1.על חשבון כולנו
ביקום מקביל, הכותרות היום היו עוסקות בסוגיה האיראנית. בניצחון המזהיר של ישראל והמוסד על משמרות המהפכה וארגוני המודיעין האיראניים. במהלומות שחטפו האייתוללות בחודשים האחרונים, המתוארות בכתבה נרחבת ב"ניו יורק טיימס". בדרמה ההוליוודית המטלטלת שבמסגרתה מנע שיתוף פעולה הדוק בינינו לבין הטורקים משלוש חוליות מוות איראניות לרצוח ישראלים על אדמת טורקיה.
במקרה אחד לפחות נשלפו התיירים הישראלים מתוך השוק המפורסם באיסטנבול דקות לפני שהגיעו אליהם קליעי הסוכנים האיראנים (בסיוע מקומי). במדינה שפויה, היינו דנים היום בציטוטים הבלתי נתפסים של סגן נשיא איראן לשעבר, שמודה כי המוסד הישראלי פשוט מפרק את משמרות המהפכה וגורם לבכירי המשטר הרצחני הזה להזיע במיטותיהם בלילות (אלה מילים שלי).
וגם בעובדה שהמוסד הישראלי הודיע רשמית לחוסיין טאאב, ראש שירותי הביון של משמרות המהפכה, האיש המפחיד ביותר באיראן ומי שעומד מאחורי כל ניסיונות הפיגועים נגדנו, שהוא על הכוונת. המסר היה חד וברור: או שאתה מפסיק מיד את ניסיונות הפיגוע נגד ישראלים, או שאתה פורש מתפקידך, או שאתה היסטוריה. כן, ממש כך.
חוסיין טאאב הוא היסטוריה. בסופו של דבר, לאחר הכישלון האיראני החרוץ והמביך, הוא פוטר. שני האחראים הראשיים לחיסול הקריירה שלו נפגשו ביום שלישי השבוע במה שהפך, בדיעבד, למפגש פרידה של ראש הממשלה (אז) בנט עם צמרת המוסד. לכאורה, זו הייתה פגישה שהוגדרה כ"הערכת מצב". בנט סיפר לראש המוסד דדי ברנע וצוותו שהוא מתלבט באשר להמשך דרכו. אני לא יכול להיכנס למחשבותיו של ברנע, אבל נדמה לי שניסיונו העשיר במודיעין במהלך השנים עזר לו להבין שראש הממשלה בא להיפרד. הוא בקושי שנה בתפקיד, וכבר החליף שלושה ראשי ממשלה.
יומיים אחר כך התנה הליכוד את העברת חוק המטרו בביטול הפרשתו של ח"כ עמיחי שיקלי. לא, הליכוד לא דרש להוזיל עוד את הדלק, להוסיף כסף לבתי החולים, לתקצב מעונות לנשים מוכות. הוא דרש שההכרזה של עמיחי שיקלי כפורש תבוטל. למרבה ההפתעה, היו בקואליציה כאלה שהסכימו. שר המשפטים גדעון סער, שנחת בדיוק בלונדון, מיהר לצייץ ש"הכניעה לסחטנות בעניין שיקלי היא עסקה מושחתת שמנוגדת לחוק ולהחלטת ועדת הכנסת שהתבססה עליו. 'ההלבנה' הזאת גם תהיה עידוד לעריקה ממפלגות יום אחרי הבחירות. האופוזיציה ניהלה מסע לרכישת עריקים, והקואליציה לצערי נותנת לזה כעת הכשר. תקווה חדשה מתנגדת לכך בתוקף!".
סער לא הסתפק בציוץ והרים גם כמה טלפונים. הצעת הליכוד נדחתה. חוק המטרו נפל. אזרחי ישראל יסבלו. עמיחי שיקלי, זה שהטיף להושטת יד לערביי ישראל המתונים, זה שהמליץ למנות את מנסור עבאס לשר לשיתוף פעולה אזורי, זה שהודיע, חמש דקות לפני שהתהפך, שהוא נמצא מאחורי בנט "בכל הכוח", יצטרך להקים לעצמו מפלגה ולחצות את אחוז החסימה. הם ניסו להציל אותו, על חשבון כולנו. ונכשלו.
