1
אם אתם רוצים לעשות היכרות עם "משבר אנרגיה" - ומדוע שישראל לא תעשה היכרות עם המושג הזה בעקבות שפע הגז שברשותה - צריך לראות מה קורה באירופה, בייחוד בגרמניה, אחת המדינות החזקות בעולם מבחינה כלכלית. ואז יש להיזכר בכל הבולשביקים, הפופוליסטים והאנרכיסטים שתקעו אין־ספור מקלות בגלגלי פיתוח משק הגז בישראל, עד אשר המציאות והשכל הישר גברו עליהם.
ובכן, ב־16 ביוני קראה הממשלה בגרמניה לצרכנים להשתמש בגז במשורה. שבוע לאחר מכן, ב־23 ביוני, היא כבר הכריזה על העלאת רמת הכוננות למשבר אנרגיה ל־2 מתוך 3. אם גרמניה תעבור לשלב השלישי של תוכנית החירום שלה, הממשלה תוכל להתחיל לקצוב אספקת גז למפעלים ולמשקי בית. נשמע דמיוני, אבל זאת המציאות.
המלחמה באוקראינה ירדה כמעט מן הכותרות, בארץ לפחות, אבל הרוסים עושים בגז שימוש כנשק כלכלי והורידו את כמויות הגז המסופקות - דבר שהוביל את הגרמנים להכרזות החירום. ג'ינה כהן, מומחית עולמית לשוק האנרגיה, בייחוד לגז הטבעי, מעריכה שייקח זמן רב להיגמל מהתלות בגז הרוסי. "מדברים על 2024, אבל זה עלול להתארך", היא מזהירה.
צריך להבין: שני שלישים מהגז הגרמני מגיע מרוסיה - תלות שגרמניה לא השכילה לגוון או להיערך אליה מראש עקב השינוי בנסיבות. זאת דוגמה רעה, רעה מאוד, לערבוב בין פוליטיקה, מלחמה וכלכלה.
"גרמניה היא דוגמה טובה למשבר האנרגיה באירופה מכמה סיבות", אומרת כהן. "ראשית, היא הצרכנית הגדולה ביותר של גז טבעי באירופה והיא מפיקה מעט מאוד. היא צורכת בסביבות 90 BCM והיא מפיקה רק 5. לכן היא תלויה מאוד באספקת הגז מרוסיה - כשני שלישים מיבוא הגז הוא מרוסיה והשאר מנורבגיה ומהולנד. גרמניה החליטה שהכל יהיה בסדר מבחינתה והיא לא צריכה מתקנים של גז נוזלי טבעי.
"כידוע, יש שני דרכים להביא גז טבעי: בצינור ממקום א' למקום ב' או בתור נוזל. אם יש גז שמגיע בצינור, אז יש לנו יותר מחויבות לקחת אותו ויש לנו גם ביטחון אנרגטי שאכן הגז יגיע אלינו, כי המוכר לא יכול להסיט את הכמות בצינור למקום אחר. אם יש לנו גז טבעי נוזלי, יש הרבה יותר גמישות, למשל במקרה שאנחנו בלחץ, יש לנו צרכים ליותר גז ואנחנו מוכנים לשלם יותר, אז אנחנו יכולים לקנות.
"הגרמנים חשבו שלא צריך לעשות את זה, ולכן הם תלויים מאוד כרגע ברוסיה. לפיכך, לאחרונה הם הודיעו על כוננות דרגה 2, וזה קרה בעיקר מכיוון שהרוסים הורידו יותר מחצי את אספקת הגז דרך הצינור שמגיע ישר לגרמניה - מה שנתן לה בעבר ביטחון אנרגטי.
"הרוסים הורידו בהתחלה 40% מהאספקה דרך הצינור הזה, אחר כך 50% ועכשיו 60%. הם טענו שזה בגלל סיבות טכניות ושלחו את החלקים הטעונים תיקון, לדבריהם, לחברת סימנס בקנדה, וזו מסרבת להחזיר את החלקים בשל הסנקציות על רוסיה. אנחנו ממש לא יודעים אם אכן אלו בעיות טכניות או כנראה סיבות אחרות, בכל מקרה הרוסים לא מספקים את הסחורה.
"נוסף על הבעיה הזאת, הייתה גם בעיה באחד ממתקני הגז הנוזלי ליצוא בארה"ב, וכתוצאה מכך האספקה בארה"ב ירדה בכמעט 20% והיא תמשיך לרדת עד סוף השנה. לכל הפחות, שיתקנו את הבעיה. בכל עניין האנרגיה, הן של הנפט והן של הגז, הם עובדים על אחוזים קטנים מאוד, ואז אם משהו קטן, מתקן אחד בארה"ב, נופל, כל השוק נכנס למשבר.
