מינוי רמטכ"ל הוא עניין פוליטי. כל עוד השיטה היא שראש המטה הכללי מתמנה על ידי הממשלה, ולא נמצאה שיטה אחרת לבצע את המינוי – הרי שמדובר במינוי שנצבע בצבעים פוליטיים.
המועמד המוביל לתפקיד מבחינת שר הביטחון בני גנץ הוא האלוף הרצי הלוי, שנעדר זיהוי פוליטי. מועמד מוביל נוסף הוא האלוף אייל זמיר, שנתמך על ידי ראש הממשלה היוצא נפתלי בנט. מי שתמך בעבר במינויו של האלוף זמיר הוא ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שזמיר כיהן כמזכירו הצבאי. נתניהו גם היה זה שמינה את זמיר בעבר לסגן הרמטכ"ל, כדי לאפשר לו להגיע לקו הזינוק.
בעבר ניסה נתניהו למנות את האלוף זמיר לתפקיד הרמטכ"ל, אלא שאביגדור ליברמן, שהיה אז שר הביטחון, סיכל את המינוי כשניצל את היעדרו של נתניהו מהארץ. ליברמן הזדרז אז להוציא הודעה על מינויו של כוכבי, מה שהפך החלטה לעובדה, והתברר כהחלטה מבריקה של בחירת אחד הקצינים הטובים והמרשימים ביותר לתפקיד.
שר הביטחון גנץ נפגש עם כל המועמדים לתפקיד, ובהם האלופים זמיר ויואל סטריק, אבל עושה רושם שמבחינתו ההחלטה כבר נפלה. על פי הערכות, המינוי הראוי ביותר לדעתו לתפקיד הרמטכ"ל הוא זה של האלוף הלוי. לולא זאת הייתה ההחלטה, גנץ לא היה מזדרז לקדם את המינוי.
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה ניסתה לבלום את תהליך המינוי בנימוק שאנחנו נמצאים בתקופת בחירות. היא עשתה שימוש בסעיף 1.1501, שקובע כי כאשר קיים חשש מוגבר לכריכת שיקולים מפלגתיים ואישיים בהליכי מינוי ערב בחירות, וחשש מוגבר לניגוד עניינים ולהעדפת אינטרסים מפלגתיים על פני אינטרסים ציבוריים, יש לאסור מינויים חדשים.
עו"ד בהרב מיארה הותירה סדק לגנץ, בכך שביקשה מאיתי אופיר, היועץ המשפטי למערכת הביטחון, לבחון אם המינוי עומד בכללים של צורך חיוני. גנץ נפגש השבוע עם בהרב מיארה, ובפגישה סוכם כי משרד הביטחון יעביר בתוך זמן קצר חוות דעת שלפיה המצב הנוכחי מחייב למנות רמטכ"ל גם בתקופת בחירות.
פניתי לעו"ד צביה גרוס, שהייתה במשך 12 שנים היועצת המשפטית למערכת הביטחון, כדי לשמוע את דעתה המקצועית. גרוס ביקשה לציין שההסדר שקובע את משך כהונתו של רמטכ"ל, כולל הארכת כהונתו בשנה, לא עוגן מעולם בחוק כתוב, ומעולם לא נחקק משך קדנציה של כהונת רמטכ"ל, אף שהיא הכינה הצעת חוק כזאת עוד בשנת 2018.
היעדר חוק כתוב או נורמה קבועה מותיר את העניין פרוץ, מה שמשרת את הדרגים הפוליטיים, שיכולים לנהוג כראות עיניהם. לכן שר הביטחון יכול לפנות לרמטכ"ל כוכבי, ולבקש ממנו להאריך את תקופת כהונתו, וזאת בתנאי שכוכבי יסכים לכך.
אם כוכבי ייעתר, הוא עלול למצוא את עצמו במצב שבו ידיו כבולות. רמטכ"ל זמני אינו רוצה ואולי אף אינו יכול לקבוע עובדות מוגמרות. עו"ד גרוס מדגישה שאם היא הייתה היועצת המשפטית למערכת הביטחון בעת הזאת, על רקע הרגישות והמציאות הביטחונית, היא הייתה מפרסמת חוות דעת שלא להטיל את המשימה על רמטכ"ל שאינו במינוי של קבע, אלא ממליצה לבחור מיד מועמד ראוי קבוע לתפקיד.