ביום חמישי אחר הצהריים היו במליאת הכנסת שני חברי כנסת מהאופוזיציה. וגם זה בקושי. הליכוד, שהחרים את ועדות הכנסת לאורך כל השנה האחרונה, איבד עניין. הם מנעו את העברת חוק המטרו, הם מנעו את העברת חוקי הפטור מוויזה, הם עינו והתעללו בעשרות אחים ואחיות שכולים, בהנהגת אלי בן שם, שניסו לשכנע את יואב קיש שחוק האחים השכולים צריך להיות מעל הפוליטיקה, ואז הם פשוט נעלמו.
על סדר היום נשארו חוקים לא מעניינים כמו חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, חוקים הקשורים בפגיעות מיניות בילדים, חוק פיצוי האומיקרון לעסקים (בייבי של אביר קארה) וחוק אחים שכולים. שני ח"כים של הליכוד היו במליאה. הם את שלהם כבר עשו כשהטרילו מדינה שלמה.
ביציע האורחים במליאה ישב אלי בן שם, יו"ר יד לבנים. ח"כ שיר אמרה לו שמסע הייסורים עומד להסתיים, החוק יעבור. אבל בן שם לא האמין. אחרי מה שעבר עליו בשבועות האחרונים מול הציניות של הליכוד, הוא כבר לא מאמין לכלום. הוא נשאר עד שראה בעיניו שהחוק עבר. ואז בכה.
2. חדל פירעון
הימים שלפני פיזור הכנסת היו ימי התרוצצות תזזיתית, שלא לומר היסטרית, בחצר הביזנטית של נתניהו. בלילה שבין שלישי לרביעי הדרמה הגיעה לשיא זמני. הצעות מטורללות זרמו בקצב אש לכיוונם של בני גנץ וגדעון סער. הוצע להם הכל. גנץ הוזמן להיות ראש ממשלה בעוד חצי שנה, רק שייתן לנתניהו את חצי השנה הקרובה. ואחר כך יקבל עוד שנה! סער כנ"ל. והוצע להקים "ממשלת חירום" לשנה (בראשות נתניהו) והוצעו כל מיני קומבינות מביכות והצעות מופרכות, רק כדי לבטל את הבחירות.
למה נתניהו חושש כל כך מבחירות? אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא. אולי הוא מבין שזה הסיבוב האחרון. גם להסמרטטותם של החרדים יש מתישהו גבול. כך או אחרת, האירוע הסתיים בכלום ושום דבר. אף אחד לא מאמין להצעות של נתניהו. גנץ וסער הבינו שהוא רוצה להתיישב בבלפור כדי להיאחז, שוב, בקרנות המזבח.
הם יודעים שזה תרגיל. הם יודעים שזו הונאה. הצד של גנץ נהנה להתיש את הצד של נתניהו במו"מ הסרק הזה, תוך שימוש באנשי קשר שהיו בעצם אנשי קש ופיזור לוחמה פסיכולוגית. הנקמה של גנץ על המטחנה הביביסטית שחרשה על גבו הוגשה קרה. נתניהו הוא אושיה פוליטית חדלת פירעון.
גם רע"ם קיבלה הצעות מהליכוד. תעמידו פני מופתעים. ידיעה מפורטת ומפתיעה בהקשר הזה פורסמה בערוץ 14 (!!!). אומרים לי שלקובי בורנשטיין, הכתב הפוליטי שפרסם אותה, שלום. לפחות בינתיים. מנסור עבאס ממשיך להיות מחוזר גם על ידי הליכוד. דודי אמסלם לא דיבר מנהמות לבו. הוא יודע את האמת. בתגובה, טוענים בליכוד שההצעות לרע"ם קשורות אך ורק ליוזמה לשנות את שיטת הבחירות ולעבור לבחירות ישירות לראשות הממשלה.
צריך להבין את זה: הליכוד שואף לשנות את שיטת הבחירות עכשיו, דקה אחת לפני הבחירות. למי שלא מבין, מדובר בשינוי חוקתי שהוא גם חוק פרסונלי, רטרואקטיבי, שנועד לצרכיו של אדם אחד בלבד. וזה בסדר גמור, כמובן. אבל "חוקי הנאשם" זה חוק פרסונלי, רטרואקטיבי, פסול מעיקרו. מהפכה משפטית! פוטש!!! האנשים האלה לא מסוגלים לראות את דבשת הרעל של עצמם.
