אין פה רגע דל. יורד הבנאדם לאכול ולשתות משהו במשתנה השכונתית. הוא עוד לא מניח את התחת בכיסא המאולתר (כי פרלמנט הזקנות השתלט לו על השולחן הקבוע), טראחח... אישה נחבטת בראשה בחלון הגלריה של ערן ומתחיל סרט דרמטי בסגנון ערוץ ויווה.
שימעל'ה הגמד נלחץ. "אל תתערב, תכף היא תביא משטרותים ומד"א ויהיה פה סלט. אל תזוז, אני מזהיר אותך".
צחקתי מהחששות שלו ועניתי: "תראה איך היא שוכבת על הרצפה, שימעל'ה. אם היא מתה, הלך עלינו. יחזיקו אותנו שעות בעדויות וכאלה, בוא נבדוק שהיא חיה ונחתוך מכאן".
במקביל הגופה התעוררה לחיים, טלפנה 100 וגם 102 וצרחה שמאיימים עליה וגם תוקפים אותה. אמרתי לגמד שהיא זקוקה לאשפוז פסיכיאטרי, והוא התחיל לצחוק. "כן, אתה האדם המתאים לתת חוות דעת, אל תזוז מהכיסא. אם יהיה בלגן, נקרא לחגית. בשביל מה השקעתי בה תואר שני במשפטים? כדי שתוציא אותנו מכל השטויות. דרך אגב, המרכז המסחרי הזה מוקף במצלמות, אם נלך היא תאשים אותנו".
באמת שהיינו זקוקים לאיזה פינגווין או פינגווינה שיחלצו אותנו ממעמד של עדי ראייה, כי האישה עברה למצב צבירה של גופה על הרצפה וצרחה שהיא רוצה CT מוח. אני המלצתי לה על MRI עם חומר ניגוד, כי אם כבר בודקים, אז כדאי שתהיה אסמכתא לכלוא אותה באיזו מחלקה פסיכיאטרית.
האירוע לא פגע לי בתיאבון, ההפך הוא הנכון. אנשים התקבצו, חלקם צרחו עליה, חלקם אמרו שהיא מטורפת, אני רק שרתי לה את ההמנון של "מצפה ים": "מצפה ים עטוף גדרות/ ומסביבי ארבע(ה) קירות/סורגים לי בחלון בכל פינה/ המאנאייכ סגרו אותי לשלוש־חודש־וקצת/ אבל לי כבר לא אכפת/ כי יש לי ועדה עוד מעט/ והסוציאלית אומרת שלא יהיה משפט"...
ייתכן שההמנון עשה את שלו, כי הנוכלת זינקה מהרצפה ושאלה אותנו: "נו, נהניתם? כיף גדול, הא?". ואז היא נעלמה. מתברר שהיא גרה בשכונה ונוהגת לשתות על הסובאח. סיכמתי עם הגמד שהיא יופי של רכש לעונה הבאה.
פתאום קיבלתי וואטסאפ מדוקטור נחמי, החבר שלנו באמריקע. "מה שלומך, אחשילי. אמא שלי מאושפזת בגריאטרית, היא חלשה קצת, חוץ מזה אין לה כלום. היא אדם בריא. רוצים לעשות לה אקו לב, אבל היא אומרת שזה שטויות. אם אין לה כלום, ישחררו אותה. תבדוק לי מה קורה שם בבית החולים, אני מגיע ביום חמישי בלילה".
התפוצצתי מצחוק, עיניי נטפו דמעות. שימעל'ה לא הבין, אבל כשהצלחתי להסדיר נשימות והקראתי לו, הוא נשפך. "בוא נעלה את יוסי סתומיאן לשיחת ועידה, הוא ישפוך לנו אור על מצבה של שרה".