"אם יש תקלה או מזג אוויר קיצוני מאוד, אלו משפיעים על השוק וגורמים לשינוי גדול. ואז גרמניה, שלפני חצי שנה אמרה שהיא מתקדמת עוד יותר עם האנרגיות המתחדשות, שהיא לא רוצה גז והיא גם לא רוצה תחנות גרעיניות לייצור חשמל, היא עכשיו המדינה הלהוטה ביותר שמחפשת גז בכל מקום שאפשר.
"אחד הדברים המעניינים ביותר בגרמניה הוא נושא האחסון: הכמות שיש באחסון בגרמניה היא 23 BCM, והיא מספקת רק רבע ממה שהם צריכים במשך השנה, והאחסון באירופה בממוצע הוא 55%, אז גרמניה בבעיה. כיום צריכת האנרגיה שלה, לא רק חשמל, מתחלקת כך: נפט - כ־32%, גז - כ־27%, אנרגיות מתחדשות - כ־16%, פחם - כ־18% וגרעין - כ־6%".
אז מה הגרמנים יכולים לעשות בכל זאת?
"הם מחפשים גז לרכישה בכל מקום שאפשר. הם גם שוקלים לחזור בהם מהאפשרות לסגור את התחנות הגרעיניות - הם סגרו כבר שלוש לפני שנה ועומדים לסגור עוד שלוש. אבל זה כבר מאוחר כי התחנות האלו ישנות, וכדי להמשיך איתן היה צריך לתחזק אותן כיאות כבר לפני שנים ולא עשו זאת.
"הם גם לא קנו את הדלק לגרעין - דבר המראה על החשיבות של מדיניות לטווח ארוך, גם באירופה וגם בשבילנו, וזה גם המסר שרציתי להעביר בכנסת לפני שבוע, שצריך לקיים מדיניות אנרגיה לטווח ארוך. הרי הדברים הם כמו ספינה ענקית בים, היא לא זזה מהר. אנחנו רוצים ללכת בכיוון אחד ופתאום משנים כיוון - זה לא עובד כך וזה לא זז מהר.
"השינויים הם איטיים מאוד, ועל כן לא צריך לקבל החלטות דרסטיות, לזוז לאט מאוד ובזהירות גדולה. הגרמנים החליטו לסגור את התחנות הגרעיניות וחזרו בהם, אבל זה כבר לא מעשי, ואז מה נשאר להם לעשות? נשארו להם שני דברים דרסטיים לעשות בלית ברירה. הם מגדילים את ייצור החשמל מפחם, ומבחינת גז הם עושים משהו חיובי לדעתי: הם עומדים להשכיר 3־4 ספינות לגז טבעי נוזלי, מכיוון שמתקן יבשתי לוקח שנים. אבל זאת חצי עבודה, מפני שהם צריכים ספקים בשביל לקנות את הגז הטבעי הנוזלי. זה נחמד שיש ספינות, אך גם צריך למצוא גז לרכישה".
וזה עולה להם ביוקר רב, כמובן.
"הם משלמים הרבה מאוד כסף על גז. לפני שבוע מחירי הגז ירדו מתחת ל־30 דולר ליחידת חום, והשבוע הם כבר קפצו לכ־39 דולר ליחידת חום (תזכורת: בישראל המחירים עומדים על כ־5 דולר ופחות - א"צ). בגרמניה כעת חוששים מהאפשרות שהרוסים יפסיקו לחלוטין את אספקת הגז לאירופה. לא סביר שהם יעשו זאת, אבל הם בהחלט יכולים להוריד עוד את אחוזי האספקה ולהשתמש בגז כנשק.
"אני רוצה לציין דבר נוסף בקשר לרוסים: הם מרוויחים הרבה מאוד כסף מלפני שנה. גם על יצוא גז, גם על יצוא נפט וגם על מוצרי נפט אחרים, כמו מזוט וסולר, גם לאחר שהם הורידו את כמויות הגז, כי המחירים עלו משמעותית. זאת אף שהרוסים נותנים הנחה גדולה כדי להתגבר על הסנקציות, כמו לסינים ולהודים - הנחה בסביבות 30־40 דולר לחבית. זאת הולכת להיות מבחינתם שנת שיא ברווחים".
שנת שיא למרות הסנקציות.