זוכרים את בצלאל סמוטריץ', שטען ערב הקמת הממשלה שיש אלטרנטיבה? שיש ממשלת ימין "על מלא" שרק מחכה לנפתלי בנט ואיילת שקד? הוא סירב להסגיר פרטים, אבל בסביבתו סיפרו על שני עריקים מתקווה חדשה שהסכימו להצטרף לממשלה כזו אם המנדט של לפיד יתפוגג ויחזור לכנסת. שקד בדקה את העריקים האלה באופן ישיר, קיבלה הכחשות ונתנה לבנט "אור ירוק" להקים את הממשלה. אז עכשיו, הגענו להצגה השנייה של אותו הסרט. גם הפעם טען סמוטריץ' שיש, אפשר להקים ממשלה צרה, ימין על מלא. אז טען. איפה העריקים של תקווה חדשה? איפה שהיו לפני שנה. בדמיונו הקודח של סמוטריץ'.
ולא רק סמוטריץ'. החרדים פמפמו והפיצו בימים האחרונים, שוב ושוב, שיש עריקים ותכף ומיד תקום ממשלה בראשות נתניהו. הם שיקרו ביודעין. כך גם אנשי נתניהו. זוהי הזרוע הנבחרת של "מכונת הרעל". חברי כנסת ונבחרי ציבור שלא בוחלים בכלום, שמתבוססים בתרבות הספין, הפייק והשקר, רק כדי למצוא חן בעיני אדונם ואמו (ובעלה).
האירוע הזה, שבו שוב התברר שאין עריקים, מוכיח בדיעבד, שלבנט ושקד לא הייתה ברירה לפני שנה. כל ישראלי שאוהב את המדינה שלו היה מקים במקומם את ממשלת השינוי, כי האלטרנטיבה הייתה נוראה: בחירות חמישיות. כמה חבל שהגענו אליה עכשיו.
3.מכונת הרעל
זו הייתה שנת הצלה לישראל. המדינה נחלצה מהכאוס והחלה להתנהל. נפתלי בנט עשה לקודמו בית ספר לראשי ממשלה. הוא הפסיק את הכאוס אצלנו והעביר אותו לטהרן. הוא שיקם את היחסים עם אמריקה, עם ירדן, עם טורקיה ועם חצי עולם. הממשלה המוזרה הזו, שהכילה 8 מפלגות ולפחות 5 עריקים, הצליחה לעשות דברים שלא נעשו במשך שנים על ידי קודמותיה.
על התקציב דיברנו. על סגירת גירעון של מאות מיליארדים דיברנו. על מחיקת האבטלה כנ"ל. אבל גם דברים לכאורה קטנים, כמו העלאת גיל הפרישה לנשים, ביטול האג"ח המיועדות (רפורמת ענק על הפנסיות שלנו), תקצוב בתי החולים, צמצום הרגולציה והבירוקרטיה, החלטה על בניית 15 יישובים חדשים, רפורמת היבוא, קידום הבנקאות הפתוחה ועוד עשרות דוגמאות (תודה לאדריאן פילוט שכתב על זה השבוע בהרחבה).
הממשלה הזו הכירה לנו אנשים נפלאים. השלישייה שאני גיליתי בשנה הזו שייכת לציונות הדתית (לא של סמוטריץ,' המקורית): מתן כהנא מימינה, יועז הנדל מתקווה חדשה וחילי טרופר מיש עתיד. אם נוסיף להם את אלעזר שטרן, נקבל את מה שהייתה אמורה להיות הציונות הדתית משחר נעוריה של המדינה: גשר של אחווה, של שיתוף, של ערכים. הממשלה הזו הוכיחה שגם בעידן הביביזם אפשר לקיים הסכמים. אפשר לכבד יריבים אידיאולוגיים. אפשר להתאחד על בסיס הרצון המשותף לפעול למען המדינה המיוסרת שלנו.
ממול, ממתינה עכשיו מכונת רעל אימתנית, ממומנת, אכזרית ועוצמתית. קוראי הטור הזה מכירים את עקרון הפעולה שלה. השבוע קיבלנו, שוב, דוגמה קטנה לכאורה, אבל מזוקקת, לנזקו של עידן נתניהו: ביום ראשון שעבר העלה ראש הממשלה בנט פוסט שבו הוא נראה עומד לצדו של בחור מזוקן, שיושב על כיסא גלגלים, ולוחץ את ידו. זהו דרור קנדלשיין, נכה צה"ל, אחד הפצועים הקשים ביותר ממלחמת לבנון השנייה. זה היה הטקסט המצורף: "תשע מאות מיליון שקלים לשיקום נכי צה"ל - בוצע. היום אישרנו בממשלה את מימוש הכספים שהקצינו לשיקום נכי צה"ל, במסגרת רפורמת 'נפש אחת'.