יוסי עלה על הקו מהבריכה, ואחרי שהקראתי לו את הוואטסאפ של נחמי, גם הוא נחנק מצחוק. "אין על נחמי, הוא לא מוכן לשחרר את אמא. שרה תהיה בפברואר בת 103, אבל היא טוענת שהיא עוד לא יכולה ללכת, כי היא דואגת לנחמי. היא רוצה להיות בטוחה שהוא מטופל טוב... חחח...".
נחמי נשוי לאחותו של יוסי כבר 35 שנה, אבל מי יודע, אולי הוא עוד לא מטופל טוב. לפני שבע שנים, כאשר שרה הייתה קטינה בת 96, יוסי דרס אותה בגבעתיים. "אני נשבע לכם, היא זינקה לאמצע הכביש כמו חתול שמסתתר אחרי מכונית. רק נגעתי בה עם הפגוש, לא קרה לה כלום. שאלתי אותה: 'למה ככה לזנק?', אבל היא שאלה אותי רק: 'מה שלומך, יוסי, מה שלום עדה?', עניתי לה שאנחנו גרושים, אבל היא אמרה שחשוב שהיא תהיה בריאה בשביל הילדים".
מהצחוקים עלו הסלמון והגבינה, אבל אז התברר שיוסי סתומיאן הוא צדיק. "אתם יודעים שהיא האישה הכי מבוגרת בגבעתיים? יש פה כמה חטיארים בני 100, אבל היא תסגור 110 קללללל. אז פניתי לראש העירייה שיעשה לה טקס, כמו שהוא עושה לזקנים, אמרתי שלא צריך למהר, גם שנה הבאה זה יהיה יופי... חחח...".
אבל על אף הצחוקים, נחמי מודאג בניו יורק ולא יוכל לדאוג למטופליו, אז עשיתי בשבילו את הבירור בבית החולים וטלפנו אליו. "נחמי, אומרים שהיא התייבשה קלות, לכן היא תשושה וחלשה קוגניטיבית, אבל היא בריאה כמו סוסה ערבייה אצילה".
הוא נרגע קצת. "כל פעם שאומרים לה לשתות, היא עונה שהיא הרגע שתתה"
.
יוסי אמר לו שהדאגה שלה אליו גורמת לה צער, אז היא לא שותה. שוב נחנקנו מצחוק, ונחמי ענה לו: "יוסי, אתה לא תגיע לגיל 102 פלוס, אז לא תדע מה עובר לאנשים האלה בראש".
סיכמנו להיפגש בשבוע הבא, ואז הוא שאל מה קורה אצלנו בכתריאליבק'ה. "מה אתם אומרים, שאני אגיע גם להצביע בבחירות?". עניתי לו מיד שאין צורך, הוא יכול להגיע לחגים ולחזור, כי עדיף שיגיע לבחירות מס' 6 שיתקיימו בקיץ הבא. "נחמי, זה עובדי אלילים מצד אחד מול עובדי אלילים מצד שני. זה 60% ומשהו מהעם, השאר לא מתעניינים בסוגיה, אתה איתי בלא מתעניינים וגם יוסי. שימעל'ה חושב שהוא משפיע, אז הוא ייצג אותנו בקלפי. יאללה, סיונרה".
עלות קמפיין הבחירות החמישי בשלוש השנים האחרונות צפויה להיות הרבה יותר מ־3 מיליארד שקל. לדיירי אגם הדרעק זה לא מזיז שערה בריסים, הרי רק בינואר האחרון שכרם של מצבור העלוקות האלה עלה בהצמדה למדד. אפס תשואה על ימבה השקעה.
בנוסף ליום השבתון, שיעלה למשק 1.5 מיליארד שקל, תקציב ועדת הבחירות יהיה בסכום זהה. בשביל מה צריך שבתון, כאשר יותר משליש מבעלי זכות הבחירה לא מתעניין בסצינה ולא מגיע לקלפיות. מדוע אנשים לא יכולים להצביע לפני תחילת יום העבודה ובסופו? עשר בלילה זה מוקדם מדי? שיסגרו את הקלפיות בחצות, או מבחינתי גם למחרת. למה? הגיע משיח בן דוד שיימשח לראש הממשלה? כל מי שייבחר כבר נמנה עם פסולת כזו או אחרת ששלטה כאן מתישהו.