2
אין שום ספק בכך: לישראל יש כמות גז גדולה בהרבה מזו שתוכל לנצל. יצוא גז נשמע פשוט, אך המציאות תמיד הרבה יותר מורכבת, וכהן פירטה בעבר בעבודה נרחבת על הגז הטבעי באגן המזרחי של הים התיכון את כל הסוגיות סביב יצוא. זה מחייב שיתוף פעולה בין גורמים רבים, ובהם כמובן ספקיות הגז, רשויות המדינה, רשתות הולכת גז ומדינות מעבר, גופי ממשל זרים ולקוחות בחו"ל. לכן המורכבות והסיכונים של יצוא גז הכרוכים בפרויקטים אלה גדולים לאין שיעור מאלה המאפיינים פרויקטים למכירת גז בישראל בלבד.
מדיניות היצוא של ישראל העסיקה את הממשלה ואת הרגולטורים כבר ב־2011, ולאחר כמה ועדות והחלטות קבעה הממשלה בינואר 2019 לאשר את ההחלטה לשמור גז בכמות של 500 BCM לצריכה מקומית לתקופה של 25 השנים הקרובות. הכמויות העודפות, בהיקף די דומה, הותרו ליצוא, בכפוף לקבלת היתר יצוא גז ממשרד האנרגיה.
ביוני 2021 ועדה בין־משרדית פרסמה להערות הציבור את עמדותיה המעודכנות בנושא משק הגז הישראלי, כמו גם בעניין האפשרות ליצוא גז. הוועדה הגיעה למסקנה שקיים סיכוי גבוה שכמויות גדולות של גז שהתגלו בשטח הימי של ישראל לא ינוצלו לעולם, וכי קיים חלון הזדמנויות של 20־25 שנים למסחור הגז. בהתאם, הומלץ על עידוד ועל קידום ממשלתי של יצוא הגז. עם זאת, כרגיל במקומותינו, הדוח לא כלל המלצות פרקטיות ליישום.
שני יעדי היצוא של ישראל הם כרגע ירדן ומצרים. צריך לומר את זה בריש גלי: ישראל מצילה את ירדן ממשבר אנרגיה ומוכרת לה גז במחירים נוחים, שלא לומר חלומיים, הרבה יותר נמוכים ממה שהיא הייתה צריכה לקנות בעולם, וזאת למרות המחאות ברחוב הירדני על ההסכם. "היצוא של ישראל לירדן מציל אותם, אחרת הם היו צריכים לייבא גז נוזלי במחיר גבוה יותר של 30־40 דולר", מציינת כהן, כשההערכות הן שהמחירים ליצוא לירדנים נעים סביב 7־8 דולר בלבד.
ההסכם הגדול נחתם בשנת 2016 בין שותפי לווייתן לחברת החשמל הירדנית למכירת גז בכמות כוללת של 45 BCM לתקופה בת 15 שנה. חברות דירוג האשראי רואות בו חוזה על חשיבות אסטרטגית לירדן, משום שלמדינה אין מקורות אנרגיה מקומיים, למעט אנרגיות מתחדשות, ועל כן היא תלויה מאוד ביבוא גז נוזלי יקר יחסית.
היעד השני הוא מצרים: בספטמבר 2019 נחתמו הסכמים בין שותפי לווייתן ותמר לבין חברת דולפינוס המצרית ששינתה את שמה מאז. ההסכמים מסדירים יצוא גז למצרים בכמות של 60 BCM מלווייתן ושל כ־25 BCM מתמר עד שנת 2034.
ההסכם מאפשר לשווק את הגז האמור לשוק המקומי או למתקני יצוא של גז נוזלי. הגז מיוצא מישראל באמצעות מערכת ההולכה של נתג"ז עד לחיבור לצינור של EMG. לאחר מכן הגז מועבר דרך צינור המתחבר לרשת ההובלה המצרית לאחד משני יעדים - צרכני הקצה במצרים או אחד ממתקני יצוא הגז הנוזלי. מדובר במסלול יקר ומסורבל שגם מגביל את היקף היצוא.
"זה חבל. במשך שנים מדברים על יצוא, ולא התקדמנו באפיק אחר ליצוא", אומרת כהן. "והאפיק היחיד שיש לנו למצרים, והוא בעל יכולת לייצא 7־7.5 BCM לשנה. ברגע שיבנו את הצינור הימי בין אשדוד לאשקלון, בערך עוד שנה, נוכל להגדיל זאת. להבנתי, הפקק עובר למצרים, כי כל הגז יגיע לאל־עריש, והצינור בין אל־עריש לפורט סעיד הוא בעל יכולת העברה של 10 BCM. לכן לא משנה מה נעשה, הכל יגיע לנקודה של אל־עריש, ואז אפשר לייצא כמות של 10 BCM מקסימום. זאת כמות נחמדה וגדולה, אבל אפשר להגדילה.