כחלק מהרפורמה באגף השיקום, יבוטלו קריטריונים בירוקרטיים ומיותרים, ויוגדלו המענקים והסיוע בתחום הדיור והרכב. נכי צה"ל צריכים לדעת שיש להם גב מהמדינה שלנו. נמשיך לדאוג שיקבלו את הטיפול והסיוע שהם ראויים להם. ברכות לשר הביטחון בני גנץ ולשר האוצר אביגדור ליברמן, שפעלו לקידום הרפורמה החשובה הזו".
לא, אני לא כותב את הסיפור הזה כדי להראות שבממשלה הזו ראש הממשלה מפרגן לשרים. תישארו איתי. כמה מילים על הפצוע, דרור קנדלשיין. ב־2016 העלה ארגון נכי צה"ל את הפוסט הזה, על שיקומו של דרור: "בית הלוחם באשדוד יהיה הבית של דרור. קנדלשיין היה בן 23, בשירות המילואים הראשון שלו כשנפגע מרסיס בראשו. דרור, לוחם בפלוגת הסיור ביחידה של הנדסה קרבית, היה אחד משני הפצועים הכי קשים במלחמת לבנון השנייה. הוא אושפז למשך כ־3 שנים, כאשר בשבעת החודשים הראשונים הוא היה מחוסר הכרה לחלוטין.
"כשהתעורר, לא יכול היה לעשות אף פעולה פיזית - רק להזיז את העפעפיים ואת אפו. היום, עשר שנים אחרי ודרור עדיין ממשיך את תהליך השיקום הארוך והמפרך - עדיין על כיסא גלגלים אבל מדבר בחופשיות והתפקוד באחת מידיו חזר. אחד האמצעים החשובים ביותר בתהליך השיקום הוא פעילות ספורטיבית ומקום לעבור בו את הטיפולים הרבים. הנסיעות לבית הלוחם בתל אביב ממושב מישר בו הוא מתגורר, היו בלתי אפשריות עבור דרור ומשפחתו בגלל מצבו הפיזי. המרחק מנע ממנו לעבור את השיקום הטוב ביותר.
"אתמול, עם פרסום דוח מרכז מחקר ומידע של הכנסת, שהוכן לבקשת ח"כ קארין אלהרר ולאחר שהובהר כי החלטת הארגון על הקמת בית הלוחם באשדוד, היא החלטה ראויה ונכונה, קיבלנו רוח גבית נוספת לקראת הקמת בית הלוחם באשדוד שיהווה עבור דרור ועבור לוחמים אחרים מהאזור, בית. "דרור, אנחנו גאים בך, בתהליך שעברת ובתרומה האדירה שלך ושל משפחתך למדינת ישראל".
יום אחרי שראש הממשלה העלה את התמונה עם קנדלשיין ואת הפוסט על הרפורמה בשיקום נכי צה"ל, העלה אדם בשם אבי סבאן (סבג) תשובה ציונית הולמת: הוא העלה את תמונתו של בנט עם קנדלשיין (בפנים מושחרות) וכתב: "מה המשותף? שני אנשים שלא מסוגלים לעזוב את הכיסא!! שבוע טוב חברים".
מי הוא אבי סבאן? העוקבים שלי בטוויטר מכירים אותו. בורג חשוב במכונת הרעל והשנאה הביביסטית. הוא פעיל ליכוד ותיק שעמד מאחורי ארגון הפגנות רבות למען נתניהו. מבחר מרשים מסרטוניו ממתין לכם ברשת. הוא קשור בטבורו לליכוד, לנתניהו, למכונת הפצת התרעלה ולכל כוכביה המוכרים. ביום רביעי השבוע הוא פרסם סרטון שבו הוא נותן פרטים על "מטה שטח" שהוא מקים לטובת הליכוד ועל הפגישות שהוא מקיים במצודה לצורך זה.
מה עובר במוחו של ישראלי שמתלוצץ על חשבונו של הפצוע הקשה ביותר במלחמת לבנון השנייה, בחור שנאבק בשיתוק קשה בכל גופו, רק כדי לעקוץ את ראש הממשלה? האם העובדה ש"העז" להצטלם עם בנט חרצה כך את דינו? האם אתם מעלים בדעתכם אירוע כזה לפני עשור או שניים? זהו הנזק הקשה ביותר שהמיטו שנותיה של משפחת נתניהו על כולנו. על אנשי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, אשכנזים וספרדים. אני כבר לא ממש משוכנע שהנזק הזה הוא בר תיקון.