אין בשורות בהרכב דיירי אגם הדרעק, זה בסך הכל שבץ־נא ומשחק הכיסאות. והמוסד הזה הוא באמת הנגע הממאיר ביותר בציבוריות הישראלית מכל בחינה שיש באנושות: פשע, גזענות מחרידה בין יהודים לערבים, בין יהודים ליהודים, כפייה דתית שיוצרת תיאוקרטיה פרימיטיבית ולא דמוקרטיה מתקדמת, ביזוי נשים, ביזוי להט"ב (החניוקים טוענים שאצלם אין, ואצל הכיפעלך ממירים באמצעות ממיר דיגיטלי), רמייה, הונאה, טרור שמתחפש לדתי־לאומי במצוות איזה באבא־בובה מתחזה. בקיצור נמרץ, כל אגן חמצון ממוצע – טהור לעומת המצב באגם הדרעק.
אחרי שמסתיימות הבחירות מתחיל השוד הגדול. כל דייר/ת באגם הדרעק עולה יותר מ־250 אלף שקל כהחזר מימון לקמפיין שלו. אלה שלא נבחרו מקבלים חצי מהכסף על התחביב שלהם להתמודד. ויש גם יחידת מימון מפלגות - עוד איזו הוצאה פעוטה של רבע מיליארד שקל, בקטנה. שוב, אפס תשואה על ימבה השקעה.
בכסף היקר הזה אפשר ואף נדרש היה לטפל בשכר מורים, רופאים, שוטרים, שיפור השירות בנתב"ג, עזרה לנזקקים וגם העלאת שכר המינימום. הציבור בישראל מבזבז 18 מיליארד שקל בשלוש שנים על פארש!!! חמישה מושבים של אגם הדרעק הלכו לאלף עזאזל – ועוד לא חישבנו את השכר, הלשכות, המענקים, הכייסף הגועליציוני. בקיצור אנחנו הרבה־הרבה־הרבה מעל 21 מיליארד, לא כולל עמלות. את העמלות ימצאו חוקרי יאחב"ל בזמן הקרוב. אגב, אם א־נ־י דייר באגם הדרעק, אני דואג להקצאה נוספת של מיליארד שקל בשנה ליאחב"ל, כדי שתחקור את כל נבחרי הציבור בארץ: אגם הדרעק, 257 רשויות מקומיות, מועצות דתיות. אגב, בשנים האחרונות לא הייתה חקירה אצל הכיפות והחניוקים שלא הביאה סחורה. כמעט כל חקירה בול־פגיעה.
ומה אנחנו אמורים לקבל כתשואה על השקעה של מיליארדים, שברובה העצום תוצאה של מסים מהציבור החילוני? הנה מקרה שגרתי שבו הבאבא־בובה קוסטינר, שמחזיק איזה ביזנס קטן במצפה רמון שקוראים לו ישיבת הסדר (מיועד לכאלה שתורמים 17 חודשים שירות לצה"ל, זה אלוקים שלהם שקבע להם שזה מספיק), הורה למאמיניו לסרב פקודה בתרגיל גדודי בחטיבת הנח"ל במסגרת קורס מ"פים ומג"דים. הסיבה - שומו שמיים, נעשה קריעה קטנה - לגדוד יש קצינת קשר שנכחה בתרגיל. צה"ל, שהפך מזמן למשמרות המהפכה בשירותם של הבאבא־בובות בעולם, החליף את החיילים.
כן, גבירותיי ורבותיי, גם במלחמה באבא־בובה קוסטינר יבוא ל"בור" ויחליט בענייני הלכות מלחמה. הוא יבקש לזמן את המלכים שאול ודוביד'ל לחמ"ל.