"וצריך לזכור דבר נוסף: ברגע שמאגר כריש יתחיל להפיק גז - בהתחלה 3 ואחר כך 6.5 BCM לשנה, כשתמר מפיק 11 BCM ולווייתן מפיק 12 BCM בשנה, וזה בוודאי מספיק לשוק המקומי - צריך לעבור לשלב הבא: לסדר עוד כמות של 10 BCM ליצוא, ואפילו BCM 12, כי התשתית של לווייתן מאפשרת להכפיל את ההפקה.
"אני מבינה שתשתית היצוא שבודקים כרגע היא צינור ישר בים מלווייתן לאחד ממתקני ההנזלה במצרים או הקמת מתקן הנזלה אצלנו. וכמובן, יש בדיקות של פרויקט צינור האיסטמד שמתוכנן כתשתית צנרת גז טבעי, תת־ימית בעיקרה, אשר אמורה לספק חיבור ישיר בין משאבי הגז במזרח התיכון לבין השווקים האירופיים ותאפשר להוביל עד 20 BCM בשנה מישראל ומקפריסין לאירופה".
צריך לזכור גם שלישראל יש יתרון רב: בעלת הבית המעשית במאגרי לווייתן ותמר (המפעילה) היא ענקית האנרגיה שברון - בעלת ידע, קשרים, גב פיננסי ויכולות בשוק העולמי. אם רוצים שחקן בהקמת תשתיות ואופציות ליצוא, שברון היא ללא ספק כזאת.
ומה בנוגע להסכם היצוא מול האיחוד האירופי - הוא בינתיים די תיאורטי?
"מה שנחתם עם האיחוד האירופי הוא לא הסכם, אלא מזכר הבנות, והוא לא הסכם מסחרי, אלא הסכם בין מדינות. זה אומנם טוב, כי חייבים בהתחלה הסכם בין מדינות, אבל זה בלי מחיר ובלי כמות, ולכן אתה צודק, מדובר בינתיים בכמויות לא גדולות".
3
אני מכיר את כהן שנים ארוכות. אין ישרה ואין ידענית ממנה בתחום הגז הטבעי. בכל פעם שאני רוצה לפשט לקוראים את שוקי האנרגיה המורכבים מאוד, אני פונה אליה, כי יש כלפיה הערכה עצומה בשוק מצדם של כל השחקנים, והיא מרצה מבוקשת בארץ ובעולם.
למרות זאת, בשבוע שעבר מוסי רז, יו"ר ועדה מיוחדת בכנסת לעניין קרן העושר, "זרק" אותה מהוועדה, לאחר שהתייחס אליה בגסות רוח ואמר לה: "תסתמי את הפה". התירוץ של רז היה אופייני מאוד לאנשי השמאל, המתהדרים לכאורה בליברליות ובערכים של חופש הביטוי, עד שמישהו לא מיישר קו עם משנתם. או אז הם הופכים את עורם, זורקים את כל ה"ערכים" הנשגבים לפח ועוברים לסתימת פיות דורסנית.
רז נימק את התנהלותו המכוערת כלפי כהן בצורה הזאת: "...הצגה של תכנים המכחישים את קיומו ואת חומרתו של משבר האקלים היא הטעיה מסוכנת...". כלומר, על פי שיטתו של רז, למי שיש דעה הכופרת בניפוח משבר האקלים - ויש כאלה לא מעט בישראל ובעולם - צריך "להיזרק", חייבים לסתום לו את הפה. מי שמך, חבר הכנסת רז? מה המומחיות שלך?
אני מקווה מאוד שזה הדיון האחרון שינהל רז מעתה ואילך, ושהוא ימצא את עצמו מחוץ לכנסת הבאה. אין מקום לחברי כנסת שלא מכבדים את חופש הדעה. אני גם שמח מאוד על ירידת קרנם של כל ארגוני השמאל, שרז מוכן לסתום את הפה לאנשים בשביל לרצות אותם וכדי לקבל אצלם כמה מילים טובות.
השיטה שבה החבורה האנרכיסטית הזאת, שמנווט "הארץ-דה מרקר", מחסלת חשבונות עם כל מי שלא מיישר איתה קו, עם אותה דת־כת של משבר האקלים, או בעבר דת־כת ההתנגדות למתווה הגז, כבר לא מרגשת איש. מתווה הגז עבד מצוין, לטובת הציבור, בניגוד לכל החבורה שמעידה על עצמה שהיא עובדת לטובת הציבור. ממש לא, היא עובדת אך רק בשביל עצמה ונגד הציבור תוך כדי הפגנה של בורות כלכלית.
[email protected]