אותה מכונת רעל שמשגרת את אורלי לב, עם פעיליה ומגפוניה, להתייצב מתחת לביתה של משפחתו השכולה של טייס צה"ל שנפל בלבנון השנייה ולטנף אותה לילה שלם. אותה מכונת רעל שהפכה את הססמה "שמאלנים בוגדים" לקריאת קרב נפוצה, מקובלת, שכבר לא מרשימה איש.
אותה מכונת רעל שרדפה חברי וחברות כנסת, את בני ובנות זוגם, את ילדיהם, באשר יפנו: בבית הכנסת, בבני עקיבא, בשכונה, בבית. חרפות וגידופים שקשה להעלות על דל השפה או הדעת. שנאה יוקדת ושפת ביבים, וכל זה על שום מה? על החוצפה ועזות המצח שגרמה למשפחת נתניהו לעזוב את הארץ המובטחת, את האפשרות להמשיך לגרור את מדינת ישראל לעבר האבדון.
4.משיח על הגב
אחד ממנהיגיה של מכונת הרעל הזו, האיש שמוביל את השיסוי הפנימי במתיקות אינסופית, הוא אבישי בן־חיים. בזמנו, בהבזק מקרי ורגעי של כנות, הוא הודיע שמכיוון שנתניהו הפר את ההסכם עם גנץ ועקץ את שותפו, הוא עצמו יצביע כחול לבן. בינתיים, אני מעריך, זה עבר לו. השבוע הוא השתתף במופע המוני של עליבות יחד עם כל שאר השופרות. הוא התחנן והתרפס בפני גנץ "לגלות אחריות" ולחזור לזירת הפשע. כלומר להאמין מחדש להבטחותיו של העקרב מקיסריה.
הנה, מילה במילה, ציוץ של אבישי בן־חיים בעניין הזה השבוע: "אם בן אדם עקץ אותך ואומר לך עכשיו קח מיליון שקל. חצי במזומן במקום וחצי בסוף העסקה. מה אכפת לך לקחת? בכל מקרה חצי מיליון (כלומר ראש ממשלה לתקופה מסוימת) יש לך. אלא שהוא רועד מפחד שההגמוניה תרסק אותו. כי ההגמוניה רועדת מפחד מפיוס, כי פיוס עלול חלילה להוביל לשוויון".
כמה הבלים, שקרים ורעות רוח בציוץ טוויטר אחד? כמה שצריך, ויותר. קודם כל, שימו לב לשפה. משפחת פשע של ממש. עקצו אותך פעם אחת, עכשיו מציעים לך חצי במזומן מראש. אז תיקח!!! למה שלא תיקח? מה עם עקרונות מוסריים כלשהם? מה עם מילה זו מילה? הסכם זה הסכם? האיסור לשקר? כל זה לא מעניין את בן־חיים. יש לו משיח על הגב והוא, חמורו, יעשה כל מה שצריך כדי להחזיר אותו למלוכה. למי שלא הבין, בן־חיים מתייחס להצעה שפורסמה שלפיה נתניהו מציע לגנץ להיות "ראשון ברוטציה".
אבל זה לא נגמר שם. גנץ, לשיטתו של בן־חיים, לא עושה את הדבר הנכון (מאמין למשיח) רק כי "ההגמוניה תרסק אותו". ובכן, לידיעתך, מר בן־חיים: ההגמוניה לא ריסקה את גנץ גם כשעשה את השטות הזו בפעם הראשונה. אני, למשל, הגמון ידוע וחשמן ותיק, סתמתי את האף, לקחתי גלולה נגד בחילה, ותמכתי במהלך. עשיתי את זה כי האמנתי שהוא טוב למדינה. אגב, בדיעבד צדקתי. וגנץ לא נענש. הוא הצליח להתאושש איכשהו אף על פי שהפר את ההבטחה היחידה שלו לבוחריו ולהישאר שר ביטחון ולגרוף 8 מנדטים והיד עוד נטויה. ההגמוניה היחידה שקיימת בחצרך, בן־חיים, היא ההגמוניה של השקר, הרעל וההבלים.