לפי תגובת דו"צ, לא הבנתי אם צה"ל חולק כבר באופן רשמי לחיילים דתיים ולחיילים חילונים. מתברר שלכל חייל דתי יש אפשרות להימנע מפעילות שבה נוכחת אישה במרחק של 125 מטרים.
עוד מקרה קטנצ'יק של עובד אלילים - שלמה קרעי מאגם הדרעק. הוא דורש לחוקק חוק של חג הפסח בצה"ל. לערוץ 7 הוא הסביר: "שופטים פרוגרסיביים, בורים ומנותקים חושבים שאיסור חמץ בפסח, הוא רק עניין קולינרי של דיאטת מצות". האמת שכאשר הוא מעלה את עניין הדיאטה, אני מתרשם שהוא לא כל כך פרימיטיבי, כי הוא יודע מה זה.
הקטע עם גיוס נשים לתפקידים מסוימים הוא מאוד פשוט. אין מספיק חיילים טובים בחטיבות החי"ר. לא מדובר כמובן על סיירות ויחידות מיוחדות ששם הביקוש עולה על ההיצע. בחטיבות רמת החיילות נמוכה, יותר מדי עניינים תורניים ופחות מדי אימונים ליום פקודה. רוב הזמן מוקצה לעיבוי בעבודות שיטור באיו"ש. בעוד 15 שנה, עם קצב ריבוי טבעי של חניוקים וערבערים, לא יהיה כאן כוח אדם למשימות כאלה וכמובן להגנת הגבולות. עם כל הכבוד לתרומה של 17 חודשים שפרושים על פני 32 חודשים, כולל לימוד תורה, אין מספיק צבא סדיר. בגוש דן זה או סיירת או ניירת. יש אחוז גבוה של התנדבות ליחידות המיוחדות מכל סוג, או 8200 ושאר הג'ובים המשרדיים. יש גבול כמה הדתה יכול לסבול חילוני – ועוד בפקודה.
אני שירתתי כחייל, אחרי הקורסים, גם בג'בל קתרינה בסיני. מפקד הג'בל היה סגן אביאל, ציוני דתי. הוא מעולם לא דרש הקלה כלשהי בגלל שבת, חג או צום. אנחנו הבד"א, דרשנו ממנו לכבד את כל המצוות והחוקים של חגי ישראל, קלה כחמורה לפי השקפתו הדתית. באותם זמנים לא היה שום חיכוך על רקע דתי, גם עם דרוזים ובדואים במגמ"ס, כולם שירתו בצבא אחד. אבל אז זה היה צה"ל, היום הרבנים קובעים שזה צד"ל – צבא דתי לאומי.
התעשייה שלדעתי מזנה את המושג דת, ממשיכה לעבוד במרץ. אופיר סופר כבר מכין הצעת חוק לביטול רפורמת הכשרות של מתן כהנא. כשרות זו תעשייה של הרבה מיליארדים, הג'מעה של הכשרות לא מוכנה להפסיד לירה סורית דפוקה. זה יופי של עייסק עם קצת געלט־א־פן־טיש (כסף על השולחן), למה להפסיק את הזרם. אז מה אם יהיו כאן 50 באבא־בובות עם בד"ץ שלהם שייתנו הכשר לחסה, אסור ליהודי לעשות כמה לירות סוריות דפוקות? לא הגיע הזמן שיהיו במדינ'ע של יידעלך לפחות 25 אלף משגיחי כשרות. איך טוענים הבאבא־בובות: מה, אני נהנה מזה?
פיזור הכנסת הוציא מהמאכערים של ביבי את המיטב. שאר המאכערים לא היו משהו בטוויטר בימים האחרונים. אולי הם "בעצובי" ואולי הם מחפשים להשתלב באיזה ג'וב בקמפיין, כדי להוריד "גנאית" (עמלה) יפה.
