בערוץ 99. צריך לקוות שמאזן גנאים יפסיד בסכנין, ואף פעם לא קיוויתי להפרת הבטחה של נתניהו כמו במקרה של השרלטנית הראשית עידית סילמן, ש"ראתה את האור" בגלל מלמול כלשהו על חיפוש חמץ בכליהם של באי בתי החולים בפסח.
נעבור ליו"ר האופוזיציה נתניהו: אתמול הוא נשא דברים בכנסת. כרגיל, היה קשה לאתר משפטים, מילים או הברות שאינם שקר או מניפולציה. מקוצר זמן וחוסר מקום, נתמקד בהזיה הגדולה ביותר. שימו לב מה אמר האיש הזה אתמול: "אזרחי ישראל מרגישים שיש כאן ממשלה שנכנעה לטרור, שנכנעה לסחטנות אין קץ, שאיבדה את היכולת למשול בערי ישראל, שאיבדה את היכולת לאפשר לנו להניף את דגלי ישראל בערי ישראל, באוניברסיטאות".
בחיי שהוא אמר את זה. יש לו יכולת פלאית לנתק את עצמו מהבלי העולם הזה והמציאות המייגעת ולברוא למעננו יקום חדש, פיקטיבי ומומצא לחלוטין. האיש שהזניח ואיבד את המשילות בנגב ובגליל במשך 12 שנה. האיש שרק לפני שנה פיזר בבהלה את מצעד הדגלים בירושלים. האיש שתחת שלטונו חמאס הפך לגרסה מקומית של חיזבאללה. האיש שתחת שרביטו התפוצצו הערים המעורבות בישראל לרסיסים ועלו בלהבות.
תושבי לוד נאלצו להגן על עצמם בסכינים וקרדומים, יפו ועכו בערו, וארגון טרור מקומי ירה לראשונה בהיסטוריה רקטות על הבירה ירושלים. הוא אומר את זה על יורשיו, שהובילו מצעד דגלים חסר תקדים (70 אלף צועדים) בירושלים, שלא נכנעו לסחטנות חמאס, שמנסים (כרגע ללא הצלחה יתרה) להשיב את המשילות, שהחזירו יותר ממיליון מובטלים לעבודה ויישרו גירעון של כמעט 10% לכמעט איזון תקציבי. הוא משקר בטבעיות מופלאה, כמעט בלי למצמץ, כמעט בלי להיות מובך. לפעמים נוצר הרושם שהוא מובך כשהוא נאלץ, מפעם לפעם, להגיד אמת.
השקר הבא של נתניהו הוא ההבטחה שיקים "ממשלה לאומית רחבה" אחרי הבחירות. הוא ינסה להתרחק ככל האפשר מאיתמר בן גביר. הוא ינסה לייצר פסאדה של מנהיג מאחד, מחבק, ממש אבי האומה המודרני. כל זה יהיה מסך עשן שיאפוף את כוונותיו האמיתיות: הוא ירכיב ממשלה צרה מחברי הבלוק הנאמנים בלבד. כפי שב־2015 הוא אילץ את שותפיו הקואליציוניים לחתום על "סעיף התקשורת" הצפון קוריאני, כך הוא יאלץ את שותפיו הבאים לחתום על יפוי כוח "בלאנקו" לעשות ככל העולה על רוחו במערכת המשפט ובשומרי הסף של הדמוקרטיה.
כי זה הדבר היחיד שמעניין אותו באמת: להימלט מאימת הדין. נתניהו הוא איש חכם. כשהוא לבד עם עצמו או עם עורכי דינו, הוא יודע שהתיקים נגדו לא קרסו. הוא יודע שהסיכוי לפחות לשתי הרשעות במשפטו היה ונותר גבוה. הוא לא מוכן לקבל את כללי המשחק ולעשות מה שעשה קודמו, אהוד אולמרט, בעצתו. הוא מעדיף לשרוף את המועדון. האיש שהגן על מערכת המשפט כל חייו, קם עליה עכשיו לכלותה. הוא לא יביא רפורמות או תיקונים (הכרחיים), הוא יביא 9D.
הערת אזהרה: זה לא נגמר, עד שזה לא נגמר. כבר היינו בסרט דומה עם נתניהו, כשהכנסת החלה לחוקק את חוק הקדמת הבחירות, שעבר בקריאה טרומית, אבל אז נשבר שאול מופז ועשה את השגיאה הקשה בקריירה והצטרף לעגלת ממשלת נתניהו. הוא לא קם מהאירוע הזה ונקבר, כמו רבים לפניו ואחריו, בבית העלמין של אלה שהאמינו לנתניהו ומקום קבורתם (הפוליטית) לא נודע.