האתגרים של התאגיד
אלדד קובלנץ, שלפני כחודש נבעט מתפקידו כמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי, יודע מה שאתם לא יודעים: כמה צופים יש באמת לערוץ 11 בטלוויזיה. קובלנץ החליט שהתאגיד לא ישלם לוועדה הישראלית למדרוג, כדי שהיא תפסיק לבדוק את הרייטינג של שידורי התאגיד, וכך לא נדע מה שיעור הצפייה האמיתי של הערוץ.
למרות זאת, ועדת המדרוג ממשיכה בבדיקה, ומעת לעת גם מפרסמת נתונים שמלמדים שעם אחוזי הצפייה שנמדדים, אין לטלוויזיה של התאגיד זכות קיום. בסוף השבוע שעבר התברר מבדיקת רייטינג חדשה ומעודכנת, שנעשתה מאמצע חודש יוני עד סופו, שבשעות השיא צופים בערוץ 11 לא יותר מ־3.5%. כל אחוז צפייה מסתכם בכ־30 אלף צופים, כך שתוכלו לעשות את החשבון בעצמכם. עם זאת, יש לציין כי הבדיקה אינה כוללת את פלטפורמות הדיגיטל השונות, כגון יו־טיוב ואפליקציות.
ערוץ 14 זכה, על פי בדיקת הוועדה הישראלית למדרוג, למספר קטן בהרבה של צופים, והמדידה קבעה שצופים בו לא יותר מ־2%. אך מדובר בערוץ פרטי, שאינו נתמך על ידי הקופה הציבורית. זכותו של בעל הערוץ להוציא מכיסו בכל חודש כל סכום שעליו יחליט.
לערוץ הציבורי יש שידורים דוקומנטריים מעולים, אך השאלה היא אם יש מקום לממן מקופת המדינה ערוץ ציבורי רק עבורם. בפני המנכ"ל החדש שייבחר לנהל את התאגיד עומדות שלוש משימות מרכזיות: לעשות בדק בית וסדר בחטיבת החדשות; לשנות את שדרת הניהול הקיימת; ולמנות מנהלים ראויים במקום חלק מהבובות שמינה קובלנץ.
השבוע פרסם אתר וואלה! ידיעה שלפיה עובד של התאגיד שהעז להתלונן על התעמרות לכאורה, פוטר לאחר שננזף על ידי לי־אור אברבך, מנהל מחלקת הרדיו הממונה עליו. לטענת וואלה!, אברבך הורה לו "לא לעשות עניין", וביקש ממנו "להתבגר, כי ככה זה עבודה, וככה זה בוסים".
אם המעשה שמיוחס לאברבך מדויק, הרי שהוא לא יכול להמשיך בתפקידו. אסור למנהל, לא כל שכן ברשות ציבורית, שעובד מתלונן באוזניו, או מביא לידיעתו פרטים על כך שמתעמרים בו, לנזוף בעובד. חובה עליו להביא מיד את המידע שנמסר לו לידיעת הממונה עליו.
אברבך, שהיה בעברו כתב תקשורת של העיתון "גלובס", שסיקר באהדה יתרה את קובלנץ, הוא כעת סמנכ"ל הרדיו בתאגיד - האיש שיושב על כיסאם של משה חובב, חגי פינסקר, גדעון לב־ארי, ומנהלים מיתולוגיים אחרים של הרדיו, שהיו מתהפכים בקברם לו ידעו מי נבחר להמשיך את דרכם. אבל אצל קובלנץ מתברר שהכל היה אפשרי, בעיקר אם אתה חסר חוט שדרה, ומצטיין בחנופה.
צריך לקוות שהמנכ"ל או המנכ"לית החדשים שייבחרו לתפקיד, יעשו סדר גם במינויים ההזויים, ואת מקום החנפנות וההתרפסות תתפוס שדרת ניהול של מנהלים מקצועיים.