שימון ריקלין צייץ ציוץ מתחשב: "הצלחנו בסור מרע. עכשיו בכל הכוח לניצחון בבחירות, כדי לקיים: ועשה טוב...". אני לא מתמצא כל כך בעבודת אלילים; בשבילי סור מרע זה: מרפא, עו"ד ורו"ח, אז עניתי לו: "בהצלחה. אגב, מהן תוכניות המגירה לאשכנזים: מכלאות? חינוך מחדש לעבודת אלילים? מי הממונה: אמסלם, קרעי או מאי גולן? אישית אני מעדיף את מאי. גם קידום נשים שזה שוס אצל הימין הקדוש, בעיקר באגודת ישרואל וש"ס, גם בגלל שלתפיסתי הגברת נטולת הכנה למוח. אוקצור שימון, שקול את זה ותמליץ לאליל שלכם".
מירי "המחוננת" רגב שוב לא אכזבה. "בנט התפטר היום מתפקיד ראש הממשלה. יכלת (כך במקור) למנוע מאיתנו את כל הסיוט שהעברת מדינה שלמה. אתה והשותף העסקי שלך (????? יש משהו שהמחוננת יודעת והיועמ"ש לא???) יאיר לפיד, שממש כמו עסקנים בפשיטת רגל, מבריחים נכסים ומעבירים בעלויות".
ויתרתי על ההמשך, כי כל כך הרבה שגיאות בעברית מדוברת, קצת קשה לי בעין. אבל עניתי לה: "המחוננת חזרה, תנו לה בכפיים. הלוואי תתמנה לשרת החוץ. העם צמא לסטנד־אפ איכותי באנגלית כשפת מקור".
ממש בימים האחרונים של הממשלה, רגע לפני ממשלת מעבר של שנה לפחות, סיכמו אביגדור ליברמן ומרב מיכאלי על 410 מיליון שקל לשדרוג כביש 90. סכום של 300 מיליון הוקצה לפני כחודש, עכשיו פרמיה קטנה של סוף תקופה. מבטיחים שזה יקרה באמצע 2023. אני מוכן להמתין גם עד 2025. אם זה יקרה זה בטח יעלה הרבה יותר, כי צריך עדר של רבעלך להכשיר כל קטע בשיפוץ. ממה יחיו אנשים, רבותיי? אבל לפחות זה קרה ואולי ייחסכו חיי אדם, סוף־סוף.
הסכם פשרה הושג עם קצא"א, על אסון אקולוגי באשמת החברה, שהשמיד ב־2014 שמורות טבע ושוניות אלמוגים במפרץ אילת. קצא"א תשלם סכום אדיר של 250 אלף שקל, עלות של 25 קילו קלחי תירס (43 שקל לקילו) שייחסך מארוחות העובדים, הבוסים והדרעקטוריון במשך 250 ימי עבודה. קצא"א מתפללת שההסכם לא יקריס את החברה. עמותת צלול הגיבה על הפארסה שמגחיכה גם בדיחה עצובה ממש. "קנס של 250 אלף שקל על פגיעה קשה ב־2,600 אלמוגים זה פחות מ־100 שקל לאלמוג, הערכת שווי מקוממת לאור רצף מתמשך של אסונות סביבתיים שקצא"א אחראית להם".
החבר'ה המתוקים של החברה להגנת הטבע ועמותת צלול לא מבינים איך זה עובד בכתריאליבק'ה. אם היה רב לכל שונית אלמוגים, אם השמורה הייתה הופכת לכשרה, אם היו משגיחי כשרות על השמורה, על האדמה הקדושה בערבה, על המזון שניתן לאיילים שמתו, היה פה ימבה של געלט. אבל במדינ'ע שלנו מעריכים את חייו של ילד בן 10 שנספה באסון מירון בחצי מיליון שקל, לפני שכ"ט הפינגווין, ואין שום אשם באסון.
אז 100 שקל לפיצוי על אלמוג שמת זה הון תועפות!!!