הציוץ שלו מסתיים בקביעה ש"ההגמוניה רועדת מפחד מפיוס, כי פיוס עלול חלילה להוביל לשוויון". אז ככה: הדבר היחיד שיכול לקדם את השוויון בארץ הזו, הוא מדיניות אי־שוויונית בחינוך: צריך לקחת עשרות מיליארדים מתקציב החינוך ולהסיט אותם לפריפריה. צריך לייקר מאוד את החינוך במרכז הארץ ובערים המבוססות ולהעביר את כל המורים הטובים, המעבדות והאמצעים לירוחם, לשלומי, לנתיבות, לאופקים ולקריית שמונה.
כך נצליח לתת לילדי הפריפריה את הכלים להגיע ל־8200 ולחיל האוויר ולמכון ויצמן ולטכניון. זו הדרך היחידה. בנימין נתניהו היה ראש ממשלה 15 שנים ולא העלה על דעתו לעשות את זה. כפי שלא העלה על דעתו לעשות רפורמות במערכת המשפט. כי נתניהו חושב רק על נתניהו.
5. אנשי התקווה
כדי לבלום את נתניהו פעם נוספת, צריך לוודא שאף קול ממחנה מתנגדיו לא ילך לאיבוד. צריך לקחת סולם גבוה ומנוף חזק ולהוריד את מרב מיכאלי מעץ העקשנות האינסופית שלה. העבודה ומרצ צריכות להתאחד, ויפה שעה אחת קודם. אין כאן עניינים פרסונליים, זהו מאבק קיומי על דמותה של המדינה.
גנץ ינסה להתאחד עם סער ולהביא את גדי איזנקוט. גנץ רוצה להגיע ליום שאחרי הבחירות עם מספר דו־ספרתי, שייתן לו את הלגיטימציה הנדרשת כדי להיות ראש ממשלה (ראשון ברוטציה). גנץ ינסה לקרוץ ימינה. לא בטוח שסער יזרום עם זה. סקרי העומק שייערכו בשבועות הקרובים יכריעו.
גם גורלה (המר) של איילת שקד תלוי על בלימה. היא נמצאת במצב בלתי אפשרי. היא עמדה שם, לצדו של בנט, לאורך כל הדרך. בניגוד להערכות ולשמועות ולהשמצות, היא לא ערקה ולא תקעה לו סכין בגב. היא הזהירה אותו שהקמת הממשלה עלולה להוביל למחיקה פוליטית, אבל נשארה שם. מגיעות לה נקודות רבות על כך.
אלא שעכשיו הנקודות הללו לא מסייעות. היא עלולה להפסיד מכל הכיוונים: העובדה שהיא לא פוסלת את נתניהו תמנע ממחנה "רק לא נתניהו" להתקרב אליה. העובדה שהשתתפה בממשלה האחרונה תעצור את הליכודניקים מלזלוג לכיוונה. שקד מנסה להצטייר כאו"ם תוך כדי מלחמת עולם בין שתי מעצמות. בגדול, אם היא רצה בראשות ימינה ולא עוברת את אחוז החסימה, אלה חדשות רעות לנתניהו. היא עוד לא קיבלה את ההחלטה האחרונה.
ומילה אחרונה למתן כהנא: בניגוד לשקד, הוא כן הזדהה כמי שלא מוכן לשבת תחת נתניהו. הוא חווה את האימה מקרוב ולא מצמץ. אני מתפלל שהאיש המרשים הזה יישאר על המפה הפוליטית. לו אני מנהיג מפלגה במרכז, מרכז־ימין או מרכז־שמאל, כהנא היה השם הראשון ברשימת ההעברות הנוצצת שלי. שחקן נשמה, לוחם בנשמתו, אדם מרשים, נחוש ועקבי. פניה היפות של הציונות הדתית.
אותם הדברים אמורים לגבי יועז הנדל. אתמול הוא הצליח להעביר, על הבאזר, את חוק הסטארטאפים. החוק מאפשר מעבר של כל שוק התקשורת ממתן רשיונות להיתרים ומצמצם את כמות ההיתרים. חיסכון עצום בבירוקרטיה ודחיפה כלכלית חשובה לשוק מתפתח. במקביל, ניסו החרדים להתנקש ברפורמת הסלולר של הנדל, שאמורה לחלץ את מאות אלפי הצרכנים החרדים מקרטל מונופוליסטי של רבנים. המזימה הזו כשלה. גם הנדל לא נרתע ולא מפחד. לא מהחרדים, לא מנתניהו ולא מכל מה שביניהם. האנשים האלה הם התקווה של כולנו.